מחלוקת היסטורית נוסח פתח תקווה
לכבוד 130 שנה להיווסדה של פתח תקווה ייערך שחזור המסע ההיסטורי של מקימיה. אך השחזור מעלה שוב את השאלה: מי באמת נשאר בפתח תקווה ומי חזר ליפו?
פסל יואל משה סלומון צילום: יחסי ציבור
בשחזור החד פעמי ייצאו חמישה רוכבים מיפו, כשהם עוטים מלבוש אותנטי, וירכבו על גדות הירקון עד לפתח תקווה, במסלול שבו עשו זאת הרוכבים יואל משה סלומון, זרח ברנט, יהושע שטמפפר, דוד גוטמן ומזרקי, הרופא כסוף השיער, לפני 130 שנה.
בתום המסלול יגיעו הרוכבים לכיכר המייסדים בעיר, שם ייערך טקס מרשים בהשתתפותם של מכובדים רבים, בהם צאצאיהם של הרוכבים הראשונים. מעמד האירוע מרגש עבורם, אבל הוא גם זה שמשמש חומר בעירה לוויכוח עתיק ביניהם סביב חלקו של יואל משה סלומון בסיפור.
"אנשים לוקחים את הבלדה ומלמדים את זה כהיסטוריה בבתי ספר, אבל לא היה ולא נברא", אומרת הנינה של זרח ברנט, פרופ' יפה ברלוביץ, ומסבירה: "יואל משה סלומון לא נשאר ללון במקום. הוא ברח מהביצות חזרה לירושלים, ומעולם לא גר בפתח תקווה. דווקא האיש שברח הפך להיות גיבור לאומי".
גם לזהבה בן דב, נינתו של יהושוע שטמפפר, גרסה דומה: "הסיפור הזה עורר כעס גדול במשפחה שלנו. היללו ופיארו את יואל משה סלומון, והוא בכלל לא נשאר לישון שם כפי שחושבים", אומרת בן דב.
השתיים מסתמכות על היומנים האישיים שהותירו שטמפפר וברנט, בהם הם מתארים את חוויותיהם, ללא אזכור לחזרתם ליפו ולהישארותו של סלומון בשטח. אבל גם דינה רצפסקי, הנינה של יואל משה סלומון, מסתמכת על כתבים ישנים, בהם ספר היובל לפתח תקווה וספר 100 השנה, שיצאו ב-1928
וב-1938, בהם מתואר חלקו של סלומון בדיוק כפי שנכתב בבלדה.
"מה שמתואר בבלדה זה בדיוק מה שקרה, והספרים האלה מוכיחים זאת", אומרת רצפסקי, ומוסיפה: "יואל משה סלומון נשאר שם ולא ברח. זאת סיפר לי גם סבי מרדכי סלומון, שכתב על כך ספר".
ייתכן שלעולם לא נדע מה באמת קרה באותו בוקר לח בשנת תרל"ח, אבל אולי הפתרון נמצא באחת משורות הבלדה שחיבר יהורם טהרלב: "לאן הוא עף, לאן פרח, אין איש אשר ידע, אולי היה זה רק חלום אולי רק אגדה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
