בגובה העיניים עם אלי לוי
הוא נולד בנחלאות. מתגעגע לפרק פרות עצם אחר עצם. נשבר לו מסיטי פס ומהביורוקרטיה בעירייה. בטוח שלא נזכה לראות בדורנו את הרכבת הקלה. וחושב שקניון מלחה הוא אסון 2,333 מילים עם אלי לוי (59), נשוי + 3, יו"ר ועד סוחרי מרכז ירושלים, שמאמין שעוד לא אבדה תקוותנו
"כולם אומרים שהיא ירושלים של זהב, אני אומר שהיא יותר מזהב, היא מיוחדת. ירושלים היא שלנו, אנחנו אוהבים אותה. מי שאוהב אותה לא יעזוב אותה, אין לה תחליף. מי שנכנס לירושלים מרגיש כבר בכניסה לעיר תחושה מיוחדת. אני אישית מסתובב הרבה בירושלים, במיוחד בשכונה שלנו נחלאות, שם גדלנו. אני חי את זה, זה עושה לי טוב".
נחלאות
"שכונת הילדות, שם נולדתי ברחוב שילה, זה הרחוב שמחבר בין נחלאות לשוק מחנה יהודה. סמטאות העיר, 'מאפיית הלפרין', המצות של פסח, אווירה מיוחדת, השבת, בתי הכנסת, האנשים המיוחדים. בנחלאות אף אחד לא סגר דלת, היום כול אחד עשה מבצר שם. כילדים יכולנו להיכנס לכול בית והיינו מתקבלים בברכה.
"נחלאות הייתה משפחה אחת גדולה, כולם הכירו את כולם, לא היו כתובות, מי שהיה מחפש אדם היה צריך רק לשאול. היו לנו משחקים מיוחדים: פוררות, גולות, אלמבוליק. אלם זה עיפרון מחודד, בוליק זה המקל, והמטרה הייתה להקפיץ עם החוד את המקל ומישהו עם מקל אחר מעיף וצריך לעבור תחנות, מחניים".
מחנה יהודה
"מהילדות עוד זוכר שהיו מובילים את הסחורות בעגלה וסוס, ו'תנובה' שהיה ברחוב השקמה ואחר כך ברחוב אגריפס, ומשם היו מובילים את הסחורות לשוק. אני זוכר שהיו ימים של גשם סוער והיו מעמיסים את הכלובים של התרנגולות על הסוס והסוס היה יושב והעגלון היה מעודד אותו לקום - 'יאללה קום עוד לא ספתחנו את היום', עד שהסוס היה קם.
"היום השוק נהיה צבעוני, יותר יוקרתי, המון מבקרים בו ובשכונות של נחלאות. נוספו בתי קפה מיוחדים, אלי מזרחי הוא החלוץ, ומתברר שהוא לא משוגע כי אחריו פתחו עוד כמה. אני מבקר שם כל יום, אני בא לאבו דאוד לחמוצים, שותה קפה, יש לנו פרלמנט קטן בכל בוקר ואחר כך כל אחד פונה לעיסוקיו. אני גם הולך לערבי שירה אצל אלי בקיץ בכל יום ראשון, איפה שיש מוזיקה טובה, להקות אותנטיות: ספרדי, צועני, יווני אני הולך".
בית ספר אושיסקין
"למדתי ביסודי, הכול היה סביב בית הספר, היינו יורדים לנחלת אחים לשחק, לבית בקושי היינו מגיעים. כל ההווי של בית הספר היה סביב השובבות והיינו משגעים את המורה לזמרה או את המורה לאנגלית. אני זוכר שביורה באתי עם קצר ולא היה לי מעיל, לקחתי לה את המעיל וחזרתי הביתה. הייתי מסתובב הרבה עם השמש וכעונש הייתי צריך לעזור לו למרות שהייתי משגע אותו עד שהוא היה שולח אותי".
בית מטבחיים
"למעשה אבא וסבא שלי עבדו בבית מטבחיים, גם אני עבדתי 25 שנה בבית מטבחיים. נושא הבשר מאוד קרוב אלינו וזה מה שדחף את אחי פיני ואותי לאוכל. המומחיות שלנו הייתה בפירוק, אז הבשר היה טרי. הענף הזה נשבר אחרי שהתחילו לייבא, פעם היו מביאים פרות מקיבוצים, אנחנו היינו שוחטים, מפרקים ומשווקים בעיר. המקצוע שלי הוא פירוק, תני לי פרה אני מפרק אותה עצם-עצם, אני מתגעגע לזה. בשנת 2000 סגרו את בית המטבחיים בירושלים".
סטיקייה
"בשנת 1979 פתחנו את 'סטיקיית החצר' בחצר פיינגולד, היו אז ארבעה פאבים בחצר. פיני פתח שם את הפאב הראשון בירושלים ולמעשה מי שגילה את הפוטנציאל בחצר זה פיני, ומאז אנחנו שם. בשנת 1989 סגרנו את 'סטיקיית החצר' ובשנת 1994 פתחנו את 'אלדד וזהו' עם אלדד ירון".
"אלדד וזהו"
"נפתחה כמסעדה צרפתית עם כל המשתמע מזה, רוטבי שמנת וכדומה. עבדנו עשר שנים כמסעדה שהייתה פתוחה בשבתות והיום המסעדה כשרה. המהפך היה מתבקש גם מבחינה אישית, כי זה נורא קשה לעבוד שבעה ימים בשבוע. החופש שלנו היה תשעה באב, יום השואה ויום הזיכרון. היום אנחנו עובדים נורמלי, רק היום אני יודע כמה השבת הייתה חסרה לי ואני מאוד מרוצה, הייתי צריך לעשות את זה הרבה לפני".
חצר פיינגולד
"זה המשרד שלי, אני חי שם ביום-יום, שם אפשר למצוא אותי בכל יום, בכל שעה, משם אני פועל למעשה. אני לא מוותר, כל סוחר שבא אליי אני מלווה אותו אישית וזה לוקח לי הרבה זמן, אבל זה מה ששמתי לי כמטרה ברגע שנכנסתי לוועד, שאני אצטרך לעזור לסוחרים ולמרכז העיר. אני אוהב את נחלת שבעה ומטייל שם, למרות שאני שם בכל יום זה עושה לי טוב, אני אוהב את ההיסטוריה של המקום".
ניר ברקת
"איש עם רצונות, כוונות ויכולות, אבל אנחנו עדיין לא מרגישים את זה. הייתי רוצה שברקת יבין שמה שנעשה לנו ברחוב יפו, נתן מכה קשה לעסקים. אני רוצה שהוא ייכנס לעובי הקורה ולא ישכח אותנו, אני מרגיש שהנושא נזרק לצדדים ואני מאמין שהוא יכול לטפל בבעיות המסחר בעיר".
ועד הסוחרים
"בגדול נבחר הוועד לפני ארבע שנים, אני נבחרתי כיו"ר. מה שאני עושה היום זו מלחמה יום-יומית בבעיות. הבעיות הן לרוחב ולאורך ולא נגרמות, יש סוחרים במצוקה, סחבו את כל נושא התרבות במרכז העיר למרחבים. הצלחנו להחזיר הרבה אירועים למרכז העיר בזכותו של ניר ברקת, צריכה להיות לזה המשכיות ואני מקווה שזה יישאר באותה רמה שזה היה הקיץ. יש בעיית נגישות למרכז העיר וזה מה שמונע מאנשים להגיע.
"אנחנו במאבק קשה מול העירייה בנושא התחבורה, בעיניי מי שמטפל בתחבורה אטום. אנחנו מנסים לטפל בנושא החניות, הם החליטו לחנך את התושבים לא לבוא
"מהיום שיש את הוועד, אנחנו משתתפים בוועדות של העירייה ואנחנו מראים להם את הצד שלנו, הם לא רואים וחווים מספרא את מה שעובר עלינו. אנחנו מקדמים ודוחפים דברים, משתדלים ללחוץ שיהיו תקציבים למרכז העיר, חשובה לנו מאוד ההמשכיות לפעילויות תרבותיות בעיר, גם בחורף, גם באביב וגם בסתיו, כי מרכז העיר שבור ובקיץ הרגשנו שאם רוצים אפשר".
אלימות
"קיימת במרכז העיר, יש לנו בעיה מאוד קשה, ולפני הרצח שהיה ברחוב כורש, התרעתי כבר. בעבר לא רצינו משטרה בסביבתנו אבל היום אנחנו מבקשים, היום האלימות היא קשה, האלכוהול זורם כמו מים בפיצוציות, ילדים שוכבים ברחובות שיכורים. ביקשתי מהעירייה שאנחנו רוצים כוח אבטחה במרכז העיר.
