סיפור האהבה של ליברכט וחנה ארנדט
הסופרת סביון ליברכט חוזרת לזיכרון השואה במחזה חדש שבו היא מתארת את סיפור אהבתם של הפילוסוף הגרמני היידגר והחוקרת היהודייה המושמצת חנה ארנדט. "היא הייתה נביאה פוליטית"
יונתן אסתרקין | 25/6/2008 7:15
אחת הפרשות המכוננות בתולדות מדינת ישראל עומדת במרכזם של שניים מהמחזות המקוריים שפותחים את העונה הקרובה של תיאטרון בית לסין ושנחשפו על ידו אמש.
משפט אייכמן שנערך בשנת 1961 היה התמודדות ראשונה של מדינת ישראל עם זיכרון השואה וקיבע לטוב ולרע את ההתייחסות הממלכתית לנושא הטעון, מאז ועד היום. "אנדה", המחזה החדש של הלל מיטלפונקט שאף יביים ושיועלה בספטמבר, עוסק בסיפור אהבה בין ניצולה לבין עורך דין צעיר על רקע המשפט והטלטלה הפוליטית שיצר.
"הבנאליות של האהבה" של סביון ליברכט, שאמור לעלות מיד אחריו, עוסק בסיפור האהבה בין הפילוסוף הגרמני תומך הנאציזם מרטין היידגר לבין החוקרת היהודייה חנה ארנדט, שספרה המפורסם על משפט אייכמן שימש בסיס לאין ספור התקפות עליה מצד הממסד הישראלי הצעיר.
המחזה, שנכתב על ידי ליברכט לפני כשנתיים, רץ בימים אלה בהצלחה באירופה ובעיקר בגרמניה, בישראל יביים אותו אבישי מילשטין. לדברי ליברכט, בהתחלה חשבו שלא יהיה לו קהל, אבל ההצלחה בחו"ל שכנעה את בית לסין.
"היא מעלה שם האשמות מאד קשות על ההנהגה הציונית והיהודית", אומרת ליברכט על ארנדט וספרה. "ממש מאשימה את הקורבנות שהם חלק ממנגנון ההשמדה הנאצי. היא טענה שכל המשפט הזה הוא משפט ראווה פוליטי שעורך בן-גוריון למטרות פנימיות ושלמדינת ישראל אין בכלל זכות לשפוט את אייכמן. בתגובה היא הותקפה וכונתה שונאת ישראל. הסערה הזאת שנוצרה סביבה הייתה הדבר הראשון שלמדתי עליה ושמשך אותי לסיפור שלה".
יש לסיפור גם משמעות פוליטית אקטואלית?
"בוודאי שיש, כיוון שהיא הייתה סוג של נביאה פוליטית, שחזתה עוד לפני הקמת מדינת ישראל שבסופו של דבר נמצא עצמנו מבזבזים את כל כוחנו על המלחמה בערבים ולא יישארו כוחות לפיתוח מדעי ורוחני. היא גם התנגדה להחרמת אדמות ערביות מצד הקיבוצים והמושבות. ממש סוג של פוסט-ציונית. מצד שני היא הייתה אוהבת ישראל גדולה וחרדה מאד לגורלה של ישראל. כך שהתגלמו בה אני חושבת הסתירות הגלומות בכולנו".
ומבחינה פסיכולוגית אישית יותר?
מדובר בסיפור אנושי מרתק ולא לגמרי מובן. היידגר, פילוסוף דגול לכל הדעות ומרצה גאוני, היה מורה שלה. היא התאהבה בו אהבה די חד צדדית. הוא מעולם לא התנצל על תמיכתו בנאצים, כך שזה מעניין איך סיפור אהבה כזה יכול להתקיים. ריתק אותי לעסוק בגורלם של יהודי גרמניה, באהבה החד צדדית שלהם לתרבות הגרמנית שבגדה בהם ובטרגדיה שלהם".
זה נושא שמעסיק אותך הרבה, השואה. הוא נכח גם במחזה אחר שלך "סינית אני מדברת אליך".
"כן זה נכון. אני מה שנקרא דור שני קלאסי. שני הוריי ניצולי שואה כך שאני מכירה את אופן הדיבור, את ההתייחסויות, הטראומות והקשיים ממקור ראשון, כך שזה מרגיש לי מאד נוח בבית לעסוק בזה בכתיבה. אני מרגישה שאני אומרת את האמת".
