מה יישאר לתל-אביבים אחרי החגיגות?
מוטב היה שלכבוד מאה שנה לתל אביב ייעשו בעיר דברים שיחזיקו יותר מיום אחד
אל תבינו אותי לא נכון. יש המון סיבות טובות לחגוג לכבודה של תל אביב. אבל החגיגות שקיבלנו אינן ראויות להישג הזה. החגיגות שארגנה לנו העירייה הן אירועים בני חלוף. 700 אלף פרחים הוטסו מבריסל כדי לקמול אחרי יום וחצי בשמש התל אביבית. 220 מוזיקאי "לה סקאלה" הוטסו ממילאנו לבצע אופרה של ורדי בערב מדהים אחד בפארק, ועזבו למחרת בבוקר. אלף זמרים, רקדנים ומוזיקאים הופיעו על במה של אלף מטר בכיכר רבין באירוע דחוס אחד.
חגיגות המאה של תל אביב הן חזיון של צל עובר ורוח נושבת. מחווה טובה והולמת יותר למאה שנות עמידות וצמיחה צריכה הייתה להיות מחווה מתמשכת וצומחת, מחווה שעיקר עניינה תל אביב יותר מאשר פרחי בגוניה מבריסל או מצו-סופרן ממילאנו.
במהלך השנים האחרונות מתאספים מיוזמתם הורים וילדים במגרש חצץ בשכונת קריית ספר, נוטעים וצובעים, בונים פסלים וספסלים, במאמץ להפוך חלקה עקרה לגן פורח. לכבוד חגיגות המאה של תל אביב, יכלה העירייה לחבור אליהם, להתגבר על המכשולים הביורוקרטיים, וביחד איתם לבנות פארק שבו יוכלו הילדים של היום לבלות, בבוא העת, עם בניהם ונכדיהם.
במשך שנים, עד שהרסה העירייה את אולם אוסישקין, השתתפו מאות אנשים באירועי ספורט ובחוגים שונים ויצרו במקום קהילה משותפת. לכבוד מאה שנות העיר, יכלה העירייה לבנות אולם חדש, כפי שהבטיחה בעבר שתעשה.
העירייה יכולה הייתה גם לבנות גינות קהילתיות, או לנטוע 100 אלף עצים חדשים ברחבי העיר, במקום לעקור עצים ותיקים. העירייה יכולה הייתה להבטיח לתושבי כפר שלם, אלה שגרים שם כל ימי חייהם, שלעולם לא תכריח אותם לעזוב את בתיהם. וכמובן, העירייה יכולה הייתה לשפר ולהשביח את התחבורה הציבורית ולאפשר לכולנו לנוע משכונה לשכונה, מפארקים לפאבים.
במילים אחרות, העירייה יכולה הייתה לבשר לנו, שלכבוד חגיגות המאה של העיר יהיה קל יותר - לאנשים, תושבי העיר, אלה שחיים בה ואוהבים אותה - להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים ממילא. לבנות, ליצור, לארגן, לחיות את חיינו. למרבה הבושה, לא זכינו לחגיגה שכזו.
ד"ר נח עפרון הוא חבר מועצת העיר תל אביב יפו מטעם "עיר לכולנו"
נא להמתין לטעינת התגובות
