עזה זה כאן: האם הכפר אבו דיס הופך למרכז הקסאמים של הגדה?
הכפר אבו דיס שאמור היה לשמש כבירת המדינה הפלסטינית העתידית מאיים להפוך לבירת הטרור: במבצע שהותר לפרסום כעת, התגלו בו צינורות חלולים ומעבדה מפותחת לייצור רקטות. הניסיון סוכל, אבל המוטיבציה ממש לא. תושבי ירושלים, נא להכין מקלטים
אך אל תתנו לשקט היחסי להטעות אתכם. הוא מסתיר מאחוריו את שהתרחש בכפר בתקופה האחרונה. שעון מתקתק שיש בו כדי להשפיע על תושבי ירושלים ומעלה אדומים הרבה יותר מכמה פרחחים שזרקו במהלך החג אבנים על אוטובוסים שעשו דרכם לפסגת זאב ולגבעה הצרפתית.
כוח משמר הגבול באבו דיס. המקום מכונה ''עזה הקטנה''
צילום: שימי נכטיילר
בשורת מעצרים שנערכה לאחרונה על ידי כוחות מג"ב וצה"ל בשיתוף השב"כ, שהותרה לפרסום רק ביום שישי האחרון, נחשפה מעבדת נפץ מפותחת ומשוכללת שהוקמה במכולה רחבה בתוככי הכפר. בין השאר נמצאו במעבדה ציוד לייצור רקטות, חומרי גלם להכנת מטענים וצינורות חלולים שככל הנראה, כך מעריכים בשב"כ, היו מיועדים להיהפך לרקטות מאולתרות שיעשו דרכן לעבר ירושלים ומעלה אדומים.
פעילות המעבדה לא הפתיעה יתר על המידה את מערכת הביטחון. בחודשים האחרונים, כך מספרים לנו, החלו כוחות
צה"ל ומג"ב להתכונן לתרחישי אימה שכוללים מרכיב חדש: שיגור רקטות דמויות קסאם. לא מדובר בניסיון הראשון להביא את בשורת הטרור הבליסטי אל שטחי הגדה, אך איש לא שיער כי היעד הבא יהיה שער ירושלים.
בשמונה השנים האחרונות, מאז נורה הקסאם הראשון לעבר שדרות, הרבו תושביה לעלות לעיר ולהפגין נגד מקבלי ההחלטות בגין אוזלת היד בטיפול בעניינם. אם לשפוט על פי הניסיונות האחרונים, התרחיש שבו גם ירושלים תיכנס למערכת "צבע אדום" הפך לסביר הרבה יותר מבעבר.
ניסיון לבניית תשתית קסאמית
רבים במערכת הביטחון מכנים את אבו דיס "עזה הקטנה". מקור ההשוואה הוא בעובדה כי בשני ריכוזי האוכלוסייה הצפופים הללו ישנם דרכי עפר משובשות, בתים שבנייתם לא הסתיימה וזבל וצחנה שעולים בגובהם אפילו על החומה המאיימת.
שיגור רקטה מצפון רצועת עזה. בקרוב בירושלים? צילום ארכיון: איי-פי
סביר להניח שהמחשבה שביום אחד תהפוך אבו דיס לשטח נוח לשיגור רקטות לא עלתה במוחותיהם של מי שהגו את המונח. מעבר לחשיבות האסטרטגית של ההגנה על בירת ישראל, נזכיר שירושלים אינה דומה למרחבים האין-סופיים של שדות הנגב היבשים.
במסגרת המבצע עצר כוח של יחידת דובדבן הצה"לית, בשיתוף פלוגת אבו דיס של מג"ב ובסיוע של השב"כ, שלושה מבוקשים שעל פי החשד היו אחראים לניהול מעבדת הנפץ המאיימת. "בחודשיים האחרונים בוצעו הרבה מאוד פשיטות על אבו דיס", מאשר מפקד הפלוגה, סנ"צ אורי בוטה. "תפסנו גם הרבה מאוד מטענים".
