שיהיה יום ירוק: קבלו את גרינפיס ירושלים
מי לא מכיר את החיילים של גרינפיס במדרחוב בירושלים? בגשמי החורף ובלהט הקיץ הם משוועים לדקה מזמנכם למען עולם טוב יותר. אם בטוב זה לא הולך הם חוסמים כבישים ונתלים על מנופים. סיפורו של הארגון הירוק הכי תוסס בסביבה
הם משוועים לתרומה אך לא ייאותו לקבל שקל אחד מהאחים עופר, הם מוכנים לשמש שאהידים למען לווייתן המצוי בסכנת הכחדה, אך מתנגדים לאלימות. כן, אלה הם הפעילים של גרינפיס שמדי פעם מפרים את שלוותנו במדרחוב, רק רוצים דקה מזמננו כדי להציל את העולם ושעבורם אפילו לא צריך לשים תפילין ולחייך.
אמנם, בעידננו החזון שלהם נהיה מסר מרכזי של התהליך הגלובלי, אך מה שמזמן שינה את פני אירופה וחדר אף למעצמות החדשות, הודו וסין, לא הצליח לעבור את ביקורת הדרכונים בבן גוריון ולשכנע גם אותנו שכדאי לבדוק את כדאיות ההחלטות המזהמות של הממשלה ושל חברת החשמל, המופיעה בצמרת הדירוג העולמי של המזהמים. אנחנו, מצדנו, ממשיכים להתעלם מהפעילים כי, כאמור, אין לנו "דקה בשביל איכות הסביבה".
אז בינתיים הם עושים סנפלינג על משרד התשתיות, נתלים על מנופים ומבקשים להגיש לראש הממשלה, בנימין נתניהו, כרטיס טיסה ענק ומהודר כדי להטיס אותו לוועידת האקלים, וכל זאת תחת ההחלטה האסטרטגית שמקופנהגן תצא הבשורה ודבר גרינפיס מירושלים הקדושה.
ביום ראשון בשבוע שעבר התגודדו פעילי "גרינפיס" מול משרד ראש הממשלה, כאשר את הלבוש הירוק המסורתי החליפו מדים של דיילי אוויר. הפעילים החזיקו כרטיס טיסה באורך שני מטרים וכרזו:
"זוהי הקריאה האחרונה לנוסע בנימין נתניהו להגיע לוועידת האקלים בקופנהגן ולדאוג לצמצום פליטת גזי החממה בישראל, לפני שיהיה מאוחר מדיי". מטרת הקמפיין הנוכחי היא הפעלת לחץ על ראש הממשלה להצטרף לוועידת האקלים, שעתידה להתקיים בעוד שבועיים בבירת דנמרק.
"קופנהגן זה המשך של הסכם קיוטו מלפני 20 שנה", מסבירה תיאודורה קרשובסקי, דוברת ארגון גרינפיס, "בהסכם זה חתמו המדינות על הכנסת אנרגיות מתחדשות, אשר אינן
ישראל חששה לחתום על ההסכם בזמנו. הרי תמיד חששנו לחתום על הסכמים. היא אמנם ישבה בדיונים, אולם חתימה על המסמכים שהוצגו בהם היו מאלצים אותה להכניס רפורמות רבות במשק החשמל ולבצע מעבר הדרגתי לאנרגיות מתחדשות על חשבון הפחם והנפט.
הדרך הדיפלומטית להתחמק הייתה הכרזה ממשלתית כי אנחנו מדינה מתפתחת אשר לא חלה עליה אחריות מסוג זה. כך ישראל לא נדרשה לעמוד בסטנדרטים של מדינות מערביות. הסכם קיוטו, אשר נחתם לתקופה של 20 שנה, עומד לפוג, והסכם חדש בקופנהגן עתיד להחליפו.
קרשובסקי מסבירה כי "בזמנו לא היה אל גור ולא היה את הגל הירוק ששוטף היום את העולם. היום רוב הסיכויים שאובמה יגיע לוועידה, וכמובן שמדינות אירופה יתייצבו.
הסכם קיוטו עומד לפוג ב~2012, והסכם קופנהגן עומד להחליפו. צריך להבין שזה נושא השיחה החם היום בסלוני אירופה. העניין הוא שישראל מעוניינת להמשיך לשרוף פחם או נפט, שהם כאמור הסיבה העיקרית לזיהום האוויר בעולם".
