 |
/images/archive/gallery/286/035.jpg לא רוצים להתנתק
 |
|
|
| "ההתנתקות" בגימטריה זה סכנת נפשות |
|
| נתגלו ניצני אמנות פוליטית מכיוון המתנגדים להתנתקות. מה בין ביטויי המחאה היצירתיים של הימין למחאה האמנותית של השמאל ומי צועק יותר חזק |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שי טרייטל, מקור ראשון
7/4/2005 10:09 |
|
|
|
|
|
|
|
מסתבר שיש פעילות
אמנותית גם בזירת ההתנגדות להתנתקות. למרות החשש המסוים של אמנים ליצור עבודות שייתפסו כמגויסות, כאלה שמגיעות מטעם, עם נטייה קלה לפלקטיות – אמנות עם אמירה אקטואלית היא לא עניין יוצא דופן. קל לראות איך במחנה השמאל הדברים נראים פשוטים יותר, מופעלים כאילו נשלטו על ידי טייס אוטומטי. הצגות פוליטיות, שירה מגויסת, אמנות עם אמירה ברורה – כל אלה נמצאים בשפע לאורך השנים, מושכים בעקבותיהם דיונים ערים, בדיקת גבולות חופש הביטוי והפגנות של הצד השני. הצעדים שעושה האגף הימני בשדה הזה נראים, לעומת זאת, מהוססים למדי ונוטים לאיזו עדינות מרוככת. בכל מקרה, הם עדיין לא הגיעו לשלב שבו הם מעוררים דיון מספק, או אפילו פרובוקציה שיכולה ללבות שיח ציבורי. אלא שאף שהתהודה שקטה עדיין, דברים אכן מתרחשים.
בשבוע הבא יעלו בנות מגמת התיאטרון במכללת 'אמונה' את המחזמר 'נעמי', העוסק בדמותה של נעמי שמר. הבכורה, טוענת רבקה מנוביץ' הבמאית (בשיתוף עם איריס שביט), היא אירוע תרבותי-תיאטרלי שטרם נראה בחברה הדתית-לאומית.
העלילה ממוקמת ביישוב צור-נדיב שבדרום הארץ, בתקופה סוערת בענייני ההתיישבות, בה מנסות בנות המקום להעלות הצגה על נעמי שמר יחד עם שחקניות המגיעות מגווניה השונים של החברה. אהבתה של שמר לארץ ישראל, דעותיה הפוליטיות (שהושתקו, על פי היוצרות) והשירים המגוונים הם מרכז ההצגה. במקביל עולים וצצים קונפליקטים שונים – אישיים, חברתיים ולאומיים. זוהי הפקה של "תיאטרון בתוך תיאטרון", שמאפשרת רבדים שונים ומסקרנים מבחינת טקסט ובימוי.
מנוביץ' התחילה בפעילות לפני 15 שנה. "רצינו לעשות הצגות ולא היו לנו אנשי מקצוע משלנו. התחלנו להבין שלא ניתן להתחמק מזה. הקמת היחידה לתיאטרון בחינוך הממלכתי-דתי הצמיחה גם את המגמה לתיאטרון במכללת אמונה. אחר כך באו אלי בנים ואמרו שהם רוצים גם. הצלחתי לתפוס את שולי רנד, שבדיוק חזר בתשובה, ומזה גם יצא תיאטרון 'תאיר'".
-האם 'נעמי' היא עשייה של תיאטרון פוליטי?
"יש מחלוקת סביב השאלה האם התיאטרון הצליח לשנות היסטוריה. לדעתי, חנוך לוין עם 'מלכת האמבטיה' הרס את הציונות. אנחנו תיאטרון לאומי אמיתי".
מנוביץ', העמלה כעת על דוקטורט בנושא 'יהדות ותיאטרון', אומרת ש"עם ישראל החרים במשך 4,000 שנים את התיאטרון. יש בעיה: הציבור שלנו לא היה צריך תיאטרון יותר מדי. אין אצלנו חינוך להליכה להצגה". כעת, עם הרצון ליצור ב'נעמי' שפה תיאטרלית שתתאים הן לקהל היוצרים והן לקהל הדתי-לאומי, שוקדת מנוביץ' על פתרונות יצירתיים. ההצגה תעלה בשתי גרסאות: קהל נשים וקהל מעורב.
-מה ייעשה, למשל, עם הבנות המחוללות מול גברים?
"אנחנו מקבלים ייעוץ מרב, והמגבלות ההלכתיות שאנו מקבלות עלינו אמורות ליצור סגנון. בעניין הריקוד, השתמשנו בפעלולי תאורה שנרתמים לטובתנו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נעמי שמר. צילום: פלאש 90
|
|
|
 |
|
 |
|
'התנתקתי, לא שאלו אותי'
|
|
|
 |
|
|
|
נועם בלויגרונד (31) למד ב'מעלה' ועבר לחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. אחת לכמה שבועות הוא מגיע עם חברים למדרחוב נחלת-בנימין בתל-אביב.
"אנחנו לבושים בבגדים רגילים", הוא מספר. "פלנלית מכסה לנו את העיניים, ומעליה מצוירות עיניים מחייכות. הפה שלנו גם הוא מכוסה ומעליו שיניים צוחקות, בוהקות במלוא האושר. בידינו אנו אוחזים מזוודות שעליהן כתוב: 'התנתקתי, לא שאלו אותי'".
"הלכנו בכוונה ל'מגרש חוץ'. תיאטרון אמור לעורר תגובה, וכך זכינו גם להרבה קיתונות של בוז. הצלחנו להפעיל אנשים רגשית, שלא יהיו מנותקים מהסיפור הזה".
הוא נהנה מכך שאצל הצופים נשאר סימן שאלה. "אומרים לי – זה לא מספיק ברור אם אתם בעד או נגד". לדעתו, המסרים שמשדרים חבריו לדעה בימין חוטאים לעתים בפלקטיות ובתעמולתיות. "הציבור בימין מאוד תמים", הוא מסביר. "הוא כל כך 'בפנים', כמו ילד שלא מסוגל להתרחק מההצגה שהוא צופה בה".
דווקא את מסר האהבה לארץ, המסר של הימין, הוא אומר, קל יותר להעביר דרך הבמה. "היצירה שלנו מגיעה ממקום הרבה יותר מעודן ודק. דווקא השמאל עוסק במלודרמה; מישהו סובל והוא טוב, ומולו החזק הוא הרע".
לאחר מאמץ הצליחו בלויגרונד וחבריו להשיג תמיכה מסוימת מגורמים שונים. אבל הוא מבקר את הדור הוותיק, מנהיגי הציבור שלו: "יושבים שם אנשים דינוזאורים, דור שחי שני דורות אחורה ולא קורא את השטח כמו שצריך. בשטח יש אנשים צעירים שמורדים".
אירוע תל אביבי נוסף הוא "פסטיבל בלי ססמאות", שייערך בימים שני עד רביעי במועדון קולטורה. קרני אלדר (30), מוסיקאית מכפר אדומים ומיוזמי האירוע, קיבצה לפסטיבל מוסיקאים מיש"ע ומתל-אביב, בהם סיני תור, גבריאל חסון, אחרית הימים, אריאל הורוביץ, תמר גלעדי, אבי מסיקה ו-MC שירי.
בהודעה לעיתונות נכתב: "כשרוקדים ביחד ומסתכלים אחד לשני בעיניים - איך אפשר לשנוא?", והמארגנים מבהירים במפורש כי לא יהיו הצהרות בעד או נגד התנתקות. מבחינתם, אלו רק עלולות להרחיק בין הצדדים. מסיקה: "אתה מכיר את המשפט 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו'? צריך שקודם, לפני השלום, יהיה שלום בין היהודים. קודם חייבים להיות בסדר זה עם זה".
הסיסמה היחידה של אלדד היא "מוסיקה היא משהו טהור". היא נחושה שלא לגייס עשייה מוסיקלית למטרות פוליטיות. עכשיו היא עובדת על תקליט, ולדבריה היא מסרבת לפניות לחבר "המנוני התנתקות". היא מצרה על כך שהציבור אינו מכיר את היצירה הרבגונית המתרחשת ביש"ע, ומביטה בקנאת מה לעבר השמאל הישראלי שתוסס שנים מפעילות תרבותית. "אלה אנשים שהשקיעו בתרבות. בגין אמר שלא צריך הוצאת ספרים. תראה כמה הוצאות יש לקיבוצים; הן מפסידות אבל קיימות. תסתכל על חוגי תרבות בקיבוצים". היא חוזרת על ההבדל בין יצירה שהיא "אנחנו" לבין יצירה פרטית, אינדיבידואלית, ומתעודדת מכך שמתחילים לראות ניצנים של יצירה כזו, כמו השירה של 'משיב הרוח', למשל.
ועוד - ביום שלישי הקרוב ייערך במרכז מורשת מנחם בגין שבירושלים ערב עיון לציון צאת גיליון 'על ההתנתקות' של 'משיב הרוח', שראה אור לאחרונה. ישתתפו רבים ממשוררי הגיליון וייערך דיון על משיחיות והתנתקות עם הרב יואל בן-נון, פרופ' אבי רביצקי והפסיכולוג ברוך כהנא.
'נעמי', תיאטרון ירושלים, אולם שרובר, ימים ד'-ה', 11:00, 20:00
פסטיבל בלי סיסמאות, מועדון 'קולטורה', הרצל 154 תל אביב, ימים ב'-ד' 17:00-01:00
ערב 'משיב הרוח', מרכז בגין (מול סינמטק ירושלים), יום ג' 20:30, להרשמה: 6452651- 02
|
|
|
|
|
|
|  | | מיצג נגד ההתנתקות באלנבי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
