מזג אוויר תל אביב 25° | ירושלים 22° | חיפה 25°
ראשי » תרבות ופנאי » אמנות

בלי מילים: על סיפורו של איש בודד

מזה שנתיים שעופר עמרם מציג את "סיפורו של איש בודד" על הבמה האינטימית של צוותא 2. הצגתו של עמרם, בלי מילים ועם הרבה תנועה ובובה המגלמת דמות ממשית על הבמה, זוכה לשבחים בפסטיבלים בעולם

נועה רובין | 17/8/2008 16:11 הוסף תגובה שמור במזוודה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
סיפורו של איש בודד
סיפורו של איש בודד צילום: אבי נתן
ההצגה "סיפורו של איש בודד" עלתה על הבמות באוקטובר 2006, במסגרת פסטיבל עכו של אותה שנה. ההצגה, סיפור בלי מילים על אדם בודד המסתגר בחדרו, המייחל לחיי אהבה ומשפחה ובונה לעצמו עולם בו הוא מפיג את הבדידות בעזרת בובה, אותה הוא מאניש ועמה הוא מנהל מערכת יחסים מיוחלת. כל זאת, עד שנכנסת לחייו אישה בשר ודם, בגילומה של רננה רז. עופר עמרם הוא האיש הבודד בהצגה, ויחד עם רז מלווה אותו גם השחקן אולג רודובילסקי, הוא מספר הסיפור - המפעיל.

מאז הוצגה לראשונה בעכו הספיק עמרם, שאחראי על הבימוי, הכתיבה, עיצוב התאורה, התפאורה והתלבושות לנדוד עם ההצגה בפסטיבלים ברחבי העולם, מגרמניה ופולין ועד קמרון ולקטוף פרסים בפסטיבלים, בין היתר את פרס קיפוד הזהב בשנת 2007, פרס היוצר המבטיח מטעם קרן תרבות אמריקה ישראל בשנת 2006 ופרס הבימוי והשחקנית הטובה לרננה רז בפסטיבל באי פומורסקי בפולין. כיום, לצד שיתוף פעולה נוסף עם רז בהצגה "אוב", מציג עמרם את "סיפורו של איש בודד" במסגרת קבועה, פעם בחודש, באווירה האינטימית של צוותא 2.

"המסגרת של הפרינג' בצוותא מאפשרת להעלות את ההצגה באופן קבוע פעם בחודש. האולם בצוותא מתאים להצגה, מלכתחילה רציתי שהאולם יותאם לחומר, רציתי שגם הקהל ירגיש שהוא חלק מהחדר הסגור של האיש על הבמה, שממש ירגיש שהוא יושב בחדר ונמצא במרכז העניינים".

ההצגה, על אף הנושא המאד מדוייק שלה, היא מהסוג שמאפשר פרשנויות רבות.
"זה דבר שבאמת קורה, כמו לראות תמונה או ציור וכל אחד אומר מה שהוא חושב שהתמונה משקפת. משהו בעלילה נותר פתוח ולכן הפרשנות בכל פעם היא נורא אחרת. יש מי שחושב שמדובר ביחסי שליטה שמתבטאים בשליטה בבובות ובמוקדי האהבה".

אילו פרשנויות מיוחדות שמעת מאנשים בקהל?
"מישהו פעם סיפר לי שחשב שמדובר בגבר שאיבד את האהובה שלו ובנה דמות, את הבובה, בדמותה וכשהאהובה חוזרת, הוא לא מצליח ליצור איתה קשר ממשי כי הוא פיתח מערכת יחסים שלמה עם הבובה".

"סיפורו של איש בודד" אינה הצגה בה יושמעו מונולוגים ארוכים או דיאלוגים סוערים בין שחקניה. עמרם מפעיל את הבובות בשקט, נותן להן את הבמה והופך אותן לדמויות מן המניין, בלי דיבוב ובלי קול. "בעיניי העולם של הבובות הוא שקט. קשה לי לראות הצגות בהן מדבבים את הבובה. רציתי הצגה בה הבובות משחקות תפקיד, רציתי לשמור על יכולת הפיענוח של הקהל שיוכל להשלים את סיפור הבובה בעצמו, זה משהו שאני מאד אוהב".

איך בכלל התחיל העיסוק שלך בבובות?
"למדתי משחק בניסן נתיב, לימודי משחק קלאסיים והתחלתי להתעניין הן בתחום הבובות והן בתיאטרון-מחול. מאוחר יותר הצטרפתי לצעירי הבימה להצגה שהיה בה שימוש בבובות ופשוט למדתי תוך כדי העבודה".