למרבה האירוניה, לנתניהו יש אינטרס ברור בשותפות הסביבתית הזו מפני שהוא רוצה שישראל תיכנס למועדון המדינות המתועשות (או~אי~סי~די), המקנה יוקרה בין~לאומית, הלוואות בתנאים טובים יותר, השקעה רבה של מטבע זר במדינה ועוד שלל הטבות כלכליות. אלא שאחד התנאים הוא עמידה בדרישות סביבתיות.
לפי קרשובסקי, "נתניהו נמצא במלכוד משום שהכרזה כזו תאלץ את ישראל לבצע רפורמה במשק החשמל ולהתייעלות אנרגטית, כפי שעושים כיום במשק המים. קיימת היום חזירות בצריכת החשמל –אין בושה להפעיל את המזגן בבית כאשר החלון פתוח, בגלל שהמחירים נמוכים. יש חברה חזקה אחת, מונופול חברת החשמל, השולטת בכול".
מנהלת קמפיין האקלים והאנרגיה בגרינפיס, עו"ד נילי גרוסמן, מסבירה כי "לפני כמה שבועות, בכנס שנערך באו"ם, הכריז ראש הממשלה על רצונה של ישראל לסייע בפתרון משבר האקלים וציין את הטכנולוגיה הישראלית המפותחת כפתרון.
למעשה, בעוד ראש הממשלה עוסק בדיבורים, מדינות המערב כבר התחייבו לתכניות אקלים מפורטות לצמצום הפליטות. לעומתן, שלושה שבועות לפני הוועידה, באמתחתה של ממשלת ישראל אין אף תכנית אקלים כלשהי. חמור מכך, ראש ממשלת ישראל מתכוון להחמיר את המצב עם הקמת תחנה פחמית נוספת באשקלון אשר עתידה להגדיל את פליטות הפחמן של ישראל בעשרה אחוזים לפחות".
גרינפיס, אם זה לא היה ברור עד עכשיו, הוא ארגון בין-לאומי הפועל לשמירה על איכות הסביבה. הארגון עצמאי מבחינה פוליטית וכלכלית, אינו מקבל תרומות מממשלות, חוגים פוליטיים או תאגידים אלא רק מתומכים פרטיים ומקרנות, ואין לו מטרות רווח.
הארגון, הדוגל במאבק לא אלים, נוסד בשנת 1971 בקנדה והיה הראשון בעולם שעסק בנושא הסביבתי. היום הוא נחשב לגדול ביותר בעולם, ומטרת העל שלו היא להבטיח את יכולתו של כדור הארץ לקיים בהצלחה את החיים על כל מגוונם, כולל שימור המגוון הביולוגי והבטחת סביבה בריאה לקיום המין האנושי, ופעולותיו המפורסמות הן בתחומי השימוש במקורות אנרגיה מתחדשים, מניעת ניסויים גרעיניים והפסקת ציד הלווייתנים.
הסניף הישראלי הוקם ב~1995 כחלק מ"גרינפיס הים התיכון" המכיל בתוכו, בין היתר, את טורקיה, לבנון ומצרים. פעילויותיו של הסניף בארץ מתמקדות עתה במאבק נגד הקמתה של תחנת כוח פחמית שנייה באשקלון, במאבק ליצירת מזרח תיכון נקי מנשק ומאנרגיה גרעיניים, במאבק נגד הזרמת שפכים ובוצה לים התיכון ובמניעת זיהום נחל הקישון על ידי מפעלים.
פעילויות הארגון בארץ, כמו בעולם, מתבססות על פעולה ישירה, שתדלנות ומחקר. הן מתבטאות ביצירתיות רבה, כדוגמת כרטיס הטיסה שהכינו פעילי הארגון לראש הממשלה, פרובוקציות מצולמות היטב כמפגן המתים הססגוני שהתרחש בחודש שעבר ביער מגידו, וכן פעילויות אקסטרים כדוגמת הסנפלינג שביצעו פעילי הארגון ממשרד התשתיות בעיר.
קרשובסקי מסבירה כי "גרינפיס נחשב הילד הרע של התנועות הסביבתיות, בגלל שאנחנו לא רק מדברים אלא גם מבצעים אקטים קיצוניים כאשר יש צורך בכך. כשנדרש, אנחנו יודעים בהחלט לחסום כבישים ולהגן בגופנו על לווייתן מתוך סירת גומי.
"אנחנו יודעים להשיג תשומת לב, הן מפוליטיקאים והן מהציבור, כאשר אנחנו דואגים להניע את עצמנו דרך התקשורת. עם זאת, ועל אף הסיכונים הרבים שאנחנו לוקחים על עצמנו, אנחנו דואגים שלא תהיה כל אלימות במסגרת הפעילות שלנו. נהיה משוגעים ונקפוץ מהגג, אך לא נפגין אלימות כלפי אחרים. זוהי הדרך שלנו נגרום לאחרים להתקרב לרעיון שלנו".
