ציונות 2009: הגרסה של אוריאל רייכמן
עדיין כועס על אהוד אולמרט, מעריך מאוד את ציפי לבני, ולא רצה לעמוד לצד ביבי נתניהו. פרופסור אוריאל רייכמן, מאנשי האקדמיה הבכירים במדינה, מספר בראיון יום העצמאות מדוע לעולם לא יעזוב את המרכז הבינתחומי בהרצליה
הדבר השלישי שבולט לעין, אבל בעצם צריך להיות הראשון, הוא צניעותו של רייכמן שמוצגת כבר עם הכניסה ללשכתו:
מי שנחשב לאחד מאנשי החינוך במוערכים והמובילים בישראל, לא ניכס לעצמו משרד יוקרתי, כפי שלא אץ לתפקיד שר בממשלה, משהבין שלא יזכה בתפקיד שר החינוך.
יותר מכך, המרכז הבינתחומי עלה ופרח ב-15 שנות קיומו, והפך מחמישה וחצי צריפים ששימשו בסיס נ"מ, למרכז מלא בניינים מפוארים. רייכמן, באופן צנוע במיוחד, בחר להשאיר את המשרד שלו באחד הצריפים הישנים שהיו במרכז מיום היווסדו.
כמו הצריף האגדי של בן גוריון שניצב במרכז הקרייה והפך ללשכת ראש הממשלה בתל אביב, כך גם צריפו של רייכמן. צנוע, שקט, אבל משדר המון עצמה. קשה להגיד שאנחנו מופתעים כאשר בהמשך הראיון מרבה רייכמן לצטט את ראש הממשלה הראשון. הוא אמנם חבר קדימה, אבל ביותר ממובן אחד מדובר באחד ממשיכי דרכו של בן גוריון.
דבר נוסף שהוא מצהיר עליו גלויות, הוא אהבתו חסרת האמצעים למקום אותו ייסד והוא עדיין עומד בראשו – המרכז הבינתחומי בהרצליה. "המקום גדל עם השנים, נוספו מבנים ובתי ספר, אבל הרוח שהייתה מהתחלה נשארה כפי שהייתה ועל זה אני גאה", הוא אומר ברוחב לב, "המקום לא רק חותר למצוינות אקדמית, אלא גם למערכת ערכים שלדעתי היא חיונית בחברה הישראלית במיוחד היום.
אני טוען שהחברה הישראלית שורדת ותצליח להמשיך לשרוד ולהגיע להישגים בזכות קבוצה לא גדולה של כמה מאות אלפי אנשים שיש להם מחויבות וכישרונות.
אלה האנשים שנמצאים ביחידות העילית, עושים מילואים, ישלמו את המס, שאיכפת להם ממי שאין לו, שישמיעו קול גם בנושאים של מוסר ציבורי ויחנכו את הדור הבא מתוך מחויבות להמשך קיומה של מדינת היהודים".
המכללה הוקמה אמנם על אדמת בסיס נ"מ, אך איננה מקבלת תמיכה ישירה ממערכת התקצוב הממשלתית. "אנחנו מנסים להוות דוגמא אישית לסטודנטים שלנו", מצהיר רייכמן, "הקמנו את המקום הזה מבלי שביקשנו ממדינת ישראל דבר.
שילמנו עבור הקרקע, גבו מאיתנו דמי חכירה יותר מכל מוסד אקדמי אחר בארץ. לא באנו לקחת כסף מהמדינה, אלא לתת לה. זה מוסד ללא כוונות רווח, בניגוד לתדמיות הקיימות הוא לא מכסה את ההוצאות השוטפות שלו בשכר לימוד. אנו
יחד עם זאת, לא רצינו את ה'אח הגדול' שישב מעלינו וכתוצאה מכך הצלחנו. כל זה מבטא מהפכה חשיבתית באקדמיה שהובילה אותנו. אם לא הייתה לנו תחושת השירות והרצון לתרום, ספק גדול אם הייתי יכול לעמוד בוויה-דלורוזה שליוותה את המקום הזה מראשיתו ועד היום. בארץ מעכלים קשה מאוד את העצמאות והרעיון שבמוסד עצמאי שחותר לעשות את הטוב ביותר".
