ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

אוסטרובסקי שידוכים: התיכון שהפך לבית חרושת לזוגות

נטע חשבה שנורי מתלהב מעצמו, אצל אור ואורלי הכל התחיל בהתעטשות, ופגישה מקרית גרמה לרוני ולאלעד לחדש את הקשר לאחר שנים. שלושה סיפורי אהבה שהחלו בין כתלי בית הספר, לרגל חגיגות 50 שנה לתיכון אוסטרובסקי ברעננה

חלק מהותי מההתבגרות, כך סיפרו לנו תמיד, הוא האהבה הראשונה שלנו, זו שנראה כי תימשך לעד. למרות שברוב הפעמים הדרכים נפרדות, הדמויות מתבגרות וגדלות, והאהבות הופכות להיות זיכרון רחוק, ישנם גם כאלה שהלכו את הדרך עם אהוב מימי התיכון עד הסוף, כאלה שהאהבה הראשונה שלהם היא גם האחרונה.
  

ביום חמישי הקרוב יתקיים כנס המחזורים של תיכון אוסטרובסקי ברעננה לרגל חגיגות היובל להיווסדו. למפגש הזה יופיעו גם שלושה זוגות בוגרי בית הספר שמצאו את האהבה שלהם על ספסלי הלימודים: אלו שהיו יחד מאז התיכון ולא נפרדו לרגע, אלו שנפרדו אך ידעו שמקומם יחד, ואלו שמעולם לא שוחחו עד אותה פגישה מקרית אך גורלית כמה שנים לאחר התיכון. הם היו האוהבים הצעירים, והפכו לבני זוג.

נוריאל (נורי) זוארץ ונטע-לי (נטע) אסא, שניהם בני 25 ("בהפרש של יום") ומתגוררים ביחידת דיור ברעננה. נורי מסיים בשנה הקרובה תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה ונטע בעיצומו של תואר ראשון בעיצוב פנים במכללה למנהל.

מלבד המגורים המשותפים, פעילים השניים בקידום המכירות ואתר האינטרנט של עסק פרטי ("סימבוליקה") לשיווק ביגוד ניו-אייג' למסיבות, עם הדפסים של סמלים ייחודיים. השניים סיימו את המחזור ה-40 של אוסטרובסקי, בשנת 2002, מבלי להחליף מילה, וזאת על אף שלמדו בכיתות מקבילות, שהיו להם חברים משותפים רבים ושנהגו לבלות באותם המקומות. שניהם מודים כי מעולם לא גילו עניין אחד בשני.

המפגש שהצית את הקשר ביניהם חל למעשה חמש שנים לאחר סיום התיכון, במסיבה לרגל חזרתו של חבר משותף מטיול ארוך בחו"ל שנערכה בקיץ 2007.

"בתיכון לא החלפנו מילה וגם לא דיברנו או נתקלנו אחד בשני במשך חמש שנים מאז סיום התיכון, אבל דווקא במסיבה הזו התחלנו לדבר ונדלקנו אחד על השני די מהר", מספרת נטע ומגלה כי על אף החיבור המיידי,

נורי לא ביקש את מספר הטלפון שלה בסיום השיחה, מה שבלבל אותה מעט: "דיברנו כל הערב ואז הוא פשוט הלך. מאוד התעצבנתי. אחרי שלושה ימים הוא התקשר אליי והדבר הראשון שאמרתי לו היה- 'מה לקח לך כל כך הרבה זמן?!".

לאחר כשבוע בו שוחחו מידי יום בטלפון, נפגשו. "הדייט הראשון כל כך זרם שפשוט התגלגלנו ממנו מאוד מהר לתוך מערכת יחסים, חודש לאחר מכן כבר גרנו ביחד".

נורי מסביר שהמעבר למגורים משותפים היה תהליך מהיר אומנם, אך התרחש מתוך מודעות מוחלטת והדרגתיות: "אני בדיוק חזרתי מהטיול שלי ונטע עבדה בעבודה של שמונה עד חמש, גם כל החברים שלנו היו בטיולים בחו"ל ופשוט היה לנו הרבה זמן לבלות יחד בלי הסחות דעת ובאמת להכיר אחד את השני".

נטע מסבירה שזה היה צעד לא צפוי כי היה לה חוזה בדירה אחרת לעוד שבעה חודשים: "למרות שהייתה לי דירה, נשארתי לרוב לישון אצלי נורי, בכל פעם הבאתי עוד ועוד בגדים. ואז הוא נסע לחודש לפסטיבל בהונגריה ומאוד התגעגעתי אליו. כשהוא חזר זה כבר היה ברור שאני מביאה הכול ונשארת".

אתם חושבים שהעובדה שעברתם לגור יחד אחרי חודש והיה ביניכם חיבור מהיר קשורה לכך שבכל זאת הכרתם קודם, גם אם באופן עקיף?
נורי: "אני חושב שבמקרה הזה האמרה המפורסמת 'אמור לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה' מאוד נכונה. המחסום הראשון, החברתי, הוסר כבר בהתחלה כי החברים שלי הם מכרים שלה והחברים שלה מכרים שלי אז היה מאוד קל להשתלב בתוך שני המעגלים האלו כזוג. הכול התחבר וחסך לנו הרבה מבוכה של היכרות התחלתית".

במקרה של נטע ונורי, ההיכרות המשותפת מימי התיכון עזרה אולי בהתקדמות המהירה של מערכת היחסים והמגורים המשותפים, אבל במקרה של אור ואורלי, גם הם בוגרי מחזור 40 באוסטרובסקי, הקשר שהחל בכיתה י"א המשיך לחתונה רק לאחר כמה שנים.
 

אור ואורלי מתגוררים בשנתיים וחצי האחרונות בדירה תל אביבית צנועה מול פארק הירקון. אור קצין בקבע בחיל האוויר ואורלי סטודנטית לתואר ראשון במדעי המחשב וכלכלה באוניברסיטת תל אביב ועובדת במקביל כמנהלת פרויקטים בחברת היי-טק. השניים מכירים כבר תשע שנים, ומלבד שתי הפסקות קצרצרות ("של שבועיים") מקיימים זוגיות רציפה לתפארת, אשר שיאה ביום חתונתם לפני כארבעה חודשים.

הם הכירו בשיעור של מדעי המחשב. "לא למדנו באותה כיתה ולא הכרנו אחד את השני, פשוט יצא שישבנו בשיעור אחד ליד השני", משחזרת אורלי, "באחד השיעורים אור התעטש ואני אמרתי לו 'לבריאות', הוא הודה לי ומאז הפכנו לידידים טובים. היה לי חבר באותה תקופה.

"בנסיעה לפולין הקשר ביני לבין אור התהדק ובמקביל אני והחבר נפרדנו. זמן קצר לאחר מכן אור הודה בפניי שהוא אוהב אותי. בקיץ בין י"א לי"ב שנינו נסענו לחו"ל בנפרד וכשחזרנו הפכנו לזוג". אור מחייך ומבקש לספר גרסה קצת שונה: "לטענתי היא רצתה אותי מהרגע הראשון שהיא ראתה אותי, לכן התהליך התגלגל. היא לכדה אותי ברשת הפיתוי שלה".

רעיון החתונה עלה לאחר כשנתיים של מגורים משותפים. "בשנה שעברה נסענו יחד למרכז אמריקה לחודש וחצי", מספר אור. "במהלך הטיול החלטתי ששם אני רוצה להציע נישואין, אבל מצד שני היה לי ברור שהיא מצפה לזה. עלה לי הרעיון הגאוני שעל מנת לשמר את אלמנט ההפתעה אני אעבוד עליה. כשהיינו במקסיקו תפסתי אותה לשיחה רצינית ואמרתי לה שאני יודע שדיברנו על נישואין אבל אני לא רוצה להתחתן בשנתיים הקרובות". אורלי מצחקקת ומספרת שהיא קנתה את הסיפור לחלוטין.

"לזכותה ייאמר שהיא ניסתה להעמיד פנים שהכול בסדר אבל הרגשתי שבקרוב הר הגעש הזה יתפוצץ, לכן באחד הערבים הלכנו למסעדה ובמקרה הגיעו ארבעה נגנים שכולם תמיד מגרשים אותם. תוך כדי שהם ניגנו ירדתי על הברכיים והצעתי".

לדבריהם, החתונה נערכה מתוך רצון להעמקת הקשר הזוגי: "לא התחתנו כדי להביא ילדים מיד, אלא כי בא לנו להתחתן, לחגוג במסיבה גדולה את האהבה שלנו ולחיות יחד כזוג נשוי. בשבילנו החתונה הייתה סוג של השלמה רוחנית", אומרים השניים. 

