זה היה ביתי: גם אלי פפושדו שכר פעם חדרון בלב תל אביב
איש העסקים אלי פפושדו כותב על ביתו הראשון, שממש לא היה וילה או דירת פאר. פעם הוא נדחק לתוך חדרון ברחוב בר כוכבא ובילה כמו כולם בים ובקפה רוול. פרויקט מיוחד של זמן מעריב
אלי פפושדו צילום: אמיר מאירי
עם זאת, כאן אני דווקא אתייחס לדירה הראשונה שלי בתור בחור צעיר, קצין בצה"ל בראשית שנות ה-60, שהיה יוצא בסופי השבוע לעיר הגדולה - תל אביב. היינו אז רציניים, הייתה לנו מטרה להקים את המדינה, לא כמו הצעירים של היום שבעיקר מבלים, והייתי מגיע מעט מאוד מהצבא. היה זה בעצם חדר ששכרנו בלירות בודדות - אני ועוד קצין - בדירה של משפחה ברחוב בר-כוכבא בעיר.
היום איני זוכר כבר, לא את גובהו המדויק של שכר הדירה, לא את מספר הבית ולא את שם המשפחה. היינו שוהים בה לחלופין אבל כמובן שלפעמים גם יצא לנו לחלוק את החדר. אותו בחור יותר מאוחר הגיע לארה"ב ומאוד הצליח, כנראה שהיה בה משהו - בדירה הזאת, שהביא מזל.
מהדירה עצמה אני זוכר יותר מהכל את מכשיר ה"טייפ ריקורדר" שהיה לנו, באמצעותו יכולנו להקליט מהרדיו ולשמוע מוזיקה. המכשיר, מהראשונים שנוצרו, היה ענק ותפס כמעט את כל המקום בחדר.
האיזור היה מצוין, ממש במרכז העיר, ואת היציאות המועטות מהצבא, ניצלתי כמובן לצאת ולבלות. הדירה הייתה
קרובה לרחוב דיזינגוף שגם היום נחשב כמקום מרכזי, אבל בתקופה ההיא זה היה "הרחוב", ואפילו היה לכך שם - היו קוראים לזה "להזדנגף". מלבד זאת, היינו הולכים לחוף הים וכמובן לבית הקפה "רוול" שבימים ההם היה הבית קפה של המדינה.
זו הייתה דירת רווקים טיפוסית ונהנינו ממנה. היום אני גר בכפר שמריהו ויש לי דירות ברחבי העולם, אבל אני אשמח לשחזר את אותה חוויה ובבניין שאני בונה היום ברחוב נווה צדק רכשתי כבר דירה. האמת היא שאני מתקשה להבין איך הצעירים חיים היום בתל אביב, הרבה מהדירות מחולקות וזה באמת כמו לגור במעין כוכים.
הכותב הוא איש עסקים ומלונאי, יליד מצרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
