הרעלת אלכוהול: כך הפך הינקי'ס הירושלמי לזירת קרב
כשהחלו איציק אלבז ומייק ויגודה, מייסד ה"מייק'ס פלייס", לנהל יחדיו את ה"ינקי'ס" בבעלות משותפת, איש לא דמיין את הסחרור שאליו ייכנס המקום. השניים הפכו לאויבים מרים המקללים זה את זה מול הלקוחות ומגישים תלונות הדדיות במשטרה. כעת מנסה אלבז לאסוף את השברים
כך פתח (באנגלית) מייק ויגודה, מי שהקים את פאב "המייק'ס פלייס" הנודע, שיחת טלפון שמטרתה למנוע את פרסומה של הכתבה שלפניכם. בפועל הוא פתח בכך צוהר להבנת הסכסוך האלים על השליטה בבר ה"ינקי'ס" הוותיק, שהסתיים בימים אלה ממש.
בתום הסכסוך נשאר איציק אלבז, הבעלים המזוהה כל כך עם המקום, לאסוף את השברים הכלכליים שנותרו בעקבות החובות שהצטברו, אך בעיקר לנסות ולאסוף את הלקוחות הקבועים שנטשו לברים אחרים.
ה"ינקי'ס" אינו עוד בר מקומי שניתן לקבל את התאדותו האפשרית מחיי הלילה בשוויון נפש. מדובר באחד המקומות הקלאסיים האחרונים בעיר, שבאמת מתאים להגדרה של בר שכונתי. הוא מתחבא ברחבה יפהפיה אך בעייתית במרכז העיר ומייצר אינטימיות נעימה.
ה"ינקי'ס" המציא את מסיבות שישי בצהריים ואירח במסגרתן את מתיסיהו, היה מחלוצי המארגנים של טרנד תחרויות הפוקר מחוץ לכלובים אפלים, ואף שימש במה לגילויו של אסף אבידן בהופעות אקוסטיות מרגשות. הוא שימש נקודת
אלא שבשנה האחרונה המקום נפתח ונסגר בתדירות של תיק בפרקליטות, לעתים בעקבות המלצות המשטרה ולעתים בשל גחמותיהם של הבעלים. ויגודה ואלבז מיהרו להקדים זה את זה בהחלפת מנעולים במקום במזיגת בירה איכותית, הציבו מאבטח חסון על תקן מנעול חי, ומיתגו את המקום שהיה מוכר כידידותי למשתמש כסוג בילוי האופייני יותר לחיי הלילה רוויי האלימות בתלפיות.
הספקים הרועדים סירבו לבוא, הלקוחות צפו במקרי אלימות והסתלקו, ולפני כחודש אלבז נאלץ לבלות את הלילה פצוע בבית החולים, שבועיים לאחר שהלקוחות הקבועים הכינו טקס אשכבה למקום.
לפני כשנה איציק אלבז, מי שמחזיק את הבר "ינקי'ס" כבר שש שנים, התקשה לעמוד בהתחייבויות של המקום. במקום לסגור הוא החליט להתרחב וביקש לצרף שותף שישקיע כסף ויפתח מטבח שיספק אוכל ללקוחות הבר. חודשיים לאחר מכן פנה אליו מייק ויגודה, קנדי שהתגורר בטורונטו והגיע בפעם השנייה להתגורר בישראל ולנסות את מזלו בתחום הברים.
את הניסיון הראשון שלו, שהוליד את הבר המפורסם הקרוי על שמו, ה"מייק'ס פלייס", הוא סיים בבריחה בהולה לקנדה ובהתחמקות מתשלום חובות.
בחזרה לינקי'ס. "למקום היו בעיות כספיות זמן רב והיה ניסיון להרים אותו", אומר יאיר מוס, מנהל המקום לשעבר. "איציק וינקי (בכר - ע"מ) רצו להכניס מישהו שיפתח מטבח, כך שכאשר מייק נתן הצעה לשותפות, הוא נכנס".
בכר, איש עם זכויות רבות בחיי הלילה של ירושלים, התעייף. "הרגשתי שאני מבוגר מדי למקום", הוא מספר. "זה כבר לא השתלם לי כלכלית אז פרשתי, ומייק היה אמור למנף את המקום, לשדרג, להכניס אוכל. הכוונה הייתה שאיציק יחזיק את האוכלוסייה, את קהל הלקוחות הקבוע, ומייק ידאג להתנהלות פיננסית נכונה יותר".
בתחילה ביקש ויגודה לרכוש את המקום כולו, אולם פערים גדולים סביב סכום המכירה הפילו את היוזמה. לאחר חודש הוסכם בין השניים על שותפות אינטגרטיבית, שבמסגרתה ויגודה יפעיל את המקום בבוקר כבית קפה-מסעדה ואלבז ייקח על עצמו את שעות הלילה.
"ויגודה הציע שיהיו במקום שתי קופות נפרדות וכל אחד יתעסק בשלו", מספר בכר. "בהוצאות הקבועות של המקום הם החליטו להתחלק חצי-חצי". בעל הנכס שממנו הם משכירים את המקום ביקש להכין חוזה חדש וויגודה לקח על עצמו את הטיפול בחוזה. הוא סגר את הפרטים עם בעל הבית והעביר את הדפים לאלבז, שחתם במקום שבו הופיע שמו.
רק מאוחר יותר הבין אלבז שנפל בפח ולמעשה חתם כערב להסכם בלי להיות צד בעניין, כלומר הוא בסך הכול אישר את הסכם השכירות בין ויגודה לבין בעל הנכס. "זאת טעות רצינית שלא הסתכלתי על מה אני חותם שם", הוא מצטער כעת. "הוא עבד עליי בפנים ואני לא ראיתי את זה בכלל.
"מהתחלה לא הסתדרנו: הוא כל הזמן ניסה לפלוש לבר, התחיל להתעסק עם העובדים, להראות לאט-לאט שהוא בעל הבית פה. אמרתי לו שיתעסק במטבח ושיעזוב את הבר אבל המטבח לא עניין אותו בכלל. הוא לא פרסם את המקום והפסיד מפתיחת המטבח. קבענו שהוא יפתח בעשר בבוקר אבל לעתים הוא היה פותח רק אחרי הצהריים, ולאחר מכן סגר אותו כליל והגיע לשעות שלי. רק מאוחר יותר הבנתי שהוא בכלל תכנן על הבר".
ב-8 בספטמבר האחרון נשבר הסטטוס-קוו: ויגודה סירב לאפשר למשאית של חברת "קוקה קולה", שמספקת מוצרים לבר, לפרוק סחורה, בטענה שהם גנבים. "הוא התחיל לקלל בלי הפסקה את איציק ובעיקר את הספק, שנבהל ולא רצה לדבר איתנו", מעיד בכר. "תבין שזה עניין של כסף, של חוזה, של חובות, ואחרי המון שנים שהמקום עובד עם החברה הוא בא ושורף הכול".
אלבז: "אמרתי לו שיש לי עניינים עם 'קוקה קולה' כבר תקופה ארוכה ושלא יתערב, כי זה הבר שלי. הוא הודיע שמהיום עובדים עם 'טמפו' ושהוא בעל הבית היחיד, ואז הניח בידי מכתב ואמר שתוך 24 שעות הוא מחליף מנעולים".
במכתב עצמו, אשר נוסח על ידי עורך דין אך חתום על ידי ויגודה בלבד, נכתב בין השאר: "אבקשך לסלק ידיכם מהמושכר... בתוך 24 שעות... אתחיל לנהל עסק שלי בלבד ולא אתן לך... להיכנס למושכר או להיות בו".
כמו כן, צירף ויגודה את הסכם השכירות שלו עם בעל הבית, ולמעשה הודיע כי אף שאין לו זכויות על שמו של הבר ועל הציוד בו, ייקח את הכול על חשבון החובות. אלבז, בלי לחשוב פעמיים, מיהר לחנות המנעולים הקרובה והחליף את הסט. מכאן הידרדרו העניינים במדרון תלול.
איציק אלבז ומייק ויגודה רשומים בדברי הימים של חיי הלילה הירושלמים. אלבז, סטלן ירושלמי טיפוסי, התחיל למזוג בירות ב"ינקי'ס" עם פתיחתו לפני שש שנים וחצי. תוך זמן קצר הוא התחיל לנהל את המקום ואחרי תקופה לא ארוכה נכנס כשותף לינקי בכר, המייסד.
אלבז גדל כילד דתי באילת, ובהגיעו לגיל 14 עבר לירושלים כדי להצטרף לישיבה תיכונית. שמו התפרסם לראשונה כיוון שבעת שירותו הצבאי במסגרת צוות אחי (על שמו של מפקד הצוות סג"מ אחימאיר פורת) בפלס"ר גולני, ספג עם חבריו התעללות קשה. בעקבות המקרה קיבל הצוות את הכינוי "צוות השטן".
לאחר שסיים את השירות, החל אלבז תהליך של חזרה בשאלה, שבסופו התנתק מהדת לחלוטין. "איציק הוא הג'ים מוריסון של בעלי הברים", מספר עליו גילי לוי, כתב הלילה לשעבר של זמן ירושלים. "הוא בן אדם מגניב בטירוף. הוא בעל בית אולד פשן - חולה על חיי הלילה, אלכוהוליסט, אדם שמשתכר במקום שלו ובאמצע הערב הולך למיקרופון ואומר 'עכשיו עשר דקות כל הבר חינם'.
"אין לו ולעסקים יותר מדי במשותף. הוא לא חושב בצורה אנליטית וזה גם הצד המקסים שלו וגם הצד המפגר. אין לך היום בעלי בית צבעוניים כמו איציק, שאתה הולך לשתות אצלם בירה והוא בא לשבת איתך ולהעביר לך את הזמן".
אלבז נותן לעצמו את הקרדיט על קווי הלילה הפועלים כבר יותר משנה, תולדה של הסכם בין העירייה ל"אגד" על הפעלת קווי אוטובוס משכונות שונות בירושלים אל מוקדי הבילוי ובדרך ההפוכה בשעות הלילה.
"לאחר תאונה מחרידה באיזור אבו גוש לפני ארבע שנים שבה נהג שיכור סטה מהכביש, יזמתי פגישה עם יו"ר האופוזיציה דאז ניר ברקת ועם יו"ר מועצת מבשרת, והצעתי מתכונת של שאטל לילי בין מבשרת לירושלים בימי חמישי, שישי ושבת", הוא מספר. "ניר לקח את זה על עצמו, אולם ההצעה נפלה בזמנו וחזרה עם קווי הלילה".
יריבו, ויגודה, נולד בטורונטו ועבד שם כצלם עיתונות. הוא עלה לארץ בתחילת שנות התשעים והתחתן עם בתו של הקבלן ציון לוי, מי שהקים את המלונות ציון ואייל במרכז העיר.
בשנת 1992 הוא פתח בר ירושלמי שפנה אל האוכלוסייה האנגלו-סכסית, ה"מייק'ס פלייס". כעבור שנתיים הוא נקלע לחובות ועזב בחזרה לקנדה מבלי להסדיר את החובות עם נושיו.
מקורבים לויגודה מספרים כי רב הנסתר על הגלוי לגביו, אך אנשים שמכירים את הסיפור אומרים כי מקור הטינה שרוחשים לו בעלי ה"מייק'ס פלייס" הנוכחיים, האחים אסף וגל גנזמן, הנשמרת גם לאחר 15 שנה, היא התנהגותו של ויגודה. כראיה לטינת העבר, כאשר שמעו על כוונתו של אלבז להכניס את ויגודה כשותף הם הזהירו אותו שלא יעשה זאת.
על אף מעורבותו הרבה בתחום התרבות בעיר בעבר, מעטים הם היודעים פרטים אישיים הקשורים אליו, ורבים מגדירים אותו כתעלומה קשה לפיצוח. הוא מתואר כאדם עצבני שנוהג לקלל ואינו מסתדר היטב בחברת אנשים.
ויגודה נכווה בעבר הן משותפיו העסקיים והן מהתקשורת, שייחסה לו ציטוטים שלטענתו לא אמר. לפני כארבע שנים עלה לארץ בפעם השנייה ומאז הוא שומר על פרטיותו באדיקות. לראייה, מסכת האיומים שנשמעה מפיו ומופיעה במדויק בתחילת הכתבה.
נחזור ארבעה חודשים לאחור: אלבז מגיע ל"ינקי'ס" ונתקל במאבטח שקיבל הוראה ברורה לא להכניסו. הוא משתולל, עוקף את המאבטח ובמקום מתפתחת מהומה. ויגודה מזמין משטרה בטענה שאלבז פלש למקום פרטי. קצין משטרה מוזעק למקום וממליץ על סגירת המקום עד להסדר בין השניים במטרה למנוע אלימות.
השניים אובדי עצות, מבינים שללא הסדר המקום ייסגר ושניהם יפסידו את הכנסתם. גישוש בין הצדדים מוביל להליך גישור בו משתתפים גם בעלי הנכס. על פי העדויות, הפגישה התאפיינה בגידופים ובטונים גבוהים, אולם התקבלה בה החלטה עקרונית: מעתה תהיה עבודה משותפת על הבר סביב קופה אחת, תחת שרביט הניהול של ויגודה.
על אף ההחלטות שהתקבלו, ויגודה סירב להגיע לפגישות הגישור הנוספות ולא הכין חוזה כפי שסוכם שיעשה. בו בזמן בכר, שראה את הבר מתרסק לרסיסים, התערב ושימש בורר בין השניים, שהביאו בפניו את המסמכים ואת הטענות השונות במסגרת המאמץ להצלת המקום.
הבר נפתח מחדש, אולם העבודה המשותפת רק דירדרה את המצב. "הלקוחות היו מגיעים ובמקרים הכי קיצוניים רואים ניידת משטרה שמגיעה להפריד בין הנצים. במקרים אחרים הם היו חשים חוסר נעימות כאשר מייק היה צועק על איציק או שהיה מתחיל ריב מילולי ביניהם", מספר אחד הברמנים. "הלקוחות מצאו את עצמם שוב ושוב בתוך הסכסוך ואמרו שלא נעים להיות במקום".
את האשמה בריסוק ה"ינקי'ס" תולה בכר בשני היריבים המרים. "אף אחד לא ויתר לשני", אומר בכר, "כך שלדעתי זה באשמת שניהם. איציק הוא לא טלית שכולה תכלת ובטח לא מייק".
אלבז: "מרגע זה, הוא השתלט על המקום לגמרי. הוא אמר לכולם שהוא קנה את המקום, מה שלא נכון, התחיל לצחוק עם אנשים שאני עובד שלו ויותר מכך, מידר אותי מרוב הדברים. רציתי לראות את החשבונות, את מצבנו הכלכלי, והוא פשוט הסתיר את זה ממני. נוסף על כך, הוא החליף את שם המקום ברשומות ל'מייק'ס קיטשן'".
שיאו של הסכסוך אירע לפני חודש. לפני מסיבת יום ההולדת השש וחצי למקום דרש אלבז לפרסם את האירוע. ויגודה טען מנגד שאין מספיק כסף לשם כך. "הוא רצה שפשוט נודיע ללקוחות ומי שיבוא – יבוא", אומר אלבז. "אמרתי לו שכך לא עושים מסיבה והוא התחיל להתעצבן".
יומיים לאחר האירוע מצא אלבז את הבר סגור. כשניסה לפתוח את הדלת באמצעות צרור המפתחות שברשותו, הבין כי המנעולים הוחלפו. ויגודה החליט הפעם להעיף את אלבז בכל מחיר והתכונן לפתיחה מחודשת של המקום. הוא הציע לעובדים להישאר, אך תחת חסותו הבלעדית.
שלושה ימים מאוחר יותר הודיע אחד העובדים לאלבז כי המקום פתוח ותוך זמן קצר הוא הגיע למקום, כדי לראות ששוב מצפה לו מאבטח בכניסה. "מייק הבחין בי והורה לו לא לאפשר לי להיכנס", מספר אלבז. "הסברתי למאבטח שזה המקום שלי והוא בכלל הכיר אותי ואת הבר, אבל הסביר לי שהוא עובד בשביל מייק כרגע וביקש לא לערב אותו בעניין".
אלבז התקשר למשטרה, ושוטרי הסיור שהגיעו למקום ביקשו מהשניים להתלוות אליהם למגרש הרוסים. אלבז הסביר כי הוא בעל המקום וויגודה טען כי הוא בעל הנכס. המשטרה הכינה מכתב המלצה לסגירה עד שתתפרק השותפות ורק אחד מהם ינהל את המקום, והפקידה עותקים בידי השניים.
"אחרי שעה החלטתי ללכת למקום כדי לבדוק אם הוא סגור וזאת הייתה הטעות שלי", משחזר אלבז. "הגעתי וראיתי שהמקום פתוח אז החלטתי שעד שהמשטרה תבוא בעצמה לסגור, אם הוא בפנים אז אני בפנים. הראיתי למאבטח את המכתב מהמשטרה ונכנסתי.
"מייק ראה אותי, רץ אלי בטירוף ותקף אותי באגרוף לבטן. אני בדיוק עמדתי על מדרגה והוא נכנס בי לתוך הגוף, אז התהפכתי מעליו ונחתתי על הגב, על הראש ועל הכתף. לא יודע מה אירע בשניות הראשונות, אבל אחרי זמן מה מצאתי את עצמי במיון של בית החולים שערי צדק, מעביר את הלילה בכאבים".
אלבז עזב את בית החולים בבוקר והגיש תלונה על תקיפה במשטרה, שם נפתח לויגודה תיק על תקיפה ואיומים.
ממשטרת ירושלים נמסר כי: "הוגשו תלונות הדדיות על תקיפה משני הצדדים. המשטרה הזהירה את השניים, שהורחקו זה מזה באותה תקופה, והתיק נסגר".
לאחר האירוע האלים המקום נותר סגור כמה ימים, עד שויגודה התקשר לאלבז כדי לבשר לו שהוא עוזב את המקום ומותיר את ה"ינקי'ס" בבעלותו הבלעדית.
בימים כתיקונם המצב המתואר בכתבה רחוק שנות אור מהאווירה השלווה איתה היה מזוהה ה"ינקי'ס".
המקום שהוקם בשלהי תקופת הפיגועים שם לו למטרה לאגור קבוצה איכותית של לקוחות, כשהסלקציה נעשתה מעצמה באמצעות המוזיקה הייחודית והמחסור במשקאות האנרגיה, ולמרות ערבי "אבי ביטר" שאירגן המקום.
בכר, אושיית לילה שחלש על מקומות רבים, התקשה להתמודד כלכלית בתקופת הפיגועים והחליט "לפתוח מקום סולידי ומשפחתי", כהגדרתו.
"הקהל הראשון במקום היה סטודנטים לצילום ממוסררה ומעט סטודנטים מבצלאל, שהעניקו לו אווירה של שנות השישים. היום אותם אנשים מהווים את הקהל של 'הסירה'. מאוחר יותר המקום נהיה המוני יותר והקהל נהיה צעיר יותר. הוא איבד את הנישה שלו והתרחב לפרויקטים גדולים יותר, אבל לרגע לא נהיה מועדון של ערסים".
"אנחנו התחלנו את מסיבות הרחוב בצהרי שישי ברחבה החיצונית בשיתוף ה'בלו הול'", אומר אלבז. "התחלנו לפני חמש שנים, ולאחר שנתיים גם ה'בולינט' אימץ את הרעיון. היינו עורכים עשרה עד 13 אירועים בקיץ ועשינו בעיקר הופעות. מתיסיהו היה השיא, אבל הופיעו גם דן תורן ואסף אבידן ו'המוג'וס'. בכלל, אבידן התחיל כאן את ההופעות האקוסטיות שלו.
בכר: "איציק ניהל את כל הפרויקטים, בעיקר של שישי בצהריים, וזו הייתה ההצלחה הגדולה שלנו. זה הוביל את ה'ינקי'ס' להכרה כללית. היינו מקרינים מדי פעם את 'מופע הקולנוע של רוקי', וזה נהפך להפנינג".
אירועים ייחודיים נוספים שהמקום ארגון כללו כאמור ערבי פוקר, הרבה לפני שכל בעל מקום חיבר שני שולחנות והודיע על ערב "טקסס הולדם", היה הינקי'ס החלוץ הירושלמי של התופעה שפרשה לה כנפיים, עד שחדשות ערוץ 2 הגיעו ללמוד על הטרנד החדש.
גם כתבותיו של גיא פינס מצאו את עצמן לפני שנה במקום, כשליוו את שפרה קורנפלד, אושיית הריאליטי, בדרכה מבית "האח הגדול" אל חגיגות הניצחון בבר הבית שלה. "עזרנו לה לזכות", נזכר אלבז. "בכל פעם שהיתה מועמדת להדחה, הוצאנו פלאיירים שיסמסו לה".
בתוכנית הגמר אחיותיה של קורנפלד רקמו הסכם ידידותי עם אלבז, לפיו על כל עשר הודעות אס-אם-אס שיישלחו עבור אחותן, יינתן ללקוח המשקיען צ'ייסר מתנה. קורנפלד זכתה ולאלבז זה עלה ב-120 צ'ייסרים.
על אף הצלחתו של המקום, הוא נאלץ להתמודד במהלך השנים עם קשיים שניצבו בפניו. כיכר בית הדפוס בו נמצא הבר אינה בולטת לעין ומעטים מגלים לבד את המקום. לפני שנתיים ה"ינקי'ס" חטף מכה נוספת כאשר בפינת הכיכר נפתח הבר "סולומון", הידוע כבר בו נמכר אלכוהול לצעירים. הצעירים המסתובבים שיכורים ברחבה אינם מוסיפים נחת רוח ללקוחות הבוגרים יותר של ה"ינקי'ס".
בימים אלה מנסה אלבז להתאושש מהטלטלה שעברה עליו ועל הבר. הוא נעזר בעובדים רק בסוף השבוע ובשאר הימים הוא הבעלים, הברמן והמלצר. ניתן לחוש כי האוירה הנעימה שוב שוררת במקום, אולם המידע סביב פתיחתו המחודשת מטפטפת באיטיות לאוזני הלקוחות הקבועים, שבינתיים מדירים רגליהם ממנו.
"הבעיה היא שהמקום היה סגור חודש וחצי וזה דפק את העסק", אומר אלבז, "הלקוחות הקבועים לא באים, הם הלכו לבר אחר, התרגלו לברמן אחר. אני הולך בשוק ושואלים אותי 'מתי אתה פותח את המקום?' זה מתסכל".
בכר: "הסכסוך הזה כמעט שרף את המקום וחבל לבזבז את השם של ה"ינקי'ס" על כלום. אני מאמין שייקח זמן אבל המקום יחזור לימי גדולתו. אני תמיד חשבתי שאיציק יותר מחובר לאנשים וטוב-טוב-טוב שמייק לא שם. הוא היה קוריוז של תקופה והוא עבר. איציק זה המקום והוא שם".
בכר עצמו מתכונן לקראת פתיחת בית קפה בבעלותו במרכז העיר, "מקום סולידי של ג'ז ובלוז שמיועד לקהל בוגר יותר, מקום יותר אינטלקטואלי", הוא אומר.
הלקוחות מגיעים אל מעלה המדרגות, מבחינים בדלת הפתוחה ובדרך כלל נכנסים עם חיוך גדול. אלבז מכיר כמעט את כולם, יושב עם אחד השולחנות בזמן שאחת הלקוחות נכנסת לבר ובוחרת את המוזיקה. אבל אלבז עדיין מסרב להיכנע לאשליה של השגרה הנעימה הזו.
"התקופה הזו שלא נכנס כסף יצרה בלגן ואפילו הצ'קים שלי חוזרים", הוא נאנח. "בעל הבית הציע שנחתום על חוזה חדש, אבל הבעיה היא שאין לי כסף בבנק ויש לי הרבה חובות על הראש שלא שולמו. הלקוחות לא מגיעים ובכלל לא יודעים שהמקום פתוח.
"כדי להרים את המקום מחדש צריך לעשות מסיבת פתיחה, להוציא הזמנות, לפתוח עוסק מורשה – לעשות דברים מהתחלה, ובמצב הנוכחי אין לי את האופציה הזו. קשה להחזיק עסקים בירושלים וזה מבאס שמקום כזה עלול ליפול אחרי שש וחצי שנים".
על אף המצב הלא סימפטי שהוא מתאר, אלבז נשאר אופטימי. בימים האחרונים הוא פנה לכמה גורמים שאמורים להחליט אם להיכנס איתו לשותפות. על אף הקושי הכלכלי, הפעם הוא לא נסחף ישר למערבולת אפשרית של חוסר התאמה, אלא שוקל היטב אם המהלך כדאי.
"לפני חודשיים היה פה טקס אשכבה כאשר המקום היה סגור", מספר דרור ולטר, מנהל המקום לשעבר, על יחס הלקוחות למקום. "אנשים פשוט ישבו מחוץ לדלת, הביאו ויסקי משלהם, שתו והעבירו את כל הלילה על מפתן הדלת. אנשים כל כך אוהבים את ה'ינקי'ס' עד שהם רוצים לחוש אותו, גם אם זה מבחוץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם