מצב החסה בשטחים: גבעות יו"ש - מעצמה אורגנית
הרחק מעבר לקווי 1967 מתפתחת תעשייה מופלאה של חקלאות אורגנית. המתנחלים והערבים מגדלים ירקות נטולים חומרי הדברה, תרנגולות מאושרות ועזים חינניות ושומרים על הטבע נקי ולא מלאכותי. קבלו את תוצרת ארץ ישראל השלמה
רק שבסרט היו אלה שחפים ועורבים אימתניים שחיפשו לנקר עיניים. כאן, בלול המרווח בחוות גבעות עולם שליד ההתנחלות איתמר, אלה מטילות צחורות פלומה ואצילות צעד שלא מחפשות להזיק. מקסימום, הן ינקרו את קצה הג'ינס בתנועה זריזה, חצופה וסקרנית.
זמזומו של הקרקור מתחלף אחרי שמתרגלים לגרגור שמשמיע חתול פרסי שמנמן וצמרי כשמלטפים אותו מתחת לסנטר. הקררר-קררר המשונה, זה שגורם לדריכות, מתחלף בגררר-גררר שהוא כמו סונטה נעימה להרגעת הנפש. שנה וחצי התרנגולות ישהו בלול הגדול שמאפשר להן חיים טובים. 300 ביצים בשנה תטיל כל אחת, 65 יום תנוח. כאילו הטבע וההסתדרות ניסחו יחד הסכם קיבוצי לתרנגולות מטילות.
ואכן, התנאים שמספק ל-12 המטילות בעל הבית אברי רן, מי שהוכתר כגורו של נוער הגבעות ועובדיו, טובים מאוד. הלול מרווח, יש במות לטפס עליהן ובימים יפים, כשהרוחות על
זה הטרנד היום ביהודה ושומרון: חקלאות אורגנית שבאה מתוך אהבת הקרקע. זה קורה בגבעה העצומה של אברי רן, במטעי הזיתים, האספרגוס והפטל של גלעד פרוינד מתקוע ובחלקה של משפחת סוכר בוואדי פוקין. עבודת אדמה ללא רעלים שהיא מכנה משותף של ברי פלוגתא, שכנים, בני דודים, תקראו לזה איך שתקראו.
חוות גבעות עולם שהקים רן, מהאנשים הבולטים בשומרון בשנים האחרונות, היא אוטופיה עבור כל מי שמפנטז על חיים ירקרקים ולא במובן הפיננסי. חוותו רחבת ידיים, המבנים מרוחקים אחד מהשני ולמי שמגיע מעיר גדולה ורגיל לפיח, עשן ונטול עופרת, אוויר ההרים הצלול הוא כמו ונטולין לחולה אסטמה. מרוב שהוא נקי הוא צורב בנחיריים.
אין הרבה הבדל בין שיחת טלפון עם רן לציתות לשיחה בין מפקד אוגדה למ"פ חי"ר בשעת תרגיל חשוב. הוא מורה לך לדבר מהר ומנחה אותך לצאת מהגבעה היהודית שכולם בירושלים מכירים כגבעה הצרפתית. בעליות מאיתמר הוא פוקד עליך לאגף ולעלות מולו אם יש התברברות. קולו אסרטיבי וגורם לשומע מהצד השני של השיחה להיות מאוד מנומס.
אחר כך, במטבח המרכזי של החווה, הוא אומר לזאת שתיקח אותנו למחלבה, להוא שיראה לנו את הדיר ולבסוף מצמיד לנו את חתנו אסף קדרון שישמש מדריך תיירים. הוא חצי שואל - חצי מצווה עלינו לאכול מרק אפונה מעולה, מכריז שלא יתראיין בהבעה שמסגירה שאין מה להתווכח ומתפנה למשחק שח עם אחד מאנשי החווה.
את גבעות עולם הקים רן לפני תריסר שנים אחרי שעבר מגבעה לגבעה לבד, תוך שהוא משאיר את משפחתו בנקודה הקודמת שעליה עלה. בסוף התיישב על גבעה יפה עם נוף שהוא פורטרט של היופי, והתפתח בחקלאות האורגנית.