הפעילות האינטנסיבית של הארגון בעיר לא הייתה מקרית. מוקדי הוויכוח בכלל נמצאים באשקלון, בחיפה או בחוץ לארץ, אבל בארגון מודעים היטב לכך שגורמי הכוח וקבלת ההחלטות יושבים אצלנו בירושלים. "רוב הפעילויות האחרונות שלנו מתרכזות כאן", מסבירה קרשובסקי:
"בשנה שעברה עשינו פעילות מול משרד התשתיות, שכללה חסימה של הכניסה למשרד באמצעות שרשרת של פעילים הקשורים זה לזה בשרשראות ברזל, בדרישה לבטל את התחנה הפחמית באשקלון. בפעילות השנייה במשרד התשתיות, שלושה פעילי 'גרינפיס' השתלשלו מגג המשרד עם כרזת ענק הקוראת לביטול התחנה. כמו כן,קיימנו פעילויות בכנסת ומול משרד ראש הממשלה".
פעילות מפורסמת נוספת שהארגון יזם בעיר התרחשה לפני שנתיים, כאשר ביוזמה משותפת עם עיריית ירושלים והחברה להגנת הטבע, הוחשכה התאורה על חומות העיר העתיקה למשך שעה בעת ביקורו של נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ורג' בוש, והוארה מיד לאחר מכן בירוק, בקריאה לאומות העולם להיאבק בשינויי האקלים. התאורה הורכבה, כמובן, מנורות חסכוניות בחשמל.
דרך הפעילות לחיבור הארגון לתושבים היא מה שמכנים בארגון "דיבור ישיר", כלומר פעילים העומדים במרכזי אוכלוסייה במשך היום ומנסים לעניין אותנו במטרות הארגון עם משפט הפתיחה המעלף "יש לך דקה לאיכות הסביבה?".
"אין תגובה אחידה בציבור", אומר נתנאל ארמן, בן 23, עובד הארגון המתייצב כמה פעמים בשבוע במושבה הגרמנית, בנחלת שבעה, ברחוב בצלאל ובמדרחוב בן יהודה, שבו מתבצעת מרבית פעילות ההסברה וההתרמה בעיר.
"רוב האנשים אומרים, 'אני כרגע עסוק' או 'אין לי זמן'. יש כאלה שכל כך עסוקים וכל כך ממהרים שאפילו לא יפנו אליך מבט, אולם רוב האנשים מגלים עניין ויתנו לך את התחושה שזה כן מעניין אותם לדבר על הנושאים האלה. אנשים אומרים לנו, 'אתם עושים עבודה חשובה', כמו גם תגובות אוהדות נוספות. עם זאת, אחוז האנשים שאנחנו בסופו של דבר מצליחים לנהל איתם שיחה של ממש הוא לא גדול".
מול אלה שכן נעצרים, מוכנים ארמן וחבריו עם קלסרים מלאי תמונות, "שמטרתן להמחיש את חשיבות המאבק". ארמן מסביר שפרט לתמונות, "אנחנו מציגים את הארגון ואת פעילותו, אומרים להם שהנושא האקולוגי מאוד חם עכשיו, מפנים אותם לאתר האינטרנט שלנו וכמובן משיבים על שאלותיהם.
"בסופו של דבר אנחנו מזמינים אותם להיות תומכים של הארגון, דבר החשוב לנו מאוד הן ברמה הכלכלית והן ברמה הציבורית. הבנו לאחרונה שעצומות ענק שבהן אנשים רק חותמים בצורה עיוורת אינן אפקטיביות, אולם תומכים התורמים באמת מכספם מוסיפים תקציב לפעילויות הארגון וגם מוכיחים כי הם אינם משרבטים את חתימתם סתם כך. בנוסף, מתגייסים באמצעותנו מתנדבים רבים".
אלא שהמפגש עם הציבור הירושלמי לא תמיד מלבב וחלק. ירושלמים הם הרי לא אנשים קלים, והמודעות הסביבתית בקרב חוגים רבים בעיר שואפת לאפס. ארמן נזכר כי "במקרה אחד מישהו אמר לי, 'מה אתה עושה פה בכלל? אתה צריך להיות באוהל של גלעד שליט'. אחרים חושבים שיש לנו כוונות סמויות, שאדם העומד ברחוב ופונה אליך ודאי רוצה להוציא ממך משהו. לאחרים יש דעות קדומות על 'גרינפיס' ולא רוצים לשמוע ויש כאלה שאומרים 'אה, אתם מצילים לווייתנים?', ולא מכירים את הארגון כפי שהוא פועל היום.
