שירה ועוד חמישה
סיפורם של עוד שישה בוגרים מתיכון מכבים רעות שסיימו השבוע את קורס הטיס
עבור עומר להיות טייס נקשר עם חלום ילדות. "אני מניח שתמיד רציתי להיות טייס כי תמיד כשעבר מטוס בשמיים הסתכלתי עליו", הוא מספר.
"זה הלך והתפתח בזמן החטיבה והתיכון. יחד עם החברים, שהאבא שלהם טייס או בגלל השאיפה למצוינות והרצון להגיע רחוק, התחלנו לחשוב על זה ביחד".
איך התמודדת עם הקורס?
"הקורס מאוד קשה במיוחד בקטע המנטאלי של לחץ תמידי ומבחן יום יומי. הייתה אווירה קורסית, שכל מי שעשה קורס בצבא יודע מה זה אומר. זו הייתה התמודדות לא קלה אבל יש
אבא שלי טייס קרב ומאז שהייתי ילדה קטנה זה מאוד עניין אותי", מספרת שירה, טייסת מסוקי הקרב הראשונה ממכבים. "תמיד שמעתי סיפורים וחוויות ותמיד נמשכתי לספורט ולדברים פיזיים אז זה דיבר עלי. ככל שעבר הזמן אמרתי לעצמי שקורס טיס הוא המקום הכי מאתגר ומעניין שאני יכולה להתגייס אליו".
שירה מספרת כי שלוש השנים אותם עברה בקורס היו מאוד מגוונות וכי יש בהם הכל מהכל. "כל חצי שנה משתנים התכנים ומשתנות הדרישות. לפעמים יש הרגשה שהקורס מביא אותך לקצה היכולות שלך וכל פעם אתה מגלה שאתה יכול יותר ממה שחשבת שאתה יכול".
את טיסת הסולו הראשונה שלה עשתה על מסוק מסוג סייפן. "זו אחת הטיסות הכי מרגשות שיש, שזכורה ממש בחדות לעומת טיסות אחרות", היא נזכרת. "זו טיסה שמאוד מאוד חשובה לביטחון העצמי ולמסוגלות וזה מרגיש מאוד שונה כשאתה עולה לאוויר לבד. לפני הטיסה צריך לעבור מבחן זה מלחיץ ואז עולים לאוויר ומסתכלים סביב וזה מוזר שאין אף אחד איתי במסוק.
"לאט לאט נצמדים לדברים המוכרים ועושים את מה שצריך לעשות. איך שנוחתים כל החבר'ה רצים למסוק, שופכים עליך מים ונותנים לך צ'פחות בתחת. חוץ מזה שכאב לי בתחת זה כיף מאוד גדול והתרגשות גדולה. מאוחר יותר, כשטסתי לבד על הקוברה, הרגשתי שזו ממש זכות להיות איפה שאני ושסומכים עלי כשנותנים לי כזה כלי בידיים".
אוהד, טייס קרב מרעות, רצה להיות שחקן כדורגל מקצועי. לקראת הגיוס הגיע הזימון וכך זה התחיל. "זה לא היה החלום שלי אבל תמיד ידעתי שמדובר במשהו טוב", הוא אומר. "ברעות גרים הרבה אנשים מהחיל וזה משך אותי. ברגע שקיבלתי את הזימון אמרתי 'טוב, ננסה'. אם אני מסתכל על זה בדיעבד אז למרות כל הקשיים היה כיף לא נורמלי. מדובר במשהו מאוד ארוך וקשה לדמיין את הסוף. בכל שלב התמקדתי בסיום השלב הנוכחי ולא חשבתי על הסוף וזה הקל עלי".
ספר על רגעי המשבר שעברת.
"יש לא מעט כאלה בקטעים הפיזיים והמנטאליים. הכרתי כאן המון חברים וזה מאוד עוזר כי גם הם נמצאים באותו מצב ואחד תומך בשני. כמובן שיש גם את המשפחה שנותנת כוחות מהבית וההורים היו איתי לאורך כל הדרך".
