המחלוקת שמונעת את הנצחתו של ד"ר עזריאל קרליבך
מייסד עיתון "מעריב" לא יונצח על חזית הבניין בו התגורר. הסיבה: בעלת הדירה מסרבת בשל סכסוכים כספיים שפרצו בין אביה לבין העיתונאי לפני כחמישים שנה. תקומה, בתו של ד"ר עזריאל קרליבך: מדובר בריב בן יותר מחצי מאה. זה נראה לי די קטנוני לנטור טינה
ד"ר עזריאל קרליבך החל את עבודתו העיתונאית בארץ מולדתו גרמניה והמשיך לעסוק בכתיבה גם לאחר עלייתו ארצה. בשנת 1939, בהיותו בן 30 בלבד, הפך לעורכו הראשון של עיתון "ידיעות אחרונות" שזכה לפופולאריות רבה ולהצלחה כלכלית בימי היישוב.
את שנות רווקותו בילה העיתונאי הצעיר בדירה ברחוב המגיד בתל אביב ולאחר נישואיו עבר לבית סמוך, ברחוב יהודה הלוי 88. בדירה זו, בקומה השלישית של הבניין, התכנסה גם חבורת העיתונאים שהחליטה לפרוש מ"ידיעות" בעקבות טענות על התערבות של מו"ל העיתון, יהודה מוזס. קרליבך הנהיג את החבורה וייסד עמה עיתון מתחרה בשנת 1948 בשם "ידיעות מעריב" ולימים: "מעריב". הוא נפטר בשנת 1956 בפתאומיות, כשהוא בן 47 בלבד.
בבית ברחוב יהודה הלוי נולדה בתו היחידה של העיתונאי, תקומה (כיום תקומה קרליבך-מנדאל), אשר יזמה את רעיון ההנצחה של אביה. "לפני כמה שנים ראיתי בתל אביב שלט על בניין שמסביר כי אומן תל אביבי גר שם בעבר. זה מצא חן בעיניי", מספרת הבת, כיום תושבת ירושלים, בהתייחסה לפרוייקט הנצחת אומנים ויוצרים של עיריית תל אביב-יפו. בפרוייקט הונצחו בשנים האחרונות כמאה אומנים וידוענים תל אביבים באמצעות לוח אבן הנתלה על חזית הבניין בו התגוררו.
מנדאל פנתה ליועצת ראש העירייה לענייני תרבות, חברת המועצה פרופ' זוהר שביט, וזו הבטיחה לקדם את הרעיון. "שיתוף הפעולה מצד העירייה היה מיידי והנחתי שזה ייצא לפועל במהרה", אומרת הבת, אך זו לא ציפתה לאכזבה שנכונה לה.
לפני מספר שבועות קיבלה טלפון מהעירייה לפיו בעלת הנכס ברחוב יהודה הלוי 88, עורכת דין רות אברהם, מסרבת בכל תוקף כי השלט ייתלה בחזית הבניין בן ארבע הקומות. אברהם הסבירה את סירובה בכך שבין אביה לבין שוכר דירתו קרליבך היו סכסוכים על רקע כספי.
מנדאל, שהייתה בת 12 כשאביה נפטר, אכן זוכרת ויכוחים בין האישים אך ממאנת להאמין לזיכרון הארוך של בעלי הבית. "אני זוכרת כילדה שהיו סכסוכים עם בעל הבית", היא אומרת. "גרנו בדמי מפתח כדיירים מוגנים עם סבתא שלי, אימא של אבא, ואולי זה הפריע לו כי רצה שנשלם יותר כסף. בכל מקרה, מדובר בריב בן יותר מחצי מאה. זה נראה לי די קטנוני לנטור טינה עד היום".
אז מה, תוותרי?
"איני מעונינת להיכנס לעימותים, יש דברים קצת יותר חשובים במדינה. מצד שני זה נראה לי מוגזם למשוך את זה במשך חמישים שנה. חשבתי לבדוק את האפשרות של תליית שלט בגדר מסביב לבית או לתלותו בבית הקודם שלו בתל אביב שאמי ואני לא גרנו בו".
מה את זוכרת מאבא?
"אני כבר לא יודעת אם מה שאני זוכרת זה מסיפורים או מהזיכרון שלי אבל הוא ללא ספק דמות דומיננטית בחיי. לא נתקלתי במישהו שאינו מכבד אותו ולא מכיר את תרומתו לעיתונות העברית. אני לא מבקשת מהציבור לבוא בכל שנה לבית הקברות אבל כשיש דברים אחרים שאפשר לעשות כדי להעלות את זכרונו - מה רע? באמת חשבתי שזה לכבוד לבניין ולבעליו ולא מזיק לאף אחד".
אין זה הסירוב הראשון בו נתקלת העירייה בבואה להנציח את אומני העיר. באופן מקרי וללא תיאום, גם בעלות הבתים שבו התגוררו השחקנית חנה רובינא והמשורר אלכסנדר פן, שניהלו ביניהם רומן, סרבו לקיבוע שלט בחזית בניינן. הסיבה לסירוב בעניינו של פן היה עברו "המפוקפק" של המשורר, שהיה ידוע בניאופיו ובאהבתו לטיפה המרה. לפני כחודשיים תמה הסאגה ארוכת השנים.
הפתרון היצירתי שמצאה העירייה: הנצחת האומנים על עמוד שקובע למדרכה לפני בתיהם, ברחוב גורדון 36 ובדיזינגוף 211. עם זאת, העירייה תסתייג בעתיד מפתרון מסוג זה בשל הכתמת העמודים על ידי כלבים ועוברי אורח.
את תגובת עו"ד רות אברהם, בעלת הנכס השוהה בחו"ל, לא ניתן היה להשיג. בנה, האדריכל מיקי אברהם, אישר כי המשפחה עומדת בסירובה אולם נמנע מלהרחיב על כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
