נער הגבעות: ניר ברקת עושה במזרח העיר מה שבא לו
מדינה פלסטינית בתוך שנתיים? הצחקתם את ניר ברקת, מזרח העיר שלו ורק שלו. ערוץ 10 מפחד מירושלים, בערוץ 2 בקושי יודעים איפה היא. וגם: וכבר שלוש שנים בלי טדי קולק
בשבוע שעבר נחשף במעריב שהמשא ומתן עם הפלסטינים בפתח וכי ארצות הברית קובעת לוח זמנים שבסופו תוקם מדינה פלסטינית. מדברים שם על שנתיים. זה כמובן תמים לחשוב שבזמן הזה נפתור את סוגיות הקבע; מה שבטוח הוא שאת סוגיית ירושלים ראש הממשלה בנימין נתניהו אולי מעדיף לדחות, אבל ברקת בינתיים דואג שזה בכלל לא יעלה על סדר היום.
הוא לא צריך להבעיר צמיגים ולא צריך להוציא מתנחלים לרחובות, פשוט לאשר מובלעות יהודיות בלב הכפרים הפלסטיניים. הכול חוקי וכשר כמובן, בשביל זה יש את הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, שם הכול הולך. עוד שכונה חדשה בא-טור, עוד מבני ציבור למתיישבים יהודים ברחבי מזרח העיר, וכמובן התעלמות מהחלטות בית המשפט ומני מזוז בעניין מבנים לא חוקיים כגון "בית יהונתן" הידוע לשמצה. היועץ המשפטי מתנגד? נביא חוות דעת של מישהו מטעמנו, הרי מי זוכר שהתנגדנו לשיטה הזו בעבר. אובמה כועס? זה לא מענייננו. ביבי מסתבך? גם ככה הוא לא יצילנו.
חשוב לי להבהיר כאן, אינני בעד הקפאת הבנייה בירושלים. יש להמשיך ולבנות לזוגות צעירים בגילה, בפסגת זאב, גם בהר חומה, וברקת אכן טוען שהוא מקדם לצד התכנית למזרח העיר גם את אלו. הצעירים, כמו שברקת מכיר מעולם ההיי-טק, הם מנוע הצמיחה של העיר ולא עמותות הימין הקיצוני שמחרחרות ריב ומדון במזרח העיר. השבוע, כשקראתי את תגובתו של ברקת לטענה מדוע הוא לא אוטם את "בית יהונתן" כי "זה עלול להוביל לעימות", כמעט בכיתי מצחוק. איזו בדיחה עצובה.
ברקת גם טוען, ובצדק, שבאזור "בית יהונתן" יש עוד 114 צווי הריסה, כולם לערבים וגם הם לא מבוצעים. זה נכון, אבל זה לא משחרר אותו מהטיפול בפצע הזה. המשך הפרובוקציות במזרח העיר הן שיוצרות את העימות, מחסלות סיכוי להסדר עתידי ופוגעות בקונצנזוס העולמי על מערב העיר. ושוב, אין בעיה עם חיבתו של ברקת לגורמי הימין במזרח העיר, זה לגיטימי לחלוטין ואני האחרון שיתלונן על מי שמחזיק באג'נדה פוליטית. אבל בירושלים, כמו בכביש, צריך להיות חכם ולא צודק. הנה עוד קלישאה לאוסף של ברקת.
2. לתקשורת הארצית יש בירה אחרת ושמה תל אביב. מה שקורה שם מעניין, מה שקורה אצלנו קצת פחות. סיפור פלילי תמיד יקבל כותרות בולטות כשהוא קורה בתל אביב, וכך גם בעצם בכל נושא חדשותי אחר. הצחיק אותי השבוע מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי, כשאמר שאין לערוץ 10 סיבה לעבור לירושלים, אף על פי שהם מחויבים על פי חוק, משום ש-15 אחוז מהמערכת נמצאים בעיר. נו, באמת.
הדבר האחרון שאני רוצה זה שערוץ 10 ייסגר. זה אסון לדמוקרטיה. מצד שני, זו הפעם הראשונה בחיי שאני וזבולון אורלב באותו צד של הגדר. ערוץ 10 צריכים להיות כאן, כך החליט בצדק המחוקק. לא תבואו, לא תקבלו רישיון. בכלל, כולם צריכים
הארוחות העסקיות כאן לא משהו אמנם, ומרכז העיר מטונף כמעט כמו כלכותה, אבל משעמם לא יהיה להם. עזבו בצד את החשיבות של העיר, הדברים החשובים קורים כאן ולא בכיכר רבין (חוץ מפעם בשנה).
ונסיים בנושא זה באנקדוטה קטנה: ביום שבת שעבר אב חרדי משכונת שמואל הנביא רצח את בתו הקטנה. בחדשות ערוץ 2 הופיע הכיתוב "רצח במאה שערים", והכתבת אמרה שהיא נמצאת ב"שמואל הנגיד". אין מילים לתאר את הסימבוליות הזו, אם זה לא אבן גבירול פינת ארלוזורוב וזה בירושלים אז בטח זה קרה במאה שערים, לא? גם ככה כולם שם שחורים.
3. ביום שבת האחרון מלאו שלוש שנים למותו של טדי קולק. כמה עצוב שלא נזכה לאדם כמוהו בעיר המוכה הזו. לעתים אני מדמיין בעיני רוחי מה היה קורה אילו הוא לא היה מפסיד בבחירות ב-1993 לאהוד אולמרט. היינו יכולים להרוויח עוד חמש שנות טדי: הצעירים לא היו בורחים מהעיר, החרדים לא היו מרימים את ראשם, הנדל"ניסטים לא היו משתלטים על העיר, המהומות עקב פתיחת מנהרת הכותל לא היו מתרחשות, הבנייה במזרח העיר הייתה נעצרת, ואולי גם עתידו של אולמרט היה משתנה וכך היה חוסך מאיתנו את לבנון 2 ועזה 1. מה שבטוח זה שהגעגועים קשים, והשנים שחולפות לא מקהות את תחושת האובדן של כל העיר.
הכותב הוא עורך המקומון זמן ירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם