עסק משפחתי: ביקורת בקפה שלונסקי ברעננה
בקפה שלונסקי שבמרכז דיאדה מתייחסים בכבוד להורים ולילדים, ומוכיחים שאפשר גם אחרת
קפה שלונסקי ברעננה צילום: נאור רהב
זה אולי נשמע לכם ברור, מי באמת רוצה לאכול טוב בגן חיות, אבל תתפלאו, בעולם החוק הזה דווקא לא תופס. באוסטריה אכלנו בקפיטריות מצוינות בתוך מוזיאונים, גני חיות ולונה פארקים. בגרמניה אכלנו מצוין בקומה העליונה של הק.ד.וו, בית הכל-בו הגדול בברלין ועל ההיצע בתחום בארצות הברית או לחילופין במזרח הרחוק, עוד לא התחלנו לדבר.
בארץ, כאמור, מדובר בחוק. לאחרונה נוסף ז'אנר חדש, מרכזי הורים וילדים. שוב, כמו בלונה פארק ובגן החיות, הקונספט הוא ברור: הילדים באים לשחק, וההורים המסכנים שמחים לשלם כל סכום על כוס קפה, דלוחה ומבאסת ככל שתהיה. אחד השיאים הוא במרכז שילב בנמל תל אביב. מצד אחד מרכז מאוד יפה, מושקע, בעל חדרי משחקים עצומים, ומצד שני זכיין מתחלף במתחם בית הקפה, כזה שחושב שהוא יכול לקחת על סלט מעפן של שתי חסות עייפות וצנון 45 שקל. עובדה, ההורים משלמים.
חמושים בתובנות האלה הגענו לבית הקפה החדש (יחסית) שלונסקי, ששוכן בלב מרכז דיאדה ברעננה. בהקמת דיאדה, אם זכרוני אינו מטעה אותי (ולאחרונה, עם הגיל, הוא מטעה המון), היתה שותפה השפית איילת לטוביץ, שאפילו הקימה בסמוך בית קפה. מדובר כמובן על מרכז דיאדה בתל אביב, אבל קיווינו שהמגמה נמשכה גם בשרון.
עוד לפני שנגע בבית הקפה, משהו לגבי השם. השם שלונסקי נבחר, מן הסתם, כיוון שמרכז דיאדה ברעננה נמצא ברחוב הנשיאים פינת שלונסקי. אולי מדובר במקרה, אבל המשורר אברהם שלונסקי היה מבכירי יושבי בית הקפה בתל אביב, בשנים בהן בתי קפה היו ה-סצינה. עוד לפני שכף רגלנו דרכה במקום, כבר התאהבנו בשם, שמרמז לתקופות אחרות, בהן ישיבה בבתי קפה היו כמעט מקצוע, ומקום טוב בשולחן של אלתרמן, היה שווה קריירה שלמה.
ועכשיו למקום. קפה שלונסקי (להלן שלונסקי) יושב במרכז דיאדה. למרות זאת, עשו בעלי המקום עבודה יפה במלאכת ההסתרה מהמרכז הומה הפעוטות. בין דיאדה לבית הקפה חוצצת חנות המקום ועושה עבודה טובה בשביל להפריד בין קודש לחול, ובין עולם הפעוטות לעולם ששייך גם להורים. כמו כן, לשלונסקי שתי כניסות, במה שכמעט מאפיין את המקום.
מהכניסה הצפונית נכנסים הזוגות, אלה שסתם רצו לבוא לשתות קפה והגיעו מבחוץ, ואילו מהכניסה הדרומית, זו שעוברת בדיאדה, מגיעים האמהות והאבות, חמושים בזאטוטיהם, לפני או אחרי הפעילות בדיאדה. בנוסף, משחקים בשלונסקי בין רטרו לחדש, עם טפטים אופנתיים על הקיר, ומצד שני עם כסאות ושולחנות פשוטים ונמוכים, כמעט פשוטים מדי.
התפריט בשלונסקי הוא כשר חלבי ומתאים בול למקום. ארוחת הבוקר מוגשת כל היום, וזה מבורך (אם כי 52 שקל לארוחת בוקר בלי בשר זה מופרז), ושאר התפריט מורכב מהריבוע הקדוש של סלטים, קישים, פסטות וכריכים. הזמנו לביבות בטטה ביוגורט (מנה גדולה, במחיר מצוין של 30 שקל), פסטה גבינות (פטה, עיזים ופרמזן, עם שום, עגבניות ושמנת) ב-48 שקל סבירים, וקיש הבית, שהגיע עם סלט ועלה 42 שקל ממוצעים.
