החילונים של רחובות יוכלו לבוא בטענות רק לעצמם
אילן ליבוביץ' לא אהב את מה שראה בבחירות. לא את כוחם המתגבר של קבלני הקולות, לא את התגייסות ועד עובדי העירייה למען מועמד מסוים, ובעיקר לא את האדישות בה שקוע הציבור החילוני. דעה
העיר רחובות יכולה לנשום היום נשימת רווחה קטנה. אחרי סאגה ממושכת של יותר מחמש שנים עם ראש עירייה המכהן תחת עננת קלון כבדה, נבחר ראש עירייה חדש. אבל, העיר רחובות כפי שהשתקפה במערכת הבחירות ובתוצאותיה, היא עיר שסועה ומפולגת. צפון מול דרום, אוכלוסיה חזקה מבחינה סוציו-אקונומית מול אוכלוסיה חלשה שבחלשות, משפחות צעירות מול אוכלוסיה ותיקה ומבוגרת, חילונים מול דתיים וחרדים, ואפילו חילונים ודתיים בינם לבין עצמם.
הבחירות הללו הוכיחו שוב את כוחם של קבלני הקולות, של הדילים הפוליטיים, העסקנים, וועדי העובדים. נכון שלא מדובר בתופעה מיוחדת לרחובות, אך כשאלה מכריעים בחירות מוניציפאליות כפי שקרה השבוע, יש לתת את הדעת על העניין.
כוחם של קבלני הקולות הגיע למימדים מפלצתיים בבחירות הללו, עד כדי כך שלא ברור אם התוצאות שיקפו את רצון המצביעים, או שמא את האינטרסים ואת טובתם הפרטית של קבלני הקולות שהביאו אותם לקלפי. בין אם מדובר על עסקן פוליטי-מפלגתי אינטרסנט הפועל למען עצמו, ובין אם מדובר על מגזר שלם המתגייס להצביע שלא ממניעים אידיאולוגיים למועמד מסוים, יש בכך פגיעה בעיקרון הדמוקרטי. עולה מכך ריח חזק של שחיתות מוסרית.
גם התגייסותו המוחלטת של ועד עובדי העירייה, שאמור להיות גוף א-פוליטי, למענו של מועמד מסוים, צפויה להוות מכשול קשה לשינויים מהותיים בעיר. רחמים מלול צפוי לגלות כי אלה אשר סייעו לבחירתו יהוו לו גיבנת קשה במהלך כהונתו.
מעורבותו במערכת הבחירות של מי שמועמד לדין פלילי באשמת מתן שוחד והפרת אמונים, חיים אברהם, והצלחתו להעמיד בראש הליכוד את איש ש"ס. חבירתם של חברי המועצה מטעם העבודה ל"חגיגה", שאין בינה לבין רצון קהל הבוחרים הטבעי שלהם דבר וחצי דבר, מלבד רצונם לשמור על משרתם ותפקידם, מדרדרת גם היא את ההליך הדמוקרטי.
לתושבי רחובות לא מספיק אכפת מהעיר הזו ומעצמם
אך המיאוס והאדישות של התושבים הם התופעה הבולטת והמדאיגה ביותר בבחירות שהתקיימו השבוע. אחוז ההצבעה הנמוך הוכיח, לצערי, כי לתושבי רחובות לא מספיק אכפת מהעיר הזו ומעצמם. רובם המכריע, למרות תלונותיהם וקיטוריהם בסלון בערב שישי, העדיפו להשאיר את גורלה של העיר ואת גורלם שלהם בידי אחרים.
נדמה לי כי מדובר בתופעה חוצת מגזרים ואיזורים, אם כי ללא ספק הדבר בלט בקלפיות בצפון העיר ובשכונותיה המבוססות של רחובות, שם אחוזי ההצבעה היו נמוכים ביותר. שיעור ההצבעה הנמוך בקלפיות הללו הוא שהביא את הניצחון למלול. תושבי האיזורים הללו, שלא הטריחו עצמם לקלפיות כדי לממש את זכותם ואת חובתם האזרחית, ושקיבלו ראש עירייה שבמובנים רבים שונה מהם ומחזיק בתפיסת עולם מנוגדת לחלוטין לשלהם, יוכלו בארבע השנים הקרובות לבוא בטענות רק לעצמם.
כאמור, רחובות היא עיר מלאה
ניגודים וקונפליקטים. זוהי עיר בעלת מרקם עדין וסטטוס-קוו שביר במיוחד, בעיקר בכל הנוגע ליחסי חילונים ודתיים. השבוע נפל דבר ולראשונה נבחר אדם חרדי לעמוד בראשה.
שמעתי את הצהרותיו של רחמים מלול כי בכוונתו להיות ראש עירייה של כולם ולייצג את כלל תושבי רחובות. אני מקווה כי יצליח לעמוד בהצהרותיו והבטחותיו אלו, אך מהיכרותי רבת השנים עם חיי העיר ותושביה, אני מסופק בכך.
תושבים רבים, ולא בכדי, חוששים שרחובות צפויה ללכת בדרכה של ירושלים. הם חוששים מהתחרדות העיר, משינוי פניה ומשינוי בסדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות בבניין העירייה. רק הזמן יגיד אם יש ממש בחששות הללו. ואולי, בדיוק כפי שאירע בירושלים, דווקא זה יטלטל את העיר ויעיר את תושביה העייפים, שלא הטריחו עצמם לקלפיות השבוע, ויביא ככל הנראה לשינוי מבורך בשיעורי ההצבעה בבחירות הבאות.
הכותב הוא חבר כנסת לשעבר ועורך דין.
נא להמתין לטעינת התגובות
