כך נפלו גיבורים: אביב לביא נשבר, ונסע בכביש 6
לכביש 6 יש בעיות מכאן עד הודעה חדשה, אבל גם אני נשברתי. לאחר שנים של חרם, שבהן התגברתי על פיתוייו של הכביש המקולל, התחלתי לאחרונה להשתמש בו. רק אל תספרו לאשתי
- "כביש 6".
- "כביש 6? 6?? אתה???"
באוטו השתררה דממה. אשתי הסתכלה בי בתיעוב קל, כיאה לבוגד חסר חוט שדרה שהשליך לנגד עיניה את כל עולמו הערכי, הצהרותיו הנעלות וקילומטרז' הנאומים הנמלצים שנשא נגד הכביש הזה ועד כמה חשוב להדיר את הגלגלים ממנו.
את הפליק פלק הערכי הזה עשיתי בלי התראה, כגנב בלילה, מתבסס על ההנחה שאני היחיד במשפחה שמסוגל להבחין בין כביש הערבה לדרך נוף גלבוע. ניצלתי כמה שניות שהיא הייתה עסוקה בניסיון לשכנע את הילדים לנצור את הנשק במושב האחורי, סטיתי קלות מהנתיב בוואדי ערה - המחלפים של כביש 6 מעוצבים כך שלא נידרש ליותר מהטיה קלה של ההגה כדי להפוך ללקוחות של
בכל שלבי התהליך הזה לא העליתי על דעתי שכשנחלוף כמטחווי צליפה מטול כרם, כשבינינו ובין צריחי המסגדים מפרידה רק החומה, אשתי תרגיש בחושיה הבריאים שהנוף השתנה מעט מאז הפעם האחרונה שחזרנו מהצפון.
כן, נשברתי. לאחר שנים של חרם, שעמדתי בהן בגבורה בפיתוייו של כביש האגרה המקולל, התחלתי לאחרונה להשתמש בו. זה לא שחלילה דעתי עליו השתנתה: אנשים כמוני - נדמה לי שזה מה שהמבט מלא הבוז של אשתי ניסה לומר - לא מחליפים את עקרונותיהם; אבל הם מורידים עם הזמן את המחיר שהם מוכנים לשלם כדי לעמוד עליהם.
זה הרגע לאתנחתה קצרה במסע ההלקאה העצמית אותה אנצל כדי לתת תקציר קטן - לטובת מי שישן בעשור האחרון - של הסיבות שבגינן יש להחרים את כביש 6: כי כדי לפנות לו מקום נהרסו אחרוני השטחים הפתוחים, היקרים והירוקים מפז, שפעם השתרעו ממזרח לכביש תל אביב-חיפה הישן וממערב לקו הירוק; כי השקעות עתק בכבישים (אף שחלק ניכר מהן הגיע מכיסים פרטיים) אולי פותרות בעיות בטווח המידי, אבל מעודדות בטווח הארוך התמכרות לרכבים פרטיים, שגם כך היא המחלה הסביבתית-תרבותית-לאומית האנושה ביותר שלנו; כי את כל מה שהשקיעו בכביש 6 היה צריך לשים על רכבות ותחבורה ציבורית - שהרי כל כביש סופו להיסתם (ד"ש לאיילון);
כי בכל פעם שלא עולים על כביש 6 זו הצדעה סמלית והכרת תודה לפעילי הסביבה האמיצים שנקשרו לעצים, שכבו מתחת לדחפורים ועשו הכול כדי שהמדינה הזו תהיה קצת יותר ירוקה והרבה יותר צודקת (ונכשלו); כי ההבטחות "להביא את הפריפריה למרכז" התגלו, כצפוי, כבולשיט אחד גדול - הרי שום עפולאי לא מצא עבודה בתל אביב בזכות הכביש; וכמובן: כי חברה שמפעילה מערך גבייה אכזרי, עיוור ומחוצף, פשע לפרנס את בעליה. נכון השתכנעתם?
האבסורד הוא שבכל השנים שהתנזרתי מהכביש לא הרגשתי שאני מפסיד משהו. אף שאני מרבה להסתובב בארץ, כמעט לא נזקקתי לשירותיו. לתל-אביבים - בדיוק כמו שטענו מתנגדי הכביש ערב הנחת המטר הראשון - הוא לא תמיד עוזר. ברוב המקרים הוא מסתפק בהבאתם אל הפקק שבכניסה לגוש דן. גם להיפרד משלושים שקל, וגם להישפך אחר כך לתוך שיירה עצבנית ומעשנת בכביש תל אביב-ירושלים? יש גבול.
אבל לפעמים, בעיקר מיום שהוסיפו לו עוד חתיכת אספלט מדרום ומצפון (ואגב כך השמידו עוד חתיכת ארץ), בכל זאת יש בו משהו. למרבה הפרדוקס, יתרונותיו של הכביש באים לידי ביטוי דווקא בשעות שממילא אין בהן עומסי תנועה. אם התמזל מזלכם ואתם משייטים בדרכים בשעה שהעולם עושה משהו אחר, כביש 6 יכול לעזור: הוא מקצר טווחים וחוסך רמזורים. ואז מגיעה ההתמודדות עם הפיתוי.
או אז השטן הקטן מתיישב לי על אוזן שמאל, ודוחק בי להסיט קלות את ההגה ולהרים תרומה לחשבון הבנק המידלדל של לב לבייב. בחייאת, אומר לי השדון הרע, עזוב אותך מעקרונות, בשלב הזה יש רק עיקרון חשוב אחד - להביא את הילדים הביתה לפני שמישהו באוטו ישתגע.
שלא לדבר על זה שהכביש ממילא כאן, הוא כבר עובדה מוגמרת, אף אחד לא סופר אותך, איש לא ירגיש, לא ידע ולא יתעניין במחאה האווילית שלך, אפילו מנהל חדר הבקרה לא יבחין אם במאזן היומי של הכביש יהיה כתוב שעברו בו 78,453 מכוניות או 78,454. תפנים - עכשיו השדון המרושע כבר רוקד לי על הפצעים - הפסדתם. הקרב הזה נגמר, יש כביש, ואם אתה לא רוצה שיהיו עוד הרבה כאלה, אז טוס הביתה הכי מהר שאתה יכול, ושב לכתוב טור חוצב להבות על הכביש שזוממים לסלול עכשיו על יער חדרה.
השדון נואם, אני מקשיב, מהנהן בהסכמה, מעיף מבט ימינה כדי לוודא שאשתי מחמיצה את השלט הכחול עם השלט "6 דרום", ומטה קלות את ההגה. תל אביב, הנה אני בא.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם