 |
/images/archive/gallery/130/482.jpg וודי אלן
צילום: אי.פי  |
|
|
|
|
| וודי אלן עדיין מקליד תסריטים על מכונת כתיבה, לא חושב טובות על פרס האוסקר ומתעקש שסרטיו מזכירים אוכל סיני יותר מאוטוביוגרפיה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ג'ודי סולומון, לוס אנג'לס
8/4/2005 10:22 |
|
|
|
|
|
|
|
דומה שאין צורך להציג את וודי אלן, שבסוף השנה הנוכחית יחגוג יום הולדת 70. לא שהדבר ניכר בפועלו הקולנועי של מי שמאז 69' והסרט "קח את הכסף וברח", אפשר לספור על יד אחת את מספר השנים שבהן לא הפציע "סרטו החדש של וודי אלן". לפעמים יצאו אפילו שניים באותה שנה, ועל כן "מלינדה ומלינדה", סרטו החדש של אלן, הוא כבר ה-35 במספר כבמאי. אם תהיתם לרגע, צילומי סרטו ה-36, עם סקרלט ג' והנסון, יתחילו בלונדון בקיץ.
"מלינדה ומלינדה", בכיכובם של ראדה מיצ'ל, וויל פרל, ניל פפה וקלואי סוויני, מביא את סיפורה של מלינדה, שבעזרת חבריה מנסה לשקם את חייה לאחר
ניסיון התאבדות. השוס הפעם הוא שמנקודת מוצא אחת יוצא הסיפור בשני מסלולים מקבילים, אחד טרגי, השני קומי, והסרט מזפזפ ביניהם לכל אורכו.
אלן מספר שהרעיון לסרט הגיע "כמו בדרך כלל, מהמגירה. אני דוחף לשם כל מיני רעיונות שאפשר לעשות מהם קומדיה או דרמה, ואז בוחר את אחת האפשרויות. באחת ההזדמנויות הכנסתי למגירה פתק שאומר, שיש רעיונות שאפשר לפתח לשני הכיוונים בעת ובעונה אחת. כשהתחלתי לעבוד על הסרט הזה נתקלתי באותו פתק ואמרתי שזו בעצם הזדמנות לבדוק את העניין הזה. היתה לי כבר עלילה שעובדת לשני הכיוונים, ולכן היא התאימה לניסוי".
-אתה כותב ממושמע שמקפיד לכתוב כל יום?
"משמעת מבחינתי קשורה למה שאני עושה על מכשיר הכושר, שאני ממש שונא, והאימון על קלרנית, שאני דווקא אוהב. כתיבה זה משהו שאני נהנה מאוד לעשות, ואני עושה את זה כל בוקר כשאני מתעורר".
-אתה עדיין כותב במכונת כתיבה, כמו פעם?
"כן, כמו שתמיד כתבתי. ברגע שזה הופך להרגל, קשה להשתחרר ממנו. אני כותב בעט על בלוק כתיבה צהוב, ואחר כך ניגש למכונת הכתיבה ומקליד מה שכתבתי. אני עדיין משתמש ב' אולימפיה' הניידת שקניתי ב-40 דולר כשהייתי בן 16. אין לי מחשב או מעבד תמלילים. לבת שלי יש מחשב, אבל אני אפילו לא יודע איך מדליקים אותו, שלא לדבר על להשתמש בו".
-לא רצית מעולם לביים סרט שמישהו אחר כתב?
"אני קולנוען בגלל שאני כותב, כך שאני עושה את הסרטים משום שאני אוהב לכתוב. בהחלט ייתכן שיש יצירות של אחרים, בספרות או בתיאטרון, שהייתי יכול לעשות להן עיבוד סביר לקולנוע, ויכול להיות שאפילו הייתי נהנה מזה. אבל אף פעם לא חשבתי על זה באמת, כי מה שהכי מלהיב אותי זה להעביר למסך את הרעיונות שלי."
-בסרט הזה אתה לא משחק.
"הייתי משחק, אילו הייתי צעיר יותר. כשאני כותב תסריט, אני אף פעם לא כותב אותו מראש כדי שיהיה לי תפקיד, אני חושב על מה שהכי טוב לסרט. ואז, אם יש תפקיד שאני יכול לגלם, יופי. אם לא, שום דבר לא קרה ".
-יש לך כללים בעניין הליהוק? זאת אומרת, את מי אתה לוקח ומי לא?
"הכלל היחיד הוא שאני מלהק על פי התסריט. אין שום חשיבות לשאלה אם מדובר בכוכבים גדולים או לא. המלהק שלי פשוט מתקשר לכל מועמד ואומר לו:' אין לנו כסף, אתה לא יכול לקרוא את כל התסריט, רוצה או לא?'. חלק אומרים כן, אחרים משיבים בשלילה. אם בגלל שהם עסוקים ואם בגלל שכל הרעיון לא מוצא חן בעיניהם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
וודי אלן. צילום: אי.פי
|
|
|
 |
|
 |
|
שחקנים סומכים עליי
|
|
|
 |
|
|
|
-מדוע אתה מתעקש לחשוף בפני כל שחקן רק את תפקידו שלו ולא את כל התסריט?
"אני חושב שככה אפשר להוציא מהם הופעה טובה יותר. זה יותר דומה לחיים, כשאנחנו לא תמיד יודעים מה קורה סביבנו. כששחקן יודע לאן הדברים מובילים הוא 'משחק את התוצאה', כמו שאומרים בבתי ספר למשחק. מעולם לא נתקלתי בשחקן שהעמיד את קריאת כל התסריט כתנאי לקבלת תפקיד בסרט שלי. שחקנים סומכים עליי, ואני עושה הכל כדי לא לאכזב אותם. לפעמים אני מפשל, אבל ברוב הפעמים אני מצליח להדריך אותם נכון".
-פעם אמרת שהסרטים שלך הם כמו אוכל סיני: מנות שונות, אותו טעם. זו הפילוסופיה הקולנועית שלך?
"אנשים אומרים שאני כל הזמן עוסק באותן מערכות יחסים ועושה סוג מסוים של סרטים. אני לא רואה את זה ככה. אני לא רואה שום דמיון בין הסרטים 'כולם אומרים אני אוהב אותך', 'זליג', 'בעלים ונשים' ו'קח את הכסף וברח'. אלו סרטים שונים לגמרי. ההשוואה לאוכל סיני נכונה מבחינה זו שהצופה יכול לחוש, שבעוד כל סרט שונה ממשנהו, כולם סרטים של וודי אלן. וזה נכון, יש איזה חוט מקשר בין כולם, אבל אני לא יכול בדיוק להגדיר אותו".
-חשבת פעם לצלם סרט אוטוביוגרפי?
"כן, משום שכבר עשרות שנים אנשים אומרים על כל סרט שלי שהוא אוטוביוגרפי, בעוד שאני מתעקש שהכל פרי הדמיון".
-אפשר להבין מכך שגם לא תתנגד שמישהו יעשה סרט ביוגרפי על וודי אלן?
"הבעיה היא, שכאשר עושים את הסרטים או הסדרות האלה בהוליווד, התוצאה בדרך כלל איומה. אתה רואה מישהו משחק את ווינסטון צ'רצ'יל או צ'רלס לינדברג וזה נראה מטופש. אני בטוח שגם אם יצלמו סרט כזה עליי, זה ייראה טיפשי".
-עד כמה אתה כן משלב בסרטיך חוויות מחייך הפרטיים?