"אברי הקים את גבעות עולם מתוך אהבת הארץ", אומר קדרון. "אז דיברו על ויתור של 15 אלף דונם אדמות מדינה שהמכנה המשותף שלהם היה שלא הייתה עליהם התיישבות יהודית. אברי החליט לשנות את המצב על ידי התיישבות ממשית באדמות, וזה הצליח. על 15 אלף הדונמים הוקמו שישה ישובים תוך 12 שנה. אם לא היה מתבצע הצעד הזה, השטח היה הופך לשטח איי".
החווה מספקת עבודה ל-50 איש, חלקם גרים במקום. עם השנים שודכו בגבעות עולם 14 זוגות שהכירו תוך כדי עבודה. המקום כולו אסתטי ומטופח. קווי החשמל הוסתרו מתחת לאדמה, השבילים לא מרוצפים ובין מבנה למשנהו רואים את עבודות האבן של קדרון, אמן אבן.
בין יצירותיו, הוא שחזר מרתף יין מתקופת יהושע בן נון. "יש כאן התייחסות לכל גזע ולכל אבן", הוא ממשיך. "חלק מהחזון של אברי היה לעשות קידוש השם במקום ולהראות שהשומרון אינו עוד פיסת אדמה אלא מקום יקר עם פוטנציאל של התיישבות, מקום מבורך".
קדרון לוקח אותנו לדיר העזים. זהו זן מיוחד, שילוב בין עז מסוג זנן, עז ארץ ישראלית ואלפינית. לעז העל הזאת רגליים חזקות שיכולות להתמודד עם הקרקע הקשה ותנובת חלב גבוהה מהרגיל. הגידול נעשה לפי הדוקטרינה האורגנית. פעמיים ביום יש מרעה, שלוש שעות כל רונדל, ובשטחים שלא רוססו מעולם.
"זה הרבה מעבר לתקן האורגני הקלאסי", מסביר קדרון. "בוחרים כאן את העובדים הרגועים ביותר שיעבדו עם העזים בשעת החליבה. המגע של האדם בשעת החליבה ובטיפולים מאוד משפיע על הרוגע של הבהמה. רואים את זה בתפוקת החלב".
בחווה עובדת בחורה בשם דבורי, שמפליאה בניגוני פסנתר מרגיעים בשעת חליבת העזים. הדיר עצמו גדול ומרווח ולא מתאפיין בריח חזק כפי שיש בדירים סטנדרטיים. בשעת המנוחה, העזים מביטות דרך שלושה חלונות ענק לנוף מרהיב שפונה מזרחה, לבקעה ולירדן.
בדיר נעים וחמים, אבל בחוץ הרוחות סוערות. קדרון לוקח אותנו למחסן הביצים והלולים ומספר בדרך שלפני שחמו עלה על הקרקע, לא היו על הגבעה ציפורים וגם לא עשבים ירוקים, חוביזה ותלתן כפי שיש כיום. כרגע המקום מוריק, וגם ברוח האימתנית אפשר לשמוע משק כנפיים של ציפור בגודל בינוני.
בשלב כלשהו ניסו לגדל ירקות ופירות. קדרון אומר שיצאו להם עגבניות ענק וכרוביות בגודל של ממותה. "אתה יכול לכתוב שהענף הזה נסגר בגלל הצלחתו המסחררת", הוא זורק. "זאת הנחלה של יוסף והיא נחלה מבורכת".
אני שואל אותו על פרץ הגידולים האורגניים בשטחים דווקא. "אתה מגיע למקום נקי ואתה אומר לעצמך, 'למה שאהרוס את הטבע, עד שהגעתי לכאן?'", הוא עונה. "זאת התחלה חדשה, דף חדש. למה ללכלך?".
נראה שזה מסתדר עם החקלאות הבלדית של הערבים.
"אנחנו משתמשים בכל הטכנולוגיות החדישות בחקלאות, אם אלה ההשקיה, המיכון של החליבה, מערכות ההאכלה של התרנגולות. אני לא יודע מה בדיוק הערבים עושים, אבל פה משתמשים בכלים הכי חדישים כדי לקדם את החקלאות האורגנית".
