רכוש עזוב: הסצנה המחתרתית של הבתים הנטושים בתל אביב
המיקום מעולה, הקרקע יקרה, הסלון מואר, המטבח מרווח והשותפים הם הומלסים ונרקומנים. במיוחד לסוכות, סקר זמן תל אביב את המבנים העזובים בלב תל אביב, רגע לפני שהם הופכים לעוד פרוייקט נדל"ן
קבוצת צעירים תושבי העיר נוהגת לבקר בבניינים נטושים לשם בילוי או כהגדרתם - כפסק זמן מהעיר שאין בה הפסקה. "אצלי זה התחיל בכלל בצפון הארץ, ולא בבתים נטושים, אלא בבתי קברות", מספר יוהאן טרקה, חבר בקבוצת אקטיביסטים השותפה לתופעה. "אני גר כאן רק ארבע שנים. לפני זה, כשהייתי נער, הייתי הולך למקומות נטושים באיזור נהריה, בעיקר לבתי הקברות ולמגדל המים.
"בתל אביב אין בתי קברות מיוחדים ויפים", מסביר טרקה, "חוץ מבית קברות חצי נטוש ליד הים (הכוונה לבית קברות טרומפלדור, י"ק). לי זה נראה טבעי שבעיר שהכול בה בנוי וצפוף ומלא בני אדם, אנשים יחפשו שקט במקום כלשהו, ובתים נטושים נותנים מענה מצוין. יש לנו לפעמים רצון להרגיש לבד בעולם. אחדים הולכים בגלל זה לרקוד במועדון, אני הולך למבנה נטוש בלילה".
מלבד חיפוש השקט, מרבית האנשים שפוקדים את המבנים האלה עושים זאת כדי לצלם או כדי לבצע פעילות אמנותית אחרת. מדובר באתר נהדר לצילום בסגנון אורבני,וגם לצילומי קליפים וסרטים קצרים. מלבד זה, רוב המבנים מעוטרים גרפיטי של אמני רחוב.
מי שחברה לטרקה באחד מביקוריו הליליים היא דליה שפיגל, צעירה יהודייה מאוסטריה, שהגיעה בקיץ האחרון לביקור בארץ לכמה ימים. שפיגל, שהכירה את טרקה בביקור קודם, באה הפעם עם מטרה מוגדרת לבקר בכמה מבנים נטושים. היא חובבת צילום מושבעת, ועבורה זוהי אטרקציה לכל דבר, כמו חוף הים והיוגורטריות בעיר.
"זאת אשכרה אטרקציה בעיניה, ובעיני תיירים נוספים בעיר שלא פוחדים להיכנס למבנים כמו המקומיים", מסביר טרקה, "בחו"ל זה שונה כי כל מבנה ישן שם משמרים גם מבפנים, וכנראה לא תוכל למצוא לוח שנה מהתקופה שהמקום ננטש, דוח ישן של מפקח או חפצים שהם עדויות למה שהמקום
טרקה מציין כי בדרך כלל הוא לא יחזור לאותו מקום יותר מפעם אחת ("אלא אם כן שווה לחקור אותו. בכל מקרה, לא הייתי בשום מבנה יותר מארבע פעמים"), ואף שזה אולי מתבקש, לא יצא לו לעשות סקס במבנה נטוש בעיר ("בתל אביב לא יצא לי, בנהריה ובירושלים כן. ברוב המבנים יש זכוכיות שבורות על הרצפה ואין תחושה רומנטית").
כמה מהמבנים הנטושים בעיר לא מאוישים כבר שנים, רובם מוקפים חומה כדי למנוע מילדים או מסקרנים חשיפה לסכנות. מי שלא חושש מהסכנות הם כמובן הומלסים ונרקומנים, והם מוצאים שם מקלט, זמני לפחות. פעולה של התיישבות במקומות כאלה מכונה "סקווטינג" (squatting), והכוונה היא בדרך כלל להתיישבות לפרק זמן ארוך יחסית, של הומלסים או אנרכיסטים.
