יום יום חג: ביקורת במסעדת זוזוברה בהרצליה
זוזוברה חוגגים עשור בתפריט מיוחד, ואנחנו היינו שם בערב הראשון כדי לטעום. המסקנות? לא סתם הגיעו בזוזוברה ליום הולדת עשר, אחרי הכל, מדובר במוסד
מסעדת זוזוברה, הרצליה צילום: דודו מוסקוביץ, יח''צ
אבל לצד הזילות בתואר, יש מקומות שזוכים בתואר באמת בזכות. כזה הוא, לדעתנו, זוזוברה. המקום, כמעט בלי ששמנו לב, נפתח לפני עשור, בשנות השגשוג של ממשלת ברק, כשחשבנו שהשלום בהישג יד ובקרוב נאכל חומוס בדמשק. בינתיים עברו עלינו שנות האינתיפאדה, ממשלות שרון הראשונה והשנייה, ממשלת אולמרט, שתי מלחמות, וכעונש שוב ממשלת ביבי.
לצידה של זוזוברה קמו ונפלו מסעדות. לא רחוק ממנה הספיקה להיפתח מינה טומיי, בעלת הקונספט הדומה, ולסגור את שעריה אחרי בקושי שתי שנות פעילות. זוזוברה לעומת זאת, שמרה על תפריט כמעט קבוע (עם שינוי קטן לפני כמה שנים), שמרה בדיוק על אותו עיצוב ועל אותו קונספט, והצליחה להגיע לימים אלה בהם היא חוגגת עשור לקיומה. חגיגה שאיך היה אומר אריק שרון? היא בהחלט מהמוצדקות, כי המקום הוא באמת מוסד (ומוסד קולינרי חשוב בהתחשב בחדשנות שלו) בזכות ולא בחסד.
חגיגות העשור מתקיימות החל מיום שלישי שעבר למשך עשרה ימים. במסגרת החגיגות יזכה כל שולחן למתנה, כל סועד שינכח במקום מהשעה 22:00 ואילך יקבל צ'ייסר מרענן של צ'ויה (שיכר שזיפים יפני) ותתקיים גם הגרלה בין הסועדים. לא התאפקנו והגענו למקום כבר בשלישי בערב, לא בשביל המתנות והצ'ייסר (החביבים לכשעצמם) אלא בשביל גולת הכותרת של החגיגות, תפריט מיוחד שכולל את עשר המנות המוצלחות של העשור האחרון וחשוב יותר, עשר המנות של העשור הבא!
בין המנות של העשור האחרון ניתן למצוא את היקיטורי וסלט איטריות הזכוכית, את הנאגטס עוף הטעימים והמשתלמים במיוחד וכמובן את הבנקוק היט, שנדמה (על פי סקר לא מחייב) שהיא המנה הפופולארית ביותר במקום. אנחנו, בכל אופן, לא הגענו בשביל העשור האחרון (שכבר מזמן האצבעות שלנו לא מספיקות על מנת לספור כמה פעמים הגענו במהלכו למקום) אלא בשביל התפריט של העשור הבא.
על כן הזמנו בעיקר מהתפריט הזה, ולא התאכזבנו. השף אבי קונפורטי, שעשה בעבר נפלאות בצ'ימיצ'נגה מנוחתה עדן, במוזס והיום בצ'פרה המצויינת, רקח תפריט מצויין.
הזמנו מנת במבה קלמרי (39 שקל), מעין קלמרי מטוגנים בטמפורה שיוצרת מרקם של במבה ועליהם קרם צ'ילי ו"תבליני המזרח". במסגרת המנות הקטנות (וכזכור, בזוזוברה הכל מגיע לשולחן במהירות שיא וללא סדר מסויים) הזמנו ביף הונאן (49 שקל), בקר חמישה בצלים (54 שקל), את סלט הסום טאם התאילנדי הקלאסי (38 שקל) ושיפוד פילה יען במשרה קוראני (28 שקל).
התפעלנו מהשלמות, לא התחברנו לטעם
ההתרשמות שלנו מהתפריט היתה טובה, אבל לא תמיד אחידה. ראשית אנחנו קצת חלוקים עם קונפורטי לגבי העתידנות של התפריט. במבה קלמרי בהחלט נראת כמו מנה עתידנית שלא הכרנו. אבל סום טאם תאילנדי? מדובר בסלט תאילנדי קלאסי, שמבוסס על פאפיה, בוטנים, פלפלים חריפים, רוטב דגים ועוד. קונפורטי מתקין את המנה, כהרגלו, בצורה כמעט מושלמת. אפילו התמחור (38 שקל) סביר. אבל מנת העשור הבא? זה בערך כמו לקרוא לפלאפל "מנת שנות האלפיים". שנאמר, טוב טוב, אבל לא עתידני.
