שנה אחרי: מה נשאר מעיר לכולנו - ההבטחה הגדולה של הבחירות?
רק לפני שנה הודיעה עיר לכולנו על יצירת סדר עירוני חדש בתל אביב. היום נראה כי יכולתה של התנועה להשפיע על חיי היום-יום בעיר היא מינימלית. יצאנו לבדוק מה קרה לתנועה שסחפה אחריה את תל אביב ושגרמה לחולדאי להזיע
"איזו עיר אנחנו רוצים - עיר לעשירים בלבד? עיר סתומה מכלי רכב? עיר שמפנים בה אנשים בברוטליות מבתיהם, שהמרחב הציבורי בה נמכר לכל המרבה במחיר?" שאלו חברי הקבוצה, "או עיר לכולנו, שמחזירה את הכוח לתושבים, שמסייעת למתן את מחירי הדיור ושמחזירה כל שקל שנכנס לקופתה לתושבים?".
ההתגייסות הייתה מרשימה. שקל נאסף לשקל, אלפי מתנדבים חרשו את העיר, רשימה למועצה התגבשה, ובקיץ היא אף זכתה במועמד מטעמה לראשות העירייה: חבר הכנסת האלמוני למדי דב חנין, שהפך לאליל ההמונים באיזור שינקין פינת קינג ג'ורג'. חנין אמנם הפסיד לחולדאי, אבל כמעט 45 אלף הקולות שניתנו לו, וחמשת המנדטים שקיבלה עיר לכולנו, העידו שהקבוצה שהפכה לתנועה סחפה אחריה המונים מבני העיר.
למחרת יום הבחירות הודיע חנין: "עיר לכולנו הוכיחה כי היא תהיה סיעה מרכזית ומובילה במועצת העירייה הבאה. אני מחויב לתל אביב, ואני מחויב גם לעיר לכולנו. אנחנו נהיה כאן ממשלת צללים".
אולם שנה לאחר סיומה של מערכת הבחירות הסוערת עולה התהייה על מי מוטל כאן הצל: דווקא בשנת המאה לתל אביב העירייה מציגה את דמותה החולדאיסטית יותר מאי פעם. חגיגות יום ההולדת לעיר היו בזבזניות וראוותניות; "הבימה" ורחובות העיר משופצים במיליוני שקלים; חניונים עצומים נבנים על כל צעד ושעל; כבישי האופניים במרכז העיר מוסיפים להיות
על רקע כל אלה נראה כי יכולתם של נציגי עיר לכולנו, על חמשת מושביהם בעירייה, להשפיע על חיי היום יום של האזרח היא מינימלית, כי ההרגשה שהתנועה נשאה עמה הבטחה גדולה התפוגגה וכי אולי מעולם לא היה סיכוי למימושה של הבטחה שכזו.
"עיר לכולנו סובלת משילוב של טירונות פוליטית וחוסר מנהיגות", אומר פעיל בתנועה ותומך בולט בה שביקש להישאר בעילום שם. "אף אחד מחברי המועצה של התנועה לא הפך לדמות בולטת בעיר מאז הבחירות. חוסר המוכנות וחוסר הבגרות הפוליטית הם בעוכריהם, התפקוד שלהם בשנה הזאת היה עלוב, והיו הרבה שליפות מהמותן.
"הם חייבים להבין שלהיכנס בעירייה על כל שטות זה לא ייגמר לעולם. אי אפשר לתקן את הכול בבת אחת אלא צריך להיות מפוקסים ופרקטיים. לא עוזר להגיד: 'אנחנו בעד עובדים זרים', אלא יש לקדם מדיניות כוללת שאפשר להוציא לפועל".
ההחלטה שלא להצטרף לקואליציה של חולדאי הייתה החלטה מוקדמת של התנועה, עוד בתקופת מערכת הבחירות. בכך היא הבדילה את עצמה משאר הסיעות הסביבתיות והחברתיות כמו הירוקים ומרצ, ששמרו על ערפול בנוגע לשאלה אם יצטרפו לקואליציה בראשות חולדאי, אף שביקרו אותו ואת מדיניותו.
גם כאשר התבררו תוצאות הבחירות והתברר כוחה הפוטנציאלי של התנועה, הודיעו בעיר לכולנו כי יהיו אופוזיציה לוחמת, ולטענת אנשיו של חולדאי, היו בבחינת "דובי לא-לא".
"פנינו אליהם כבר עם היוודע תוצאות הבחירות, הם היו בין הראשונים לנסות אתם משא ומתן", נזכר מאור בנימיני, עוזר ראש העירייה. "השיחות היו בשלב מקדמי מאוד ונפסקו. הם היו מיליטנטיים מאוד".
יושב ראש התנועה דב חנין מציג את הדברים מעט אחרת: "אין עיקרון קדוש שעיר לכולנו תהיה באופוזיציה, והייתה כוונה מלאה לנסות לשתף פעולה", הוא אומר. "ניהלנו דו שיח ענייני עם חולדאי, לא על משרות אלא על מה שחשוב לנו, אך ראינו שאין לו נכונות לשנות את עמדותיו, ולכן לא יכולנו להצטרף אליו".
על ההחלטה עצמה הוא אומר היום: "אנחנו רואים את החברים בקואליציה הנוכחית שמבצעים את דברו של חולדאי, אפילו שהם לא מסכימים אתו. הניתוח שלנו אחרי הבחירות היה נכון, ואם היינו מצטרפים, היינו נבלעים במערכת. האנשים שהצביעו רצו שינויים קטנים, אבל הם רוצים גם שינוי גדול, והמבחן הראשון שעמדנו בו לטעמי הוא היושרה".
מצד אחד אפשר להעריך את היושרה האמורה של חנין וחבריו ואת ויתוריהם על ההטבות שישיבה בקואליציה מביאה עמה. יוסי שריד לדוגמה, שסומן כמועמד פוטנציאלי לרוץ מול חולדאי, מתרשם היום מעצם ההחלטה, בלי להכיר מקרוב את פעילות התנועה. "לא עקבתי אחריהם באדיקות, ולכן אני לא מספיק בקיא, אבל לפחות הם לא הצטרפו לקואליציה", אומר השר לשעבר. "אלו שהולכים במדבר הפוליטי של אופוזיציה כבר ראויים להערכה. הם ויתרו על הצ'ופרים של חולדאי, וסירבו למכור את נשמתם".
ואולם אולי כאן בדיוק קבור הכלב. כיום חברי עיר לכולנו, הסיעה הגדולה במועצה, אינם מחזיקים בתפקידים בכירים כסגני ראש עירייה ויושבי ראש של ועדות חשובות או נוכחים בישיבות הנהלה. התוצאה היא שהם ממודרים במידה רבה מהעשייה בעיר, ואינם שותפים בקבלת החלטות ובהתוויית מדיניות, כלומר ייתכן כי ההשפעה המינימלית של התנועה קשורה בעצם נוכחותה באופוזיציה; כי ההצהרות המוקדמות היו נאיביות וזרות למשחק הפוליטי וכי בקואליציה הם היו יכולים לתרום הרבה יותר.
"אופוזיציה היא דבר חשוב בכל הקשור לביקורת ולהרתעה, אבל אחרי חמש שנים של ישיבה שם הרגשתי שזה מקום שאי-אפשר להפריח ממנו את השממה", מודה מיטל להבי, כיום סגנית ראש העירייה מטעם מרצ, שבקדנציה הקודמת פרשה מהקואליציה לבדה.
"אין ספק שבקואליציה אי-אפשר לשמור על העקרונות שלך במאה אחוז, אבל אפשר לשמור על כמה מהם. צריך להתמקד בדברים החשובים, וממקום שבתי היום תושבים מוצאים אצלי אוזן קשבת ואפקטיבית. בהדרגה גם למדתי שאפשר לדבר עם חולדאי אחד על אחד, ובכך כן להזיז דברים".
בעיר לכולנו החליטו להיות אופוזיציה תקיפה וקולנית, קולנית מאוד. החלטה זו מלווה בהישגים ממשיים מועטים, כי ככה זה באופוזיציה, והתחושה היא שמדובר רק ברעש וצלצולים.
בזיכרון הנוגעים בדבר צרובה ישיבתה הראשונה של המועצה הנוכחית בדצמבר 2008, ישיבה פורמלית בלבד, שהפכה למפגן איבה כנגד חולדאי. כבר בכניסה לאולם במרכז עינב התקהלו עשרות תומכי עיר לכולנו ואוהדי הפועל אוסישקין, וקראו נגד חולדאי, שנבחר ברוב קולות, ונגד חברי המועצה שהצטרפו לקואליציה.
כשנפתחה הישיבה העלו חברי המועצה התנגדויות לכל הצעה שנדונה, נמנעו או התנגדו לכל מינוי, וזה אחרי זה עלו על דוכן הנואמים כדי למחות על הנושאים שהועלו, תוך כדי התייעצות מתמדת עם יושב ראש התנועה דב חנין, שישב בקהל. מלבד זאת, כל הישיבה נשמעו קריאות ביניים, קללות ומחיאות כפיים מצד תומכי התנועה. התנהלות זו האריכה את זמן הישיבה בשעות ארוכות, והביאה לכך שלא כל הנושאים שעל הפרק נדונו.
הישיבות שלאחר מכן היו דומות למדי, וחברי עיר לכולנו המשיכו להתנגד, למחות על עניין קטן כגדול, ולעכב את הישיבות, לעתים ללא כל סיבה מוצדקת. הדבר מביא, עד היום, להרמת גבה של חברי המועצה והנוכחים שאינם תומכים בסיעה, אולם רק אנשי עיר לכולנו אינם מבינים על מה המהומה: "הוכחנו שלא יהיה כאן שלטון יחיד של חולדאי", הם הודיעו בגאווה לאחר אחת הישיבות.
משפט זה מעיד על מאפיין נוסף: הרצון להציק לחולדאי אישית, עד שלעתים נדמה כי רק מבע פניו המיוסר הוא שגורם לחברי התנועה לחכך את ידיהם בהנאה.
בין השאר, הדבר בא לידי ביטוי בדוח סיכום השנה של חבר המועצה אהרון מדואל עליו הוא עמל כיום: בתחום ההצעות לסדר הוא מציין את ההצעה שהעלה עם חברת המועצה יעל בן יפת לרגל מלאות מאה שנים לאחוזת בית, ואז כותב ומתפאר: "הצעה שהוציאה את חולדאי מדעתו וקיבלה הד תקשורתי".
"עיר לכולנו כסיעת אופוזיציה צריכה לדאוג לכך שמשתפי הפעולה מהקואליציה עם חולדאי יוקעו באופן ציבורי על שיתופי הפעולה איתו כשזה עומד בניגוד למצעם לפני הבחירות, אבל משום מה לא נראה שמשהו כזה קורה, ונראה שמעדיפים תמיד להיכנס רק בחולדאי", טוען תומך בתנועה, שבקיא בנבכי הפוליטיקה המוניציפלית.
"בינתיים התושבים נוטשים, השיפוצים לא נגמרים, מדיניות הרכב הפרטי חוגגת, ישנה הפארסה של מערכת המחו"ג וההוצאות האסטרונומיות על שנת המאה. אין מה להתגושש ארבע שנים, צריך להפעיל כוח כדי לטלטל את כל המערכת, וזה אפשרי עם חמישה חברי מועצה. הבעיה שלא ברור אם הם החליטו על יעדים ברורים כתנועת אופוזיציה - לא לשנה הבאה ולא לשלוש שנים שלאחר מכן. עיר לכולנו כבר לא מרגישה כמו משהו שיכול לנתץ את הסטטוס קוו העבש שעיריית תל אביב-יפו תקועה בו".
חשוב לציין כי חברי המועצה מטעם התנועה - אהרון מדואל, רוחיק גלעד-וולנר, יעל בן יפת, יואב גולדרינג ונוח עפרון - הם נציגים חרוצים ונוכחים, שמקפידים להגיע לישיבות המועצה, להעלות הצעות לסדר, לפעול בוועדות העירוניות, ולאחרונה גם להגיש עררים בוועדה לתכנון ובנייה.
עם זאת, כאמור אין בידם כוח ממשי ומרבית ההצעות לסדר היום, השאילתות וההחלטות שהם מנסים להעביר בעירייה נדחות על הסף במליאות השונות ובישיבות המועצה. ההישגים של הסיעה השנה מזעריים למדי, ודאי לעומת הגדולות והנצורות שדיברה עליהם התנועה לפני הבחירות.
עד כה לא נעשה דבר משמעותי בעניין התחבורה הציבורית, והקמתו של הפארק המתוכנן בקריית ספר, שנראה כי תימשך עוד זמן רב, תתאפשר בעיקר בשל החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, ולא בגלל הפעולות בעירייה.
מלבד זה, ישנן הצעות שמתקבלות באהדה, אך אינן עוברות את אישור המועצה בשל הפוליטיקה העירונית ובשל האנטגוניזם שחברי התנועה מייצרים לעתים.
לדוגמה, בישיבת המועצה האחרונה העלה חבר המועצה נוח עפרון הצעה להשמשת נתיבי תחבורה ציבורית בשני הצדדים של רחוב אבן גבירול, אלא שעל אף הסכמתו ותמיכתו של חולדאי, נדחתה ההצעה - סגני העירייה פאר ויסנר מהירוקים ומיטל להבי ממרצ הצביעו נגדה - ונקבע כי העירייה תנסה לקדם תכנית מקפת של תחבורה ציבורית.
בישיבה אחרת לפני כמה חודשים העלתה רוחיק גלעד-וולנר הצעה לסדר בעניין גינון זמני בפארק קריית ספר; זו הייתה בהחלט הצעה ריאלית, ואולם גם במקרה זה היא נדחתה.
עם זאת, לפני כמה חודשים, בהצעה משותפת של אהרון מדואל וארנון גלעדי, הסכימה המועצה להקפיא את הגשת התביעות לפינוי במתחם כפר שלם עד שיידון הדבר בכנסת. עוד כמה הצלחות נקודתיות הן הצעותיו של יואב גולדרינג בסוגיות של שקיפות מידע, כגון העלאת ספר התקציב של העירייה לאתר הסיעה וצילום ישיבות המועצה שעולה לאתר העירייה.
מלבד זאת, אפשר לומר כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נהייתה "חברתית" יותר לאחרונה לאחר שבין השאר לא התקבלה תכנית האיחוד והחלוקה של מתחם סומייל דרום והתקבל ערר של תכנית שוק העלייה להגבלת הבנייה לגובה וליצירת דיור בר השגה.
עיר לכולנו, כך הוברר מלכתחילה, אינה מפלגה אלא תנועה ציבורית א-פוליטית, הכוללת פעילים עם השקפות עולם מגוונות ומוסדות שונים. למעט הסיעה היושבת במועצה, קיימת גם סיעה מורחבת שקובעת את המדיניות וכן פורומים בנושאי רווחה, דיור, חינוך וכדומה העובדים ללא קשר לפעילות המוניציפלית.
לפני הבחירות לא היה אפשר לפספס שיש כאן משהו חדש: תנועה נרחבת שפעיליה מחויבים אליה ושמחזיקי השלטים שלה הם מתנדבים אידאליסטים ולא מועסקים בשכר. הרחוב תסס. התקיימו מסיבות עיתונאים, אירועי הפנינג של אלפי אנשים בגן מאיר, חולקו סטיקרים עם צבעי אדום-ירוק, וכל אדם שני צעד באזור דיזנגוף עם חולצה ועליה לוגו התנועה.
ההרגשה הייתה שכל זה יימשך לאחר הבחירות (ממש כמו שהופצו בזמנו הסטיקרים "דור שלם דורש שלום" בלא תלות במועדי בחירות או אירועים פוליטיים), אבל הרחוב כמו נדם, ולעיר לכולנו כבר אין נוכחות אמיתית בו.
נראה כי מאז הבחירות דעכה הלהבה; בלוגרים שהציפו את הרשת נעלמו כלא היו, אירועים להמונים לא מתקיימים, והמאבק העירוני העיקש והמתוקשר ביותר בימים אלה - למען העובדים הזרים - אינו מזוהה עם התנועה. מלבד זאת, הקהל הרב של תושבים שהגיע לישיבות המועצה התייאש והפסיק להופיע, כמו חברי הסיעה המורחבת.
ריקי בליך, רק אחת משורה של אמנים שתמכו נמרצות בדב חנין ובתנועתו לפני שנה אומרת: "אני לא מספיק בעניינים ברמה העמוקה, אבל אני מקבלת את הניוזלטר האינטרנטי שלהם, שהם מדווחים בו בשקיפות מלאה. אני מרוצה מהם, ומרגישה שיש אוזן קשבת ותמיכה אמיתית של פעילים".
שרון שחף, דוברת התנועה ופעילה בולטת בה, מבקשת לצייר תמונה אחרת: "אמנם הפעילות בתנועה ובציבור אינה בעוצמה כה חזקה כמו בחודשים שלפני הבחירות, וזה מובן מאליו", היא מודה, "אבל הפורומים והתכנסויות התושבים והפעילים מתקיימים כסדרם. פעילי התנועה מעורבים בכל המאבקים בעיר: בשמירת השטח הציבורי בעבר הירקון, בקריית ספר, בכפר שלם, במאבקים למען הפליטים ומהגרי העבודה, במאבק נגד כריתת עצי הסיסם ובמאבק להחזרת כיכר דיזנגוף לעם.
"אנחנו מגבשים בימים אלה את תכנית התחבורה הציבורית שלנו, כמו שהבטחנו בבחירות, ובקרוב נתחיל לגבש את תכניות הדיור שלנו. מאז הבחירות קיימנו ארבע אספות כלליות פתוחות לציבור, וחמשת חברי המועצה שלנו פועלים במתואם עם הסיעה המורחבת, לעדכונים והתייעצויות".
כן יש לציין "להגנת" התנועה כי על אף הביקורת ששנמתחה על שילובם של פעילים מכל הקשת הפוליטית, שמרו חברי המועצה מטעמה על איחוד ועל תיאום בשנה האחרונה.
דבר אחד בטוח: דב חנין הוא המרוויח הגדול של הבחירות המוניציפליות ב-2008. בקיץ שעבר, לאחר הכחשות נמרצות בשבועות שקדמו לכך, הודיע חבר הכנסת הנמרץ של חד"ש, הסיעה הקומוניסטית בכנסת, כי הוא רץ מטעם עיר לכולנו בבחירות מול ראש העירייה רון חולדאי. לא מעט ביקורת נמתחה על המהלך מכיוון שחנין לא נרשם כחלק בלתי נפרד מרשימת התנועה למועצת העירייה, והיה ברור כי אם לא ייבחר, לא ישב כחבר מועצה מן המניין.
הסיכויים לנצח את חולדאי היו קלושים: מדובר היה בראש עירייה שמכהן כבר שתי קדנציות, שהמערך העירוני נאמן לו, שנתמך כספית על ידי המפלגות קדימה והעבודה, שזוכה לתמיכה רחבה בשכונות הדרום והצפון ויותר מכול - נחוש בדעתו להיות ראש העירייה בשנת המאה לעיר.
מולו עמד חנין עם תומכים נלהבים, אבל עם מעט מאוד אמצעים ועם קמפיין ללא פרסומי חוצות. נוכח הנסיבות הישגו (34 אחוזים מקולות הבוחרים) מרשים, אולם הוא לא באמת איים על כיסאו של חולדאי, והדבר חיזק את הביקורות כאילו הצטרפותו למירוץ היה עניין טקטי, שיועד לקדם את התנועה, ועל הדרך להיחשף קצת יותר לתודעה העירונית.
בעניין זה קשה להתווכח עם העובדות: עיר לכולנו הכניסה חמישה חברי מועצה, ואילו חנין שב ונבחר לכנסת כמה חודשים לאחר מכן בבחירות הארציות, כשחד"ש מגדילה את כוחה, בעיקר בקרב מצביעים יהודים.
ארבעה ימים לפני הבחירות אמר חנין: "בכל מקרה בכוונתי להיות פעיל בזירה העירונית, גם אם לא אבחר לראשות העירייה. לפי הניתוח שלנו, המשך חברותי בכנסת לא יחליש את עיר לכולנו כתנועת אופוזיציה אלא אפילו יחזק אותה". אולם זמן קצר לאחר הבחירות פסק חנין לפקוד את ישיבות המועצה המתקיימות אחת לחודש (משום שהן מקבילות לימי המליאה) ובגלל דוברות נמרצת המעדכנת אודות מהלכיו בכנסת, הוא מזוהה היום הרבה פחות עם התנועה התל אביבית.
חסרונו של חנין בולט במיוחד על רקע היעדרו של חבר מועצה כריזמטי ובעל שם. חמשת חברי המועצה הנוכחיים הם אישים אנונימיים למדי, ללא עבר פוליטי, ובכלל זה נתפס כרגע יואב גולדרינג, יושב ראש ועדת הביקורת, כנשכני פחות מקודמו רון לוינטל, הארסי והמנוסה תקשורתית.
שנה אחרי, חנין בעצמו אינו מתבלבל, ומכנה את תנועתו "ניסיון". "עיר לכולנו היא ניסיון מעניין מאוד וגם די חסר תקדים - תנועה מקומית מנהלת אופוזיציה, וזה די חסר ברשויות עירוניות בכלל וחסר מאוד בתל אביב-יפו בפרט", הוא אומר. "גם סיעות שרצו כסוג של אלטרנטיבה לחולדאי, כגון הירוקים ומרצ, הצטרפו במהרה לחולדאי, וקיבלו משרות של סגני ראש עירייה. אמרו שעיר לכולנו לא תחזיק מעמד אחרי הבחירות ושהיא תתפצל - זה לא קרה, ועמדנו במבחן הראשון: מבחן המהימנות והערכים בדרך שלנו".
לפעמים נראה שאתם סתם מתנגחים לשם הניגוח.
"לגנות את המציאות זו לא תכנית פעולה. המטרה שלנו היא לא שהמצב בעיר יהיה גרוע ואז אנשים מייאוש יצביעו בעוד ארבע שנים עיר לכולנו, אלא לפעול גם כרגע מהאופוזיציה. אני חש מהרוחות ברחוב כמה היה אפשר לעשות יותר בתחבורה ובדיור אילו היינו בשלטון, אבל זה לא מביא לפסיביות - ההפך.
"עכשיו אנחנו עובדים על מהלך אלטרנטיבי למדיניות העירייה בנושאי תחבורה, ואני מקווה שהעירייה בראשות חולדאי תאמץ בסופו של דבר את המהלך. עשרות אנשים עובדים בהתנדבות מלאה עבור תהליך זה. בפרויקטים של דיור ציבורי ובדמוקרטיזציה של השכונות והוועדים אין מטרה לנגח אלא לשנות. אנחנו ממשיכים להשאיר בפני הציבור את החלופות עד שנזכה לאמונו".
עם זאת, גם חנין מודה: "כרגע הדברים לא נעשים באותה אינטנסיביות כמו לפני הבחירות, אבל אנחנו פועלים. אנחנו בתהליך לימוד, נציגי התנועה באו מהשטח, ויש דברים שנהיה מחודדים בהם יותר בעתיד. זירת מועצת העירייה היא זירה שהחלטות יכולות להתנגש בה, והפילוסופיה צריכה להיות מגובה בהצעות אופרטיביות, אין ספק".
קשה לדעת מה יעלה בגורל עיר לכולנו בשנים הקרובות, ועוד יותר מכך - במערכת הבחירות הבאה, שדמותו של רון חולדאי כנראה לא תשמש בה מטרה להתנגחויות, ובמקומו יגיע שחקן חדש שנתמך בתקציבים ובמפלגה.
על כל פנים, הפעילים המבקרים את התנועה ממקדים את ביקורתם בחוסר הסדר ובירידת האנרגיות המאפיינת את השנה הראשונה בלבד. "חברי המועצה לא היו מוכנים לתכל'ס - לאפרוריות של היום יום בעירייה ולעיסוק הבירוקרטי", אומר פעיל.
"בחודשים האחרונים החל להיות שיפור, והם מתחילים להבין שהעירייה היא גוף מסובך עם אגפים. בנוסף לכך, כשבוחנים את תפקודם של רון לוינטל או של גילה הרץ כאופוזיציונרים בקדנציה הקודמת מגלים כי גם להם לקח זמן ללמוד את התפקיד ולהתחיל להשפיע".
גם נמרוד בוכמן, איש הרשימה המורחבת, מסכים כי שנה זאת הייתה התחלה חלשה. "היו כמה ניסיונות לבחון צורות עבודה שלא ממש הצליחו, אנשים תרמו מהזמן שלהם לפני הבחירות, ולא לכולם היה כוח אחרי מערכת הבחירות להשקיע את אותן אנרגיות, אבל לאט לאט זה מתחיל להתאזן.
"בחודשים האחרונים יותר אנשים חוזרים לפורומים האיזוריים ומשתתפים בישיבות ובאסיפות של הסיעה שכן עובדים ומקדמים בהן עניינים. אני די בטוח שלקראת השנה הבאה זה ישתפר כי קרו תהליכים בזמן האחרון".
נא להמתין לטעינת התגובות
