האוצר של בר-און
אולמרט מבטיח לתומכיו בקדימה שעדותו של טלנסקי תקרוס ב~17 ביולי ושהוא האיש שיוביל את קדימה גם בבחירות הבאות ד בפינה מחכים לו (עוד) שניים: צחי הנגבי ורוני בר~און, שעשוי להיות המועמד המפתיע לראשות הממשלה. סיכום השבוע של שלום ירושלמי
נשיא צרפת ורעייתו בבית הנשיא צילום: לע''מ
סרקוזי נתן כאן שואו מדיני ואישי, כדרכו, כמו בכל מקום שבו הוא מופיע. בשבוע שעבר ביקרתי בפריז ועמדתי מקרוב על מדד הפופולריות שלו, שמשתנה במהירות. כרגע יש לו 38 אחוזי תמיכה, והוא בקו עלייה, יש להודות. זה לא מספיק. קרלה ברוני, אשתו המצודדת, מכפילה אותו, וניכר בסרקוזי שהוא מקדם אותה אל קדמת הבמה כדי שתפזר עליו אבק כוכבים.
הבעיה היא שלא כל הצרפתים מתים על ההתערטלות הפומבית הזו. הם רוצים שהרומנטיקה של הנשיא שלהם תהיה ברקע, ולא בפרונט פייג'. תוסיפו לזה עוד כמה טעויות של הנשיא, שקשורות בבילויים על יאכטות של בעלי הון, ותקבלו עוד סיבה לצניחה הקלה במעמדו.
אני לא מומחה לצרפת ולא לסרקוזי ולרעייתו, אבל אחרי מעקב של יומיים יש לי הרושם שכל ענייני הטקסים, תרגילי הסדר וההמנונים מתחילים להימאס עליה. מדובר באישה חכמה ואינטליגנטית שעושה גם מוזיקה לא רעה, והפוזה של אשת לוויה נצחית לבעלה בביקורים רשמיים בכל העולם קצת זרה לה, נדמה לי. אולי אני טועה, אבל ראיתי אותה מקרוב בקבלת הפנים בכנסת, והיא נראתה לי די מיוסרת. בסוף עוד נקבל מורדת בסגנון סוניה פרס בגרסה צרפתית.
אגב, כאשר יצאתי מביתו של ראש הממשלה ביום ראשון שמתי לב שדגלי צרפת נתלו על האנטנות של מכוניות המרצדס השחורות באמצעות עניבות פרפר (פפיון) לבנות. תודו שזה נחמד.
2. ביום שני בערב, באותה חצר בבית ברחביה, קיבל אולמרט 300 פעילים של קדימה מרחבי הארץ לביקור תמיכה. הפעם הוא לא העז לאחר. להפך. הוא אפילו הקדים ויצא אל האנשים שחיכו לו, הצטלם, חייך ופיזר הבטחות לכל עבר. אולמרט הפגין ביטחון ונתן הצגת בחירות, כאילו לא מדובר בראש ממשלה שעומד להיפרד מאיתנו בזמן הקרוב, תודה לאל, אלא במועמד מבטיח של מפלגה פופולרית ורעננה שהולכת לכבוש את השלטון. אולמרט, בקיצור, התחפש שם לברק אובמה.
ראש הממשלה, אהוד אולמרט צילום: אי-פי
המצב בצפון מצוין, אמר אולמרט, ובאותה הזדמנות שכח והשכיח את המלחמה שעלתה לנו ב~165 הרוגים, ואת חזבאללה שאולי שילש מאז את כוחו; המצב הכלכלי טוב, הוסיף אולמרט, האבטלה בירידה, ואני עשיתי עוד כמה פעולות חסויות, שאי אפשר לדבר עליהן. בסיום דבריו הבטיח ראש הממשלה לאורחיו כי יפטר את שרי העבודה אם יצביעו בעד הקדמת הבחירות במהלך יום רביעי האחרון, מה שלא קרה.
לתומכיו בקדימה יכול היה אולמרט אפילו להבטיח שעדותו של טלנסקי תקרוס ב~17 ביולי ושהוא האיש שיוביל את קדימה בבחירות הבאות. לא פחות.
