תנועה מגונה: על ריקוד הטקטוניק
עם עשרות אלפי התיירים הצרפתים שהגיעו לכאן הקיץ, מאיים לכבוש אותנו גם ה"טקטוניק"-ריקוד מוזר שהומצא על ידי אומת הבגט, והולך ומשתלט על העולם. החדשות הטובות: הריקוד הזה הצליח לחלץ לא מעט בני נוער ממעגל הפשע והשעמום. החדשות הרעות: מי שרוקד אותו נראה כמו שילוב של איליין בניס מ"סיינפלד" ומייקל ג'קסון
במילים אחרות, מחזה לא נעים. ובכל זאת, ובניגוד לכל הסיכויים, מדהים לגלות שהצרפתים מתנועעים באחידות ובהמוניות, ונראים כמו אנשים שממש אוהבים לרקוד את ריקוד הטקטוניק כאילו היה גבינה מסריחה חדשה שרק יצאה לשוק. הריקוד, אם להיות לרגע דוד דביר, הוא שילוב בין היפ הופ, ברייקדאנס וטכנו, ופה ושם גם מזכיר את הליכת הירח של מייקל ג'קסון. מה שהחל כתנועות מגונות ברחבת מועדון זניח בצרפת הפך היום לאורח חיים של מאות אלפי צרפתים צעירים משולהבים, עם תספורת מזוהה-לרוב מוהוק, אופנת רחוב מיוחדת וכוכבים מצוירים סביב העיניים. דלוקים. ואם נדמה לכם שאתם הולכים לדלג על הטרנד הזה, שהולך ותופס תאוצה בכל העולם, כדאי שתתעשתו: הצרפתים מתעקשים להכתיר את הריקוד כ"הדבר הבא" ומפמפמים אותו בכל ערוץ, אתר ומגזין.
הריקוד הומצא לפני כחמש שנים במועדון הריקודים "מטרופוליס", הנמצא בפרבר רנז'יס הנושק לפריז. עד כה היה ידוע האיזור בקרב התיירים בעיקר בזכות השוק הסיטונאי הפועל בו בשעות הקטנות של הלילה, אבל בשנים האחרונות הוא חייב את פרסומו לטקטוניק הכובש. כמו שדרות למוזיקאי ארצנו, כך רנז'יס לרקדני מדינת הבגט.
ב"מטרופוליס" נפגשים מדי ערב "החבר'ה הטובים", צעירים משועממים שקרויים כך בשל חוסר הלינקג' בינם ובין מעשי הפשע שלוקחים נתח נרחב משעות יומם ולילם של צעירי הפרברים. הדי-ג'ייז במועדון החליטו על ניסוי שהתברר כהצלחה מטאורית: שילוב בין סגנונות מוזיקליים ותיקים שיצרו ריקוד מעורב בקרב קהל הרוקדים הקריאטיבי. מנהלי המועדון, שהרגישו שמתחת לאפם נרקם סגנון מוזיקלי חדש, מיהרו להמציא לתופעה שם יומרני משהו: טקטוניק (Tectonik), המורכב משיבוש כתיב של אותם לוחות ענק המרכיבים את העולם. השם מסמל בעיניהם את היווצרותו של עולם מוזיקלי חדש המורכב ממוזיקת טכנו-אלקטרונית.
ההתלהבות שבה התקבלה המוזיקה החדשה על ידי קהל הצעירים מעניינת לא פחות מהתהוותו של אותו קו מוזיקלי מיוחד. ילדי הטקטוניק הרגישו כנראה שסגנון ריקוד הטכנו שייך לדור אחיהם הגדולים, ואילו ההיפ הופ והברייקדאנס אפילו עוד יותר רחוקים מהם. מתוך אותו ריק ומהצורך של שכבת גיל זו להטביע חותם אישי, נוצר ריקוד הטקטוניק, דרך אחרת ורעננה שהמציאו על מנת להביע את עצמם.
"החבר'ה הטובים" לא הסתפקו במפגשים במסיבות ביתיות או באותו מועדון, והחלו להפיץ את תורתם ברחבי פריז. במקום להסתובב בלילות ברחובות בין מכוניות שרופות ומרדפים משטרתיים, כמו שעשו לפני שנתיים בני נוער אחרים מהפרברים הפריזאיים, בחרו הצעירים לרקוד בכיכרות המפורסמות של פריז ולאט לאט לכבוש את צרפת כמעט בכללותה.