מה ההבדל ביניכם למוסדות אקדמיים אחרים בארץ?
"הגישה לסטודנטים כאן היא שונה: תפיסת העולם השונה נובעת מעצם היותנו מוסד לא מסובסד. במוסד כזה, ואני הייתי 30 שנה באוניברסיטת תל אביב, התפיסה היא שהמדינה תומכת במרצים לצורך המחקר והעבודה שלהם.
"במקום כמו שלנו, ברור לגמרי שמי שמחזיק את המקום מבחינה כלכלית הם הסטודנטים שמשלמים שכר לימוד. התוצאה היא שיש לך מחויבות לסטודנטים עצמם. מהרגע הראשון, באנו ואמרנו שאנחנו רואים את הקשר בינינו לבינם כשותפות ולא חיילים כמו בחלק מאוניברסיטאות אירופה או לקוחות כמו הגישה האמריקאית".
איך הסטודנטים שלכם משקפים את התפיסה האידיאליסטית הזו?
"זה לא מפתיע שיש כאן התנדבות ופטריוטיות שאין במקומות אחרים. הם נלחמים בשביל הדגל, הם מביאים אליפויות אס"א למרות שאנחנו קטנים ואין לנו מתקנים.
"בדיבייט אנחנו אלופי הארץ ואף באליפות אירופה. הסטודנטים שלנו פעילים בהמון נושאים פנימיים אבל כל זה מתגמד מול התרומה שלהם לקהילה. יש 25 נושאים שהם מתנדבים בהם, החל מסיוע משפטי לאנשים חסרי אמצעים ופעילויות התנדבויות כאלה ואחרות".
בלא מעט מקרים היום הפוסט ציונות, או אפילו האנטי ציונות מתבטאת במקרים רבים במוסדות אקדמים. בעולם זה בוודאי כך. תקלת בבינתחומי בתופעות דומות?
"המקרה במכללת ספיר שבו מרצה לא רצה ללמד סטודנט שהגיע לשיעור עם מדי צבא, היא שערורייה. לא רק שהתופעות האנטי-ציוניות לא קיימות אצלנו, אלא שיש כאן ביטוי נאמן שמתמודדות עם התופעות האלה.
"המחנה הציוני הוא רחב מאוד, הוא כולל אנשים מהימין ועד השמאל, כל מי שמאמין בזכות היהודים לקיים חיי ריבונות בארץ ישראל, הוא חלק מהמחנה הזה. חילוקי דעות על גוונים שונים הם לגיטימיים ויש בית לכולם בבינתחומי. יש התפלגות גדולה מאוד בין המרצים, אבל אני לא מניח שמישהו שהוא נגד מדינת היהודים ירצה להיות בבין-תחומי.
"נמצא פה למשל אמנון רובינשטיין שהוא אדם ליברלי ואולי הדובר המרכזי היום בנושא של עידוד הציונות המחודשת. אנחנו מאמינים באיזשהו רנסנס של החלוציות הציונית, אם בעבר היא התבטאה בללכת לקיבוץ ולהגן על גבולות המדינה, היום זה הרבה יותר קשה לבטא את הציונות שלך".
איך הציונות המחודשת הזו באה לידי ביטוי אצלכם ?
"יש לנו תנאי קבלה מיוחדים ליוצאי יחידות עילית, אלה ששירתו בהן יותר מארבע שנים, יכולים להתקבל לכאן בלי בחינה פסיכומטרית. זה מפני שאני חושב שיש להם את הפוטנציאל ששווה להשקיע בו לצורך הכשרת מנהיגות העתיד.
"אלה אנשים שמביאים איתם דבקות במשימה עד קצה גבול היכולת הנפשית והפיזית, מנהיגות ולעיתים אף מנהיגות תחת אש, יושר ותפיסה ערכית.
"אדם לא מסכן את חייו אם אין לו מסכת ערכים. אם בנוסף לכל אלה, יש להם גם את האינטלקט, אז שווה להשקיע בהם. בנוסף, יש עידוד גדול למשרתים במילואים, אנחנו היינו המוסד הראשון שנתן נקודות זכות למשרתים במילואים ועוזרים להם בכל דבר".
איך אתם מתמודדים עם התדמית האליטיסטית שדבקה בכם?
"אני יודע שהתדמית שלנו שונה, אבל אנו מנסים להגיע לרבדים רחבים של החברה הישראלית. אני לא חושב שיש מוסד שנותן מלגות כמונו לאנשים שונים ואוכלוסיות שקשה להן.
"יש כאן קבוצה של למעלה מ-50 סטודנטים אתיופים, חבר'ה נהדרים ומצוינים שלדעתי יעמדו בעתיד במנהיגות של החברה הישראלית שכבר היום אנו שולחים אותם לבצע הסברה בעולם".
נדמה לנו שאתם סוג של היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. נראה שהמדינה מתרחקת מכל האידיאלים שאתם מנסים להקנות.
"אני אולי מפגר, אבל אני נאמן לאתוס שספגתי בילדותי ועמד ביסוד המדינה הזו. אני חי עד היום את התחושות שחוויתי בתור ילד ולאחר מכן במלחמות הראשונות של מחויבות למדינה הזו ולפרויקט הציוני. כשאני נפגש עם הנוער שמגיע לכאן, אני לא מרגיש חריג.
"יש רוח חדשה, הייתה תקופה שזלזלו במילה ציונות, אבל היום זה משתנה. אנשים מחפשים משמעות לחיים שלהם, כולנו מבינים שעוד גאדג'ט זה לא הדבר המרכזי בחיים, אלא משמעות עמוקה למהלך הקצר של החיים".
נראה שאתה מאוד אופטימי, אנחנו רואים הרבה דברים אחרים. אפילו הצבא היום הוא כבר לא לגמרי באתוס הלאומי. אנשים דואגים היום בעיקר לעצמם.
"לדעתי, רואים את השינוי בהתנדבות של האנשים, את האופן שבו הם מדברים, את עצם העובדה שהיום יש לנו 1200 סטודנטים מ-63 מדינות בעולם שבאים לעשות תואר בבין-תחומי ו-70 אחוז מהם עושים עלייה, אז מישהו יכול להגיד לי שאין ציונות? הבעיה היא שהמבט של התקשורת הוא לירושלים, כל הזמן לירושלים.
"לא צריך להביט לירושלים אלא לכל רחבי הארץ הזו. אל תביטו על הפוליטיקאים אלא במה שמתרחש במקומות אחרים בחברה הישראלית. בזמנו אמר בן גוריון שמה שיקבע את גורלנו הוא המוסר שלנו והמחויבות של האנשים לערכים וההגשמה.
"הוא האמין שיהיה אפשר בזכות המחויבות לעמוד במשימות האלה. את המפעלים של קום המדינה ביצעו אנשים פשוטים אבל עם המחויבות הזו".
אגב, אתה מתוסכל מזה שאתם עדיין לא מוגדרים כאוניברסיטה?
"ההגדרה לא מפריעה לי, אבל אני מתוסכל מהדרך האנכרוניסטית בה עובדת המועצה להשכלה גבוהה. שיגדירו אותנו איך שירצו, אני יכול להגיד בלי להתרברב שבחוגים שלנו אנחנו מדורגים מבין שלושת המוסדות האקדמיים המובילים במדינה. לעיתים אף יותר.