סיפורם של אלעד ורוני ארליך, בני 28 ובוגרי מחזור 37 באוסטרובסקי, הוא אולי המופלא מכולם. אלעד, עורך דין במשרד מסחרי גדול, ורוני, רואת חשבון הנמצאת, נכון לכתיבת שורות אלו, בחודש התשיעי להריונה, מאמינים שהגורל הפגיש ביניהם בשנית והביא לנישואיהם לפני כשלוש וחצי שנים.
 

"הכרנו בכיתה י', אז כולם היו חייבים ללמוד שפה ושנינו למדנו צרפתית. בכיתה י"א החלטנו להרחיב את המקצוע וכך הפכנו לידידים טובים לספסל הלימודים. בסוף אותה שנה גם הפכנו לחברים", מספר אלעד.

רוני מוסיפה כי "לקח לקשר שנה להתפתח מידידות לחברות, אבל אני התאהבתי בו לגמרי. כל הזמן סימנתי לו שאני רוצה שנהיה חברים ובחופש הגדול בין כיתה י' לי"א הייתה מסיבת גיבוש בדיסקוטק של שפיים, שם התחלנו לדבר יותר ברצינות על כך שניפגש". הם מספרים כי בפגישות הראשונות הלכו לראות סרט ("גברים בשחור") ולשחק כדורסל יחד. רוני אף מספרת כי כל הסרטים בהם צפו יחד כזוג מונחים היום בספריית הדי.וי.די שלהם.

לאחר כשנה בשירות הצבאי ניהלו השניים זוגיות לא רציפה אך נשארו בקשר. לאחר שרוני השתחררה ואלעד היה לקראת סוף השירות הצבאי, נפרדו השניים סופית והקשר נותק. לטענתם, הגורל הוא שהפגיש ביניהם שנתיים לאחר מכן והביא לחידושו של הקשר.

"אני עבדתי בארה"ב, ואז חזרתי לרעננה לעשות פסיכומטרי בכוונה ברורה לשוב לארה"ב. תוך כדי הפסיכומטרי, עשיתי מנוי לחדר כושר ואז ראיתי אותה שם".

רוני: "הייתי בשנה השנייה ללימודים ואימא שלי שכנעה אותי לעשות עוד משהו לכיף. נרשמתי לחדר הכושר סתם, כברירת מחדל. באחת הפעמים הראשונות שהגעתי להתאמן שם, זיהיתי את פקידת הקבלה כי היא למדה איתנו בשכבה. היא הסתכלה עליי ואמרה לי שחבר שלי פה. לא הבנתי על איזה חבר היא מדברת כי לא היה לי בן זוג באותה תקופה. כשהיא אמרה את השם של אלעד פשוט נהייתי חיוורת כולי, כי לא ראיתי אותו שנתיים.

"בהתחלה בעיקר ניהלנו שם שיחות חולין בלי להחליף טלפונים, ואז באחד הימים ירדנו אחרי האימון יחד לחניון ודיברנו שם במשך חמש שעות".

למרות שרוני מספרת שהיה לה ברור כבר אז שהיא ואלעד יחזרו לקשר, אלעד מצידו מספר שחיזר אחריה לא מעט אחרי אותו יום: "זה נמשך עד שפשוט הגעתי יום אחד עם האופנוע מתחת לבית שלה, היא ירדה והלכנו לאכול שווארמה. מאז אנחנו יחד".

רוני מספרת שמאז גיל 16 ראתה את החיים שלה עם אלעד ותמיד ידעה שבסוף יהיו יחד, לכן כאשר חזרו לקשר כבר היה ברור לאן הוא מוביל. "כמה חודשים אחרי שיצאנו כבר עברנו לגור ביחידת דיור אצל ההורים שלי והיה ברור לנו שהקשר הפעם יוביל לחתונה".

אלעד ורוני מספרים על הצעת נישואין צנועה אך מרגשת ביותר. "מצאתי טבעת וידעתי שאני רוצה להציע נישואין אבל לא ידעתי מתי", נזכר אלעד. "טסנו לאיטליה, הגענו למרפסת של רומיאו ויוליה והייתי בטוחה ששם הוא יציע", אומרת רוני. אבל אלעד אומר כי בכלל לא לקח איתו את הטבעת לאיטליה ובדמיונו ראה הצעת נישואין אינטימית יותר.

"הצעתי בערב ראש השנה. כל אחד היה בארוחת חג אצל המשפחה שלו, וכשהגענו הביתה ושכבנו במיטה שאלתי את רוני מה היא הכי הייתה רוצה שיקרה השנה. לפני שהיא הספיקה לענות אמרתי לה שאני הייתי רוצה שהיא תהיה אשתי ואז שלפתי את הטבעת מאחורי הכרית". רוני התרגשה מאוד מההצעה: "זה היה בבית שלי, לא במסעדה או משהו המוני. זה היה רק שנינו, כל כך אישי ומאוד התרגשתי".  

שלושת הזוגות מסכימים כי שנות הלימודים בבית הספר אוסטרובסקי היא אחת התקופות הטובות בחייהם. "העובדה שהיתה לנו שיכבה מאוד גדולה ומגוונת יצרה הווי כיפי ולא ביקורתי", הם אומרים.

אך למרות זאת, הם עדיין שוקלים האם להגיע לכנס המחזורים הקרוב. "זה טרי מידי עבורנו, אולי בעוד 20 או 30 שנה. עוד לא פיתחנו געגועים ואנחנו רואים אנשים מהשכבה או שומעים עליהם ביומיום", אומרים נורי ונטע.

אור ואורלי פחות החלטיים ומציינים כי אם חבריהם ילכו כנראה שגם הם ייבחרו ללכת. אלעד ורוני, הבוגרים בחבורה, דווקא ישמחו ללכת, אך הכנס נופל בקרבה לתאריך הלידה המשוער של בתם העתידית ולכן אינם בטוחים.

אתם רואים את חייכם המשותפים ברעננה?
נורי ונטע: "היינו רוצים בכיף לגור שנה שנתיים מחוץ לעיר כחוויה אבל אנחנו מאוד מקווים שתהיה לנו את האפשרות לגדל משפחה ברעננה".

אור ואורלי, הזוג היחיד מבין השלושה המתגורר כרגע מחוץ לעיר, מסבירים כי החוויה התל אביבית היא זמנית מבחינתם וגם הם מקווים כי תהיה להם האפשרות לחזור לרעננה: "זו אחת הערים המדהימות בעינינו אבל נורא קשה כלכלית לקנות בית ברעננה. מבחינה ריאלית אין ממש פתרון דיור לזוגות צעירים וחבל לנו כי אנחנו מאוד רוצים. התחלנו להסתכל לכיוון ערים אחרות בשרון, אבל השאיפה היא לחזור לרעננה ברגע שתהיה לנו היכולת".

אלעד ורוני כבר קנו דירה ברעננה והם מרגישים קשר מיוחד לעיר: "אחרי החתונה גרנו בהוד השרון במשך שנתיים וחצי וחזרנו לפה כי זו העיר שלנו ואנחנו מאוד אוהבים אותה. היינו שמחים אם הייתה נכנסת רוח קצת יותר צעירה לרעננה, אבל בסופו של דבר - זה הבית".

יש לכם חוויה משותפת מהתיכון שזכורה לכם במיוחד?
נורי: "אני זוכר את התחפושת של נטע בפורים באחת משנות הלימודים. היא התחפשה לפגי בנדי. זה בערך הזיכרון היחיד שלי ממנה. אני גם זוכר שחשבתי תמיד שהיא מאוד יפה".

אור: "אני זוכר מתי ראיתי את אורלי בפעם הראשונה. זה היה בשבוע הראשון ללימודים בכיתה י"א וכולם היו ברחבה המרכזית. אני זוכר שהסתכלתי עליה ואמרתי לחבר שלי - 'איזה כוסית'. גם מהנסיעה לפולין יש לנו הרבה זיכרונות כי שם ממש התחלנו להתקרב".

רוני: "נשף הסיום. הלכנו יחד. אלעד הביא לי קאלות. זה פרח לבן ונורא ארוך. היום יש לנו בחדר השינה קאלות מפלסטיק כי מאז זה הפרח שמסמל את הזוגיות שלנו".

מהם הצדדים החיוביים והשליליים שאתם רואים בזוגות שנשארים ביחד מימי התיכון?
נורי ונטע: "רמת ההיכרות בין זוגות שיחד ברציפות מאז התיכון היא בוודאי גבוהה בהרבה משלנו, גם מדובר בקשר יותר טהור ותמים. מצד שני יש יתרון בקשר כמו שלנו בו לכל אחד היתה ההתבגרות שלו והחוויות שלו בנפרד.

"זה הביא אותנו מאוד בשלים לקשר, ואנחנו מפיקים לקחים מקשרים קודמים כל הזמן. כשנמצאים עם אותו אדם כל החיים תמיד יש ספקות של אולי היה צריך לנסות משהו אחר, אבל אנחנו מגיעים מנקודת מבט מפוכחת יותר".

אור ואורלי: "יש אנשים שמאוד בנויים לחיי הוללות ורוצים לטעום מכל העולמות לפני. לנו לא היו ספקות. היתרון הגדול בקשר כמו שלנו הוא שאנחנו החברים הכי טובים, ידידי הנפש, האהובים והמשפחה אחד של השני. יש לנו גם המון חברים משותפים וזה מאוד כיף. אבל זה מתאים למי שאנחנו".

אלעד ורוני מסכימים: "אנחנו לא רואים חסרונות. היו לנו את השנתיים בנפרד ובדיעבד זה עשה לנו טוב אבל לדעתנו קשר שממשיך עם האהוב הראשון הוא הדבר הכי מיוחד שאפשר לבקש. עברנו ביחד כמעט הכול".

ההיכרות רבת השנים גרמה גם לכל אחד מהם לתפוס את השני בצורה שונה עם השנים: נורי ונטע מספרים שהדרך בה תפסו אחד את השני נבנתה בעיקר באמצעות מבטים חטופים ושמועות ולא מתוך היכרות. נטע מספרת שהיא זוכרת את נורי כבחור צנום ונמוך שלבש חולצות גדולות.
 

"חשבתי שהוא מתלהב מעצמו אבל פתאום כשנפגשנו אחרי כמה שנים גיליתי שהוא סופר אינטליגנט וסקסי. פתאום הוא נראה כמו גבר. בעיניי הוא כבר לא היה 'נורי מהתיכון', הרגיש לי כאילו אני לא מכירה אותו בכלל, כאילו הכול חדש".

נורי מוסיף: "אני חושב שבתיכון אתה באופן אוטומטי מקטלג אנשים בלי להכיר אותם. באותה תקופה נטע נכנסה אצלי לתבנית של יפה ובליינית, אבל רמת המורכבות שלה עלתה בכמה רמות כשדיברתי איתה. מצאתי מישהי שהיא גם יפה ואוהבת לבלות, אבל גם עם כל כך הרבה דברים מעבר".

אור ואורלי: "לקחנו המון תכונות אחד מהשני ואנחנו הופכים יותר ויותר לדומים, עד כדי שאנחנו כבר לא זוכרים מי הביא מה לשני". אורלי גם מספרת שכילדה אור הצטייר בעיניה כפנטזיה. "אני זוכרת שבתיכון הוא נראה לי כמו אביר חלומות, כל התכונות שרציתי היו בו".

אלעד: "רוני השתנתה עשרות מונים. היא הפכה מילדה לאישה. הקשר כולו התפתח, כל אחד הפך לגמיש יותר. פעם היינו רבים על כל דבר ולכן הפרידה הייתה מעין חוצץ. לפניה היינו ילדים וחזרנו כבוגרים".

מה לדעתכם מייחד אתכם כזוג?
נורי ונטע: "אני חושב שבגלל שהרצנו את השלב המקדים למגורים יחד מאוד מהר, אז מצד אחד אנחנו לא מפחדים להיסחף עם האהבה שלנו ולשבור מוסכמות. מצד שני כשעוברים לגור ביחד אחרי חודש לא מכירים אחד את השני במאה אחוז ולכן למדנו להיות מאוד ישירים, לפלוט את כל הזבל החוצה גם אם לפעמים זה לא נעים".

אור ואורלי: "אנחנו עושים סקס כמו שפנים. חוץ מזה, אנחנו גם מאוד קשובים. כל הזוגות אומרים שהם כאלו אבל אנחנו באמת מיישמים. בחיים לא הלכנו לישון בריב". השניים מוסיפים בנימה מחויכת שהם מאוד דומים באופי וגם באירועים השונים הפוקדים את חייהם. "מספר תעודת הזהות שלנו כמעט זהה, קוראים לנו אור ואורלי ובשלב מסוים בצבא הגענו לשרת באותו הבסיס לגמרי במקרה".

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד 20 שנים?
נורי ונטע: "אנחנו מתכננים לקחת תרמיל ולהסתובב בעולם יחד למשך שנה בערך אחרי סיום התארים שלנו. ליצור את החיבור האחרון בינינו כזמן של שנינו בלבד. אחר כך יש מצב לאיזה זאטוט או שניים".

אור אורלי: "כנראה בהוד השרון, מקווים לעבור לרעננה עם ארבעה ילדים ושני כלבים".

אלעד ורוני: "בבית פרטי ברעננה עם כלב קטן ועם עוד ילד. אנחנו גם משתעשעים ברעיון לנסוע לגור בחו"ל לכמה שנים, אולי ללמוד שם תואר מתקדם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...