דעה: רון לוינטל כותב על עיר לכולנו
מה שמות חמשת חברי המועצה של עיר לכולנו? מה עשו? מה הציעו? אילו שחיתויות הם חשפו? רון לוינטל, אופוזיציונר עירוני במיל', ממש לא מחזיק מהיורשים
מי שעמד בראש הרשימה, והיה לרגע הרוכב על האופן הלבן, תקוותם הלבנה של עיתונאי "העיר" (עיתון שהריץ מפלגה או תנועה שהריצה עיתון), לא מימש את בחירתו למועצה, וחזר לכנסת כלעומת שבא כדי להמשיך משם את מאבקו הנחוש למנוע את קימת האנשים כשמנוגנת "התקווה" או לחלופין (הצעה אחרת שהגיש בזמנו) - לסגור מיד את הכור בדימונה משיקולי איכות סביבה.
מיטב הציונים, הקפיטליסטים, בני עשירים וסטלנים המתמחים במחאות, מתנגדי לבישת פרוות ומנפצי מקדונלד'ס בשינקין, לצד סטודנטים רדומים ושונאי חולדאי מקצועיים מסיבות שונות, כל אלה העלימו עין ממשנתו הפוליטית של איש רק"ח-חד"ש, המשמש עלה התאנה היהודי היחיד ברשימה הערבית, ורצו "להראות להם".
כשאפילו אח של קסטרו מוציא את קובה לתרבות הקפיטליזם הנוראה, יבואו אנשי המחאה הרק"חיסטים ויחזירו את מעמד הפועלים אל מעמד ראש העירייה. אותם נכדים של בוני המחתרות, כל אותם בליינים תל-אביבים האדישים לכל המקופחים באשר הם שם, יכלו למרק את המצפון עם חנין, ובאותה נשיפה גם לחנון אותו מדעותיו הקיצוניות, האנטי-מערביות והאנטי-ציוניות.
אז הבטיחו שיהיה מעורב גם לאחר מכן, גם אם לא ייבחר. אמרו שגם האנשים הבאים אחריו ברשימה, ערב רב של דמויות שאין ביניהן כל חוט מקשר זולת אופורטוניזם של הימצאות במקום הנכון בזמן הרכבת הרשימה, ידאגו לכל העוולות האפשריות.
הראשון יבוא
אז אמרו שידאגו לרנט קונטרול, למקופחים, לדפוקים, לשחורים, אבל ברגע שנפתחה ברכת גורדון המחודשת טבעה אחרונת האידאות בסל של עיר לכולנו. מרגע שנפתח המסלול של ברכת המים הנמוכים האם שמע מי מכם על האופוזיציה הזאת, בת חמשת החברים (או שישה, אם נמנה את סיקסיק, שהורץ לבד מסיבות ברורות), בשנה האחרונה? נניח עברתם על כל המקומונים האפשריים, האם תדעו לומר מה שמות חמשת החברים האלה? מה עשו? מה הציעו? מה העבירו? או במילים אחרות: מה עשו "עיר" למען "כולנו" מיום שנבחרו?
בעבר היו בעיריית תל אביב אופוזיציונרים אחדים. איש אחד היה אופוזיציה לבד. אריה צוקר המיתולוגי, שחשף לבדו עוולות עירוניות, כשמולו אין ולו חבר מועצה אחד מתוך שלושים שמוכן לסייע לו. אילו היה חולה הייתה כל האופוזיציה חולה. לאחר מכן הייתה גילה הרץ, שלפחות בקדנציה הראשונה שלה הצטיירה כלוחמת נגד שחיתויות.
על עצמי לספר לא ידעתי, אך גם לי הייתה הבדידות האופוזיציונרית לרועץ. הכול על כתפיך והאחריות רבה. ישיבה שהגעתי אליה פעם עשרים דקות לאחר תחילתה כבר הסתיימה. בכל זאת - ב-15 שנות חולדאי ומילוא - הייתה האופוזיציה, גם כשהורכבה ממשוגע אחד לדבר, גוף משמעותי לכל הפחות בגילוי העוולות השונות. עם אדם אחד בכל פעם, הוציאה אל חומר החיטוי של אור השמש את מיטב ההסכמים הסודיים והעיסקאות האפלות של פקידים עירוניים בכירים.
שונים הדברים (לכאורה) כשיש חמישה חברים, נחושים ולהוטים. חמישה אופוזיציונרים חרוצים ומתואמים יכולים ממש לנהל מאבקים, לנסות להעביר לכוחותיהם עוד חברים אחדים ולעשות מהפך עירוני, לתחזק את הסניפים העירוניים, לאתר תקציבים ולשלוח הודעות לבוחרים. אתר אינטרנט, היה פעם דבר כזה, או ניוזלטרים ללא עלות, הודעות לעיתונות, עדכונים ישירים לטור האישי של יהלי סובול או לשאר המעריצים.
אבל אפילו בעיתון הבית של התנועה הקומוניסטית "קול העם" התל אביבי (המכונה "העיר", כמעט "העיר לכולנו") כבר לא מסקרים ברמה שבועית את המפגשים הלא אתיים של הכתבים עם נושאי הכתבה. גם שם כבר נחה הדעת ממפוני כפר שלם ומעוד כמה מפונים שהרכיבו ביחד את ברית המעמדות הנמוכים של העיר.
אז דיברו על נציגים בכל שכונה, והיו לכאורה קנים או סניפים מקומיים, ונוצרה תחושה של סחף. היו גם "טוקבקיסטים אותנטיים" שהרבו לכתוב "רק דב חנין" גם בתגובה על כתבות אינטרנט שעסקו במדיחי כלים או בקמפיינים של בר רפאלי, אבל הטוקבקיסטים וראשי הסניפים, כמו חברי המועצה, ואפילו דב חנין, נעלמו אל תהום הנשייה.
גילויים וחשיפות של מעשי שחיתות, או לחלופין דברי ביקורת ושאילתות מאתגרות, זה אולי ל"עיר", אבל בטח לא ל"כולנו". דווקא כשהאופוזיציה גדלה היא מתה. למרות תקוותם הכנה של מגיהים במקומון המתחרה, למרות כעסם של מנויי ברכת השחייה, עדיין במקום היחיד בעולם שהקומוניזם הרים בו את הראש, דווקא בלבב פנימה של תל אביב השבעה והקפיטליסטית, נמשיך ככל הנראה לעמוד בזמן ההמנון.
הכותב שימש חבר מועצת עיריית תל אביב-יפו ויושב ראש ועדת הביקורת מטעם האופוזיציה בשנים 2008-2003.
נא להמתין לטעינת התגובות