"ועדה בינלאומית קבעה שתוכנית ה-MBA שלנו היא הטובה בארץ. כך שההגדרה לא משנה, רק המהות, ולפיה אני מקווה שיהיה יותר קל בעתיד לפתוח עוד מסלולים ולהעניק דוקטורט".
באמצע שנות ה-80 יזם ועמד רייכמן בראש צוות שניסח הצעת חוקה לישראל ויחד עמה גם בתנועה לשינוי שיטת הממשל בישראל. בין היתר הציגו הגופים בראשם עמד את רעיון הבחירה הישירה לראשות הממשלה שיטת בחירות אזורית-יחסית, מגילת זכויות אדם והסדר חדש של יחסי דת ומדינה.
אם הרעיון לחוקק חוקה הצליח חלקית, כיוון שבעידודם של רייכמן ואנשיו עברו חוקי יסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק", בנושא שינוי שיטת הממשל נכווה רייכמן קשות, למרות שלכאורה שונתה שיטת הממשל.
היום הוא מאוד לא אוהב את מה שרואות עיניו, ומתוסכל מגודל הממשלה ומהעובדה שעדיין מחלקים תפקידי שרים בלי תיק. "ראיתי איך הדברים עובדים בממשל ומאוד לא נהניתי בלשון המעטה", הוא מסביר את רצונו בשינוי, "חלק מהדברים נעוצים בשיטה הפוליטית.
זו שיטה שלא מתאימה לתנאי הארץ הזו. יכול להיות שהשיטה מתאימה למדינות סקנדינביה, אבל בחברה הישראלית היצרית שיש בה מפלגות סקטוריאליות חזקות ושסעים קשים, קשה מאוד לתפקד. הקדשתי לזה שמונה שנים מחיי, נלחמתי למען חוקה לישראל ושינוי שיטת הממשל".
לאחר אותן שמונה שנים ניתן לומר שנכשלתם.
"אני לא מקבל את זה שנכשלנו. כתוצאה מהמאמץ ושיתוף הפעולה עם ארבעה חברי כנסת, עבר חוק "כבוד האדם וחירותו" וגם חוק יסוד "חופש העיסוק", אלה שני דברים מאוד חשובים. זו מהפכה חוקתית בלתי רגילה.
"משנת 1951, אז הכנסת קברה את ההבטחה ההיסטורית שניתנה למדינת ישראל בהכרזת העצמאות לכונן חוקה והחליטה לכונן חוקי יסוד, ועד השנה בה אנו באנו ב-1987, העסק היה מת. לאחר מכן באה המערכת המשפטית בראשות אהרון ברק (היום מרצה בבינתחומי, י"ס וא"ה), ונתנה לזה משמעות מלאה. הצלחנו לפרוץ את הסכר, אבל עבר בקע קטן שכוחות החושך סגרו אותו".
בעצם בישראל כמו בישראל, העברתם את החוק אבל עיקרו אותו כשביטלו לכם כמה סעיפים.
רייכמן מהנהן בעצב. "הצלחנו להעביר את הרעיון של בחירת ראש ממשלה בבחירה ישירה, אבל הרעיון היה לשבור את עניבת החנק של השיטה הקואליציונית וביטול הסעיפים הקשה את זה מאוד".
רייכמן נזכר שגם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל היה בעד שינוי השיטה, ומסביר איך הדבר התמסמס. "אני אספר לכם סיפור.
לפני הבחירות שבהן עלה יצחק רבין לשלטון, נפגשנו איתו ערב הבחירות. הוא היה מוכן להעביר את הבחירה הישירה לראשות הממשלה ובלבד שהוא ילך לתקן את שתי הבעיות שמניתי כדי לתת לחוק את המשמעות המלאה. אישור חלק מהרכב הממשלה כשרים מקצועיים, וקביעת רוב של 73 ח"כים שהם 60 אחוז פלוס אחד, להפלת ראש הממשלה.
"כמו כן, הורדת הנטל של אישור השרים על ידי הכנסת. הוא לא הצליח לעשות את זה, כיוון שהיה עסוק בדברים אחרים ולאחר מכן היה פשוט מאוחר מדי, ונתקלנו בהתקפה הנוראה שהמכון לדמוקרטיה הפעיל נגד הצעת החוקה הזאת".
נראה שמאחר והמערכת הפוליטית היא בחזקת החתול ששומר על חלב. מה שאומר שלעולם לא תשונה שיטת הממשל.
"זה נכון וזה דימוי נכון. בשנת 1987 גמרנו את העבודה על הצעת החוקה וזימנתי עורכי עיתונים וכמה אנשי עסקים להציג בפניהם את המודל. כשסיימנו את ההצגה, ניגש אלי בני גאון ז"ל ואמר לי 'רייכמן, חבל על הזמן. כבשים לא חוגגים את חג הקורבן'.
"יש לנו מסורת של קואליציה וזה בסדר, אבל צריכה להיות שליטה יותר משמעותית לראש הממשלה, שהוא יוכל גם לשרוד לתקופות מסוימות גם בלי קואליציה. אני לא מתכחש שיש סיכונים לשיטה הזו, הבעיה היא שבמערכת הנוכחית יש סיכונים גדולים יותר לדמוקרטיה מאשר למערכת המוצעת".
אם כך, מתי תגיע הגאולה בעניין החוקה?
"אני בטוח שיום יפה אחד בוגר של המרכז הבינתחומי יהיה ראש ממשלה בישראל ואז יהיה טוב".
הוא יתאים את עצמו למערכת הפוליטית, או שזו תתאים את עצמה לערכיו?
"אני משוכנע שאז יהיה טוב", הוא אומר.
למרות היכרות רבת שנים, רייכמן יצא לא פעם נגד שר המשפטים היוצא, דניאל פרידמן ולא מהסס לעשות זאת און רקורד כשאנחנו שואלים אותו לדעתו.
"אני הבעתי באופן פומבי את הביקורת שלי כלפי השר הקודם דניאל פרידמן, אותו אני מכיר היטב. הוא היה דיקן שלי בתל אביב ואני הייתי שלו", הוא אומר ומסביר, "חשבתי שלגיטימי לשים על השולחן לדיון ציבורי רפורמות במערכת המשפט, כי בהחלט יש מקום לתיקונים, אבל ראיתי בהשתלחות שלו נגד המערכת המשפטית בצורה ממש מרחיקת לכת ולא מוצדקת, דבר שגרם נזק כמעט בלתי ניתן לתיקון ביחס הציבור למערכת המשפטית.
צריך להבין שאין למערכת הזו כוח זולת אמון הציבור, ופרידמן ממש פגע ביסודות. לבוא ולהגיד שבית המשפט העליון משרת את האינטרסים של הערבים ומר"צ בלבד, או שהוא פגע בצורה משמעותית בביטחון המדינה ובתפקוד של המינהל הציבורי, זה לא נכון ולא מוצדק.
"זו דמגוגיה שאסור לקבל אותה. מצד שני, היו כמה דברים אצל פרידמן שמאוד אהבתי, למשל מנוי שופטים מהפרקטיקה האזרחית כמו חנן מלצר ויורם דנציגר, אלה מינויים נפלאים, הייתי שמח שיהיו עוד כמותם".
דיברת על כמה רפורמות שצריך לעשות, מה למשל?
"למשל שיפור התפוקה של בתי המשפט. למשל, מה שאמרתי, מינויים של שופטים מהפרקטיקה האזרחית. אבל בלי להשתלח אלא בהדברות, תוך שמירה על מעמדו של בית המשפט".
איך אתה רואה את מינויו של יעקב נאמן לשר המשפטים לעומת קודמו דניאל פרידמן? יש שאומרים שהוא עוד יותר פרידמן מפרידמן.