המלצריות בשלונסקי: פאסון או חולמנות?
בראש ובראשונה, וחשוב להגיד, בשלונסקי לא מביישים את עצמם ולא את ההורים. בניגוד למקומות מקבילים (וכבר פירטנו את מגוון האופציות), בשלונסקי באמת מתייחסים לעצמם קודם כל כאל בית אוכל, ובאמת משתדלים לעשות אוכל טוב ואיכותי ולא לעשות סיבוב על ההורים.
קפה שלונסקי ברעננה צילום: נאור רהב
איך זה הולך? לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל הסך הכל בכלל לא רע, בטח למקום חדש. כך הלביבות היו חביבות, קצת פחות מדי מתובלות, אבל עשויות ביד טובה ומלווות ביוגורט ופסטו חביבים.
הקיש היה נחמד, אבל הגיע שרוף לחלוטין וחבל. לעומתם, פסטת הגבינות יותר מהפתיעה לטובה. היא הורכבה משילוב יפה (ומשמין ברמות הזויות) של גבינות, שמנת, שום ועגבניות, והייתה פשוט מצוינת. הפסטה בושלה לאיזור האל-דנטה האהוב, הרוטב ניתן בכמות נכונה (והפסטה לא טבעה בו) והסך הכל היה באמת מכובד במיוחד.
לצד הארוחה הוזמנו שני בקבוקי שתייה קלה שעלו עשרה שקלים האחד (ולא 12 כבחלק מהמסעדות), מה שבכלל שימח אותנו. גם המלצריות, כמו האוכל, היו בין לבין. מצד אחד הן היו חביבות להפליא, לא החמיצו פנים לזאטוט שליווה אותנו (מתבקש במסעדה שצמודה לדיאדה), ואפילו שמרו על פאסון כשהוא החליט לערוך מטווח פסטה בסביבותיו. מצד שני הן היו קצת איטיות וחולמניות. כיוון שביקרנו במקום פעמיים, ניתן להגיד שמדובר במגמה טעונת שיפור.
לקינוח רצינו להזמין את קינוח השף, שנכתב פחות או יותר כך: "קרם בורלה בין שני דפי פילו בתוספת קרמל ובננות". סליחה על הקטנוניות, אבל ממקום שעושה פסטה עם כל
כך הרבה אהבה ומקצוענות, אנחנו מצפים לדייק גם בתפריט. קרם ברולה ולא בורלה. לא מדובר בטעות הגהה, כיוון שמסעדות רבות בארץ מגישות קוראסון ולא קרואסון, דג סולומון ולא סלמון ולמרבה הצער, קרם בורלה ולא ברולה.
הדבר העצוב באמת היה שהמנה נעלמה מהתפריט ובמקומה קיבלנו הצעה לכמה קינוחים אחרים שלא חרגו מתחום ה"פאי, עוגת שכבות ושות'". כיוון שבאותו שבוע זכינו מר', אמא של חברנו הטוב לעוגת שכבות מהמבריקות שאכלנו אי פעם (וכן, זה כולל את הטיול לאוסטריה), החלטנו לוותר על הקינוח ולהסתפק בקפה וצלוחית עוגיות שהגיעה מהר, וכללה מגוון יפה וטעים של עוגיות, ב-14 שקל כמעט סמליים.
בשורה התחתונה, אם שלונסקי היה מקום רגיל, בית קפה במרכז תל אביב, אולי היינו מסויגים מעט בביקורת שלנו. אבל בהתחשב בעובדה שמדובר במקום שנמצא בלב מרכז להורים וילדים, ופועל בתנאים בכלל לא פשוטים, אנחנו דווקא רואים בו אופציה מצוינת.
פעם בשבוע-שבועיים אנחנו בדיאדה עם הזאטוט. אין משמח יותר מלגלות שבנוסף לבילוי שלו, יש סוף-סוף אופציה בכלל לא רעה גם להורים, שכוללת אוכל נחמד ולעיתים נחמד מאוד, שירות סביר ומחירים הוגנים במיוחד. לתשומת לב החברים במרכז שילב בתל אביב.
קפה שלונסקי, הנשיאים פינת שלונסקי, רעננה. כשר חלבי
קפה שלונסקי ברעננה צילום: נאור רהב
לשיפור:
כדאי לעשות משהו עם הנטייה של המלצריות לישון
לשימור:
הפסטה, העוגיות, המחירים ההוגנים והשפויים
בשורה התחתונה:
גם להורים מגיע בית קפה עם כבוד
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם