נמאס מההבטחות על פיתוח הגליל, הגיע הזמן למעשים
בעשרות השנים בהן חי מנחם הורוביץ בגליל לא השתנה הרבה. אין רכבת, כביש 6 לא מגיע, ואת שדה התעופה סגרו. מה שיש זה רק הבטחות
הגעתי לגליל לפני 34 שנים, ולצערי הרב, לא הרבה התחדש בחבל הארץ הקטן הזה. מספר תושבי קריית שמונה גדל מאז רק בכמה אלפים בודדים, כך גם בקיבוצים, במושבים ובמושבות. מאות אלפי אזרחים עברו בקריית שמונה במשך השנים, גרו בה כמה שנים, התמודדו עם בעיות ביטחוניות קשות ועם בעיות פרנסה והמשיכו הלאה.
החלוצים שהגיעו לקריית שמונה, היישר מנמל חיפה, נאחזו בכוח באדמה הקשה ובאווירה העוינת מצד השכנים. בניהם ובנותיהם ספגו את האהבה הגדולה לעיר ולמרחבי הגליל, אך נדדו ברובם אל מרכז הארץ.
ממשלות ישראל כולן לא הצליחו להתמודד עם ההגירה השלילית מהאיזור ועדות לכך הן מצלמות הטלוויזיה שמתעדות ב-15 השנים האחרונות את מסיבות העיתונאים שבהן הפוליטיקאים יורים את הבטחותיהם לחלל.
מצלמות אלו יכולות להוכיח יותר מאלף עדים כי אין שום קשר בין ההבטחות האלה למציאות. רק החלטה של ראש הממשלה בנימין
נתניהו להפוך את אצבע הגליל לבירת הגליל - להקים מיידית באיזור מפעלים עתירי ידע, לצד הטבות לבני הנוער שחיים היום בגליל ולזוגות הצעירים שעוד יגיעו ויבקשו לגור בו - תוכל להפוך את האיזור לפנינה אנושית בתוך שמורת הטבע הענקית כאן.
אחרי כל כך הרבה שנים אני יכול לקבוע שבשום מקום בארץ לא ניתן למצוא אוכלוסייה כה חמה, עם רצון אמיתי להישאר ולגור כאן בקריית שמונה. אבל לצורך כך צריכות להתקבל החלטות אמיצות. לא ייתכן שיעצרו את סלילת כביש 6 בגליל המערבי, ולא ייתכן שלא יחדשו מיד את הפעלת שדה התעופה בקריית שמונה, ואין שום סיבה שהמקום היחיד שרכבת ישראל לא מגיעה אליו הוא הגליל ורמת הגולן.
המייסדים מתהלכים בקריית שמונה בראש מורם ובגאווה אמיתית, לאחר 40 שנה שבהן שימשו כמגן חי לטרור מלבנון. אבל עכשיו, כשנראה שהשקט חזר לגבול, הגיע הזמן שהממשלה תעשה מעשה ולא רק תדבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