בסיום הפשיטה על מעבדת הנפץ נטרלו חבלני מג"ב את כלי החבלה והעבירו אותם למעבדות במטה הארצי. במקום נמצאו בין היתר מאה קילוגרם חומרי נפץ, מבחנות ומאזניים לשקילת החומרים. לצד כל אלה נמצאו כלי נשק מאולתרים.
"שיתוף הפעולה הבין-ארגוני בין השב"כ, מג"ב וצה"ל הוביל לחשיפת המעבדה ולהצלחה בהכרעת הטרור ומניעת כניסתו לירושלים ומעלה אדומים הסמוכות לאבו דיס", מספר דובר מג"ב, סנ"צ משה פינצ'י. בשל רגישות העניין וחשיבותו, עודכן בדבר הפעילות השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', שבירך עם סיומה על הצלחתה.
"תמיד היה קיים חשש שמהגדה המערבית יצליחו לשגר קסאמים", מוסיף בוטה. "החשש הזה קיים כעת גם מפה, מאבו דיס עצמה, שקרובה למעלה אדומים ולירושלים. אנחנו משוכנעים שהכיוון של הטרור שהיה אמור לצאת ממעבדת הנפץ הזאת היה בעיקר לעברה של העיר".
גורמים בצה"ל מעריכים כי גם כיום יש ניסיונות כאלה ואחרים לבנות תשתית קסאמית מסביב לעיר. עם זאת, כצפירת הרגעה, נראה שעל אף ריבוי הניסיונות לשכלל את פעילות הטרור ולבנות מערך רציני של שיגור רקטות, השב"כ וכוחות הביטחון בכל זאת שולטים במתרחש ברחבי הגדה, מה שלא מאפשר התפתחות של מערך כזה בקלות.
"בניית תשתית קסאם מסביב לירושלים נשמעת לי לא סבירה", טוען הפרשן הבכיר של מעריב, עופר שלח. "השליטה המודיעינית של צה"ל והפריסה המודיעינית והפיזית בשטחי יהודה ושומרון היא כל כך גבוהה שזהו תרחיש מאוד-מאוד לא סביר. זה ממש לא רצועת עזה, שבה אין לצה"ל שליטה על מה שמתרחש. צה"ל נמצא בכל מקום מסביב לעוטף".
ובכל זאת, יש זליגה של עזתים לכיוון הגדה, מה שרק מגביר את החשש, לא?
"אכן יש ניסיונות של עזתים לצאת לכיוון יהודה ושומרון. הם עושים את ההסתננויות דרך סיני ואחר כך במעבר לגבול הישראלי-מצרי, ומשם לגדה. אבל בכל זאת, מדובר במספרים בודדים, אי אפשר להצביע על תופעה מכל סוג שהוא. אבל זה מובן, הרי בעזה מצב המחייה גרוע מאוד. ומצד שני, מתברר שלא רק גורמים פליליים עלולים להסתנן פנימה, אלא גם גורמים הקשורים לפח"ע".
המבוגר האחראי
מוצב אבו דיס של צה"ל, ממוקם מאחורי גדר ההפרדה, הפרוסה לאורך קו התפר בין העיר לשטחים, ושוכן על גבעה תלולה המשקיפה על הכפר ועל המספר הבלתי נתפס של יושביו - 80 אלף בני אדם. הכניסה היחידה לכיוון המוצב היא דרך שער ברזל מאיים שנבנה בתוך הגדר. לאחר המעבר דרך החומה ממזרח העיר אל אבו דיס, נראות שכונות מזרח העיר המוזנחות כפלא אדריכלי.
גדר ההפרדה באבו דיס. 80 אלף תושבים צילום: אי-פי
הפלוגה היושבת במוצב מונה כמאה שוטרים וחיילים, ונחשבת חוד החנית במניעת פיגועים ובניית תשתית לייצוא הטרור מהגדה לירושלים, שהכפר יושב על הגבול ביניהן. הארגונים המתחרים ביניהם על הניסיון לבניית תשתית טרור באבו דיס הם הג'יהאד האסלאמי, החזית הדמוקרטית ואפילו הזרוע הצבאית של חמאס.
אנו מצטרפים לסיור בתוך הכפר עם מפקד הפלוגה בוטה, לא לפני שנאלצנו לעטות על גופנו שכפ"צ קראמי וקסדה צה"לית. בניגוד לפלוגות שמוצבות במזרח העיר, בפלוגה החולשת על איזור אבו דיס מעדיפים לקחת פחות סיכונים וחייליה רשאים להשתמש בכדורי גומי כאמצעי לפיזור הפגנות ופעילות חבלנית עוינת.
"פה זה לא ירושלים", מבהיר אחד הלוחמים, כשאנחנו נמצאים רק במרחק יריקה משכונותיה המזרחיות של ירושלים, "כאן אתה לא יודע מאיפה תקפוץ עליך הצרה הבאה. זה פשוט מערב פרוע כאן".
בוטה הוא אמנם מפקד הפלוגה, אבל הוא גם פועל כ"מבוגר האחראי" בכפר, או המושל; וזאת בשטח שהפך למעין מגרשים אימונים צה"לי לנוכח ריבוי הפעילות הצבאית שמתרחשת בו לאחרונה. בוטה מנסה גם להגיע להידברות עם מוכתר הכפר, בכל עת שבה יש חשש להתפרצות של אירועים אלימים על רקע לאומני או פלילי.
"הפלוגה שלנו היא האחראית הבלעדית הן מהבחינה הפלילית והן מבחינת הפעילות החבלנית העוינת באיזור החולש על ארבעה כפרים מרכזיים: אבו דיס, עיזרייה, סוואחרה ושיח' סאאד", הוא מסביר.
מהשיחה עם בוטה עולה כי אחת התופעות המטרידות מבחינת כוחות הביטחון באיזור היא ריבוי תושבים עזתיים המצליחים להסתנן לגדה דרך מעברים מצריים. חלקם גם מגיעים בסופו של המסלול הזה אל אבו דיס. "בחודשיים האחרונים הצלחנו להביא למעצרם של עשרות עזתים", מספר בוטה. "זה מגביר את החשש לפעילויות חדשות ומקוריות מצד הפלסטינים באיזור.
"אני יכול להגיד לך שבמרבית המקרים מדובר באנשים שהגיעו לכאן בשביל לראות את בני משפחותיהם שגרים כאן. הם ישר נחקרים ומועברים למחסום ארז ובחזרה לעזה". לטענת גורמים בכירים במג"ב מדובר במגמה מאוד מדאיגה שנושאת בחלקה את הסיבות לניסיונות לבניית תשתיות שיגור רקטות מרחבי הגדה, לרבות מאבו דיס.
פלוגת אבו דיס אינה אחראית רק על הכפרים הסמוכים. באחריותה נמצא גם מחסום "הקיוסק", או בשמו הנפוץ יותר, "הקונטיינר". הכוונה היא למחסום מרכזי המפריד בין המעבר מדרום הגדה לצפונה. במילים אחרות, פלסטיני שרוצה לעבור מג'נין או טול כרם לכיוון רמאללה, חייב לעבור במחסום הזה תחת עיניהם הבוחנות של חיילי פלוגת אבו דיס.
"מדובר במחסום החשוב ביותר באיזור יהודה ושומרון", טוען בוטה. "התנועה במחסום זורמת, אבל אם יש כלי רכב חשודים או התנהגות חריגה מצד הפלסטינים, על הלוחם לבדוק זאת במיידי. בדרך זו אנחנו מצליחים לנטרל כמות רבה של פעילות פלילית ואפילו חבלנית. אפשר להגיד שאבו דיס היא נקודת המעבר של כל יהודה ושומרון בכללותה".
מנגד מצביע בוטה על תופעה חדשה יחסית, שספק אם יש לברך או לקלל עליה: קיים מעבר חד בכפר מפעילות טרור על רקע לאומני לעבר פעילות פלילית.
מעוז סטודנטיאלי
אבו דיס אינו עוד כפר פלסטיני מיני רבים הפזורים ברחבי הגדה. הכפר הפלסטיני, או השכונה הירושלמית - תלוי בעיני המתבונן, היה אמור לשמש בעיניהם של בכירי הרשות הפלסטינית כאיזור שבו ירוכזו מרבית מוסדותיה הריבוניים של המדינה הפלסטינית העתידית.
הפגנות נגד הגדר באבו דיס. מבטים עוינים באוניברסיטה פלאש 90
בעבר אף היו גורמים בפוליטיקה הישראלית שטענו כי יש לאפשר לפלסטינים להכריז על אבו דיס כבירת המדינה הפלסטינית ובכך יבוא שלום על ישראל (ופלסטין). אבל מה שנותר מאלה הם בעיקר מבנים שוממים ורק סממן ממסדי אחד: אוניברסיטת אל-קודס, שמתחרתה באיזור היא רק האוניברסיטה העברית.
אוניברסיטת אל-קודס היא מוקד משיכה עיקרי לפלסטינים מכל רחבי השטחים. כאשר התקרבנו עם הג'יפ הצבאי למבנה האוניברסיטה ניתן היה להבחין במבטים העוינים שהופנו כלפינו. "האוניברסיטה מושכת סטודנטים מכל תחומי יהודה ושומרון", מוסיף בוטה. "הם מגיעים לכאן, שוכרים דירות באיזור ומסתובבים בימים ובלילות. לעתים הם לומדים כאן גם כיצד לפעול כנגד ישראל".
אחת מהשפעות קיום האוניברסיטה באבו דיס היא התפתחותם של בתי אינטרנט-קפה רבים, שפזורים בכפר כאילו לא מדובר ביישוב מוכה עוני, פשיעה וטרור. ובכל זאת, מדובר במעוז הסטודנטים החדש באיזור הגדה. "אנחנו רואים את הסטודנטים בכל מקום", מספר אחד הלוחמים. "הם מסתובבים כאן עם הלפ-טופים ומשתמשים באינטרנט האלחוטי. אין להם תשתית אינטרנט בבית ולכן הם מגיעים לאינטרנט-קפה".
אף שמדובר בסליק ראשון מסוג זה המתגלה באבו דיס, אין מדובר במקרה ראשון באיזור הגדה. לפני כשנה גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע עונש של שני מאסרי עולם על שריף זיאדה, תושב עזתי שהורשע בניסיון להקים מערך ייצור רקטות קסאם בגדה. כוחות הביטחון הצליחו לשים את ידיהם על זיאדה, לאחר שהסתנן מגבול מצרים לשטח ישראל באוקטובר 2005. הוא הואשם כי ניסה לפקד על הפרויקט הסודי, מטעם פלוגות צלאח א-דין, הזרוע הצבאית של ועדות ההתנגדות העממית. עמו נעצרו שני פעילים נוספים.
גורמים בוועדת ההתנגדות העממית הביעו לא פעם את רצונם בהעברת ייצור מסוג זה אל הגדה המערבית. "הארגונים הפלסטיניים נערכים לשחרר את אסיריהם וחטיפת החיילים היא הדרך הקצרה ביותר לכך", אמרו שם, "גזר הדין לא יעצור את מאבקנו ואת חתירתנו המתמשכת לשחרור האסירים הגיבורים שלנו".
ניסיון ההסתננות של זיאדה וחבריו לישראל לא היה היחיד. כוחות הביטחון חשפו בעבר באזור בית לחם כמה רקטות המוכנות לשיגור לכיוון שכונת גילה. במהלך פעולת צה"ל חוסל ג'באר אל-אחרס, בכיר בוועדות ההתנגדות העממית שהיה אמור לפקד על הירי לעבר העיר. הרקטות נחשפו דווקא בידי כוחות הביטחון הפלסטיניים.
וזה עוד לא הכול: לפני כשנה, התגלתה רקטת קסאם חלולה, ללא חומר נפץ, בכפר קבטיה דרומית לג'נין. כוח נח"ל שפעל במקום תפס את הרקטה. במסגרת הפעילות נעצר מבוקש פלסטיני פעיל הג'יהאד האסלאמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