"אנשים חושבים שהדמויות בחלק מסרטיי הן אני, כי הן חיות בניו יורק, מתלבשות כמוני, נוהגות במכונית כמוני. מה גם שאין לי טווח קולי כדי לדבר בקול אחר, וגם מבחינת משחק אני מוגבל. תמיד אגלם דמויות כמו סופר, מרצה, פסיכיאטר, ולכן הצופים חושבים שזה באמת אני. אני משלב אנקדוטות קטנות מחיי, אם הן משעשעות ויכולות להעלות חיוך, אבל זה לא הופך את הסרטים לאוטוביוגרפיים. כשיצא 'הרומן שלי עם אנני' מיד אמרו שזה אוטוביוגרפי. אבל כתבתי את התסריט עם מרשל בריקמן. ישבנו יחד בחדר והמצאנו את הסיפור ואת האנקדוטות. ברור שכמה רגשות ותחושות, של שנינו, עשו דרכם לסרט, אבל שוב - מכאן ועד לסרט אוטוביוגרפי יש מרחק רב. מבחינה זו אני כמו צ'פלין, גראוצ'ו מארקס, וו.סי. פילדס ובאסטר קיטון".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לא אוטוביוגרפי. "הרומן שלי עם אנני"
|
|
|
|
|
|
|
הסרטים שלי אינם תלויים בתקופה
|
|
|
|
|
|
|
-בעניין אחר, מה דעתך על כך שעוד פעם דילגו על מרטין סקורסזי באוסקר?
"מעולם לא היתה לי דעה חיובית על הקריטריונים לחלוקת האוסקרים או כל פרס קולנועי אחר, כך שגם הפעם לא הופתעתי. אבל אני חושב שהוא במאי גדול וברור שמגיע לו אוסקר. אין ספק שבסופו של דבר יפצו אותו, כי כולם אוהבים אותו, ובצדק".
-אתה כותב דמויות אנושיות מאוד, אבל נמנע מהומור פוליטי. מדוע?
"פוליטיקה מעניינת אותי כאזרח, לא כקולנוען. בדיחות המתבססות על מצב פוליטי מצמידות את הסרט לתקופה מסוימת, כך שאני מעדיף להשאיר את זה לתוכניות טלוויזיה שמשודרות מדי יום, ומאפשרות להתבדח על האירועים מיד אחרי שהם מתרחשים. הסרטים שלי אינם תלויים בתקופה, לטוב ולרע. אם מישהו מוציא סרט על אירוע כמו הפיגוע במגדלי התאומים, ברור שזה מדבר לקהל של ימינו וזה נותן לו יתרון. אני לא יכול למשוך את הצופים בדרך שכזו, אבל היתרון שלי הוא שבעוד 20 שנה אנשים עדיין יוכלו לצפות בסרטים שלי, כי הם לא ייראו מיושנים, בעוד שהרבה סרטים של אחרים, שטובים מאוד לתקופתם, לא יעמדו במבחן הזמן".
-עד כמה השתנו ניו יורק והצילומים בה מאז פיגועי ה-11 בספטמבר?
"מבחינתי אין שום שינוי. אף אחד לא חושב על הפיגועים בהקשר למה שאנו עושים ביומיום. אנשים ממשיכים ללכת למסעדות, לתיאטרון, כמו תמיד. אתה לא רואה אותם מבוהלים עם ערכות עזרה ראשונה".
-האירועים האחרונים במזרח התיכון שינו את עמדתך הביקורתית על מדיניות ישראל?
"בהחלט, ואני מלא תקווה. לא רק שנוצרה הזדמנות עם הסתלקותו של ערפאת, מה שלא פחות חשוב זה שישראל לא החמיצה את ההזדמנות. בכלל לא הייתי בטוח שישראל תגיב נכון, ואני שמח שהיא כן. אני חושב שבפעם הראשונה מזה עשרות שנים קיימת אפשרות לפתרון משמעותי של המצב הנורא וזה יהיה קטסטרופלי אם היא תוחמץ".
-יש לך תוכניות לבקר בישראל?
"אני לא אוהב במיוחד לנסוע וגם לא מומחה גדול בעניינים יהודיים, אבל אשמח להגיע אם יזמינו אותי להופיע עם תזמורת הג'ז שלי".
|
|
|
|
|
|
|  | | יבוא עם הקלרינט, בכיף. צילום: אי.פי
| |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
