ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

תלמידים בצריח: תעשו כבוד לאלופי השחמט משבח מופת

האם תיכון שבח מופת בתל אביב בדרך להפוך למעצמת שחמט? בבית הספר פועלת אקדמיה לשחמט, ושני תלמידים שלומדים שם זכו לאחרונה בתארים "אלוף אירופה" ו"אלופת העולם בשחמט". קספרוב, מאחוריך

האם בית הספר שבח נופת בדרכו להפוך למעצמת שחמט ארצית, שלא לומר עולמית? בזמן שבתי ספר אחרים מרחיבים את מגמות הדרמה, המוזיקה והתקשורת כדי לקרוץ לבני הנוער, בית הספר מצמיח אלופים דווקא בשחמט, שאם להגדיר זאת בעדינות, הוא לא בדיוק ענף ספורט שממגנט אליו צעירים בגיל התיכון.    

בכל זאת, ההשקעה של בית הספר משתלמת. שניים מתלמידי בית הספר זכו לאחרונה בתארים מכובדים:

מרסל אפרוימסקי (15), מכפר סבא, תלמידת כיתה ט', שכבר זכתה באוגוסט האחרון בתואר "אלופת אירופה", חזרה לפני שבועיים מאליפות העולם בשחמט, שנערכה בטורקיה, ובחיקה התואר המחייב "אלופת העולם לבנות עד גיל 14". גיל פופילסקי (16), חברה לבית הספר, תושב ראשון לציון ותלמיד כיתה י"א, מחזיק בתואר "אלוף אירופה לבנים עד גיל 16".

את ההישגים אפשר לזקוף אמנם לזכות כישרונם של השניים, אך לא פחות מכך – לבית הספר, שלקח את העניין ברצינות, ומפעיל בשנתיים וחצי האחרונות אקדמיה לשחמט, לא פחות ולא יותר. "שחמט הוא דבר שלעם שלנו יש בו יתרון יחסי", מסביר מנהל תיכון שבח מופת, ד"ר דב אורבך.

"וראוי בעיניי שישראל תשקיע בו הרבה יותר מאשר בכמה מענפי הספורט האחרים. כשהבאנו את בוריס ולובה אלתרמן לנהל את האקדמיה לשחמט בבית הספר הם הבטיחו תוצאות בתוך שלוש שנים. כעבור שנתיים וחצי כבר זכו גיל ומרסל באליפות אירופה. יש פה פוטנציאל נהדר, ורצוי שבתי הספר יתמכו בתלמידים הרוצים לעסוק בתחום".

אז את התמיכה בית הספר נותן, אבל מה מושך נערים בגיל ההתבגרות לספורט הזה שעה שהדבר הכי ספורטיבי שחבריהם בני גילם עושים הוא ללחוץ על שלט הטלוויזיה או להרים את עכבר המחשב? מסתבר שמבחינת האלופים הצעירים, אין סתירה בין השניים. "אני די עצלנית, וכל הזמן יושבת מול המחשב, נכנסת ל'פייסבוק'", אומרת אפרוימסקי. "אבל יש קניון בכפר סבא, אפילו שניים, זה בטח יפתיע אנשים, אז אני הולכת לפעמים לסרטים עם חברות".

עם כל הכבוד לבילויים השגרתיים הללו, הזכייה באליפות העולם הייתה עבורה חוויה מרגשת הרבה יותר: "היה משמח וכיף. לזכות בתחרות שחמט זה שילוב של משחק טוב, כושר טוב וגם מזל, שיגרום ליריב לעשות טעות או לפספס מהלך".

גם הפעם לא החמיצה הפוליטיקה הזדמנות לדחוף את אפה למקום שאינו שייך לה. כצפוי, העובדה שהזוכה בתחרות אשר התקיימה בטורקיה היא ישראלית הניבה דרמה לא קטנה. יומיים לפני טקס הענקת הפרסים,

כשהיה ברור שאפרוימסקי הולכת לנצח, החליטו מנהלי התחרות לבטל את הנוהג להשמיע את ההמנון של המדינה שהמנצח בא ממנה, וההמנון של ישראל לא הושמע כאשר קיבלה אפרוימסקי את גביע אליפות העולם.

"ניסינו לדבר עם מנהלי התחרות ולשנות את רוע הגזרה", סיפרה, "אבל הם התעקשו שהשמעת ההמנונים מבזבזת זמן ומאריכה את הטקס שלא לצורך. לנו היה ברור שהם מפחדים מתגובות של המשלחת האיראנית ושל המשלחת הסורית".

איך באמת הגיבו המתחרים המוסלמים אלייך ואל שאר חברי המשלחת הישראלית?
"בין הצעירים אף אחד לא מדבר על דת או על פוליטיקה, זה גדול עלינו, אנחנו לא מתעסקים בזה. בכל התחרויות שהייתי בהן בעולם, בחיים לא נתקלתי בתגובות שליליות או אנטישמיות.

"מנגד, ידוע שהאיראנים לא מוכנים לשחק נגד ישראלים, ואם בהגרלה יוצא להם לשחק נגדנו, הם מודיעים שלא יגיעו למשחק. אבל לא נראה לי שזה באמת בא מעמדה אישית שלהם, אלא מזה שהם מפחדים מתגובת השלטונות באיראן כשיחזרו הביתה".

כאן בארץ לפחות חגגו לך כמו שצריך?
"כשנחתנו בשדה התעופה בן-גוריון הייתי בהלם – כמעט כל הכיתה שלי מבית הספר הייתה שם, עם המשפחה שלי, מנהל התיכון והמקהלה של בית הספר. הם עמדו כולם ושרו לי את 'התקווה', זה היה מרגש כל כך עד שהרגשתי שזה מפצה על מה שקרה בטורקיה".

העיסוק בשחמט גוזל זמן רב, ועם הנסיעות לתחרויות בחו"ל מתבקש לחשוב שהלימודים בבית הספר נדחקים למקום נמוך בסדר העדיפויות. לא אצל אפרוימסקי ופופילסקי. שניהם תלמידים מצטיינים – אפרוימסקי בכיתת המדעים, ופופילסקי במגמת המחשבים. "מרסל לומדת בכיתת מדעים, שזו הכיתה הכי טובה בשכבה", אומרת לובה אלתרמן, מנהלת האקדמיה לשחמט בבית הספר.

"חבריה לכיתה לא מבינים איך היא יושבת על ממוצע של יותר מתשעים עם כל הנסיעות שלה. לדעתי, הרבה מזה קשור לעובדה שהיא משחקת שחמט. הוכח במחקרים שהמשחק הזה משפר מאוד את יכולת הזיכרון, את הראייה הרחבה, את יכולת התכנון ויכולת קבלת ההחלטות. במשחק שחמט צריך לקבל כל הזמן החלטות על בסיס זמן קצוב, ולמעשה עוברים עוד מבחן ועוד מבחן. ואז במבחן בפיזיקה למשל קל יותר לראות את התמונה המלאה ולפתור את התרגיל באופן אסטרטגי".

מה הלאה? בעוד שנתיים אמור פופילסקי להתגייס, וזה לא בהכרח ישאיר לו זמן פנוי לעיסוק בשחמט: "אני בוודאות הולך להתגייס. עוד לא קיבלתי צו ראשון, אבל אני מניח שיציעו לי הרבה אפשרויות, ואני אוכל לבחור מה שארצה. אני מאמין שאנסה להשיג מעמד של ספורטאי מצטיין כדי שאוכל להמשיך להשקיע בשחמט".   

למרות התמיכה של בית הספר, את המימון לנסיעות לתחרויות האלופים צריכים להשיג בכוחות עצמם. "זה בא מכספנו הפרטי", מספר מוטי, אביו של פופילסקי.

"מדובר בחמש או שש נסיעות בשנה, זה יוצא הרבה כסף. אין לנו מימון חיצוני כלשהו, אני לא צריך להסביר מה היחס לשחמט מצד הממסד בארץ. אפילו אחרי הזכייה שלו באליפות אירופה לא קיבלנו פניות מספונסרים שירצו לקחת אותו לחסותם, אבל בסדר, לנו זה חשוב, אנחנו מוכנים להשקיע בזה עד הסוף. הוא הביא הרבה כבוד למדינת ישראל, אבל בסופו של דבר זה סיפור של המשפחה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...