קרבי זה הכי אחי? נתוני הגיוס מעוררים מחלוקת במערכת החינוך הירושלמית
הדוח הצה"לי על ההתגייסות לקרבי בפילוח לפי בתי ספר מסעיר את מערכת החינוך בירושלים. אורט רמות, בויאר והראל מבשרת מככבים. עמל ליידי דיוויס, המכללה למינהל ותיכון תל אביב מביישים. התגובות, התירוצים, השבחים והסיבות
תיכון תל אביב, ולא רק הוא, נכנס למגננה בתגובה לפרסום שבו פורטו נתונים על בתי הספר "הקרביים" ובתי הספר ה"לא קרביים". תיכון תל אביב מככב ברשימה השחורה. לא נעים, אבל למזלו יש לו כמה אחים, לא לנשק מתברר, שגם מככבים כג'ובניקים של מערכת החינוך בירושלים.
מאידך, תיכון הראל היוקרתי שבמבשרת והתיכונים אורט רמות ובויאר הירושלמיים השתחלו בקלילות של לוחמי קומנדו לרשימה המכובדת של 50 בתי הספר הקרביים ביותר בארץ. "אנחנו ממש לא מופתעים", אמרו השבוע מנהלי בתי הספר, שטוענים כי הם עוסקים בכל מהלך השנה בחינוך למצוינות, תרומה לקהילה, אהבת הזולת וערכים ציוניים.
קשה להתעלם מהקורלציה הברורה בין היות שלושת בתי הספר האלה המובילים בעיר ובין הנתונים שהוצגו בדוח. אם כי באותה נשימה חשוב לציין שמנהלים רבים סבורים כי יותר מהכול חשוב לחנך את התלמידים לעשות שירות משמעותי ובכלל זאת להתגייס לצה"ל. זאת, לאור העובדה שאחוז המשתמטים משירות צבאי רק הולך וגדל בשנים האחרונות.
מנהלי בתי הספר המופיעים ב"רשימה השחורה", קובלים נגד ההשוואה בין בתי ספר. לדבריהם, ההשוואה בין בתי ספר עיוניים לטכנולוגיים היא לא נכונה מיסודה, הואיל ובתי הספר מכוונים למקומות שונים. "זה לא מבחן פסיכומטרי, שבו הציון שלך הוא בהתאם לכלל הנבחנים. זו פשוט טעות לעשות השוואה כזאת", אמר אחד המנהלים השבוע.
הדוח, שגובש בצה"ל והועבר למרכז לשלטון המקומי ולמשרד החינוך, מתבסס על נתונים שנאספו במהלך השנים 2007-2005. הנתונים מתייחסים ל-506 בתי ספר שבוגריהם שירתו בשנים אלה בצבא, ומורכבים משיעור המתגייסים הכללי בקרב תלמידי בתי הספר, סוג השירות וכן ממשך השירות בצבא.
משיחה עם גורמים בשישה בתי הספר המופיעים ברשימה של הקרביים יותר ופחות, ניתן למצוא הסכמה ברורה על דבר אחד: כולם דוגלים בחינוך לשירות צבאי בכלל ולשירות משמעותי בפרט.
"להגיד לך את האמת, לא ברור לי איך עשו את הסטטיסטיקות האלה", אומר מנהל בית הספר עמל ליידי דיוויס, רפי אלפסי, שממוקם ברשימה ה"שחורה" – 60 אחוז בלבד מתלמידיו מתגייסים לשירות קרבי. "אנחנו במהות שלנו בכלל בית ספר טכנולוגי, ובתוך כך רוב הבוגרים שלנו מתגייסים למערך הטכני של חיל האוויר.
"יש כמה פרויקטים בצבא שתלמידינו מיועדים אליהם והם עושים שם עבודה מעולה. ההשוואה, בבסיסה, היא מוטעית לטעמי. תלמידים שמסיימים אצלנו י"ב ממשיכים בדרך כלל לי"ג והולכים אחר כך לחיל
"הבוגרים שלנו, בהגדרה, לא מיועדים לקרבי. הם מיועדים למערך הטכני של צה"ל. יש אצלנו שלוש מגמות: אלקטרוניקה, משם ממשיכים התלמידים לחיל האוויר או לחיל חימוש; פיקוד ובקרה, שבוגריה מיועדים אף הם לחיל חימוש; וניהול עסקי, שזה מיועד לבנות", מסביר אלפסי.