"יעקב נאמן הוא שונה, הוא בוודאי יבדוק רפורמות, אבל אין לי ספק שהוא מבין את חשיבותה של המערכת המשפטית ויחתור להידברות איתה. בלי מערכת משפטית אין דמוקרטיה, אין הגנה על כל אחד מאיתנו מול השלטון. אין אפשרות לקיים מערכת של שוק חופשי בלי מערכת כזו חזקה. תמיד אפשר לבקר פסקי דין כאלה ואחרים, אבל המערכת הזו שמרה על תדמיתה של מדינת ישראל וניסתה להגן על ערכי מוסר.
לפני הרבה שנים הייתה תקופה שש"ס יצא הנגד המערכת המשפטית, היו אז לאריה דרעי את הבעיות המשפטיות שלו והוא כינס קהל עצום באצטדיון האוניברסיטה העברית ואמר 'אנחנו נעבור את הציונים עם הסנדלים כפי שעברנו את פרעה'.
לאחר מכן הייתה הפגנת ההמונים החרדית מול בתי המשפט, באותה תקופה אני ארגנתי הפגנת נגד של אנשי חוקה לישראל, הגיעו 7000 אנשים ואני אמרתי שנגן בגופנו על בית המשפט העליון.
"אותו דבר היום – אנחנו חייבים להגן על המערכת המשפטית. לא שהמערכת הזו מושלמת, אבל אין מקום להתקפה של פוליטיקאים, אינטרסנטים או אנשים שמואשמים בפלילים על המערכת זו".
כעת פרידמן פנוי. יתכן שנראה אותו כמרצה בבינתחומי?
(רייכמן נע באי נוחות על כסאו) "יש לי כבוד גדול אליו, הוא מומחה גדול בתחום המשפט האזרחי ודיני החוזים. יש לי הערכה וכבוד אליו כמשפטן, אבל אני לא מניח שהוא יגיע לפה".
כמעט היית שר החינוך. אתה חושב שמינויו של גדעון סער לשר החינוך הוא מינוי מוצלח?
"אני חושב שכן. הוא כבר עשה צעד אחד מעולה!".
והוא?
"הצעד הראשון שהוא עשה במינויו של שמשון שושני למנכ"ל משרד החינוך הוא יוצא מהכלל. מדובר באדם שבקי בנושא הזה, הוא בכלל לא רצה את הג'וב לדעתי.
"כמו שאני מכיר אותו, הוא נקרא לדגל והתייצב מתוך תחושת שליחות ומוכן לעשות שוב את השירות הגדול של חייו ולבוא ולשרת את נושא החינוך. אני חושב שבמינוי הזה עצמו גדעון סער הבטיח לעצמו שהוא לא ייכשל בתפקיד. עכשיו השאלה הגדולה היא איך הוא יוכל ליצור רפורמות".
אילו עצות תיתן לסער בכדי שיצליח כשר חינוך?
"אני נפגש איתו היום (יום חמישי שעבר, י"ס, א"ה) אחר הצהריים ואת העצות שיש לי, אתן לו בארבע עיניים".
בהתחשב בכך שהדברים יתפרסמו לאחר הפגישה, בוודאי תוכל לחלוק עימנו כמה עצות בסיסיות.
"בסופו של דבר הבסיס להצלחה של התלמידים בישראל היא התמיכה מהמשפחה. צריכים ליצור מצב שההורים יהיו חלק מהתהליך החינוכי, בסופו של דבר האמא היא זו שקובעת.
"אמא שאומרת לבן שלה שיהיה פועל כמו אבא שלו, אז הוא יהיה פועל. אבל אם אותה אמא אומרת לאמא שלה שילמד, הילד הזה יצליח. אם ההורים יהיו מעורבים וישתפו פעולה, יהיה אפשר לפתח את מערכת החינוך. אנשים יודעים שהדברים הבסיסיים הם מנהלים מעולים ואם לא יהיו תמריצים כספיים עבורם, זה לא ילך.