רחבת פומפידו שבפריז, וזו שליד האופרה בליון, בישרו על תחילתה של התופעה. בסתיו האחרון זה כבר היה נוק אאוט לטובת הטקטוניק, כשקטעי צילום ביתיים של הרוקדים החלו להופיע באתרי האינטרנט הפופולריים בעולם. עשרות סרטוני וידיאו, מצולמים במוסך הביתי או בחדריהם של המתבגרים, גדשו את אתרי שיתוף הקבצים. וכך, מתופעת שוליים אוונגרדית הנרקדת במועדון לילי, החלו המוזיקה, הריקוד ובעיקר סגנון הלבוש עושים את דרכם אל עבר הקהל הרחב, באור יום ובשלל בגדים צבעוניים ותסרוקות א-לה פאנק.
התופעה החברתית החדשה באה לידי ביטוי בחוויה מוזיקלית תנועתית ואופנתית, שנרקחה לה מעצמה, ככה סתם, אפילו מבלי שאנשי המוזיקה והשיווק נאלצו להפעיל ולו תא אפור אחד כדי לשכנע את כולם לקום מהספה ולפתוח את הארנק למשמע אותם צלילים.
בסתיו האחרון פנו בעלי אותו מועדון מפורסם אל הדי-ג'יי הצרפתי דיוויד גואטה ושיתפו אותו בסוד התופעה. גואטה, המשמש כיועץ לחברת מוזיקה ביום ואת לילותיו מבלה מאחורי עמדת התקליטן, מיהר לקחת את התנועה החדשה תחת חסותו של EMI, המותג המוזיקלי אותו הוא מייצג. כוחות השיווק שחברו בזאת אל אלפי האוהדים הקימו להקת רקדנים רשמית, המציאו תחרויות ריקוד ומיהרו להוציא דיסקים של אוספים שירקידו את כל אירופה ואסיה הקיץ הזה. לאחרונה חזרה הפמליה מסבב הופעות ביפן, בארצות הברית ובמרוקו, תוך התלהבות שהולכת ומידבקת. וכך, שילוב של תופעה שולית שפגשה את אנשי השיווק הנכונים בזמן המתאים, הוציא את הטקטוניק מהאנונימיות שעטפה אותו במשך לא מעט שנים.
המשטרה, אנשי חינוך והורים מודאגים החלו להתעניין בחשש בתופעת הריקוד, אך הם בהחלט יכולים להיות רגועים. מדובר, כאמור, בחבר'ה טובים. הערכים המלווים את התופעה המכונה בקיצור-TCK שיתופיות, שמחת חיים, טיפוח הגוף מבפנים ומבחוץ, תעוזה ויחסים טובים עם שומרי החוק וחברים הם הפן המעניין ביותר של התופעה. מה שגם מסביר את מידת החשדנות המלווה אותה, הרי בכל זאת מדובר בבני נוער שאמורים להיות מרדנים.
אבל אולי דווקא על רקע ההיסטוריה רצופת המרדנות של שכבת גיל זו, שהניבה בעבר סגנונות מוזיקה וריקוד (כמו הברייקדאנס או ההיפ הופ) שבהם האגרסיביות העצורה ברוקד משתחררת החוצה כשזה האחרון בוחר להתנתק מהקיים הן מבחינה מוזיקלית והן בתנועות הגוף, דווקא הטקטוניק נתפס כסגנון ריקוד הרבה פחות מאיים ואפילו ככזה הקורא לאחווה ולפיוס. עושה רושם שאותם ילדים טובים לא מחפשים בעיות או אמירות גדולות, הם רק רוצים לרקוד.
המסרים החיוביים קרצו מיד לכל החברות שמוצריהן מיועדים לאותו חתך גילאים של 15 עד 25. תחנת הרדיו הצרפתית האוונגרדית NRJ, המיועדת למאזינים צעירים, ואנשי חברת התקליטים EMI מממנים את הילולות הקיץ הקרובה: סבב הופעות רחוב שיימשכו אל תוך הלילה והדיסקוטק של רקדני תחרויות הטקטוניק, בכל רחבי צרפת. כדי שהשמחה תהיה מושלמת, ייצא בחודש שעבר לחנויות המוזיקה בצרפת DVD שלו חיכו כל אוהדיה-TCK המדגים, צעד אחר צעד, קפיצה אחר ניתור, איך תוכלו גם אתם לכבוש את רחבת הריקודים. וגולת הכותרת החינוכית: בסתיו הקרוב ייפתחו שיעורי ריקוד TCK במתנ"סי פריז.
בקיצור, גם אם תרצו, לא תוכלו להימלט מציפורני הריקוד הטקטוני. ישנו סיכוי יותר מסביר שתפגשו אותו, פנים אל פנים, בחתונה הבאה שאליה תלכו.
נא להמתין לטעינת התגובות
