חדש בנתניה: מגמת טיס בתיכון דורה
דווקא בתיכון שפירא הממלכתי-דתי, שנמצא בשכונת דורה, החליטו לפתוח את המגמה הכי אטרקטיבית בישראל: טיס ואווירונאוטיקה. לצד פיזיקה ומתמטיקה מתוגברים מקבלים התלמידים שיעורי טיסה אמיתיים
ההיצע של בתי הספר התיכוניים אמנם הולך וגדל בעשור האחרון, אך גם המקצועות החדשים שנוספו עם הזמן אינם תמיד אטרקטיביים עבור התלמידים.
בבית הספר שפירא בשכונת דורה בנתניה מצאו פתרון יצירתי וייחודי לעניין ומתחילת השנה פועל בבית הספר פרויקט חדש לתלמידי כיתות י'-י"ב, המשלב בתוכו לימודי אווירונאוטיקה, במהלכם זוכים התלמידים לשיעורי טיסה, ובסיומם אף מטיסים מטוס בעצמם, עם ליווי מדריך כמובן. כל זה במסגרת לימודי חמש יחידות לימוד בפיזיקה, כשהפרויקט עצמו מהווה שתי יחידות לימוד.
הרעיון של הפרויקט החדש נולד לאחר שבבית הספר חיפשו מקורות גירוי חדשים עבור התלמידים, כאלה שיגרמו להם לרצות להשקיע גם במקצועות הקשים יותר, הנחשבים ללא מעניינים במיוחד. "לפי תפיסת העולם שלנו, התלמיד לא יכול ללמוד כל תחום דעת בנפרד", מספר ל"זמן נתניה" מנהל בית הספר שלום עזרן ומסביר:
"כמובן שלימוד מתמטיקה בנפרד, פיזיקה בנפרד או אווירונאוטיקה בנפרד הוא מצוין, אבל אין ביניהם חיבור. הילד לא בנוי מאטומים בודדים, הילד הוא משהו הוליסטי ולכן בית הספר הולך על ממד של מערך בין-תחומי. במסגרת המערך הזה אנחנו לוקחים מספר תחומי דעת שיש קשר לוגי והגיוני ביניהם ומחברים אותם".
אין זו הפעם הראשונה שבבית ספר שפירא מצאו פתרונות יצירתיים כדי למשוך תלמידים לתחומי לימוד מסוימים, בניסיון להמריץ אותם ולעודד אותם ללמוד מקצועות פחות מעניינים. בשנים האחרונות נפתחו בבית הספר מספר פרויקטים שהוכיחו את עצמם והפתיעו את ראשי בית הספר ומשרד החינוך.
"זה התחיל בחטיבת הביניים, שם חיברנו בין יהדות, מקצועות ההומניסטיקה ומדעים – רפואה והלכה. אנחנו מאמינים שהדרך הזו מתגברת את המוטיבציה של התלמיד והוא מתחבר יותר לעניינים, הוא קשוב יותר וגם מבין את ההשקות שיש בין תחום דעת אחד לאחר", אומר בסיפוק המנהל עזרן ומספר על תחילתו של פרויקט האווירונאוטיקה.
"החיבור הזה עבד במשך כחמש שנים כפיילוט, לאחר מכן הרצנו את זה
כדי לשלב את הפרויקט בתכנית הלימודים, פנו אנשי בית הספר למפקח לפיזיקה במשרד החינוך והגישו לו תכנית לימודים ברמה ארצית. המפקח התלהב מאוד מהרעיון הייחודי ומתכנית הלימודים החדשה, החליט לאשר את הפרויקט וקבע כי הוא יהווה שתי יחידות לימוד מתוך החמש במקצוע הפיזיקה. לאחר שקיבלו את אישור המפקח, החלו בבית הספר ליישם את הפרויקט ולהוציא אותו לפועל.
הם חברו לחברת "מון אייר" שבשדה התעופה בהרצליה, ששולחת מהנדסים וטייסים שלה ללמד בבית הספר. כמו כן, תלמידי בית הספר מבקרים בשדה התעופה ולומדים במקום. שיאו של הפרויקט הוא המבחן שאמורים לעבור התלמידים תוך כדי טיסה. התלמידים יצטרכו להטיס את המטוס, כשלצדם מדריך הטיסה שישאל אותם שאלות על החומר שלמדו. התלמידים מצידם צריכים לענות על השאלות, תוך כדי הטסת המטוס, כשתוצאות המבחן יהוו את שתי יחידות הלימוד מתוך החמש בפיזיקה.
למרות שהפרויקט נמצא עדיין בתחילת דרכו, מנהל בית הספר שלום עזרן כבר מרגיש את השינוי שחל בתלמידים ובגישה שלהם ללימודים. "זה פשוט לא ייאמן. כששאלתי את התלמידים האם הם נהנים, הם ענו לי: 'המנהל, אנחנו מתחילים ליהנות ממתמטיקה'. זה כל הקסם שבעניין. זה לא להאמין כמה שעות ביום מקדישים התלמידים לפרויקט. בכל מחשב הותקנה לתלמידים תכנה של טיסה וירטואלית, כך שבזמן שהתלמיד בבית הוא יושב מול המחשב ומפעיל את הסימולאטור, ותוך כדי גם מנהל טיסה".
למנהל יש גם הסבר להצלחה הגדולה של הפרויקט. "המוטיבציה לדעת כיצד המטוס טס ולא לפחד להיות בטיסה, כי אתה כבר יודע כיצד זה עובד מבחינה מכאנית, היא גדולה. התלמידים מקבלים כאן תמריץ גדול כדי להצליח בלימודים, כך שחומר לימודים שאמור לעבור לתלמידים במשך חודש, מועבר אליהם בשיעור אחד בלבד, כי לתלמידים יש מוטיבציה אדירה להבין את החומר הנלמד ואת המשמעות.
"בנוסף לכך, נוסחאות ערטילאיות במתמטיקה שאף אחד לא אהב, מקבלות פתאום משמעות, מפני שהתלמידים יודעים עכשיו כיצד המטוס מצליח להמריא. בדרך הזו אנחנו מרוויחים לימוד פרקטי של מקצועות שבדרך כלל אנחנו מביעים סלידה מהם, לא מתחברים אליהם ושואלים את עצמנו למה אנחנו בעצם צריכים את זה".
עם פתיחתו של הפרויקט שגולת הכותרת שלו היא כמובן הטסת המטוס, לא מעט תלמידים ביקשו פתאום לגשת לחמש יחידות בפיזיקה. בבית הספר החליטו לאפשר לכל מי שחושב שהוא מתאים להירשם, מתוך ידיעה שנדרשת השקעה גדולה מצד התלמידים ובסופו של דבר יישארו בפרויקט רק התלמידים המתאימים והראויים.
כפי שמסביר מנהל בית הספר: "למרות שהאוכלוסייה שלנו היא לא פשוטה, ומורכבת מחתך סוציו-אקונומי נמוך, כמות התלמידים המצטיינים בפיזיקה היא מעל הממוצע הארצי באחוזים ניכרים, למעלה מ-15 אחוז, וזה מאוד משמעותי. זה בא לידי ביטוי כשאתה מגרה ילד מבחינת מוטיבציה. הבחירה היא חופשית. אני נוטה להכניס לשם קבוצות עולים יוצאי צרפת, אתיופיה וגם ותיקים, כדי ליצור איזשהו יחס ואיזון".
עבור התלמידים, כפי שניתן להבין, מדובר בחוויה לימודית חדשה ומהנה במיוחד. התלמיד מעיין לוי בן ה-15, עולה חדש מצרפת, מספר על הצטרפותו לפרויקט החדש. "למדתי פיזיקה וברגע ששמעתי על הפרויקט הזה החלטתי שאני רוצה להיות חלק ממנו. אני בטוח שהרבה תלמידים הגיעו לפרויקט בגלל העובדה שהיה גם חלק מעשי שכולל הטסת מטוס, אבל אני מאמין שהם משקיעים יותר בגלל שהם התאהבו בפיזיקה ומתמטיקה, כשהאווירונאוטיקה זה כמובן החלק המעניין יותר שנותן להם את החשק להמשיך בהשקעה".
לוי, שעלה לפני כמעט שנתיים עם משפחתו ממונפלייה שבצרפת, מאמין שהוא נמצא בדרך להגשמת חלום ילדות. "בשבילי זו פשוט מתנה, כי החלום שלי זה להיות טייס. הלימודים התיאורטיים על מבנה המטוס, על האופן שבו הוא פועל וכל מה שדרוש כדי לגרום לו להמריא ולטוס, פשוט מרתקים אותי. כמובן שהשיעורים המעשיים הם באופן טבעי מהנים יותר. גם הטיסה הוירטואלית היא חוויה גדולה".
גם התלמידה אלמוג לחמיש בת ה-15, חברתו של לוי לספסל הלימודים, לא מצטערת לרגע על שבחרה להצטרף לפרויקט החדש וגם מבינה אילו יתרונות הוא מעניק לה. "הפרויקט הזה נותן מוטיבציה ללמוד את המקצועות הקשים יותר. לדוגמה, בפיזיקה יש הרבה מתמטיקה והאווירונאוטיקה עוזרת לי לחבר את שני המקצועות ולהבין טוב יותר את המתמטיקה. היום אני כבר מוכנה יותר ללמוד ולהשקיע, גם במקצועות שהרבה פחות עניינו אותי, כמו המתמטיקה למשל".
לחמיש, תלמידת כיתה י' בבית הספר, כבר מחכה לרגע שבו תטיס לראשונה מטוס בעצמה. "בהתחלה, כשרק הגענו לפיזיקה, המורה אמר לנו שנצטרך לבחור פרויקט. הוא הזכיר את הטיסה וגם פרויקטים נוספים. ברגע ששמענו על הטיסה, הפרויקטים האחרים כבר לא ממש עניינו אותנו, וכולם התלהבו מהטיסה עצמה, מעצם הרעיון הזה שאנחנו נטיס בעצמנו מטוס. אני כרגע תלמידת כיתה י'.
"אני אמורה ללמוד השנה את כל התאוריה ובסופו של דבר להגיע לשדה התעופה ולהטיס מטוס. אני צריכה לבנות מסלול משלי ולטוס. רק המחשבה על זה מאוד מרגשת אותי. למעשה, התרגשתי מאוד כבר כשהיינו בשדה התעופה ובסך הכול ישבנו במטוס. זה היה מדהים לראות באופן מוחשי את כל מה שאנחנו לומדים בכיתה".
אם להסתמך על דבריה של לחמיש, הנחשבת לתלמידה מצטיינת, הרי שהמטרה אליה כיוונו מקימי הפרויקט כבר בהישג יד. "אין בכלל ספק שהפרויקט הזה מעורר את החשק ללמוד ולהשקיע יותר. חלק מהחברות שלי אמרו לי: 'יופי, אז את לומדת להטיס מטוס.
"אבל את נשארת בבית הספר עד השעה חמש בערב'. זה אמנם קשה להישאר בבית הספר עד שעה כל כך מאוחרת, אבל זה פשוט שווה כל רגע, כי יש לי עבור מה לעשות את זה. החלק הקשה הוא כמובן הלימודים וההשקעה הנדרשת, אבל כשמתרכזים במטרה, אז הכול אפשרי. ברגע שאתה מבין מקצועות כמו פיזיקה ואווירונאוטיקה, הרבה מקצועות אחרים כבר נהיים פשוטים יותר עבורך".
הפרויקט הייחודי שהפך לגאוות בית הספר הוא עניין לא זול, מאחר ששעות טיסה עולות הרבה כסף ובית הספר שפירא לא נחשב לתיכון בעל משאבים גדולים במיוחד. "דאגנו לתורמים שיסייעו במימון הפרויקט הזה", מסביר מנהל בית הספר ומדגיש:
"זהו בית ספר שבו התלמידים משלמים את שכר הלימוד הנמוך בארץ וברוך השם יש לנו אנשים טובים שדואגים לתמוך. יש לנו ליווי של פרופסור משה רוזנפלד מתל אביב, שמגיע לבית הספר ועובד בהתנדבות. כמו כן, גם ד"ר משה גרשון מאוניברסיטת תל אביב עובד איתנו, כך שיש היענות ואנשים באים ונרתמים לעניין. לשמחתי, לכולם יש ניצוץ בעיניים".
המנהל עזרן גם מאמין שהפרויקט שהחל בבית הספר הצנוע שלו יסייע לבוגריו גם בעתיד הקרוב והרחוק יותר ויתרום להם רבות גם עם גיוסם לצה"ל. "בבית הספר שלנו יש מכללה לכיתות י"ג-י"ד, שם התלמידים יעסקו בתחום, מפני שאנחנו מחוברים לחיל החימוש ולחיל הקשר בצבא. התלמידים האלה, לכשיגיעו וירצו ללמוד במכללת נתניה ורובם יעשו כך, הם ימצאו את עצמם מתקדמים עשרות מונים מאלה שהם בוגרי המכללה כיום.
הטיסה היא לא העיקר כאן, אבל המנכ"לית של 'מון אייר' אומרת שלאחר ידיעה מקיפה ורחבה, כפי שעוברים התלמידים, הם מקצרים בשליש את משך קורס הטיס לכשירצו לעבור אותו. התלמידים יטוסו לפחות פעמיים נכון להיום, אבל אנחנו עדיין לומדים את הצורך ובונים את הפרויקט".
ואגב, למי שתוהה, למרות שמדובר בחינוך הממלכתי-דתי, חלק מהנערות הלומדות בפרויקט בהחלט שוקלות לנסות ולהתקבל לקורס טיס ולהתגייס לצבא ולא לשירות לאומי.
נא להמתין לטעינת התגובות