"את שואלת איך הרגשתי כשראיתי שאנחנו ברשימה של הפחות קרביים כביכול? הייתי מבסוט, אם לומר לך את האמת, כי אמרתי לעצמי שרוב התלמידים שלי הרי הולכים לחיל האוויר ולחיל חימוש, ואם כמעט 60 אחוז בכל זאת, כך על פי הדוח, הולכים להיות קרביים, אז מצבנו מעולה".
סגן מנהל תיכון תל אביב בעיר, איציק שמש, שבית ספרו כאמור ממוקם אף הוא ברשימת ה"לא קרביים" עם כ-55 אחוז בוגרים המתגייסים ליחידות קרביות, טוען כי החלוקה לקרבי ולא קרבי אינה הוגנת ואף לא עומדת בראש סולם העדיפויות: "אין כאן עניין של שירות קרבי. יש כאן עניין של שירות למדינה. אם תלמיד – מסיבותיו הוא – לא יכול להיות קרבי, אבל תורם איפה שהוא נמצא, אז מה, זה פחות חשוב? מי החליט? מי קבע?
"גם אני וגם מנהל בית הספר היינו קצינים בצבא ואני יכול להבטיח לך שהצבא בראש מעיינינו. בקשתנו היחידה מהתלמידים בבית הספר היא שיעשו שירות משמעותי. כל אחד לפי יכולתו. שכל אחד יתרום במקום שבו הוא נמצא. זה החינוך אצלנו ואני גאה בכך.
"מה שאנחנו עושים בבית הספר בנושא הצבא והחינוך לעשייה משמעותית בו, אנחנו עושים בלי כל קשר לכתבה כזו או אחרת. גם אצלנו מוציאים את התלמידים לגדנ"ע ולכל מיני פעילויות וגם אצלנו מביאים קצינים ואנשי צבא להרצות על החשיבות של לתרום ולהתגייס. לא חייבים להיות קרביים בשביל לשרת הכי טוב שאפשר את המדינה".
מנהל תיכון פולינסקי של המכללה למינהל, אלי נזרי, שבית ספרו גם הוא לא משמש כר פורה ליחידות הקרביות עם 63 אחוז של בוגרים קרביים על פי דירוג הדוח, טוען שבראש ובראשונה חשוב לחנך את התלמידים להתגייס לצבא ולא להשתמט, תופעה שהולכת וצוברת תאוצה מבהילה בשנים האחרונות.
"קודם כול שיתגייסו בכלל, זה הכי חשוב", אומר נזרי. "עם כל ההשתמטות היום מהצבא, אני מאמין שזה עומד בראש סולם העדיפויות שלנו כמדינה. אי אפשר לעשות השוואה בין כל בתי הספר בעיר באשר הם. אנחנו למשל בית ספר קטן ולומדים אצלנו בין 80 למאה תלמידים, שרובם בא מרקע סוציו~אקונומי קשה. אנחנו מטיפים לגיוס עם משמעות וכמובן - יש אצלנו גם קרביים. אנחנו במהות בית ספר טכנולוגי, לומדים אצלנו – בין השאר – ניהול עסקי, גרפיקה ממוחשבת, מינהל, עיצוב. לכן תלמידים רבים שלנו פונים לשירות טכני, התואם את מה שלמדו ואת הכשרתם.
"אז כן, הייתי אולי מעדיף שכולם ילכו לקרבי, אבל חשוב להבין שאצלנו לא כולם מתאימים לזה. הרי לא מספיק הרצון, יש גם את עניין הנתונים הפיזיים. צה"ל אומר כל הזמן שחסרות לו ידיים בתחומים הטכנולוגיים, אז התלמידים שלנו פונים לתחומים הללו ומסייעים בהם ככל שניתן. מה, זה פחות חשוב? לא כולם יכולים להיות קרביים. זאת עובדה. אני אומר שכל אחד יתרום את חלקו בצורה הכי טובה איפה שהוא נמצא".
קשה היה שלא לשמוע את החיוך בקולה של מנהלת בית הספר אורט רמות, דוידית שביט, אשר בית ספרה נבחר להיות ה"קרבי" ביותר בירושלים רבתי, עם 82 אחוז התגייסות ליחידות קרביות.
"מעצם היותנו בית ספר עם שש שנות לימוד, החינוך הערכי אצלנו מתחיל כבר מכיתה ז' בעצם", מסבירה שביט. "כיתות ח' וט' עוברות שיעורי של"ח ויוצאות לסיורים, מקבלות מורשת קרב, ולוקחות חלק ב'צעדת ירושלים'. בית הספר שלנו משתתף בתכנית 'בארי' מטעם מכון הרטמן, אשר מדגישה את נושא הערכים היהודיים.
"בכיתה י' נלמדים נושאי השל"ח והגדנ"ע כחובה והתלמידים אף לוקחים חלק בצעדות של מורשת קרב, צעדה בעקבות הל"ה וכו'. בכיתות י"א וי"ב יש אצלנו תכנית הכנה לצה"ל, כאשר בי"א יש שבוע גדנ"ע באחד מבסיסי צה"ל, ובי"ב יש יום חילות. בבית ספרנו נמצאות גם מדריכות גדנ"ע, שזה השירות שלהן, הן נגישות לכלל התלמידים ונותנות מענה בנושאים שונים.
"גם נושא המשלחות לפולין משמעותי. התלמידים עמלים קשה וחוסכים כסף לנסיעה הזו. זה גורם לכך שרובם שבים מהמסע עם רצון עז לשרת בצה"ל ולעשות משהו משמעותי בצבא.
"נוסף על כך, יש אצלנו תכנית שנקראת 'רוח יהודית', שאותה לומדים מכיתה ז' ועד י"א. מדובר בשעה בשבוע שבמסגרתה מקבלים התלמידים תכנים יהודיים.
"קחי למשל את אחד הבוגרים הטריים שלנו, אמיר גולדשמיט, שסיים עכשיו י"ב. הוא היה ממארגני עצרת הנוער למען גלעד שליט, שהתקיימה לאחרונה. זו רק דוגמה אחת לנתינה לזולת, אך ככלל – בית הספר מחנך לנושא 'ואהבת לרעך כמוך', והתוצאות ניכרות בשטח".
גם בבית הספר בויאר סבורים כי התרומה לקהילה והציונות הם חשובים ביותר, והם-הם אלה שמובילים את התלמידים בשלב מאוחר יותר ומנחים אותם בבחירותיהם. "מכיתה י' אנחנו מדברים עם התלמידים על החשיבות של נושא ההתנדבות וההתגייסות למען הזולת", מסבירה רחל מימון, סגנית מנהלת בית הספר, אשר 77 אחוז מבוגריו מתגייסים ליחידות קרביות, והוא אף הגיע למקום השלישי בארץ בשיעור גיוס הבנות ליחידות כאלה.
"זה בא לידי ביטוי גם בהרצאות שהם מקבלים בנושא וגם מעשית, בתרומה לקהילה. אנחנו בראש ובראשונה מחנכים את תלמידנו לכך שבכל מקום הם יוכלו בעצם לתרום. שגם מי שיש לו פרופיל נמוך, יש לו בהחלט מה לתרום. יש אצלנו יום חילות, שבמסגרתו תלמידים יוצאים למפגש עם כל החילות. יש לנו פאנל של בוגרים שלנו שמשרתים ביחידות קרביות – הם באים לבית הספר, מספרים על השירות שלהם, עונים לשאלות, ובכלל משוחחים עם תלמידים.
"יש גם סיורים וסדנאות שנעשים בבית הספר בנושא הצבא והגיוס. אני חושבת שתלמידים רבים שלנו פונים לקרבי בזכות אותו חינוך ערכי שהם קיבלו בבית הספר. יש אצלנו תלמידים רבים שהולכים למכינות קדם צבאיות, הצוות החינוכי של בית הספר מלווה את התלמידים שהולכים לגיבושים שונים – תומך בהם, מסייע במה שצריך. אגב, לא רק שירות קרבי הוא שירות שנחשב בעינינו, יש לציין. אני יכולה להגיד לך שחיל המודיעין, למשל, מחכה לבוגרי בויאר. השפה הערבית זה משהו שממש משקיעים בו בבית הספר".
מנהלת תיכון הראל, רינה אבן טוב, כלל לא מופתעת מהעובדה כי בית ספרה הגיע למקום השני בדירוג ה"קרביות" מבין כל בתי הספר בירושלים והסביבה (80 אחוז בקירוב). "הרוח של בית הספר מיום הקמתו היא לעודד את התלמידים לשירות משמעותי. כל אחד בתחום שקרוב ללבו ושהוא יכול לתרום בו. בכיתה י' אצלנו יש לימודי חובה של נושא ארץ ישראל.