עם זאת, רוב האנשים כבר לא חושבים שאנחנו תימהוניים. בסביבה שאני מגיע ממנה ובמעגלים שאני מסתובב בהם זה כבר פחות ביזארי או יוצא דופן. ניתן לראות זאת בפחי המחזור שנהיו מראה שכיח ברחובות. אני חושב ש'גרינפיס' היום רלוונטית יותר מתמיד, העניין האקולוגי תופס תאוצה רבה ואנשים רבים, מיוזמתם, פונים אלינו עם שאלות בנושאי איכות הסביבה כמו תהיות על חוסר השימוש בהתפלת מים בארץ ויוזמות אקולוגיות כמו ניקיון הרחובות. המקרים האלה נפוצים יותר מאנשים שאין להם כלל מודעות, הם רואים אותנו כנציגי האקולוגיה".
לארגון 15 אלף תומכים בארץ אשר תורמים סכום כלשהו לארגון, כאשר מרביתם צעירים - חיילים או סטודנטים, וסכום התרומה הממוצע אינו גבוה. ארמן מסביר כי "ציבור הצעירים הדתיים, לדוגמה, מאוד קשוב ופתוח לנושאים האלה, כך שלבחור הדתי השאנטי מנחלאות הסיפור של אקולוגיה חשוב ובהרבה מקרים הוא יתמוך בארגון". ארמן עצמו נקשר לארגון דרך מודעת עבודה, אולם "המשכורת ביחס לדרישות העבודה נמוכה, והחבר'ה נמצאים כאן ממניעים אידיאולוגיים, אחרת הם לא היו שורדים את הניסיונות האין~סופיים לעניין את הציבור במשנה הסביבתית.
הערך האקולוגי הוא הערך שמניע אותנו. הדרך שבה אנחנו מסתכלים על הנושא הזה היא לא הצגתו הנפוצה כמפחיד, בהקשר של שואות אקולוגיות למיניהן, אלא בהקשר החיובי והיפה. טמונה כאן הצעה לחיים טובים יותר, נקיים יותר, של שימוש רב~פעמי בדברים שאתה יוצר, הקשבה לחיים הנוצרים בכדור הארץ ולגוף שלך. העבודה כאן טומנת בעיניי בשורה מסוימת, והעובדים כאן למעשה חיים בצורה שונה מעט ומלאה באידיאולוגיה סביבתית".
הכוונות הטובות של הפעילים לא ממש מזרימות כסף לארגון, הנלחם כל העת על גיוס תורמים נוספים אך שומר בעקביות מרחק מכל גורם שעלול לתלות את תרומתו באינטרסים למיניהם. קרשובסקי מבהירה כי "אנחנו לא לוקחים כספים - לא מחברות עסקיות, לא ממפלגות, לא ממדינות, רק מאנשים פרטיים ומקרנות. לנו אין איזה שרי אריסון שתורמת מיליון שקלים, אלא 15 אלף תורמים שתורמים סכומים קטנים. כך אנחנו יכולים לשמור את הזכות לבקר כל גוף או מפלגה ולא להיות תלויים בכסף שמגיע אלינו".
גרינפיס לא עוצרת, כאמור, בלווייתנים או בזיהום. בארגון מתמקדים גם באנרגיה גרעינית, נושא שנוי במחלוקת, ועמדת הארגון היא התנגדות בכל תוקף לשימוש או לניסויים בטכנולוגיה כזו.
הפעולה הראשונה של הארגון בתחום הופנתה נגד הניסויים הגרעיניים של ארצות הברית בדרום מערב אלסקה, ואף על פי שמדובר בעניין המלווה את הארגון מאז היווסדו, הציבור בארץ התוודע לעמדתו בנושא רק בזמן האחרון, כאשר הגרעין נהייה לנושא החם במזרח התיכון החדש. רק בחודש שעבר ביצעו אנשי הארגון "פעילות מוות" בהר מגידו, שם על פי המסורת הנוצרית יתקיים הקרב האחרון בין הטוב והרע.
הפעילים פרסו כרזת ענק בגודל של שמונה על שלושה מטרים, שבה נכתב: "פירוק מגרעין או אפוקליפסה". הארגון גם ביצע מיצג אווירי מעל הכנסת, ולא פסח גם על איראן, כאשר ספינת הדגל של הארגון עגנה מול הכור הגרעיני בבושהאר.
עוד אירוע מכונן בתולדות הארגון התרחש בשנת 1985, כאשר ספינה של הארגון, אשר שימשה להפגנה נגד ניסויים גרעיניים שביצעה צרפת באוקיינוס השקט, פוצצה בעת שעגנה בנמל אוקלנד בניו זילנד. על פי דיווחים שונים הפעולה בוצעה בהוראת ממשלת צרפת, ובעקבותיה מת צלם של הארגון אשר שהה על הספינה. לאחר לחץ ציבורי ממושך זכה הארגון לפיצוי בגובה של כעשרה מיליון דולרים מהממשלה הצרפתית.
בארגון מסבירים כי "אנחנו מתקשים לקבל את הסכנה הטמונה בטכנולוגיה הגרעינית, את העובדה שהיא מותירה אחריה פסולת רדיואקטיבית אשר אינה מתכלה במשך זמן רב, את התאונות הקטסטרופליות הקשורות בשימוש בטכנולוגיה גרעינית, את הובלתם היום~יומית של חומרים רדיואקטיביים מסוכנים ואת העשייה המזערית למניעת כל אלה.
"מצפים מאיתנו להאמין כי כוח גרעיני יכול להיות ידידותי וכי האיום שבהתפשטות הנשק הגרעיני יכול להיות בשליטה. מתקיים תהליך מיקוח מסוכן מאין כמותו, שחובה עלינו להתנגד לו". בארגון מוסיפים כי "ארסנל הנשק הגרעיני בעולם עומד על יותר מ~23 אלף פצצות, כאשר מספיק רק פיצוץ של 500 מתוכן כדי ליצור עידן קרח גרעיני אשר יימשך עשר שנים. העולם כפי שאנו מכירים אותו היום יחדל מלהתקיים. כיום ניתן להשמיד את המין האנושי בלחיצת כפתור אחת".
שרון דולב, מנהלת המאבק למען מזרח תיכון נקי מגרעין, מוסיפה כי "האיום הגדול ביותר עלינו הוא גם זה הניתן לפירוק מיידי. על כולנו להבין כי הפצצה היא האיום הגדול ביותר, ולא משנה מאיזה צד.
"זה הזמן שמנהיגינו יפסיקו לשחק בחיי אדם ויקבעו תאריך לטובת פרוק, צעד אחר צעד, של נשק להשמדה המונית ופצצות אטום בכל העולם". אלא שחלק מהציבור בארץ לא משתכנע, ומתייג את הארגון כארגון שמאל קיצוני. מאיר, תורם ותיק של הארגון, בחר להפסיק את תמיכתו בארגון. "הם התחילו להתנפל על ישראל בגלל הגרעין. לא הייתי מודע לסוג המאבק הזה שלהם, וכאשר התבקשתי לתרום והסבירו לי על פעילות העמותה לא ידעתי שגם זה על סדר היום שלה".
קרשובסקי מודעת לבעיה ומודה כי "זה גורם להרמת גבה ולאיבוד תורמים, אך אנשים לא מבינים את הסיכונים של נשורת גרעינית. זה יכול לחסל את מדינת ישראל בעקבות תאונה אחת בכור גרעיני, ולא חשוב אם הוא למטרות מחקר או אחרות. המדינה כה קטנה שהשטח לא משחק בכלל תפקיד. זה לא פופולארי בארץ לדבר נגד טכנולוגיה גרעינית, אך אנחנו לא תמיד עובדים לפי פופולאריות. אנשים חושבים שצ'רנוביל והירושימה זה רחוק מכאן; אין סיבה להשתמש באנרגיה גרעינית כאשר יש טכנולוגיה נקייה כמו שמש, רוח ומים".
ארמן, חובש כיפה בעצמו המתגורר בגוש עציון, מסביר כי "אין לי דעה ברורה לגבי זה. בעבודה היום~יומית זה לא מפריע לי, והנימוקים של 'גרינפיס' הם נימוקים יותר ענייניים. גם אם אתה לא מפסיק להשתמש בגרעין, לפחות זה יוצר לחץ לתת פתרונות נכונים יותר מבחינה אקולוגית. בחברה הדתית מזהים את 'גרינפיס' עם השמאל הקיצוני וחושבים שהם קשורים לפעילות בגדר ושיש להם צד בהתנתקות. לא כל הארגונים האקולוגיים הם נישה אחת. יש אשכול של ארגונים אקולוגיים שהם שמאל קיצוני, פריקיים, ואני עושה את ההפרדה בין הארגונים, מה שרבים לא עושים".
בלשכת ראש הממשלה בחרו שלא להגיב לדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