איך אמך מתמודדת עם זה שאתה הולך להיות טייס קרב?
"היא גאה כמובן. עכשיו כשמתחילים להתקרב לפן המבצעי נראה לי שהיא קצת יותר לחוצה, אבל היא תתגבר כי זה מה שחייבים לעשות. היא דיברה איתי כמה פעמים והביעה בפני את החששות, שזה מלחיץ אותה אבל מבחינתי אין מה לעשות כי צריך בראש ובראשונה לתרום למדינה כי זה מה שדורשים מאיתנו".
"אבא היה בחיל האוויר המון שנים ויצא לי לגור בבסיסים", מספר ל', טייס תובלה מרעות. "משם בא הרעל לראות המראות כילד". ל' למד בארצות הברית וכבר בגיל 17 הטיס שם מטוס ססנה לבד. הוא החליט שזה הכיוון וחזר לארץ כדי להתגייס.
אל הקורס הגיע ל' כשהוא כבר קצין לאחר שאת הגיבוש הראשון לא עבר. הוא שירת במשך שלוש שנים במודיעין שדה ובנח"ל. "לפני שהגעתי לקורס עשיתי מסלול של שלוש שנים בירוקים", הוא משחזר.
"עשיתי מסלול ייעודי לקצונה ואחרי תקופה מסוימת בנח"ל ביקשתי שוב להגיע לקורס והפעם זה עבד. קשה לי להגיד שהקורס היה קשה כי זה משהו שלא אומרים. הוא היה מאתגר יחסית לשאר הדברים שעברתי בחיים כי יש פה אנשים ברמה מאוד מאוד גבוהה וצריך לעמוד בראף הזה".
הגעת לקורס בדרגת קצין ופתאום אתה הופך לחייל פשוט. לא מתסכל?
"היו רגעי שבירה. הגעתי לפה קצין ופתאום להפוך לחייל קטן שרץ כל היום מנקודה לנקודה ועוד מנתקים אותנו מהסביבה ואי אפשר לדבר עם החברה אז כן, צריך להסתגל לזה".
"זה לא היה חלום ילדות", מספר יובל, נווט קרב ממכבים. "קיבלתי את הזימון, התייעצתי עם החברים והמשפחה ועם הזמן התחיל להתעורר בי הרצון. הקורס קשה וזה בא לידי ביטוי אי הוודאות, בפחד לעוף מהקורס".
איך מתגברים על החששות?
"זה לא משהו ספציפי שעושים אלא לומדים לחיות עם ההתמודדות. המשפחה והחברים בקורס עוזרים אחד לשני. זה לא כל אחד לעצמו פה. בהתחלה נמצאים בהלם אבל יש כאן חבר'ה מהבית אז זה עזר כי לא מרגישים לבד לגמרי".
איך זה להיות בקורס עם בנות? זה גרם לכם לעודף מוטיבציה שאם היא יכולה גם אתם יכולים?
"לא הרגשתי שום הבדל מבחינת זה שצריך לעשות דברים אחרת. יש בזה משהו מיוחד כשיש בנות בקורס כאשר הרוב המוחלט זה בנים. הבנות לא גרמו לנו לעודף מוטיבציה כי לא הייתה תחרותיות מהסוג הזה".
אביו של אורן, נווט תובלה מרעות, טייס מסוקים ולמרות זאת הוא אומר שלא לחצו עליו בבית ללכת לקורס. "החלטתי ללכת לקורס כי אתה רוצה לעשות הכי טוב איפה שאומרים לך וזה מתנקז הרבה פעמים לקורס הזה".
איך עבר עליך הקורס?
"היה קשה, היה מגוון והיה ארוך. היו גם רגעי משבר. כל בוקר אתה קם ושואל את עצמך למה אתה פה אבל עוברים את התקופות הקשות עם החברים. יש מוטיבציה לשרת את המדינה ואנחנו מרגישים שאם לא נעשה את זה אף אחד לא יעשה. לדעתי, זה בא מהחינוך בבית, בבית הספר ומשיחות עם חברים".
נא להמתין לטעינת התגובות