"דבר נוסף היא רמת המורים, האיכות האנושית של המורים וליווי שלהם כדי שהם כל הזמן יתקדמו, למורה היום אין חדר לעבוד בו. כמובן שיש להתייחס כמה שפחות לירושלים וכמה שיותר לרשויות המקומיות כדי ליצור תחרות. לתת יותר סמכות למטה, מה שפחות ירושלים זה יותר טוב, שיתנו לאנשים לעבוד ולא יחנקו אותם".
איך אתה רואה את הקדנציה של יולי תמיר כשרת חינוך?
"מה שיולי תמיר עשתה, הוא לא ייעשה. אסור היה להיכנע לדברים כפי שהיא עשתה. לשלול מילדי החרדים ללמוד ולבטל את לימודי הליבה, זה פשוט להנציח את הבורות. אסור היה להיכנס לדבר כזה".
גם אתה כשר חינוך היית נאלץ להיכנע לש"ס ולעשות את זה. זה המצב כל עוד אנחנו בשיטת הממשל הנוכחית.
"אני לא הייתי עושה את זה בשום צורה שהיא. היה בג"צ שהורה שמי לוקח כסף המדינה, חייב ללמד את מקצועות הליבה. לשלול מילדי החרדים או מחלק מהם את האפשרות ללמוד, זה דבר נורא. וכל זה בכדי לאפשר לאבישי ברוורמן להיות יושב ראש ועדת כספים, זה דבר נורא".
אתה עדיין רואה עצמך כאיש מפלגת קדימה?
"אני לא איש פוליטי ולכן לא הייתי מעורב בבחירות האחרונות למרות שרשמית אני רשום כחבר קדימה. אבל אני יכול לומר שיש לי הערכה גדולה לציפי לבני ויש לי ביקורת קשה מאוד על ממשלת אולמרט".
בגלל תיק החינוך? למה לא לקחת תיק אחר?
"הבטיחו לי את החינוך ואולמרט לא קיים ומכר אותו לעבודה. לאחר מכן, לא ראיתי שום סיבה לקחת תיק אחר, הרי הודעתי שבאתי לבצע משימה, לקחת על עצמי את החינוך. היו לי תוכניות, הכנתי לא מעט דברים, אבל מרגע שהבנתי שלא אקבל את החינוך, החזרתי מייד את המנדט".
הייתה אפשרות שתצטרף לממשלת נתניהו?
"ביבי נתניהו פנה אלי, הוא רצה לומר שאני מועמד שלו לתפקיד שר החינוך ושאעמוד לצידו בליכוד, אבל לא הייתי מעוניין בזה, כבר הייתי שם, בסרט הזה. כל ראש ממשלה שיבוא ויציע לי להיות שר חינוך, אני אשקול את זה".
ו...?
"אני מניח שהתשובה תהיה שלילית. אני מאוד מרוצה בעבודה שיש לי וכל עוד אוכל, אמשיך להיות בבינתחומי".
כבר לא תעזוב את הבינתחומי.
רייכמן מחייך. "יותר ויותר נראה לי שאני אעזוב את הבינתחומי רק בנסיבות מצערות".
במהלך יום הזיכרון הרצה רייכמן לתלמידי הבינתחומי על חשיבות היום. נאמן למשנתו הציונית הוא בחר השנה להרצות דווקא לתלמידים הזרים של הבינתחומי, כיוון שדווקא בהם הוא מרגיש צורך לנטוע את הציונות.
עוד קודם לכן שב רייכמן כבכל שנה לבית העלמין הצבאי בקרית שאול, שם קבור אחיו הצעיר גד ז"ל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים.
מספר שנים לאחר מכן אביו שלא יכול היה לשאת את הכאב, התאבד בסמוך לקבר. אם רוצים דוגמא למקורות הגידול מהם שואב רייכמן את הציונות שלו, אין סיפורים עצובים ומתאימים יותר מסיפורו של אחיו. כשפרצה המלחמה, התייצב גד עם מכוניתו באחת מיחידות השריון בצפון והציע את עזרתו. התנדבותו נדחתה אך הוא לא ויתר, נסע אחר הכוחות הלוחמים וניסה לסייע ככל האפשר.
לאחר שהיחידה סבלה אבדות קשות הותר לו להצטרף לכוחות שלחמו בסורים והוא לחם באומץ לב. בקרב שהתחולל בשמיני באוקטובר, באזור יהודיה נפגע הטנק שלו. גד חילץ את מפקד הטנק הפצוע, רץ להביא חומרי חבישה ואז נפגע ונהרג.
באותו זמן לחם אחיו אוריאל בעצמו במלחמה, בתור קצין צנחנים במילואים. גם אצלו לא היה מדובר בעניין של מה בכך, כיוון שפרופ' רייכמן היה אז באמצע לימודי הדוקטורט שלו בשיקגו. למלחמת יום הכיפורים חזר במיוחד מארצות הברית.
"איבדנו את אחי במלחמת יום הכיפורים", מספר רייכמן לקראת סיום הראיון בגילוי לב ובעיניים נוצצות על מה שלא דיבר כמעט מעולם.
"באותה תקופה עשיתי דוקטורט בשיקגו, ושקלתי ארוכות האם לחזור להמשך הדוקטורט, או להישאר ליד הורי שכמובן היו שבורים מהשכול. לאחר כמה חודשים הם היו אלה ששכנעו אותי לחזור ולסיים את הדוקטורט. רגע לפני החזרה לארצות הברית החלטתי לנסוע בפעם האחרונה לקברו.
עדיין לא השתלטו אז על הכמויות של הנופלים, ואחי היה קבור בקבר זמני בעפולה. נסעתי נסיעה ארוכה ועצובה מאוד לעפולה, דרך כביש הסרגל הישן שעוד היה עם עצים משני צידיו.
כשהגעתי לקבר של אחי, ראיתי מרחוק אישה שלא הכרתי, ולא ראיתי מאז מעולם. היא החזיקה זר פרחים ביד והניחה אותו על הקבר של מי שבאה לבקר. כשראתה אותי חצתה בדממה חצי מהזר, והניחה אותו על הקבר של אחי, אותו היא לא הכירה, כדי שגם לו יהיו פרחים.
"זה ריגש אותי מאוד, ואז הבנתי את הכוח שבנתינה ושבחלוקה. מבחינתי זו העוצמה האמיתית של עם ישראל".
שם: צבי אוריאל רייכמן
גיל: 66
נולד בתל אביב
בוגר "תיכון חדש" בתל אביב ופעיל בצופים ובקבוצת הכדורגל של מכבי רמת גן.
נשוי לנירה (נישואים שניים) ואב לשתי בנות.
שירת כקצין צנחנים והשתתף במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים. לאחר נפילת אחיו גד ז"ל, עבר לשמש כאב בית דין צבאי.
סיים שני תארים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובעל תואר למשפטים מאוניברסיטת שיקגו. היה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
בשנות ה-80 יזם ועמד בראש צוות שניסח הצעת חוקה לישראל, אך זו התקבלה חלקית בלבד.
בשנת 1990 ייסד את בית הספר למשפטים "רמות משפט" ועמד בראשה עד שנת 1994.
בשנת 1994 ייסד את המרכז הבינתחומי.
לאחר מלחמת יום הכיפורים היה ממייסדי תנועת שינוי. לקראת בחירות 2005 עבר למפלגת קדימה וראש הממשלה המיועד אריאל שרון הבטיח לו את תפקיד שר החינוך.
לאחר שמחליפו של שרון, אהוד אולמרט, נתן את התפקיד ליולי תמיר, פרש מהכנסת וחזר לבינתחומי. הוא עדיין חבר קדימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