3. ביום שלישי יצא אהוד ברק לסיור בעוטף עזה. זו אחת הבעיות במדינה נוסח ישראל. בבוקר מבקר שר הביטחון ביישובי העוטף ובוחן מקרוב את הפסקת האש, או יותר נכון את הפסקת הרגיעה, ובערב הוא נפגש עם צחי הנגבי, שלום שמחון ואיתן כבל, שמבקשים לדחות את הקץ של אולמרט באמצעות איזו קומבינה שתוביל לפריימריס בקדימה. הראש הביטחוני והמוח הפוליטי~אנליטי מאפילים זה על זה. ההפסד הוא בעיקר של המדינה.
אהוד ברק התחיל מצוין את השבוע. הוא העביר החלטה בסיעת העבודה ברוב גדול, שלפיה יצביעו חברי הכנסת בעד הקדמת הבחירות בהצעה הטרומית לפיזור הכנסת שהועלתה שלשום. ברק הפך לרגע לאיש שמחזיר לדרך הישר את העגלה הממשלתית והפוליטית המידרדרת, על מטען השחיתות הגדול שהיא נושאת.
ברק הבין כי אי אפשר להמשיך לנוע עם ראש ממשלה, שהוא עצמו כינה את המשך כהונתו במונחים של נזק ביטחוני ופגם מוסרי. "בפינלנד ראש ממשלה מתפטר על מילת שקר", התלונן ברק.
אגב, בעניין עזה ברק מבין היטב על מה הוא מדבר. הציבור, למשל, רגיש מאוד לפעולה ברצועה בימים אלה. הוא עצמו לא הניע את הטנקים ואת הנגמ"שים עד לרגע זה מסיבה פשוטה. ישראל נכשלה במלחמת לבנון השנייה בגלל חוסר הניסיון של ראש הממשלה ושל שר הביטחון האזרחי שלו, ובגלל הרמטכ"ל שהגיע מחיל האוויר. ברגע זה יש אמנם שר ביטחון אמין ומיומן, אבל מה יקרה עכשיו אם המבצע בעזה ייכשל (ובתנאים של הרצועה, אין לו הרבה סיכויים להצליח). מה יגיד הציבור אז? שאין לו על מי להישען? השבר אכן יהיה גדול.
4. ברק הבין שצריך לשקם את המערכת הפוליטית מן היסוד, בעיקר אחרי פרשת טלנסקי, אחרת בבחירות הבאות יגיעו להצביע רק אנשים שיש אצלם בבית הפסקות חשמל. הוא לא נרתע מהאיומים של ראש הממשלה והודיע שיפיל את הממשלה גם אם יפוטר. זה היה יכול להיות התיקון הגדול של ברק, אחרי שקלקל את ההזדמנויות הגדולות שהיו לו בעבר.
פעמיים הוא החמיץ. אילו היה ברק רץ לבחירות מיד אחרי שנבחר לתפקידו ביוני 2007, הוא היה יכול לגרוף 28 מנדטים. אילו היה פורש ומוביל לבחירות אחרי פרסום דוח וינוגרד השני, גם היה עומד בהבטחתו לבוחר וגם מפיל את כל הדוח החמור על אולמרט וקדימה.
עכשיו שוב הגיעה שעתו הגדולה. האם הוא בעט בה? ברק, בתיווך הנגבי, הסכים שהפריימריס בקדימה יתקיימו ב~18 בספטמבר. מצד אחד הוא כפה על ראש הממשלה תהליך הדחה באמצעות החברים מקדימה, מה שהם התקשו לעשות בכוחות עצמם. מצד שני הוא זגזג שוב. ברק הרי הודיע כי הוא ילך עד הסוף וכי אינו נרתע מבחירות חדשות. התברר שהוא אכן חושש מאוד, ובצדק, מבנימין נתניהו. ברק הגיע ממש עד הבחירות וביצע סיבוב פרסה.
5. אולמרט זוכה בעוד חצי שנה בשלטון, וזו הטענה העיקרית נגד ברק, שכולם יודעים מה הוא חושב ואיך הוא עובד עם ראש הממשלה, אבל מנהל איתו את העניינים כבר שנה, עם הפנים לראש השנה. אולמרט הוא איש מספיק מנוסה וערמומי כדי לצאת בחודשים הקרובים בכמה יוזמות שישכיחו את הפריימריס בקדימה. הוא יעשה הכול כדי להראות כי הוא האיש הנכון בראשות הממשלה וכי לא ראוי להחליף אותו. "תהיה לי מורשת מדינית, Legacy", מבטיח ראש הממשלה לאחרונה.
