האם החוק מחייב מעסיקים לשלם לעובדים דמי הבראה?
תשלום דמי הבראה הוא חובה על פי דין. כדי לקבל את דמי ההבראה מומלץ קודם כל לפנות בכתב למעביד ולספק לו שהות סבירה לשלמם. רק אם הוא עומד בסירובו, אפשר להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה
תשלום דמי הבראה הוא חובה על פי דין. בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ובין ההסתדרות הכללית נחתם הסכם קיבוצי כללי המחייב תשלום דמי הבראה. מאוחר יותר, מכוח צו הרחבה, הוחל ההסכם על כלל המשק.
תעריף יום הבראה לעובדים במגזר הפרטי עומד על 307 שקל. בחלק ממקומות העבודה המאורגנים במגזר הפרטי הועלה התעריף ל-318 שקל. במגזר הציבורי התעריף גבוה יותר.
הזכאות להבראה קיימת רק לאחר תום שנת עבודה מלאה. מספר ימי ההבראה השנתיים שלהם זכאית עובדת בשנה הולך וגדל ככל שהעובדת צוברת ותק. אם השלמת 3 שנות עבודה אצל המעסיק, הנך זכאית לכל הפחות ל-17 ימי הבראה.
המועד לתשלום דמי הבראה נקבע בצו ההרחבה: "קצובת ההבראה תשולם באחד מחודשי הקיץ, מחודש יוני ועד חודש ספטמבר, אלא אם כן הוסכם או נהוג מועד אחר במקום העבודה".
במקרה שלכם, נראה שאין כל הסכמה או נוהג אחר, ולכן התשלום אמור להתבצע בין חודש יוני לבין חודש ספטמבר בכל שנה.
כדי לקבל את דמי ההבראה מומלץ קודם כל לפנות בכתב למעביד ולספק לו שהות סבירה לשלמם, שבועיים ימים, למשל. אם המעביד עומד בסירובו, אפשר להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, המצוי באזור של מקום עבודתך.
יש לשים לב לגבי הוראת ההתיישנות המיוחדת המצויה בצו ההרחבה: "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו."
משמעות הדברים: מבחינה כספית גרידא, עדיף לעובד להגיש תביעה בגין אי־תשלום דמי הבראה בעודו עובד במקום העבודה, שכן אז באפשרותו להגיש תביעה עבור תקופה של עד שבע שנים. לעומת זאת, אם התביעה תוגש לאחר סיום יחסי העבודה, יוגבל העובד בתביעתו לתקופה של שנתיים בלבד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