מה יהיה על הבתים האלה בעתיד? כמו במשחק מונופול, יזמים קונים את המתחם, ובונים לצד הבתים הנטושים המיועדים לשימור מבנים חדשים, והקומפלקס כולו יהיה בית דירות. בכמה מהמקרים (כמו מנזר סנט ג'וזף ביפו) הכוונה היא להקים ישירות מלונות.
עד שזה יקרה, תמשיך הסצנה האמנותית-אקטיביסטית לבעוט בעיר. להלן כמה מהספוטים החמים בסצנה וכמה מהבניינים היפהפיים בעיר העומדים בעיזבונם מתחת לאפנו.
היסטוריה: הבניין נבנה ב-1936. את צידו הפונה לריינס תכנן רפאל מגידוביץ' ואת צידו הפונה לדיזנגוף - הארי לוריא, בסגנון באוהאוס. שימוש אחרון: בשנותיו האחרונות שימש מכון כושר 24/7, בבעלות מרדכי ויובל פוקס. היה ידוע כי מכון הכושר מועדף על סלבריטאים ובני הקהילה הגאה בעיר. בעלי המכון הגישו בקשה לפשיטת רגל, והוא נסגר.
שימוש עתידי: באפריל 2007 קנתה את הבניין חברת TFG בבעלות אבי רואימי. במקום מתבצעות עבודות ראשוניות בדרך להקמת 26 דירות בוטיק יוקרתיות.
טיפ 1: שימו לב לציורי הגרפיטי המרהיבים בקירות הפנימיים של המבנה, רובם תוצר של הפרויקט re-use, שכינס אמנים רבים לצביעת קירות הבניין.
טיפ 2: ברצפת הקומה העליונה במבנה עדיין אפשר למצוא הרבה אלמנטים מתחום הכושר, לדוגמה: תכניות אימונים מפורטות של לקוחות ושלטים עם המלצות לתזונה המתאימה לאחר האימון.
היסטוריה: נבנה ב-1924 בידי קבוצת עולים מפולין, ובראשם עקיבא אריה וייס. אדריכל: יוסף ברלין. ייעודו המקורי של המבנה הוא מפעל לטקסטיל, בשנות השלושים של המאה העשרים עבר המפעל לחולון, ומאז שימש המבנה למטרות שונות: אחסנה, גלריה וסטודיו לצילום.
שימוש אחרון: משמש בעיקר מודל לעבודות של סטודנטים לאדריכלות.
שימוש עתידי: בדצמבר 2008 נמכר על ידי חברת קרסו לאיש העסקים רוני דואק, והוא מתכוון להסב את הבניין לבית מגורים. המבנה מוגדר מיועד לשימור, אדריכל השימור: אמנון בר-אור.
טיפ: המבנה מזכיר מאוד את מפעל הטקסטיל המפורסם של ישראל קלמנוביץ' פוזננסקי בפולין; ואכן, הבניין נבנה בהשראת המפעלים הפולניים בלודז', ומכאן שמו: לודז'יה.
היסטוריה: נבנה בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת בתור פנימייה ובית ספר מקצועי דתי לבנות הסתדרות נשות מזרחי.
שימוש אחרון: בשנים 1993-1977 אירח המבנה את הסמינר למורות תלפיות.
שימוש עתידי: בתקופה האחרונה מתנהל ויכוח על עתידו של הנכס. המוסד האקדמי בצלאל התכוון להקים שלוחה בבניין זה, ועלו גם אפשרויות להפעלת אכסניה לסטודנטים זרים. בתחילת יוני פרסמה העירייה מכרז מחודש למבנה ההיסטורי הנטוש, ובשלב זה נותרו מועמדים עם שתי יוזמות: יוזמה לדיור מוגן ודירות סטודנטים.
טיפ 1: זהירות מחסרי הבית הנרקומנים שיושבים בחצר הבניין עם מזרקים שלופים. מנהיג החבורה מגדיר את עצמו "מנכ"ל לפערים חברתיים".
טיפ 2: המבנה הוא אחד הלוקיישנים בסרט זיכרון דברים של עמוס גיתאי מ-1995.
היסטוריה: האדריכל אלכסנדר לוי, שגם אחראי לבית הפגודה המפורסם במונטיפיורי, בנה את הבניין ב-1922. הבניין שימש רוב שנותיו למגורים. על פי חוקרת העיר תל אביב שולה וידריך, האדם הראשון שגר במבנה היה ד"ר עקיבא אלפס, ומכאן שמו.
שימוש אחרון: המבנה נטוש כבר שנים.
שימוש עתידי: טרם נמכר ליזמים חדשים.
טיפ 1: מקום אידאלי לצילום סרט אימה המתרחש בבית רדוף רוחות. הזגוגיות המכסות את החלונות האוריינטליים עכורות וסדוקות, ובאופן כללי בחינה מעמיקה של הבניין גורמת צמרמורת.
טיפ 2: גם המבנה הסמוך, בלפור 6, עזוב בחלקו. בחצר האחורית של מבנה זה ישנה ערמה ענקית של מכתבים מתחת לתיבת דואר שבורה. אינדיקציה לכך שהדוור הפועל באיזור אינו מתייאש בקלות.
היסטוריה: התיכון נוסד ב-1937 על ידי משפחת שפירא, ונוהל מאז על ידי בני המשפחה כתיכון פרטי. התיכון נסגר ב-2004.
שימוש עתידי: באוגוסט האחרון מכרה חברת אזורים את מתחם התיכון לקבוצת רכישה בראשות עמית קזז ב-53 מיליון שקלים. קזז ושותפיו מתכננים להקים בניין מגורים חדש לגמרי צמוד למבנה התיכון, שהוכרז כמבנה לשימור.
טיפ: אכן, מבנה מבוקש. על פי פרסומים, רומן אברמוביץ', המיליארדר הרוסי ובעלי קבוצת הכדורגל צ'לסי, הביע עניין ברכישת המתחם, אך העסקה לא יצאה אל הפועל.
היסטוריה: המבנה שימש את המוסד לביטוח לאומי.
שימוש אחרון: עד לאחרונה פעלו בבניין הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי, משרדי ארגון גמלאי המוסד לביטוח לאומי ושירות ייעוץ ארצי לקשיש.
שימוש עתידי: בפברואר 2009 התקיים מכרז מטעם הביטוח הלאומי לרכישת הנכס. במכרז זכתה nrvision בבעלות חבר הכנסת לשעבר רומן ברונפמן, שקנתה את הנכס ב-21 מיליון שקל. היזמים לא ציינו את מטרותיהם, ואמרו כי מדובר ב"הפתעה".
טיפ: מול המבנה הוצב לאחרונה פסל הברווז של דודו גבע, במרכז כיכר מסריק.
היסטוריה: הוקם בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת.
שימוש אחרון: לאחר שנסגר בית החולים שימש המבנה כבית אבות "הדר לזקן".
שימוש עתידי: יזמים פרטיים, ארז גולדברג ומשה קורן, מתכוונים לבנות במקום בניין מגורים שיכיל כעשר דירות. המבנה עצמו מיועד לשימור, ולכן הדירות ישולבו במבנה הקיים ובתוספת של כאלף מטר מסביבו.
טיפ 1: מכופף הכפיות אורי גלר נולד במקום, כמו גם תל אביבים שורשיים נוספים.
טיפ 2: בהמשך הרחוב לכיוון מזרח נמצאים כמה מבנים נוספים ללא שימוש, ובהם מגדל מים יפהפה שנבנה גם הוא בשנות העשרים של המאה הקודמת, ולפרק זמן מסוים נחשב לאחד הבניינים הגבוהים בעיר. בראשו הוצבה חנוכייה גדולה, וזו נמצאת שם עד היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