שר הביטחון אהוד ברק במושב נתיב העשרה צילום: אריאל חרמוני משרד הביטחון
זה יתחיל, הוא מקווה, עם העדות הנגדית של משה טלנסקי ב~17 ביולי. לא בכדי תבע אולמרט כי מועד הפריימריס ייקבע אחרי העדות של האיש שחשף לפני העולם את פרצופו האמיתי ואת ההתנהגות הנלוזה של ראש ממשלת ישראל. אולמרט משוכנע כי יצליח, באמצעות פרקליטיו היקרים, לקעקע את העדות שלו, ובמקרה כזה אפילו יתמודד בעצמו על ראשות קדימה. ואם זה לא יקרה במשפט, יפעיל אולמרט את מכונת היחצנות שלו ואת הדוברים והעיתונאים הנאמנים כדי להוכיח שהוא ניצח את מגייס הכספים הקשיש מניו יורק.
אולמרט סירב השבוע להתחייב לברק כי לא יתמודד בפריימריס. לפעילי קדימה שהגיעו לביתו הוא הבטיח, כאמור, שיוביל אותם גם בבחירות הבאות. כך הוא הודיע גם בנאומו שלשום בכנסת. ברק אמר באחת ההזדמנויות לאולמרט כי גם עדות טלנסקי לא תשנה דבר, מכיוון שלא מדובר בעניין פלילי, אלא בנורמה ציבורית. הוא צודק. אולמרט יכול לנסות, אבל הוא לא יצליח. הציבור לא יקנה את התרגילים וההתחמקויות האין~סופיים מכל התיקים וההסתבכויות. בקדימה לא יסתכנו עם מועמד כזה לקראת הבחירות הבאות. תם עידן אולמרט. שלום ולא להתראות.
6. ובשולי הדברים, מומלץ לשים לב לשתי דמויות שכוכבן דרך בשבוע הזה. הנגבי הצליח לפשר בין ברק ואולמרט ומנע משבר פוליטי מיידי ובחירות מוקדמות. אני משוכנע כי בחירות כאלה היו כורח המציאות לטובת התיקון הפוליטי הכללי שהמדינה זקוקה לו, אבל בשיקולים של רווח והפסד הנגבי זכה בגדול. אפילו ברק כינה אותו "איש רציני, אמין וקר רוח". והנגבי, להזכיר, היה האיש שהדביק אחרי אסון צאלים ב' לברק את הכינוי "אהוד ברח".
רוני בר-און שר האוצר פלאש 90
הנגבי (53), יו"ר ועדת החוץ והביטחון, עומד היום למשפט על שורה ארוכה של מינויים פוליטיים שביצע במשרד לאיכות הסביבה. זו לא ההסתבכות הראשונה שלו עם גורמי החוק, ובעבר נחלץ מכמה פרשיות בעור שיניו, אחרי שכבר הוחלט להגיש נגדו כתב אישום. לפני חודש הוצעה לו עסקת טיעון בתיק הנוכחי, אבל הוא דחה אותה כי הבין שפירושה חיסול מוקדם של הקריירה הפוליטית שלו. הנגבי מקווה לצאת זכאי במשפט. אז הוא באמת יזנק קדימה.
האיש השני הוא שר האוצר רוני בר~און. בשקט~בשקט מחזיק בר~און כלכלה יציבה, פחות או יותר, בלי הרבה יחסי ציבור. הסירוב שלו להעניק קצבאות ילדים על פי דרישת ש"ס כדי להציל את הממשלה מנפילה ראוי להערכה, גם אם חל כרסום מסוים בעמדות הנחרצות במהלך השבוע. בר~און עוד עשוי להיות המועמד הנוסף שיצטרף למירוץ על ראשות קדימה. "אני לא מאשר ולא מכחיש את האפשרות הזו", הוא אמר לי שלשום.
נא להמתין לטעינת התגובות