"אני לא חושבת שזה משהו שתראי בבתי ספר אחרים. בכיתה י"א יש סדנאות שעוסקות בזהות אישית, ובי"ב יש ממש סדנאות הכנה לצה"ל, במסגרתן נחשפים התלמידים גם למה שנקרא קורס קדם צבאי ושנת שירות. יש אצלנו בכלל מגמה של עלייה בהתגייסות התלמידים ואחוז הגיוס אצלנו היום הוא גבוה מאוד. לחשוב ש~80 הולכים לקרבי, זה מעיד גם על תלמידי בית הספר וגם על בית הספר עצמו. אין לי ספק שלחינוך בבית יש הרבה השפעה על התלמידים, אך ברור שהאווירה ורוח בית הספר גם תורמות לכך רבות".
למרות הירידה החדה באחוז מתגייסים לצה"ל, הדעה הרווחת בקרב השמיניסטים היא כי מי שמתגייס ליחידות מובחרות ולשירות קרבי "נחשב" יותר בעיני הסביבה. "אני מאמין גדול בזה שגם חייל קטן יכול לעשות שינוי גדול. בגלל זה פניתי ליחידה מובחרת ובאמת הצלחתי להשפיע ולשנות", אמר השבוע בוגר תיכון הראל ניר הרפז (22), ששירת ביחידת "אגוז" של גולני.
לדבריו, רוב הצעירים שמתגוררים במבשרת ציון ולמדו בתיכון הראל פונים לשירות קרבי והדבר כבר הפך לנורמה באזור שבו הוא מתגורר. "יש כמה אלמנטים שחברו יחד בהחלטה ללכת לקרבי: גם החינוך בבית הספר, גם החינוך מהבית וגם אני עצמי – אדם חדור מוטיבציה ומאמין בעזרה ולזולת וברצון לשנות. "אני חייב לפרגן לבית הספר, שמכיר בחשיבות של העניין הזה ומקנה לתלמידיו ערכים של ציונות, אהבת הארץ ואהבת הזולת".
דקל צפוני (25), בוגר בית הספר אורט רמות, ויוצא יחידה מובחרת בתותחנים, מצביע על העניין החברתי כגורם להתגייסות לקרבי: "תראי, אף אחד לא בא ואמר שלהיות קרבי זה יותר נחשב מלעשות שירות משמעותי במקום אחר, אבל בואי נגיד שזו הייתה הדעה הרווחת בקרב רבים. זה היה כזה באוויר. אף אחד לא ישב לנו על הראש ולא הטיף לנו, אבל את יודעת איך זה – היינו ילדים וחשבנו שקרבי זה הכי מגניב והכי נחשב. יש כאלה שלעשות צבא עבורם זה אאוט ונחשב עבירה.
אנחנו למשל שלושה אחים, אני הייתי קרבי, יש לי אח שעכשיו קרבי ועוד אח שעולה לי"ב באורט רמות וכבר ידוע שזה הכיוון שלו גם. אני חושב שזה גם חינוך מהבית וגם ערכים שבית הספר הקנה לנו. במהלך השנים היו בוגרים רבים של בית הספר ששירתו ביחידות מובחרות, ובאו לספר לנו על החוויה שלהם, על הצבא שהם עושים והיינו מתלהבים. אנחנו גם בית ספר שרוב התלמידים בו ימניים ובאים מבתים ימניים. זה גם חלק מזה".
י' בן ה-27 (השם המלא שמור במערכת), בוגר תיכון תל אביב ומשרת בקבע במטה של חיל הים, יוצא נגד ההשמצות בעקבות הדוח: "עשיתי קורס חובלים והיום אני סרן, בדרך להיות רב סרן. אני יכול להגיד לך שרוב הצוות החינוכי שלנו, מהמנהל ועד רוב המורים, עשה שירות צבאי משמעותי ביותר ויצא לקצונה.
"כמובן הסבירו לנו את חשיבות הגיוס לצה"ל והתרומה המשמעותית ואף עשינו בכיתות י"א וי"ב שלוש שעות בשבוע הכנה לצה"ל, יצאנו לשבוע גדנ"ע וכו'. אני חושב שטעות גדולה היא לעשות הכללה שכזאת בין בתי הספר השונים בתכלית. למשל, בתיכון תל אביב היו הרבה חבר'ה מרקעים קשים, גם סוציו~אקונומיים וגם בעיות התנהגות וקשיי למידה. בית הספר עושה עבודת קודש ואוסף צעירים, ממש כמוני, ועושה כל שביכולתו להילחם על כל תלמיד ולעזור לו לעשות בגרות מלאה.
"לשמוע את כולם מדברים על האהבה למדינה, הרצון לעזור לזולת וההטפה לערכים וציונות – כל זה בסדר ואלה דברים שאני מאמין בהם, אבל אתה לא יכול להנחיל דברים כאלה בקרב כל אוכלוסייה באשר היא. ממש יהיה קשה לצוות בתיכון תל אביב לדבר גבוהה~גבוהה עם התלמידים על ערכים, ציונות וכדומה.
"הכי חשוב לדעתי זה הדבר הבסיסי ביותר: תהיה אדם טוב, תעשה בשביל עצמך את הכי טוב שאתה יכול ותמצה את יכולותיך. כל השאר יגיע לבד. אם יטפטפו לך שתעשה הכול בשביל המולדת וכו', זה נשמע לפעמים כמו סיסמה ולא כולם מתחברים לזה. אם אתה מבין שצריך אותך ואתה עושה הכול כדי להתברג הכי גבוה שאתה יכול, השאר יגיע. אז כל הכבוד לבויאר וכל מי שהגיע למקומות הגבוהים אבל הדוח הזה פשוט עשה עוול לטעמי".
ואם בבויאר עסקינן, קשה שלא לפרגן לבוגרות המוסד אשר הצליחו להתברג במקום השלישי בארץ בהתגייסות לשירות קרב, כאמור. "אכן גאוות יחידה. תענוג", אומרת השבוע נטע מלר (23), בוגרת המקום. "אני הייתי קרבית: עשיתי קורס מ"כים, אחר כך שירתי כמפקדת, ואז יצאתי לקצונה. הייתי מ"מ של טירונים בבסיס מחנה 80 ואחר כך סמ"פ של טירונים בחיל המודיעין.
"נושא אהבת הארץ זה אצלנו מבית אך כמובן שגם בית הספר לימד אותנו אהבת הארץ מהי והקנה לנו ערכים בהתאם. הייתה אווירה בבויאר שחינכה כל הזמן למצוינות ולהיות הכי טוב. אם זה בפעילויות שהיו בבית הספר, בשיחות, בהרצאות, בטיולים. גם בשיעורי הספורט אצלנו זה ניכר. כלומר, בכל בית ספר יש שיעורי ספורט, כן? אבל אצלנו גם היו הרצאות על כושר, על ההיערכות הפיזית לקראת הצבא. למשל, פעם בשבוע היה לנו שעה וחצי שיעור כושר קרבי, גם לבנים וגם לבנות. אני יודעת שבית הספר יצא השנה לחוף פלמחים, לעשות שם אימון כושר".
אז מה, מי שעשה שירות קרבי הוא אדם יותר טוב? יותר נחשב?
"ממש לא. אני חושבת שכל עוד תורמים איפה שנמצאים – זה מבורך. אני זוכרת למשל שמישהו מהשכבה שלי התנדב כי לא רצו אותו לקרבי. העיקר זה מה שאתה עושה עם הקלפים שחולקו לך". צפוני מסכים עם מלר וטוען כי חשוב שכל אחד ייתן את הכי טוב שהוא יכול לתת במקום שבו הוא נמצא.
"דווקא מפתיע אותי לטובה שאורט רמות הוא בית הספר הירושלמי שהגיע הכי גבוה ברשימת בתי הספר הקרביים בירושלים, כי מהשכבה שלי לפחות היו מעט בסיירות וביחידות המובחרות. לפחות ממה שאני זוכר". הרפז מסכים עם חבריו ברמת העיקרון, אך עדיין סבור שאם כבר לעשות צבא, אז יש ללכת למקומות שאפשר יכול לתרום משמעותית ולהשפיע. "יש סיבה שקיים הגוף הזה שנקרא צבא. אני אישית מעדיף לעשות את זה כמו שצריך מאשר שמישהו שאני אולי קצת פחות סומך עליו יעשה זאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
