בעזרת השם: ביקורת במסעדת אוסקה ברעננה
אוסקה ברעננה היא מסעדה חביבה שאין שום קשר בין השם היפני שלה, למה שמגישים בה. והאוכל? חלקו מצוין וחלקו בינוני, עניין של יום ומנה
תו לא אמרנו? אז זהו שכן. נאמנים לקונספט הישראלי המוכר, לא ויתרו בעלי אוסקה על הפיכת התפריט שלהם לפאן אסייתי. במקום מזנון הסושי היפני נטו שלו ציפינו, גילינו בתפריט מנות תאילנדיות עתירות חלב קוקוס, בקר סצ'ואן סיני קלאסי, סלט סשימי יפני ואפילו, מה אתם יודעים, מנה אינדונזית מוצפת בוטנים טיפוסיים. בקיצור, המילה אוסקה נשארה רק בשם, ואילו על פי התפריט מדובר במסעדה שבקלות אפשר היה לקרוא לה בנגקוק, ביג'יין, ג'קרטה או אפילו סיאול.
אבל עזבו את השם, אף על פי שהתאמה בין השם לתפריט יכולה להיות נחמדה, ובואו נתייחס למסעדה עצמה. אוסקה, שנמצאת בלב איזור ההייטק הרענני, מעוצבת לעילא. שוב, בניגוד לשם, היא מזכירה מסעדה תאילנדית טיפוסית, בעיקר
ועכשיו לתפריט. באוסקה אכלנו כמה פעמים בעבר, ולפני שנתייחס למנות, צריך להגיד שמדובר באחד המקומות הלא יציבים שאכלנו בהם. לצד פעמים בהם נהנינו משירות מצוין ואוכל נפלא, נפלנו גם על מקרים בהם השירות היה בינוני ומטה והמנות ירודות. מה שנשאר יציב ברוב המקרים הוא הסושי, שנדמה שנעשה בידיים טובות ומקצועיות (אולי של השף ריצ'י לוג'ין שלמיטב הבנתי הוא בכלל סיני), ושומר על פי רוב על רמה אחידה, על דגים סבירים ועל טריות מרשימה.
הפעם הגענו לעסקית, ולא לקחנו סושי. השירות, שוב עניין של עיתוי, היה סביר אבל לא יציב. מלצרית אחת היתה מצוינת ואדיבה, ואילו מלצר אחר בקושי שלט בתפריט. מלצר אחד היה יעיל וטוב ואילו מלצר אחד ניסה לפנות לנו צלחת בעודנו אוכלים ממנה (עם הכף בפה!) במה שבאמת יכול להיחשב לשיא חדש של פיזור נפש. בסך הכל, בהתחשב בכך שסעדנו בשעת השיא של המקום, בזמן ארוחת הצהריים, והמקום היה מפוצץ, אפשר לסכם שבמבחן הקובע השירות היה טוב אבל לא יותר.
היינו שלושה וניסינו להבין את התפריט העסקי של המקום. אחד מאיתנו גם אחז בכרטיס סיבוס, מה שעוד יותר סיבך את המצב. התפריט העסקי של אוסקה הוא אמנם עשיר, אבל צריך תואר שני בהבנת הנקרא בשביל להבין אותו. כמה שחפרנו בו, וגם אחרי ששילמנו את החשבון, לא הצלחנו להבין כמה עולה כל מנה, מי מקבל שתייה ומי לא מקבל אותה, והאם הקינוח כלול או לא כלול בחשבון.
נדמה שלבעלי אוסקה יש בסך הכל רצון טוב לספק עסקית עשירה ומשתלמת. כדאי לגבות את הרצון היפה הזה, כדאי להפיק תפריט פשוט, שמסביר לכל סועד כמה הוא צריך לשלם על העסקית, מה הוא יכול לבחור, וכמה הוא צריך לשלם. אנחנו, מכל מקום, עד היום תוהים לגבי העניין הזה.
למרות הבלאגן, בחרנו בסופו של דבר בעוף החמוץ-מתוק (42 שקל), במנה האינדונזית (42 שקל) ובפאד קפאו (44 שקל). למנה ראשונה חלקנו סייגון ספרינג רול (26 שקלים).
ונתחיל מההתחלה. סייגון ספרינג רול היא הגירסה הויאטנמית לאגרול הסיני המפורסם. הרעיון: החומרים לא עוברים טיגון, אלא אידוי, מה שבבת אחת מוריד מהמנה משהו כמו 5,000 קלוריות. אם עושים את זה טוב, לא רק שאין הבדל בטעם, אלא שהמנה המאודה, לטעמי, מנצחת בגדול. באוסקה עושים את זה סביר, לא יותר. שני הספרינג רולים שהגיעו היו נדיבים, אודו בסך הכל לרמת בישול נכונה, ורק חסרו טוויסט. בנוסף, הרוטב שהגיע לצידם, עתיר סויה ג'ינג'ר וליים, חסר עוד מרכיבים שנוהגים הויאטנמים לשים בו, ובפרט כוכבי האניס שמוסיפים המון.
אחד המבחנים של מסעדה אסיאתית הוא העוף החמוץ-מתוק. מדובר במנה סופר פשוטה, שאפשר או להטביע אותה בטונה של צבע מאכל או לעשות אותה איכותית ואותנטית. אוסקה, כמו בהרבה מקרים, בחרו פחות או יותר בדרך האמצעית. לא מדובר היה בעוף הטוב ביותר שאכלנו, רחוק מזה, אבל מצד שני בוודאי לא היה מדובר בזוועה נוטפת הצבע האדום שנוטים להגיש בדוכנים מסוימים בקניון.
ליד החמוץ-מתוק הגיעו המנה האינדונזית והפאד קפאו. המנה האינדונזית היתה עשויה כהלכה בסך הכל והוטבעה בכמויות של חלב קוקוס. למי שלא בקיא בז'אנר, נספר שלחלב הקוקוס, כמו לחלב הרגיל, יש רמות שונות של שומן ושל מתיקות. לדעתינו באוסקה בחרו ברמת מתיקות גבוהה מאוד, במה שלדעתנו קצת קילקל את המנה. אפילו המליחות של חמאת הבוטנים שצורפה לחבילה, לא ממש הצליחה לסתור את המתיקות של המנה האינדונזית.
ההצלחה הגדולה של היום היתה הפאד קפאו. מנה תאילנדית קלאסית, שמוגשת לעיתים קרובות עם ביצת עין בראשה. מתחת לביצה תמצאו לרוב בשר בקר קצוץ, תבלינים, נבטים ושאר ירקות ואורז מאודה. הפאד קפאו היה באמת מצוין. הבשר הגיע בכמות נדיבה, הביצה טוגנה בדיוק למנה הרצויה, וכל המצרכים יצרו ביחד בפה את הטעם התאילנדי האהוב, שכמה שמנסים אותו בבית, די קשה להגיע אליו. למרות זאת, הרוטב של המנה היה מעט כבד ודומיננטי מדי. כדאי לזכור שבמטבח האסייתי כמעט אין רטבים דומיננטים, והם תמיד צריכים לעטוף את המנה ולא להטביע אותה. במקרה הזה הרוטב היה צמיגי מדי, וטיפה קלקל מנה שבסך הכל עושה כבוד למטבח התאילנדי ולאוסקה.
בשורה התחתונה אוסקה היא פתרון סביר ביותר לארוחת צהריים עסקית. אם לוקחים בחשבון את הסושי הטוב שלהם, הם אפילו יותר מפתרון סביר, הם פתרון טוב. אם רק יחליטו הבעלים לקחת לידיים את עניין התפריט העסקי, וחשוב מכך, להפוך את רמת המנות לקצת יותר אחידה, יהיה מדובר במקום מצוין לעסקיות. בהתחשב בכך שמדובר במסעדה כשרה, שמציעה שירות שלא תמיד קיים לאוכלוסיה שומרת המצוות, בוודאי לא ברמה הזאת, יש לה פוטנציאל להפוך ללהיט.
לשימור:
המנה התאילנדית, הסושי, והמחירים הסבירים
לשיפור:
תעשו טובה, תעשו משהו עם התפריט שנראה כאילו הוא כתוב סינית
בשורה התחתונה:
כשרוצים סיני/יפני/תאילנדי בצהריים ברעננה, אוסקה היא פתרון בכלל לא רע
נא להמתין לטעינת התגובות
