הידרה - קסם מפלצתי

גבי אלדור  | 30/5/2008 9:00

מעבר לעולם, ממש מאחורי הקיר, יש עוד עולם. שם נשמעת צהלת סוס ובטישות פרסות מתקרבות ומתרחקות, ויש גם ים וצליל גלים וציפורים.

על הבמה, העולם הזה קיים ויש לו חוקים אחרים. לאנשים שמתקיימים בעולם של ענבל פינטו ואבשלום פולק יש קושי לעמוד, כי הם רגילים, או משתוקקים, לעוף, והם עילגים, נוטים אחרי כל רוח, ועפים בכל הזדמנות.

מהעבודות העשירות והמפורטות של פינטו ופולק נותרו כמה סימני היכר - פתח בקיר האחורי, חרך הצצה לעולם פלאי שאיננו יודעים עליו הרבה. רתמות תעופה פינו מקום למקל ארוך המשמש סולם, עמוד לטיפוס, מוט שרקדניות יכולות להיתלות עליו ובעזרת גברים לבושים בפראקים שחורים, יכולות להתעופף.

קבוצת הרקדניות המעולות בשמלות רכות מזכירה בלטים רומנטיים מהמאה ה-18, כשסילפידות - מעין פיות - היו עולות על הבמה אחוזות בחוטי ברזל מוסתרים בעננים או בעלי פרח. כאן כאילו אין בכוחן לעמוד, הן נושרות על רצפה או נתפסות במוט כדי להיות במקום המיועד להן - באוויר.

הגברים בתחילה משמשים כמו בתיאטרון הבונרקו היפני, שם העוזרים כביכול בלתי נראים. בהמשך הם שם כדי להעריץ ולעזור, וזהו נוסח אירוני ומשועשע של עקרונות הבלט של עולם קסמים.

כמו חלקיקי חלום עולים דימויים חסרי פשר אך מלאי תמיהה ויופי, חול נושר בזרם קל על הבמה, איש

עם שמשייה קטנה עומד ומתבונן.

פה ושם חוסר הפשר הוא בעוכרי המחול - זוג הרקדנים היפנים אפשריים כמובן בעולם שקובע את חוקיו שלו, אבל הם נותרים מחוץ להתרחשות הכללית, ותפקידם לא ברור. התאורה והמוזיקה תומכים בקסם. זו יצירה תענוגית, כמו חופשה בארץ-לא-כאן. 

"הידרה", ענבל פינטו ואבשלום פולק, בכורה בפסטיבל ישראל 2008