בתוך מחסן הביצים אנחנו עומדים ליד קרטונים מלאים. קדרון מוציא ביצה ומבקש שנרגיש את חוזק הקליפה, עדות לביצה שיצאה מתרנגולת בריאה, שאוכלת טוב וחיה כמו שצריך. "זה כמעט לא משנה מאיפה תקנה ביצים אורגניות", הוא מעיד, "בסופו של דבר הן יהיו ביצים מגבעות עולם".
מיד אחרי זה, בלול, הוא מוציא שתי ביצים מתחת לבטנה של תרנגולת ונותן להרגיש את החום הנעים. הוא מקרב את הביצים לצווארו, נהנה מהחמימות. "התרנגולת חופשייה, וזה אומר שהיא תרנגולת שמחה", מספר קדרון, "הביצה שהיא חלק ממנה היא ביצה שמחה, ביצה בריאה. אין בה שום כימיקל, אין בה דיכאון.
"תרנגולת סטנדרטית גדלה בכלוב עם עוד ארבע תרנגולות. כל חייה היא נמצאת בכלוב הזה, ומה שהיא עושה זה לאכול ולהטיל. היום יש שיטה שבה אוטמים את הלול לחלוטין כדי שהתרנגולת לא תדע מתי יום ומתי לילה. הם מדליקים אור לשש שעות, מכבים לשש שעות וכך הלאה.
"הם לקחו את 24 השעות וחילקו אותן לשתי יממות. המערכות של התרנגולת נסחטות כדי להניב יותר ביצים. קודם כל, זה צער בעלי חיים ושנית, זה מאוד לא בריא. סוג הגידול שיש כאן הוא האנטיתזה המושלמת לזה".
את בריאות התרנגולת רואים בצבע הכרבולת, בהליכה הזקופה והיפה, ובלובן הנוצות. אפילו הלשלשת שאנחנו דורכים עליה מרגישה כמו סוליה של נעל אורתופדית. "ביצים אורגניות גורמות לפוטנציה", מלמד אותנו יהודה ממחסן הביצים. "זאת אומרת, ההיפך מאימפוטנציה".
סיימנו את הסיור במטבח המרכזי, שבינתיים התרוקן מאנשים. רק רן עדיין היה רכון מעל השולחן, מהנדס בראשו מהלך שח שיוביל למט.
צבעי הירקות שיוצאים מהחלקה של משפחת סוכר בוואדי פוקין נראים לא אמיתיים, בטח בהשוואה ללפתות החיוורות שיש בסופר. הסגול עז, מכסה את רוב שטחו של ירק השורש. את הכוסברה מריחים מקילומטר והכרובים עצומי קוטר. האחים הקטנים במשפחה רכנו בחלקה הבוצית ושלפו באטיות צנוניות אדומות מכוסות באדמה רטובה ורכה.
בתת חלקה אחרת דמעות גשם מסרבות להתנתק מראשי ברוקולי עם צבע שכמוהו לא ראיתי מעולם, משהו בין ירוק זית כהה לאפור. מסביב עלים בשרניים שומרים על התפרחת הצפופה. יש גם פטרוזיליה, סבנאך (ממשפחת התרד), חסה, סלק עלים והרגע גמרו לקטוף בחממה שהייתה מלאה בפסוליה.
גם בלי להיות מומחה בקרקעות לגידולים חקלאיים רואים שהאדמה בריאה, יפה ולא סתם היא מוציאה מקרבה כאלה ירקות עסיסיים ומגרים. את התוצרת מוכרת המשפחה בעיקר בשוק של בית לחם, אבל יוזמה משותפת של המשפחה ושכנים מצור הדסה, הביאה לפריחת השיווק לשכנים וגם לצרכנים מתל אביב שזוכים למשלוח אחת לשבוע.
מסביב לחלקה של המשפחה בריכות מים להשקיה. המים מגיעים מנביעה טבעית מתחת למסגד במרכז הכפר. הם מוזרמים בצינורות לכל החלקות בכפר החקלאי, שדוגל בשיטות מסורתיות נטולות ריסוס בכימיקלים.
איברהים מוחמד איברהים סוכר, שכשמו כן הוא, לוקח אותנו לרגע לחלקה סמוכה של שכנו. הוא מראה לנו זרימה אטית של מים בשדה לא מעובד. לדבריו, זה הביוב שמוזרם מבית"ר עילית ממעל.
הביוב הזה, הוא אומר, מונע מקרוב משפחתו להפריח את החלקה בתוצרת חקלאית משובחת. רעש הדחפורים מבית"ר עילית מנסר את איוושת החסה שמתרחבת בקרקע וסוכר מבקש את עזרתנו.
בחלקה שלו הוא עומד מעל עלים של זהר, מאבות אבותיו של הברוקולי, ושולף עלה נגוע. "אני שורף קנוקנות", מסביר סוכר את מלחמתו במזיקים. "ואת הפחם אני מפזר על העלים הנגועים. יש גם שיטות אחרות. אני מרתיח מים עם פלפלים חריפים ומרסס על עלים נגד מזיק מסוים ויש גם שיטה עם אבקת חלב. גם החברים הישראלים שלי עזרו לי עם טכנולוגיות חדשות. כימיקלים אין פה".
הגיעה שעת התה. סוכר נשען על גדת בריכת ההשקיה ומספר שבקיץ הם משתכשכים במים, אבל לא רק הם. "השכנים מלמעלה", הוא מסמן לעבר בית"ר עילית ומסלסל בידיו ליד אוזניו פנטומימה של פיאות, "בחודש הרביעי הם באים לפה לטבול ולהתפלל.
"הם מג'נונים אבל אין לי בעיה עם זה. לא מפריע לי שאנשים באים לפה להתכייף. מפריע לי שיש משוגעים שרואים אותי וצועקים לי 'הלו, ערבי', אני עונה להם 'כן אחי' והם צועקים עליי 'מה אתה קורא לי אחי, אני בעל האדמה, לך מכאן'.
"אז אני אומר להם 'או-קיי, או-קיי', רק שיעזבו אותי בשקט. באים לטייל פה גם יהודים אחרים, כאלה ששואלים 'מה נשמע', אומרים 'אהלן וסהלן' ואני שואל אותם 'מה נשמע אחי'. ככה כולם מתכייפים פה, זה הכי טוב".
גלעד פרוינד עוצר את הרכב בנקודה שמשקיפה על שמורת הטבע ואדי תקוע, המתקן המקומי לטיהור שפכים וחלקת זיתים שבבעלותו. בחלקת הזיתים האורגנית הפועל התאילנדי מנכש עשבים. בוואדי היפה לא קורה כלום, ואל מתקן הטיהור בדיוק הגיעו אנשי התחזוקה.
12 שנה פרוינד מתעסק בחקלאות אורגנית ומגדל אספרגוס ופטל אדום ושחור אורגניים, חוץ מהזיתים. בנוסף, יש לו צאן כמעט אורגני. הוא אחראי מחקר ופיתוח בחקלאות של איזור יהודה ושומרון ומאחוריו שלושה עשורים של חקלאות, מאז שעלה ארצה מניו יורק.
לצדו חברו הצעיר אהוד נשר, שבשנים האחרונות החל בגידול ענבים אורגניים ליין. "אם אתה שואל אותי למה אני מתעסק בחקלאות אורגנית, דבר ראשון זה מסיבה מאוד אנוכית", פותח פרוינד, איש מלא עזוז ורוח חיובית, במבטא אמריקני ייחודי ומתנגן שמתובל בטעויות חינניות.
"בחקלאות רגילה, אתה כל הזמן עובד עם חומרים רעילים ומסוכנים. אז דבר ראשון, מי שמשלם את המחיר זה החקלאי עצמו, שכל הזמן מרסס את החומרים הרעילים והמסוכנים. אני באתי מניו יורק, וכשבאתי והתחלתי להתעסק עם חקלאות לפני 30 שנה, אמרתי, 'יש פה משהו פגום, משהו לא בסדר'. אנחנו רוצים לייצר אוכל טוב ובריא לאנשים וכל הזמן משתמשים בחומרים מסוכנים. יש פה סתירה מהותית: איך אתה עושה אוכל טוב ובריא תוך שימוש ברעלים?".