מעבר לשני המחזות הללו יעלו בשנה וחצי הקרובות בבית לסין גם מחזות חדשים מאת הדר גלרון, גורן אגמון, גדי ענבר ועוד אחד של ליברכט, וכן מחזות מוזיקליים מאת סטיבן זונדהיים, מחזות הזמר "אוליבר" ו"המצעד", "אילוף הסוררת" עם מיה דגן וליאור אשכנזי ו"הדוד וניה" עם אשכנזי וששון גבאי.
סביון ליברכט. צילום: יח''צ
משפט אייכמן שנערך בשנת 1961 היה התמודדות ראשונה של מדינת ישראל עם זיכרון השואה וקיבע לטוב ולרע את ההתייחסות הממלכתית לנושא הטעון, מאז ועד היום. "אנדה", המחזה החדש של הלל מיטלפונקט שאף יביים ושיועלה בספטמבר, עוסק בסיפור אהבה בין ניצולה לבין עורך דין צעיר על רקע המשפט והטלטלה הפוליטית שיצר.
"הבנאליות של האהבה" של סביון ליברכט, שאמור לעלות מיד אחריו, עוסק בסיפור האהבה בין הפילוסוף הגרמני תומך הנאציזם מרטין היידגר לבין החוקרת היהודייה חנה ארנדט, שספרה המפורסם על משפט אייכמן שימש בסיס
המחזה, שנכתב על ידי ליברכט לפני כשנתיים, רץ בימים אלה בהצלחה באירופה ובעיקר בגרמניה, בישראל יביים אותו אבישי מילשטין. לדברי ליברכט, בהתחלה חשבו שלא יהיה לו קהל, אבל ההצלחה בחו"ל שכנעה את בית לסין.
"היא מעלה שם האשמות מאד קשות על ההנהגה הציונית והיהודית", אומרת ליברכט על ארנדט וספרה. "ממש מאשימה את הקורבנות שהם חלק ממנגנון ההשמדה הנאצי. היא טענה שכל המשפט הזה הוא משפט ראווה פוליטי שעורך בן-גוריון למטרות פנימיות ושלמדינת ישראל אין בכלל זכות לשפוט את אייכמן. בתגובה היא הותקפה וכונתה שונאת ישראל. הסערה הזאת שנוצרה סביבה הייתה הדבר הראשון שלמדתי עליה ושמשך אותי לסיפור שלה".
יש לסיפור גם משמעות פוליטית אקטואלית?
"בוודאי שיש, כיוון שהיא הייתה סוג של נביאה פוליטית, שחזתה עוד לפני הקמת מדינת ישראל שבסופו של דבר נמצא עצמנו מבזבזים את כל כוחנו על המלחמה בערבים ולא יישארו כוחות לפיתוח מדעי ורוחני. היא גם התנגדה להחרמת אדמות ערביות מצד הקיבוצים והמושבות. ממש סוג של פוסט-ציונית. מצד שני היא הייתה אוהבת ישראל גדולה וחרדה מאד לגורלה של ישראל. כך שהתגלמו בה אני חושבת הסתירות הגלומות בכולנו".
ומבחינה פסיכולוגית אישית יותר?
מדובר בסיפור אנושי מרתק ולא לגמרי מובן. היידגר, פילוסוף דגול לכל הדעות ומרצה גאוני, היה מורה שלה. היא התאהבה בו אהבה די חד צדדית. הוא מעולם לא התנצל על תמיכתו בנאצים, כך שזה מעניין איך סיפור אהבה כזה יכול להתקיים. ריתק אותי לעסוק בגורלם של יהודי גרמניה, באהבה החד צדדית שלהם לתרבות הגרמנית שבגדה בהם ובטרגדיה שלהם".
זה נושא שמעסיק אותך הרבה, השואה. הוא נכח גם במחזה אחר שלך "סינית אני מדברת אליך".
"כן זה נכון. אני מה שנקרא דור שני קלאסי. שני הוריי ניצולי שואה כך שאני מכירה את אופן הדיבור, את ההתייחסויות, הטראומות והקשיים ממקור ראשון, כך שזה מרגיש לי מאד נוח בבית לעסוק בזה בכתיבה. אני מרגישה שאני אומרת את האמת".
מעבר לשני המחזות הללו יעלו בשנה וחצי הקרובות בבית לסין גם מחזות חדשים מאת הדר גלרון, גורן אגמון, גדי ענבר ועוד אחד של ליברכט, וכן מחזות מוזיקליים מאת סטיבן זונדהיים, מחזות הזמר "אוליבר" ו"המצעד", "אילוף הסוררת" עם מיה דגן וליאור אשכנזי ו"הדוד וניה" עם אשכנזי וששון גבאי.
נא להמתין לטעינת התגובות