"לא הגיוני שעל כל תימהוני שעולה להר הבית מקפיצים את המשטרה. מי שלא מבין שיבוא לעיר לראות את הנוער, זה נורא לראות ילדה בת 14 שוכבת על הרצפה שיכורה, זה נורא. פעם לא הייתה את כמות האלכוהול שיש היום, צריך כוח משטרה שם, ניידות, יס"מניקים. למה הר הבית חשוב יותר ממערב העיר? פה אנחנו חיים, אין ביטחון פה, האלימות שמשתוללת פה זה דבר לא יאומן, חייבים לעשות לזה סוף".
מצלמות אבטחה
"בקרוב יהיו מצלמות אבטחה בעיר. נכחתי בישיבה עם החברה שעומדת להציב את המצלמות וכמובן שלא הסכמתי עם המפה שלהם, כי הם לא מכירים את המוקדים הבעייתיים. אני מקווה שתהיה עוד ישיבה ואני אמליץ להם על מקומות בעייתיים - כיכר ציון, בית יואל, כיכר החתולות, רחוב סלומון, אי אפשר לפסוח על המקומות האלה. אני מאמין שזה יתריע, ברונו שטיין מהמשטרה הבטיח שיהיה מוקד שיעקוב אחרי המתרחש ויינתן מענה במקום".
עירייה
"גוף שלא קל לעבוד איתו, הרבה דברים מסורבלים שם, הרבה ביורוקרטיה. חוץ מאגף התחבורה אנחנו עובדים עם שאר האגפים בשיתוף פעולה ומוצאים דרכים להקל על הסוחרים, והגיע הזמן שהם יבינו שהם צריכים לתת לנו שירות ואנחנו מרגישים שרודפים אותנו. אנחנו לא מבינים למה אנחנו צריכים לשלם להם ארנונה אחרי שחפרו לנו את רחוב יפו. אני מקווה שנמצא את הדרך להקל ולעשות טוב לסוחרים ולמבקרים במרכז העיר".
מיתון
"אנחנו חווינו מיתון למעשה משנת 2000, מהאינתיפאדה, קיבלנו מכה חזקה מאוד, צריך להצדיע לעסקים ששרדו ולא ברחו. אנחנו החזקנו בשיניים והייתה לנו נסיגה של 20 שנה לאחור. לא היה קל, היית יוצא החוצה ולא היה איש ברחוב, בכל שני וחמישי אוטובוס או בית קפה מתרוממים. עד שהתאוששנו התחילו לחפור והנסיגה חזרה, המשבר הכלכלי הוא מכה שנוספה לנו. אני רוצה לקוות בשביל כל הסוחרים שיסיימו את הרחוב הזה, היום אני קורא לסוחרים 'השורדים', אנחנו לא עושים כסף, אנחנו שורדים".
הרכבת הקלה
"צרה צרורה שקברה הרבה סוחרים במרכז העיר, הלוואי והיו יודעים לעשות רכבת קלה. נותנים לנו דוגמאות מאירופה אבל אנחנו בירושלים, התחילו ואף אחד לא יודע מתי הסוף. אני לא מאמין שנראה בדור שלנו את הרכבת הקלה. זו תקלה על תקלה, הייתי מצפה מ'סיטי פס' שתשקיע במרכז העיר, מספיק כסף נשפך שם כדי שיוכלו לפצות ולהשתתף כלכלית בפעילויות שיפריחו את מרכז העיר".
הפגנות
"הפגנו פעמיים, לא הייתי אומר שהסוחרים נתנו יד. ההפגנה הראשונה הייתה מול לופו והייתה חזקה וטובה, השנייה הייתה מול ברקת, הסוחרים היו אדישים ולא האמינו שאפשר לצאת מהבוץ. התכנסנו בבניין כלל וירדנו בצעדה לכיכר ציון והרגשתי אכזבה שלא יצאו בהמוניהם, כי הצעקה שלהם צודקת. אני לא מתייאש. כל עוול שנעשה מקפיץ אותי, אם זה דוח לסוחר אני לא מוותר, אני מטפל בזה גם אישית. יש לי הסכם עם המנכ"ל, לא נוגעים בסוחרי רחוב יפו, אבל מדי פעם באים פקחים שלא מודעים להסכם".
קניון מלחה
"מכת מוות למרכז העיר, כל קווי האוטובוסים בירושלים מגיעים לקניון הזה, עשו תחנת רכבת ליד הקניון, ועל הסוחרים במרכז העיר זה משפיע קשות. אני זוכר את רחוב החבצלת, זה היה רחוב תוסס מלא מסחר, היום הוא שומם, אז ריצפו ועשו מדרחוב, אבל איפה המסחר? דיללו לנו את התנועה ב-80 אחוז, לא ראיתי שדיללו קו אחד לקניון, כל הנחלים זורמים לשם וזאת התוצאה. אני אישית לא אוהב ללכת לשם מבחינה אידיאולוגית.
"אנחנו 1,100 סוחרים, אם המשפחות שלנו היו עושות מאמצים לקנות במרכז העיר, הסוחרים היו מתחזקים הרבה יותר, אבל לצערי אנשים לא עושים את החשבון הזה, אני קורא להתאמץ, לבוא, לקנות ולחזק את הסוחרים. אני אישית קונה במרכז העיר כל מה שאני צריך".
ממילא
"זה מתחם מדהים, תענוג לטייל שם ולראות את החיבור בין חדש לישן, אבל יש חששות שזה יפגע במסחר במרכז העיר, אני שמח שזה לא יותר גדול".
ביורוקרטיה
"יש לנו בחבילות, לא חסר לנו, הלוואי והייתה הבנה, האגפים לא מתואמים ואנחנו סובלים".
שיער
"אפור, עם תלתלים, מה שנשאר. לא היה לי אומץ להאריך לקוקו. זה לא היה מקובל בשכונה גבר עם קוקו, הייתי רוצה הרבה דברים, אבל אנחנו בירושלים".
השריף
"אולי בגלל החזות, אולי בגלל ההתנהלות, זה מה שגרם לכינוי הזה, אבל בפנים זה לא ככה, בפנים אני הרבה יותר מתחשב, יותר רגיש, לדעתי יש לי רגישות מאוד גדולה. אני לוקח את הדברים אישית, יש לי יכולת הזדהות גדולה, אבל כלפי חוץ אני כנראה משדר משהו אחר".
בית ברל
"התחלתי ללמוד שלטון מקומי לתואר ראשון. הייתי בברית של ירון צדקיהו וראיתי את יגאל עמדי, אמרתי לו 'עכשיו אתה מנהל את בית ברל ואתה יודע שבשכונות אין הרבה חברה עם תעודות, תביא לי איזה חצי קילו תעודות ואני אחלק להם'.
"אז הוא אמר לי 'בוא תהיה רציני, אני אבנה כיתה ותבוא ללמוד', אז זה מה שעשינו - נרשמנו והתחלנו. זה לא קל, אבל זה מאוד מעניין וזה נושא שאני מתעסק איתו יום-יום שעה-שעה. המסלול הוא שלוש שנים וחצי ואני מקווה שעד אז הרכבת תיסע. ירון צדקיהו לומד איתי, מאיר מיכה, שמוליק לוי, מאיר תורג'מן, אבי אמויאל ויש עוד כמה".
אורי לופוליאנסקי
"פג תוקף".
אמריקנים
"האמריקנים שאני רואה במרכז העיר, אלוהים ישמור, אלה ששולחים אותם לישיבה למצוא איזה שידוך, אוי ואבוי מה שיצא מהם. כל ההשתוללות שלהם במרכז העיר עם האלכוהול, הם חבורה לא קטנה, ההורים כנראה תומכים בהם שימצאו שידוך, אבל איפה הם ואיפה השידוך".
רחוב הלל
"רחוב יפה, לדעתי לא מנוצל מספיק, צריך לתת לו יותר חיים ושלא יהיה רק מעבר. הייתי מרחיב את צוואר הבקבוק בין הלל להסתדרות שתהיה יותר תנועה, אני לא יודע למה צמצמו אותו. אפשר לתת לו יותר חיים, קצת יותר תרבות, ואני רוצה להאמין שהרחבה שעשו פה והספסלים לא תהיה בית להומלסים, הוא רחוב שמושקע אבל אין בו חיים. אם לא נצליח להביא לפה אנשים לא יהיו חיים, הכול סובב סביב מסחר במרכז העיר".
"קפה אלנבי"
"נוסטלגיה. הלביבות, הסופגניות, חנוכה. חגיגה גדולה, הצ'יפס עם השמן שנוזל על היד. זה היה מרכז, אין דבר כזה שלא היינו עוברים ב'קפה אלנבי' בזמן שהיינו יורדים למשולש המפורסם".
ריקודים
"אני אוהב לרקוד, ריקודי עם במרכז תרבות עמים, הייתי רוקד שנות השישים, סלסה, אני רוקד הכול, גם כורדית. היום אני כמעט ולא רוקד, המצב במרכז העיר משנת 2000 הוציא לי את החשק לרקוד. פעם הבילויים היו מסביב למשולש ב'קפה ארמון', במלון הולילנד, במלון דיפלומט והיה את 'מנדי'ס' ו'פוספוס', שהיו כולם מועדוני ריקודים במרכז העיר, והיו לנו גם מסיבות פרטיות בבתים, היינו לוקחים את הפטיפון והתקליטים ובכל שבוע חוגגים בבית אחר".
בתי קולנוע
"היו 13 בתי קולנוע במרכז העיר, הייתה חגיגה, היינו באים לקולנוע אוריון, הסדרן היה גבריאל, סבא של אילן מ'צ'אקרה', היינו אוהבים אותו, הוא היה איש נחמד, היינו קונים כרטיס אחד ונכנסים שישה אנשים. כשהוא היה קולט הוא היה נותן סטירה, אבל אף פעם לא היה מוציא אותנו. היום אין לנו בית קולנוע אחד, הלוואי שיגיע יזם ויבנה בית קולנוע, זה ישנה לגמרי את האופי של מרכז העיר".
מכבי
"הייתי בתנועת הנוער של מכבי, זה היה דבר מעולה, פתאום הכניסו אותנו למסגרת. יש פעילויות, יש תכנים, יוצאים למסעות. זה היה אחד הדברים הטובים בילדות".
ציור
"הפסקתי בשנת 2000, הציורים במסעדה הם שלי, למדתי אצל איציק ימין וברגע שהתחילה האינתיפאדה הפסקתי. יש געגוע לחזור, כשיהיה זמן".
חמין
"אוי החמין, ההורים היו שולחים אותנו להביא את סיר החמין מהמאפייה, פעם לא היו תנורים בבית אז המשפחות היו משתמשות בתנור של המאפייה וכל משפחה הייתה מסמנת את הסיר שלה עם סרט, זה שבת של געגוע".
בית"ר
"בית"ר זה הקבוצה שלנו, בית"ר זה ירושלים וירושלים זה בית"ר. מימי ימק"א העליזים ועד לטדי, ידענו מה קורה, מי ישחק, מי לא, מי לא מרגיש טוב, היינו נוסעים לכל משחק וכמובן שהיינו מתגנבים, לפעמים אוטובוס שלם. אני זוכר שבכפר סבא היה סדרן שביקש ממני לא להתגנב דרכו כי זה היום הראשון שלו. ירדנו והלכנו לסדרן הוותיק".
"פסטיבל העוד"
"פסטיבל איכותי, מה שמדהים אותי שם זו הרמה של הנגינה והשירה שמחזירה אותי לנוסטלגיה, והכי מדהים שמי שמנגן זה 90 אחוז אשכנזים. הייתי שם בשנה שעברה בערב שירי רועים, זו הייתה אחת ההופעות המדהימות שראיתי, כל זמן ההופעה ישבתי עם התרוממות רוח, זה דבר גדול, אז כמובן שאלך עם מאיר מיכה ומשה אבו דאוד לערב של סבח פכרי".
בישול
"לא יודע לבשל, אני רחוק מהבישול, אני דואג שיבשלו טוב".
אירוח
"אני כל הזמן מארח, אם אני בעבודה או מחוצה לה".
חמורים
"האמת היא שרציתי שלפני שניר ברקת נכנס למשרה שלו, רציתי להביא חמורים לרחוב חשין ולעשות שירות של חמורים עד ל'אגד' כמחאה לרכבת הקלה".
"פיני בחצר"
"פיני זה הבישול האורפאלי, הוא מביא את הבישול האורפאלי בצורה הכי אותנטית והכי נכונה שיש, לדעתי הוא שף ענק, הוא גדול ממני בשנתיים".
אורפאלים
"אני חצי תימני-חצי אורפאלי, הייתי באורפא עם מאיר מ'פינתי' ועוד חברים, זו הייתה חוויה שלא משתווה לשום מקום, הפשטות, המאכלים".
אולמרט
"זה איש שאני אוהב, תמיד פרגנתי לו והייתי במחנה שלו. אני מאמין שעוד יתגעגעו לתקופה שלו, הוא איש משכמו ומעלה ותמיד אפרגן לו, איש מבריק".
חלוקת בגדים
"יש לי מקום ברחוב סלמן 1 שבו אנחנו מחלקים בגדים לנזקקים פעמיים בשבוע, אני מחזיק אותו כבר כמה שנים".
רישוי עסקים
"היום יש שם רוח חדשה, יש שם אוזן קשבת, ונקווה לימים טובים שיהיו עם הסוחרים, לא נגד".
מכון כושר
"מצודת דוד, אני מתאמן שם שלוש-ארבע פעמים בשבוע".
אלי לוי
"איש שאכפת לו".
נא להמתין לטעינת התגובות