פרוינד מעיד שהוא יכול לדבר על חקלאות אורגנית במשך שלושה ימים ברציפות. "אומרים על החקלאות האורגנית של היום שהיא חוזרת 2000 שנה אחורה, אבל אני לא חושב שזה נכון", הוא ממשיך בשטיחת חזונו. "החקלאות האורגנית של היום מתאפשרת בגלל המדע והידע שנצבר ב-30 השנים האחרונות.
"כדי להיות חקלאי אורגני אתה צריך להיות יותר טוב מחקלאי רגיל. לחקלאי רגיל יש מתכון. פעם בשבוע הוא מרסס את זה ופעם בשבועיים את זה. חקלאי אורגני צריך להשתמש בשיקול הדעת שלו. הוא צריך לעבוד עם הטבע ולא נגד הטבע. אבותינו לפני 2000 שנה היו חקלאים אורגניים מפני שלא הייתה להם ברירה. היום יש ברירה, כי יש חומרים טבעיים ויש חומרים לא טבעיים.
"חקלאי אורגני משתמש בכל המדע, הטכנולוגיה והידע והוא יותר מתקדם מהחקלאי הרגיל. החקלאות האורגנית מובילה במחקר בכל העולם, לא כל כך בישראל. באירופה משלמים לחקלאים לעבור ממשק רגיל למשק אורגני. למה? משום שזה טוב לאנשים, טוב לחקלאי, טוב לסביבה, לא מזהם את המים, הקרקע והאוויר, לא שופך רעלים".
אתם מרססים?
"אנחנו מרססים. יש מאה חומרים טבעיים לחקלאות אורגנית לריסוס. באת עד תקוע אז אני אספר לך. אנשים וחברות כימיקלים הבינו שיש לחץ לעבור לחקלאות אורגנית. יש בעולם הזה אלפי-אלפים של חיידקים. יש חיידקים טובים ויש רעים. יין עושים מחיידקים טובים, גם גבינה. יש חומרים בחקלאות אורגנית שהם מיצוי חיידקים טבעיים שמשמשים להדברה.
יש לך פטרייה שעולה על העץ, לוקחים מיצוי חיידקים והם נלחמים נגד הפטרייה. זאת טכנולוגיה מתקדמת. היא לא מזהמת, לא מזיקה לאדם ועומדת בכל הקריטריונים האורגניים. משתמשים במיצויים מעצים ומפרחים. בחקלאות אורגנית משתמשים בחומרים שמקורם מהטבע.
"בחקלאות הרגילה אתה מרסס ומרסס והורג הכול. אנחנו למדנו שבטבע, כמעט לכל דבר יש מאזן. יש לך מזיק ויש צרעה שתוקפת את המזיק. אם אתה סתם מרסס את השטח, אתה הורג את המזיק אבל גם את הצרעה. אנחנו משתמשים גם באויבים טבעיים למזיקים. היסוד של החקלאות האורגנית הוא שצריך לעבוד עם הטבע ולהיטיב עם האדמה, להיטיב עם הצמח כדי שיהיה טוב ובריא וחזק".
אומרים שיש חקלאים אורגניים שמרססים בלילה בחומרים אסורים.
"בוא אני אספר לך משהו: זה עולם של בני אדם, ובכל תחום יש אנשים שהולכים לפי הכללים ויש אנשים שמשקרים, רמאים. בנדל"ן יש לך קבלן שלוקח כסף ובורח. בכשרות יש אנשים שלוקחים בשר לא כשר ושמים חותמת של כשרות. לצערי, גם בחקלאות אורגנית יש כמה אנשים שהם רמאים, אם כי מספר קטן מאוד. אבל כמו שיש פיקוח על כשרות, יש פיקוח על גידולים אורגנייים והוא מאוד הדוק.
"החקלאות האורגנית מבינה שהרמאים עושים נזק כמו שהם עושים נזק לכשרות. הרמאים הם פחות מאחוז, וכשתופסים אותם צריך להעניש אותם, כמו שמענישים קבלן שלוקח כסף מאנשים ובורח לאיטליה ואז תופסים אותו ומביאים אותו בחזרה לארץ. בכל תחום, לצערנו, יש רמאים ושקרנים".
יש עלייה בצריכת מוצרים אורגניים?
"בטוח, זה בדוק. אנחנו מפגרים אחרי ארצות הברית ואירופה. לצערי, משרד החקלאות לא תומך בצורה נאותה. הוא לא תומך כמו שצריך. יש פה הרבה אינטרסים כלכליים ומסחריים".
של מי?
"של חברות כימיקלים שמגלגלות מאות מיליונים. אומרים שהחומרים שלהם מסוכנים, זה פוגע בהם והם חברות גדולות עם הרבה כוח ויחסי ציבור. חלק מהם מבינים שלא צריך להילחם ונכנסים לתחום האורגני וחלק נלחמים.
עכשיו אני אכנס לנקודה האחרונה, שאומרים שאוכל אורגני יקר. אז אני אגיד לך: אוכל זול לא טוב לאף אחד, לא לחקלאי ולא לצרכן. ואני אגיד לך למה - היום כל דבר אתה יכול לקנות 'מייד אין צ'יינה'. יש נעליים, יש חולצה. לצערי, הרבה מוצרים הם באיכות גרועה. אתה קונה מקדחה במאה שקל ומקדחה תוצרת גרמניה עולה 500. זאת מצ'יינה תתפרק אחרי עשר קדיחות.
"יש ביטוי שאומר ש'מי שקונה בזול משלם ביוקר'. אתה תקנה נעליים מסין ב-50 שקל, תלבש אותם לחתונה אחת, יתפרקו לך. וכמו בנעליים ככה באוכל. הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות לבריאות שלנו זה לאכול בריא. זה הדבר היום-יומי הכי חשוב. ככל שעובר הזמן רואים את זה יותר ויותר. יש השמנת יתר של ילדים ומחלות. מי שבריא לא חושב על זה אבל מי שחולה, או שמישהו במשפחה שלו חולה, מבין שאין מחיר לבריאות.
"אם תשאל מישהו שיש לו ילד עם סרטן אם הוא היה יכול לשלם עוד אלף שקל לשנה ולמנוע את זה, הוא היה אומר: 'הייתי משלם גם מיליון שקלים כדי שהילד לא יהיה חולה'. כמו שנעל ב-50 שקל היא לרוב לא איכותית, ככה גם אוכל מאוד זול. כדי לייצר נעל במחיר נמוך, היצרן הסיני צריך להשתמש בחומרים זולים. כשמחיר האוכל מאוד נמוך, יש לחץ על החקלאי להוריד מחיר ולעגל פינות".
איך עושים את זה בחקלאות?
"קונים חומרים - דשנים וחומרי הדברה - זולים. החקלאי אומר לעצמו, 'כדי לחסוך אקנה דשן זול וארכוש חומרים זולים'. וכמו שהחומרים הכי זולים לא טובים לנעליים הם גם לא טובים לסלק, לתות שדה ולתפוח. הרבה פעמים חומרי ההדברה הכי זולים הם בדרך כלל הכי מסוכנים".
על פי פרוינד, אם אדם צריך להסתפק בארבעה מוצרים אורגניים, כדאי שהם יהיו תפוחים, תות שדה, חסה וענבים. "את אלה מרססים בטירוף", הוא מתחלחל, "בטירוף. אם אתה קונה רק ארבעה דברים אורגניים, אלה הדברים שאתה צריך לקנות".
שכנו המבויש אהוד נשר מצטרף לראשונה לשיחה. "המחיר יותר גבוה כי התוצרת האורגנית מועטה", הוא מסביר. "ככל שהתוצרת תהיה יותר בשווקים, המחיר יירד. אם כל חקלאי ארץ ישראל היו עוברים לגידול אורגני, מחיר התוצרת היה כמו התוצרת המרוססת. אם תהיה דרישה, המחיר יירד בהתאם".
גם פרוינד נדרש לשאלה מה פתאום השטחים הפכו למוקד חקלאות אורגנית. "אנחנו אנשים שאוהבים את ארץ ישראל", הוא מנמק. "אנחנו נותנים כבוד לארץ ישראל וחושבים מה יהיה בעוד מאה שנה ויותר. הפוליטיקה זה ייאוש. אנחנו מדברים על דברים יותר בסיסיים, על האדמה, על המים, על האוויר פה. יש לנו ארץ מאוד קטנה ויפה".
נשר: "הקבלה אחת שאפשר לעשות למה שהאדם משאיר בקרקע זה כשאתה מגיע לאנטרקטיקה וחוצב בקרח, יש שתי תקופות בלבד בהיסטוריה שאתה יכול לזהות: את התקופה שלנו, כמובן, שהשלג מלוכלך בה מרוב זיהום של המפעלים, והתקופה הרומית. הרומים, ברוך השם, הצליחו להגיע לרמת זיהום מאוד גבוהה בתקופתם, וזה נשאר.
"ההשפעות שלנו על הסביבה והקרקע מרחיקות לכת. אם אתה מרסס היום ברעלים והם חודרים למי התהום, הם נשארים שם. זה כמו שפצצת אטום מלפני 65 שנה משאריה שאריות במים עד היום".
בדרך למרעה הכבשים פרוינד מתחיל להתרגש. "אני רוצה תמונה כמו אריק שרון", הוא יורה בצחוק. הוא מתחיל במרדף כדי לתפוס טלה קטן. אחרי כמה דקות הוא מצליח לכוון אחד לפינה ללא מוצא ומנסה להרים אותו על הכתפיים, אבל זה לא הולך. דברים שאריק מצליח להרים, גם אדם נחוש כפרוינד לא מצליח להוציא לפועל.
בזמן שפרוינד מתפנה לעדשת המצלמה, נשר מספר על היקב והכרם. הוא מגדל ענבים ליינות אדומים ובבעלותו יקב קטן בשם "כרם יהושע" שייצר בשנה שעברה קצת פחות מ-250 בקבוקים. למרות שגידוליו אורגניים למהדרין, היין שמופק מהם אינו כזה בגלל הכנסת נוגדי חמצון (חומר שנמצא ב-98 אחוז מהיינות בארץ).
"רוב החברות הגדולות רוכשות ענבים אורגניים, לא בגלל שהן מייצרות יין אורגני אלא כי בתרבות השתייה יש רצון לחפש איכות. השיטה האורגנית בשורש שלה היא איכותית. כל מה שלקחת מהקרקע, את זה תחזיר. מדברים על טרוואר. כאשר אתה מרסס בכמות בלתי נדלית, זה נכנס לקרקע, לטרוואר.
"השאיפה היא לנסות להוציא מהקרקע את מה שיש לה לתת ולתת ליין את הטעם הסופי הזה. ההכרה בצורך לאיכות יין מובילה הרבה מאוד כורמים לגדל גידולים אורגניים. זה לא הכי נוח, אבל זה אפשרי וריאלי ויש את כל הפתרונות".
בדרך לדיר פרוינד מוכיח מהי שליחות בשירות אהבת האדמה. ליד הדיר שלו הוא מזהה אדם ששורף ניירת, סוטה מהדרך ועוצר לידו. "זה לא טוב, זה לא טוב", הוא נוזף. "יש פחי אשפה בשפע. אם אתה רוצה תאסוף ואני אקח לך את זה. אנחנו שמים זבל בפח האשפה. זה גם מזהם, זה גם אסור, לא עושים את זה והכי מסוכן זה לשרוף ניילון. יש פחי אשפה בשפע, יש אפילו מחזור של נייר".
אחרי השטוזה שהחטיף לאיש הסורר הוא לוקח אותנו להירגע בשדה האספרגוס שלו. פרוינד הוא מגדל האספרגוס האורגני היחיד במדינה. כרגע החלקה מלאה בעשבייה מהעונה שעברה. פה ושם מבצבץ איזה גבעול רענן. פרוינד נותן לי אחד לטעום, דליקטס.
בשבוע הראשון של מרץ תתחיל העונה עם קטיף מדי יום. בינתיים הוא נוגס בתפרחת אספרגוס, מסתכל קדימה לגבעה עם הכבשים שלו ושוכח מהאיש הסורר שהעז לשרוף פסולת נייר בניגוד גמור לכל הכללים האורגניים שבהם הוא מאמין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם