זה בהחלט זה: ביקורת בפיצה זזה בהוד השרון
השם שלה אמנם מופרך, אבל הפיצה שלה היא אחת הטובות בשרון ועושה כבוד לז'אנר
(מתוך ויקיפדיה בעברית)
פיצה זזה, הוד השרון צילום: נאור רהב
65 מילים כוללת ההגדרה העברית לפיצה, ומאחוריהן עולם ומלואו. ספק אם יש עוד מאכל שבבסיסו מכיל בצק, מעט רוטב עגבניות ומעט גבינה, שזכה לכל כך הרבה וריאציות, רובן איומות, ובשביל חלקן שווה למכור איבר.
בישראל נוטים לאמץ את הגרסה האמריקאית של הפיצה, זו עתירת הבצק, הרוטב והגבינה, שמזכירה יותר פאי מאשר פיצה איטלקית כפי שפיצה איטלקית צריכה להיות. זו מגיעה על בסיס בצק דק ופריך, וכוללת מעט רוטב איכותי ומעט גבינה. לעיתים היא אינה כוללת גבינה בכלל. הגרסה הישראלית עוד עלולה היתה להחשב לסבירה, אילולא היו חלק מבעלי הפיצריות הישראלית מכינים את הפיצה שלהם מבצק ירוד, אבקת חלב, תוספות מקופסת שימורים ורוטב שבקושי מתאים לפיצה מקפיצה.
לצד הניסיון הישראלי, הכושל על פי רוב, לחקות את הפיצה האיטלקית האמיתית (ניסיון שבשרון מצליח בפיצה עגבניה, ארקפה, פסטה מיה וג'ויה, למשל), צץ ניסיון ישראלי נוסף. במקומות רבים באירופה, ולעיתים גם באיטליה, מגישים פיצה לפי משקל, כשהיא מגיעה במלבנים ונחתכת לקוביות קטנות. גם כאן, למרות הצורה הגיאומטרית השונה, העקרון חייב להישמר, בצק דק ואיכותי, רוטב וגבינה איכותים ומידתיות בכל החומרים.
בתל אביב שולט לאחרונה גל של פיצות במשקל, ולפיכך לא מפתיע שלפני כשנה הגיעה גם לשרון הפיצה המלבנית. שמענו עליה מפה לאוזן, כיוון שקשה אפילו למצוא אתר רשמי שלה באינטרנט, אבל היה שווה לחפש.
פיצה צריך לאכול כמו גרעינים
ברחוב הבנים 14 בהוד השרון, צמוד לביסטרו אנג'לינה (שבעליו הוא גם הבעלים של פיצה זזה), שוכנת לה הפיצריה בעלת השם המופרך ביותר בעולם. עוד לפני הביקורת על הפיצה, וכפי שתגלו היא חיובית ביותר, לא ברור למה לקרוא לפיצריה בשם של ילד גרוזיני. נכון, על הלוגו של המקום נכתב ZA ZA, ובכל זאת, זה לא תירוץ. לא ראיתי שום מסעדה גרוזינית שנקראת "דונטלו", וכנראה שיש לזה סיבה.
ועכשיו לעצם העניין.
פיצה זזה, הוד השרון צילום: נאור רהב
בכניסה לפיצה זזה (בבקשה תחליפו את השם!) הצנועה, אי אפשר לפספס את הוויטרינה הרחבה ובה מבחר הפיצות. כל הפיצות טריות, אבל לאחר ההזמנה הן עוברות חימום קצר בתנור הלבנים. המבחר מהמם. יש פיצה רגילה, פיצה פפרוני, פיצה עם פלפלים קלויים ואנטי פסטי, פיצה עם כרוב, פיצה עם פטריות ועוד. חלק מהפיצות כוללות רוטב עגבניות, וחלקן בלי הרוטב.
כולן, ואת זה אפשר לראות כבר בעין, נהנות מבצק דק, וכמות יפה של רוטב ותוספות. כל מאה גרם פיצה, שזה משהו כמו מלבן אחד (שהוא בתורו כמעט בגודל של משולש פיצה סטנדרטי) עולה 7.90. לא זול מדי, אבל גם בוודאי לא יקר. תמורת 26-28 שקלים תוכלו לסדר לעצמם 3.5 מלבנים (אפשר גם חתיכות קטנות יותר), שאמורים להשביע אדם ממוצע.
הבצק של פיצה זזה הוא טוב, ורואים שנעשה בידי אופה שמבין משהו בפיצות. אפשר להתווכח על הטכניקה של חימום הפיצות מחדש (טכניקה די מתבקשת כשמדובר בפיצה במשקל), אבל לדעתי הבצק קצת מפסיד ממנה. הוא יוצא מהחימום השני טיפה קשה ממה
שהיינו רוצים, בעיה שלתחושתי הוא לא סובל ממנה כשהוא יוצא טרי מהתנור.
בכל אופן, הבצק, גם לאחר החימום, הוא עדיין איכותי, והוא נהנה מרוטב מצוין מעליו. גם התוספות והגבינה שוות מילה. הגבינה בפיצה זזה היא איכותית ומגיעה במידה יפה, ואילו התוספות מתפוצצות מרוב טריות ומקפיצות את הפיצה בשתי רמות.
פיצה טובה צריכה להיאכל כמו גרעינים. עוד משולש, ועוד משולש (או מלבן במקרה שלנו), עד שרואים שהשקית ריקה. פיצה זזה בהחלט עונה על הקריטריון הזה. היא טובה, היא ממכרת, והעובדה שהיא מגיעה דווקא במלבנים קטנים (שעוד נחתכים לשלוש על ידי המוכר הארכי-נחמד), רק מקלה על קונספציית הנשנוש.
פיצריה, לצערנו, כל אחד יכול לפתוח, וכמו שאמרנו, במקרים רבים בארץ אנשים פותחים פיצריות שיכולה לגרום לכמה איטלקים להתהפך בקברם. בפיצה זזה המצב הוא הפוך. זוהי פיצה קטנה, צנועה, איכותית שעושה כבוד לז'אנר. הלוואי שתהווה חלוצה בתחום, ושנמצא בשרון שצמא לפיצות איכותיות, עוד כמה מקומות כמוה.
פיצה זזה, הבנים 14, הוד השרון
פיצה זזה, הוד השרון צילום: נאור רהב
לשימור:
המחיר, השירות, הפיצה הנהדרת
לשיפור:
מה דעתכם להתחיל לעשות משלוחים?
בשורה התחתונה:
פיצה עם המון אהבה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם