באר שבע: סיפורה של השוטרת שהפכה לאימת ארגוני הפשע
היא גולשת ברשת כדי לתפוס עברייני מין, פושטת על מכוני ליווי ומוצאת שיטות מתוחכמות להביס את מועדוני ההימורים. מרנינה סנדק, אם חד-הורית לבת עשרה חודשים, היא ראש מחלק המוסר של באר שבע - מחלק של אישה אחת
"אני רואה בסגירת מועדוני הימורים ומכוני ליווי שליחות ציבורית ממדרגה ראשונה", מכריזה סנדק. "מדי שנה מתקשרים אליי מאות אזרחים בדמעות, אומרים שהם לא יכולים למכור את הדירה שלהם, שהמחיר שלה יורד בגלל שבבניין יש מכוני ליווי או מועדון הימורים.

"היה מקרה שסטודנטיות שכרו דירה בשדרות רגר, סמוך לאוניברסיטת בן גוריון, והן לא הבינו מדוע כל לילה, בשעות לא שגרתיות, מגיעים אליהן עשרות אנשים ודופקים על הדלת, רוצים לשבור אותה כדי לקבל שירותי מין. מתברר שבעל הדירה לא טרח לעדכן אותן שזאת הייתה דירה ששימשה כמכון ליווי ושאני סגרתי אותה".
שלוש שנים היא עומדת בראש מחלק המוסר. מחלק של אישה אחת. היא נחשבת למקצוענית ביותר בתחום במשטרת ישראל. מכירה לפרטי פרטים כל מועדון הימורים, קלפים, מכון ליווי, לקוחות ומי מארגוני הפשע
"מרנינה היא השוטרת הכי מקצועית בתחום הזה במשטרת ישראל, מהסוג שכמעט ולא קיים היום", מפרגן לה מפקד תחנת משטרת באר שבע, ניצב משנה יורם סופר. "היא בלשית עם אנרגיות ומוטיבציה שלא נגמרות אף פעם.
"היא וורקוהולית על אף שהיא חד-הורית ושיש לה תינוקת בת עשרה חודשים. זה לא מפריע לה לעשות עבודה מדהימה בתחום עברות המוסר. היא אוהבת ליזום ולעשות מבצעים ורואים תוצאות בשטח. עושה עבודת קודש. היא נכס לכל תחנה".
סנדק הפכה לאימת ארגוני הפשע בבירת הנגב. הנזק השנתי שהיא גורמת לעבריינים המנהלים את בתי הקזינו, מועדוני הקלפים ומכוני הליווי נאמד בעשרות מיליוני שקלים. כסף לא קטן למי ששולט בפשיעה בנגב ופוגע באיכות חיי התושבים.

מאז שהתחילה סנדק בפעילותה, נאלצו בעלי מכוני הליווי ומועדוני ההימורים לשלוף מאות אלפי שקלים מכיסם כדי לממן מערכות אבטחה משוכללים שימנעו מבלשים לתפוס אותם בשעת מעשה. הם התקינו דלתות פלדה, מצלמות אבטחה, ואפילו המאדאם במכוני הליווי כבר לא ממהרת להכניס לקוחות לדירה מחשש שמדובר בבלש משטרתי.
לא פעם איימו ארגוני הפשע והחברים בהם על חייה. המשטרה הצמידה לה אבטחה צמודה, אבל סנדק סירבה להתרגש. "נו אז מה אם איימו עליי עבריינים?", היא אומרת באדישות מסוימת. "נכון, רצו לשרוף לי את האוטו ולפגוע בי. זה לא מפחיד אותי. אני מתייחסת בכבוד לעבריינים. הם מבינים את העבודה שלי, מכירים אותי טוב מאוד, משכללים את השיטות כדי שלא אתפוס אותם על חם. זה כמו משחק שחמט.
"מבחינתי, שיעברו לעסוק בעבודות חוקיות ואז ארד מהם. היו כמה שהתייאשו, נמאס להם שכל שני וחמישי אני סוגרת להם את מועדון ההימורים, והם עברו להתפרנס מעבודות אחרות, חוקיות".
בלילות יושבת סנדק על גגות בניינים מאובקים, מתצפתת על הלקוחות הנכנסים למכוני הליווי, עוקבת במשקפת אחר מאות המהמרים שנוהרים לבתי הקזינו ומועדוני ההימורים. נהגי המוניות שמסיעים את המהמרים ואת הלקוחות של מכוני הליווי הם המקורות הכי טובים שלה. הם נותנים לה טיפים, איפה כדאי לבצע פשיטה ומתי.
לעתים קרובות היא נאלצת לגלוש באתרי סקס באינטרנט, עוקבת אחר צ'טים במטרה לדוג מידע חדש על מוקדי זנות חדשים בבאר שבע וביישובי הנגב. "תתפלא, אבל המעקב אחר הצ'טים עוזר לאתר תופעות חדשות בתחום הזנות בבאר שבע ובדרום, גולשים משאירים כל מיני הודעות על מכונים חדשים שנפתחו. זאת עוד דרך לעקוב אחרי הנעשה בתחום ולמגר את התופעה הכאובה הזו", אומרת סנדק.
סנדק מכירה היטב כל נערת ליווי, את סיפור חייהן הקשה. לחלקן עזרה להשתקם. "אני מרחמת על אותן צעירות שהגיעו למצב כזה", היא אומרת בעצב. "הן עוברות חוויות קשות, מנתקות את הגוף מהרגש, רובן אמהות חד-הוריות שזאת הדרך שלהן לשרוד כלכלית. הבעלים עזבו אותן, ברחו מהארץ והותירו אותן עם חובות עצומים.
"משתלם להן לעבוד תמורת 300 שקל ללקוח, שמזה הן מפרישות 50 או 100 שקל לבעל המקום. אבל חלקן השתקמו, ועובדות כקופאיות ודיילות בסופרמרקט, בניקיון ובעבודות אחרות, וכיף לראות אותן במקצוע אחר".
לדבריה, היום לא קיימת עבדות במכוני ליווי. רוב הנערות ישראליות או עולות חדשות, ששוכרות דירה, חותמות על חוזה ומפעילות את המקום בעצמן. אבל התפקיד הנחשק ביותר במכון הליווי הוא דווקא תפקיד הקופאי: "בכמה מכונים נדהמתי לגלות שהקופאים הם חיילים משוחררים ששירתו ביחידות מובחרות", אומרת סנדק כשחיוך על פניה.
ובין החיילים המשוחררים והנערות העובדות בולט גם מנהל מכון הליווי משה דרורי, ניצול השואה שסיפורו נחשף בהמגזין והסעיר את המדינה. "לצערי, מדובר באדם שמנצל את העובדה שהוא ניצול שואה ומעסיק אצלו חיילות וצעירות במתן שירותי מין", אומרת סנדק. "הוא יודע שלא יכניסו אותו לכלא בגלל גילו המבוגר, אז הוא ממשיך להפעיל את המקום. זה רק מעודד אותו ואחרים להמשיך ולעסוק בתחום".
בבאר שבע פועלים כמה עשרות מכוני ליווי ועוד כמה עשרות מכוני הימורים. הדבר שהכי מפריע לה, אומרת סנדק, הוא שבתי המשפט מקלים עם בעלי המקומות האלה וגוזרים עליהם עונשי מאסר קצרים בלבד, גם זה במקרה הטוב.

"קופאים במכוני ליווי או כאלה שמנהלים את מועדוני ההימורים אומרים לי שבגלל שבתי המשפט לא מחמירים איתם כדאי להם להמשיך לעבוד בתחום כי מדובר בהמון כסף, ושאני יכולה לסגור להם את המקום כמה שאני רוצה, והם יחזרו לפעילות", היא אומרת. "לצערי הם צודקים".
אז איך לא נמאס לך?
"אני לא מרגישה שזאת עבודה סיזיפית. נכון, יש בזה מעגל קסמים שאף פעם לא נגמר, אבל יש לי סיפוק אישי. אני עוזרת לציבור. אני מצליחה למגר את התופעות האלה, מעלה את איכות חיי התושבים שנפגעו וזה באמת מה שחשוב.
"פעם התקשרה אליי קשישה, ובכתה לי בטלפון שאף אחד לא רוצה לקנות את הדירה שלה בגלל מכון ליווי שפועל בבניין שלה. למחרת סגרתי את המכון, וכמה ימים אחר כך היא מכרה את הדירה והתקשרה להודות לי".
רוב הסיפורים של סנדק מסעירים יותר. לפני כמה חודשים שלחה בלש שיתחזה ללקוח ויפליל מאדאם במכון ליווי. כשהבלש חשף את זהותו בפני המאדאם, היא זעמה וכלאה אותו באחד החדרים במכון. "זה היה אירוע לא נעים, קומדיה של טעויות", משחזרת סנדק.
"אחרי מסע ארוך הצלחנו לשכנע את בעלת המכון לשחרר את הבלש הכלוא. במקרה אחר שלחנו בלש ערבי. בהתחלה לא נתנו לו להיכנס, אבל הוא שכנע את המאדאם שהוא לקוח תמים שרק רוצה שירותי מין. כשהתברר לה שהוא בלש, היא אמרה לו: 'כל הכבוד ששיחקת אותה ערבי, לא חשבתי שיש בלשים ערבים'", צוחקת סנדק.
אבל גם העבריינים הופכים מתוחכמים יותר ויותר. באחרונה הופתעה סנדק לגלות שבעלי מועדוני ההימורים בעיר הסירו את ה"מוחות" שמפעילים את מכונות המזל, ועברו להפעיל אותן באמצעות כרטיסי זיכרון ניידים. סנדק חשפה את התופעה במקרה, כשנתקלה בכרטיס זיכרון נייד על מחזיק המפתחות של בעל מועדון.
"אני לא רוצה להרחיב את הדיבור על התופעה הזאת, אבל בסופו של דבר אני מצליחה, בסיוע הבלשים, לחשוף כל שיטה לעבוד עלינו", היא אומרת בחיוך. "בעלי מועדוני ההימורים יצטרכו לשבור את הראש כדי למצוא שיטה חדשה. זה כמו משחקים של חתול ועכבר. אני אף פעם לא מוותרת להם. שיעברו לעבוד במקצוע חוקי".