זוזוברה הרצליה צילום: יחסי ציבור
לעומת הסלט, הבמבה קלמרי גם עשתה רושם חדשני, וגם נגרסה במהירות, כאילו באמת היתה במבה. מדובר במנה מקורית ומעניינת, ובכלל רעיון יצירתי לטיפול בקלמרי מטוגן, במקום הטיגון הקלאסי והמשעמם בציפוי פריך. הרוטב שהוצמד אליה (כבר בתוך הבלילה, לא בנלווה למנה) היה פשוט עדין ומצוין.
שיפוד הפילה הקוראני היה מעולה. מדובר במנה יותר מקטנה (שתי חתיכות על שיפוד, בקושי טעימה) אבל באמת אדירה. המשרה נהדר, פילה היען (בשר מצוין, בריא ולא מוערך מספיק) הגיע רך ועסיסי, ובתוספת המשרה יצר מנה שהיינו רוצים לראות גירסה מוגדלת שלה. אולי בעשור הבא?
הביף הונאן היה מצוין גם הוא, אם כי אנחנו סברנו לתומינו שמדובר במנה רגילה וגילינו שמדובר במרק. בתוך ציר מלא טעמים שחו להן אטריות ארוכות, נבטים וחתיכות בקר. לצידן קיבלנו צלחת ובה מבחר עשבי תיבול שהתבקשנו להוסיף למרק. מדובר בסך הכל במנה גדולה, אפילו ענקית, וחביבה במיוחד. בולטים בה טעמים אסייתים שקשה למצוא במדינה והטעם מזכיר מאוד מנה שתובלה בנדיבות בתבלין הפייב ספייסס הסיני (ואין לי מושג אם באמת זה מה שנעשה, או שמדובר באפקט דומה).
מה שכן, חייבים להזהיר, האוכל הסיני המקובל במערב, הוא שונה מהאוכל הסיני המקורי. לעומת זאת, מנת הביף הונאן מזכירה מאוד טעמים סיניים אמיתיים, וריחות שמריחים ברחובות סין. מי שאוהב את זה (ואנחנו אהבנו) יחגוג, אבל מי שריחות דומיננטים ושונים בעיתיים עבורו, רצוי לו שימנע מלהזמין את המנה, ויסתפק פשוט בבנקוק היט המצויינת בתור מנה גדולה (בזוזוברה אין עיקרית וראשונה, אלא מנות קטנות וגדולות).
על בקר
חמשת הבצלים הדעות היו חלוקות. שוב, הטיפול בבשר היה מושלם, הבשר היה רך, מבושל במידה ומעולה. גם הנלווים לו, הבצלים, היו מעולים. הרוטב, לעומת זאת, לא ממש היה לטעמנו. בתפריט נכתב שמדובר בין היתר ב"סויה פחם", ומה שאנחנו הרגשנו זו סויה קצת יותר מדי דומיננטית. יכול להיות שזה טעם נרכש, בהחלט ייתכן שמדובר במנה סינית מעולה, אנחנו, בכל אופן, התפעלנו מהשלמות שבהכנה, אבל לא התחברנו לטעם.
לסיום לקחנו שני קינוחים קלאסים, קרם ברולה חצי קפוא בתופסת הדרים מסוכרים (שהיה פשוט אדיר), ומרקיז שוקולד בננה שהיה חביב. אפשר בהחלט להבין את ההחלטה של קונפורטי להימנע מקינוחים אסייתים. אחרי הכל, במטבח האסייתי קינוח טוב זה פשוט פרי טרופי טרי. אם אתם לא בעניין של דייסות דביקות מטפיוקה או בבנות מטוגנות, כדאי פשוט לברוח כמו מאש מקינוחים אסייתים ולקנח באוכל מערבי.
בשורה התחתונה, לא סתם הגיעו בזוזוברה לחגיגות העשור. חגיגה כזו מתאפשרת בזכות מקצוענות, בזכות שירות שכבר עשר שנים הוא ללא דופי, ובזכות שף שמחזיק תפריט יציב וטוב, ומדי פעם מפציץ במנה חדשה ומפתיעה. ככה בונים מסעדה, וחשוב מכך, כך בונים מוסד.
ועוד משהו קטן, בירור עם יחסי הציבור של המסעדה, מעלה כי נכון לעכשיו מנות "העשור הבא" יוגשו במסעדה רק במסגרת עשרת ימי החגיגות. רק לאחר מכן יוחלט איזו מנה תיכנס לתפריט הרגיל, אם בכלל. מה שאומר שאם בראש שלכם במבה קלמרי וסלט סום טאם אדיר, כדאי לכם לשריין ערב פנוי בשבוע וחצי הקרובים. נכון שמדובר בסוג של תרגיל יח"צני, אבל מצד שני, האוכל בתפריט המיוחד באמת מצדיק את המאמץ.
זוזוברה, שנקר 7, הרצליה
לשימור:
הקונספט, הרמה, המחיר, השירות
לשיפור:
לרגל העשור הבא, הגיע הזמן להחזיר את מנת הגנרל צ'או מיין האהובה
בשורה התחתונה:
חגיגות העשור בזוזוברה, באמת סיבה לחגיגה
נא להמתין לטעינת התגובות
