ת"א: הספרייה המרכזית למוזיקה בסכנה עקב קיצוצי העירייה
חרב הקיצוצים ששלפה עיריית תל אביב נגד הספרייה המרכזית למוזיקה מאיימת להביא לסגירת המוסד התרבותי החשוב.התבטאויות קשות של חובבי מוזיקה נגד חולדאי: "שופך מיליונים על חגיגות המאה המיותרות שלו ומעז לקצץ במוסדות תרבות מפוארים?"
צילום: sxc
מנהלת הספרייה, עירית שיינהורן, קיבלה את הבשורה בדאגה. "הספרייה הזו עובדת ממילא עם מספר תקנים קטן ביותר, שהוא כמעט בלתי אפשרי", היא אומרת, "לספרייה יש כיום בסך הכל חמישה וחצי תקנים: אחד לאב הבית, אחד למנהלת ושלושה תקנים וחצי לספרניות.
"אין לנו מזכירה, אין לנו תקציב לרכישות חדשות, וגם לא לפרסום ולרכישת ציוד אלמנטרי - ובכל זאת, אנחנו לא מתלוננים והקהל שבא לספרייה מקבל שירות מסור ואישי. הקיצוץ עלול להביא למצב שבו אין עוד טעם בעצם קיומה של הספרייה, ולסגירתה".
1,600 חתימות נגד הסגירה
לאחרונה, בכל אופן, פורסמה פטיציה נגד הקיצוצים, שעליה חתמו למעלה מ-1,600 אוהבי מוזיקה ותרבות מכל העולם. הנה כמה מהדברים שנכתבו שם:
"להפעיל ספרייה בתקן וחצי? קשה לדעת אם לבכות או לצחוק. . . האם כך מתייחסת תל אביב, עיר התרבות והאמנות ללא הפסקה, לנכס תרבותי וחינוכי יחיד במעלה זה?" (י.כ). "די לברבריות! "(א.מ). "לא רק הבניין יפה! גם האנשים שעובדים בו" (ר.ג).
"רון חולדאי, בוש לך. אתה שופך מיליונים על חגיגות המאה המיותרות שלך, הנוער שיכור בעירך, ואתה מעז לקצץ במוסדות תרבות מפוארים? נמאס
לנו משיפוצי הבתים שלך. תן תקציב לספרייה למוזיקה. אנשי התרבות בזים לך" (כ.ס)
"ראש העיר הנכבד, הגיעה העת שתיתן דעתך להתנכלות הבלתי פוסקת לספרייה למוזיקה. קצץ בחגיגות ובמשכורתם של הקומיסרים שלך" (נ.ל). "ישראל מתייבשת לא בגלל מים, אלא בגלל סגירת מוסדות נפלאים כאלה" (ק.מ).
בקיצור, שוב מסתבר שהישראלים אינם שאננים. כשם שהגיבו בכעס על היוזמה "להרוס" בשיפוץ מאסיבי את היכל התרבות והשיגו בסופו של יום שיפוץ מתון, בואו נקווה שגם במקרה זה תגרום העצומה למחשבה שנייה בקרב יוזמי הקיצוץ האכזרי.
נכסים מוזיקליים בעלי חשיבות בינלאומית
הספרייה המרכזית למוזיקה נוסדה בשנים 51-52 ביוזמה של מוזיקאים כמו פרנק פלג, עדית גרזון-קיווי והמלחין רומן האובנשטוק-רמתי, ופעלה בחסות משרד החינוך ועיריית תל אביב. ב-1953 נפתחו שעריה, ושנה לאחר מכן התקבלה הספרייה כחברה בארגון הספריות הבינלאומי למוזיקה.
רון חולדאי. "בוש והיכלם" צילום: רענן כהן
הספרייה התמקמה בעבר בהיכל התרבות, במקום שבו נמצאות היום קופות ההיכל. במשך שנים רבות ניהל אותה המלחין צבי אבני, ואין כמעט מוזיקאי מקצועי או חובב שלא נעזר ונהנה מאוצרותיה. אבני ממשיך גם היום לכהן בחבר המנהלים של המרכז, וגם הוא מודאג מהאפשרות לקצץ באופן כה קיצוני בתקנים. "לא צריך לקצץ, אלא להרחיב ולהשקיע בפיתוח המקום" הוא אומר.
בשנת 1974 עברה הספרייה מהיכל התרבות לבית שנקר הסמוך לכיכר ביאליק, עד שבשנת 1994 הרסו את הבניין הישן ובמקומו הוקם בית חדש, יפהפה, שנבנה כולו מתרומה של אנט סלין, בתה של הפסנתרנית פליציה בלומנטל. משפחתה של בלומנטל שרדה את השואה, ובתה אנט ביקשה להנציח את האם ואת כישרונה המוזיקלי, ומאז נקראת הספרייה והמרכז על שמה.
אנט סלין תרמה כ-2 מיליון דולר לבנייה עצמה, וכן סכומים נוספים לרכישת ריהוט, ציוד האזנה למוזיקה וקרן קטנה של עשרת אלפים שקל לאירועים. הכסף הופקד בקרן תל אביב, ואת הבניין תכננה האדריכלית נילי פורטוגלי. בתהליך הבנייה חלה הפסקה אחרי שהתקציב אזל, ואז שכנעו את התורמת אנט סלין להוסיף סכום מסוים כדי לסיים את הפרויקט.
בשנת 1997 נפתחה הספרייה החדשה לקהל בניהולה של הזמרת נחמה ליפשיץ. עם פרישתה לגמלאות, מונתה עירית שיינהורן לתפקיד, וזמן מה לאחר מכן הוקמה עמותה לאירועים בניהולן של אנט סלין ואביגייל ארנהיים.
בספרייה יש כמה וכמה נכסים מוזיקליים בעלי חשיבות בינלאומית. למשל, ארכיון הכנר ברוניסלב הוברמן, הכולל עשרות מכתבים של מלחינים דגולים. בספרייה נמצא גם אוסף המוזיקה של החלילן הוותיק אורי טפליץ, הארכיב של המלחינה ורדינה שלונסקי, האוסף של יהויכין סטוצ'בסקי ומנשה רבינא ועוד מספר רב של פרטיטורות וספרים המתעדים את התפתחות המוזיקה הקלאסית בארץ ישראל.
את תגובת עיריית תל אביב לא ניתן היה להשיג עד סגירת הגיליון.
נא להמתין לטעינת התגובות