והיום זה נתיב שאתה ממשיך ללכת בו? גם ההצגה הבאה תהיה הצגה עם בובות?
"עשיתי השנה עבודה ללא בובות, גם היא עם רננה רז, שנינו משחקים ב"אוב" יחד, הצגה המבוססת על "הדיבוק". אני חושב שהבובות הן כלי לספר סיפור, אני מתעניין בכל מיני סוגים של תיאטרון ולשימוש בבובות צריכה להיות הצדקה, זה צריך להיות קשור למחזה, לסיפור".

כהצגה ללא מילים, לתנועה יש חשיבות מאד גדולה. איך בנית את הכוריאוגרפיה?
"כתבתי את כל הסנריו שקורה על הבמה, את כל הפעולות, וכשבאנו לבנות את זה התנועה הגיעה בקלות, היא נבעה מתוך החומר הכתוב. יש קטעים אגרסיביים או אירוטיים ויש קטעים פיוטיים שחוזרים על עצמם, ידעתי שאני רוצה שכל סוגי הסצנות יהיו בתנועה".

כיצד התחיל שיתוף הפעולה עם רננה רז?
"הכרנו בעבודת בובות ששנינו היינו אמורים להשתתף בה, אני בסוף לא הופעתי בה. כשהחלטתי לעבוד על ההצגה ראיתי את רננה מולי וידעתי שהיא מי שאני רוצה לעבוד איתה. שיתוף הפעולה התחיל בכך שהיא הביאה את עצמה ואת הניסיון שלה כרקדנית ואני הבאתי את הסיפור. היכולות שלי בתנועה ובכוריאוגרפיה השתכללו עם הזמן והיכולת שלה בהתייחסות אל הסיפור השתכללה גם היא".

את התנועות בהצגה מלווה מוזיקת צ'לו, אותה ניגן יובל מסנר, אשר מותאמת בכל פעם לסצנה, לפעמים אגרסיבית וחזקה, לפעמים מונוטונית ולפעמים משדרת אינטימיות ועדינות. המוזיקה בוקעת מפטפון ישן שמונח בצד הבמה ומופעל על ידי הדמויות. "הרעיון המקורי הוא שאולג מספר את הסיפור ויוצא את כל התמונות האלה, תוך שהוא משתמש באמצעים בימתיים. אחד האמצעים הוא המוסיקה. ידעתי שאני רוצה

פטיפון, שייצור הד וייתן תחושה וסאונד של אגדה, המוזיקה כולה היא צ'לו שנותן תחושה אינטימית וישנה", מספר עמרם, "כל המנגנונים שיוצרים את הסצנה חשופים, הבובות, המפעיל וגם המוזיקה. הצ'לו לדעתי הוא הכלי הקרוב ביותר לסאונד אנושי, זה כלי בודד, לדוגמה  בסונטות של באך לצ'לו אפשר לחוש במלנכוליות. זה משהו שמאד מרגש אותי. בגלל שכל ההצגה מהודקת ויש מספר מסויים של מחוות וסצנות שחוזרות על עצמן רציתי ליצור עולם סגור, אינטימי ומהודק, וכאן הצ'לו מוסיף מימד בודד ואינטימי. יש סולו, דואט, טריו ורביעייה, מבנה ששומר על תחושת הבדידות".

כאמור, ההצגה מטיילת בעולם בשנתיים האחרונות וקוטפת שבחים רבים. העובדה כי ההצגה אינה עוסקת במילים, אלא משתמשת בתנועות ובמוזיקה, מאפשרת גם לאנשים שאינם דוברי עברית להתחבר אליה.

אלו תגובות קיבלת בפסטיבלים בהם הופעתם?
"ההצגה קיבלה תגובות שמאד מתאימות לרוח הדברים בכל ארץ בה הגענו. בגרמניה התגובות היו מאד מאופקות ואנשים ניהלו דיון מאד אנליטי על ההצגה, בפולין שלושה אנשים רצו לחדר ההלבשה בעיניים דומעות. כל תרבות הגיבה אחרת, ההצגה היא מאד אוניברסלית, בגלל שהיא בלי מילים חשוב לי שהיא תגיע גם לאנשים שאינם דוברי עברית, ובארץ אולי נמנעים מלהגיע לתיאטרון לראות הצגות. באופן כללי בדידות היא משהו שכל אחד מרגיש וכל אחד רואה בצורה אחרת. באסטוניה למשל אמרו לי שהבדידות מציירת את האדם כמאד מבוגר, כל אחד מרגיש אחרת".

סיפורו של איש בודד בתיאטרון צוותא, ההצגות הקרובות מחר - ב-18 באוגוסט בשעה 21:00 וב-4 בספטמבר בשעה 20:30.



תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
הכי נקרא
הכי מדובר

סקר

מי הכוכב שיילך הביתה?