 |
/images/archive/gallery/285/356.jpg בל וסבסטיאן בהופעה עם אביב גפן.
צילום: קוקו  |
|
|
|
|
| סטיוארט מורדוך וכריס גדס, חברי הרכב האינדי הענוג בל וסבסטיאן, הופיעו עם אביב גפן בזאפה, אבל בעצם הגיעו בשביל לסייר בגדר ההפרדה במזרח ירושלים |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
איתי ולדמן, פרומו
8/4/2005 10:07 |
|
|
|
|
|
|
|
7:30 בבוקר, מלון דן תך אביב. הזמן: יום רביעי לפני שבוע. הלובי שוקק באופן מפתיע. אנשי עסקים בעלי פרצופים ערניים נראים כתצלום נגטיב של עיניי הכבויות. פחות משש שעות לפני כן הושלמו שתי הופעות של אביב גפן, האחת אחרי השנייה, במועדון זאפה בתל אביב. הדבר החריג בהופעות הללו היה שאת שתיהן נעל גפן בהופעה משותפת עם שני חבר'ה בשם סטיוארט מורדוך וכריס גדס, הסולן והקלידן של הרכב האינדי הסקוטי המשובח והמוערך "בל וסבסטיאן". למי שלא מכיר, מדובר באחד ההרכבים היותר טובים שפועלים בעולם בעשור האחרון. השנינות הטקסטואלית, המוזיקליות, העדינות והרוך הופכים את ההרכב, שהוקם כפרויקט סיום האוניברסיטה של הסולן מורדוך, ללהקה שהלב שלך צריך להיות ממוקם רחוק מאוד מהמקום הנכון אם אתה לא אוהב אותם.
לפני שלושה שבועות החלה להסתובב לה שמועה על כך שהם מגיעים לתל אביב להופעה משותפת עם גפן. מעריצי הלהקה הישראלים, ויש די רבים כאלו, גיחכו. זה נשמע טוב מכדי להאמין. עד הרגע שהשניים עלו על הבמה, נראה שעדיין היו בקהל אנשים סקפטיים. אבל ברגע שהם עלו, הכל נשכח, ולקהל שמילא את הזאפה מקצה אחד לשני לא נותר אלא להתמסר לקולו המלאכי של מורדוך ולמוזיקה המלטפת. בהופעה הראשונה ביצעו השניים, מחוזקים בגפן ובדניאל סולומון, שני שירים מאלבומם הרביעי והמצוין "Fold Your Hands Child ,You Walk Like a Peasant". הם פתחו באופן סימבולי עם "I Fought In a War" והמשיכו עם השיר משחית הלבבות "Don't Leave the Light on, Baby". בין לבין
ביצעה החבורה שני שירים של "בלקפילד", להקתם של גפן וסטיבן ווילסון. בהופעה השנייה כבר קיבלו השניים סטנדינג אוביישן מטורף וזיכו את המעריצים בהדרן עם השיר "A Century Of Fakers".
כשהצטרפתי אליהם מאחורי הקלעים התברר לי שיום לאחר מכן הם יוצאים לסיור בוואן לירושלים על מנת לראות את החומה. באסרטיביות ישראלית טיפיקלית צירפתי את עצמי למסע, וכך מצאתי את עצמי בלובי המלון שלוש שעות שינה אחרי, מתנשף ומיוזע, בטוח שאיחרתי וכולי פליאה על איך הם מסוגלים לקום מוקדם כל כך. כמובן שהתברר שהם לא יכולים. אחרי שעתיים וחצי שבהן ישבתי כמו טמבל בלובי, עם ספר ביד ומשתדל שהעיניים לא ייעצמו, ירדו השניים מלאי התנצלויות ואמרו שהם לא הצליחו להתעורר. תוך רגע הם קנו אותי. מי שמע על רוק סטאר שמרגיש צורך להתנצל על כך שהוא לא קם בבוקר? לאחר קפה קצר בחדר האוכל עלינו כולנו לוואן לבן, מרווח כמו בואינג 707 אך מחניק כמו טיולית צבאית, ויצאנו לדרך.
מורדוך וגדס, מלווים בעיתונאי של מגזין המוזיקה הבריטי הנחשב "Q", הגיעו לארץ בתיווך "War On Want", ארגון הומניטרי הפועל בכל העולם נגד עוני. הארגון פנה אליהם בהצעה להגיע לישראל, והשניים הרימו את הכפפה מיד. המנהלת של להקת רדיוהד, שמתברר שמכירה היטב את גפן, פעילה גם כן בארגון, וכשהיא שמעה על כך שהם מגיעים לארץ הציעה לשדך אותם לגפן, מי שמנגן כבר שנתיים אלבומים של הלהקה לפני ההופעות שלו. האחרון התלהב מהרעיון ובאופן מפתיע התוכנית הצליחה לקרום עור וגידים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מסיירים בארצנו. צילום: פלאש 90
|
|
|
 |
|
 |
|
לא ציפיתי לזה בכלל
|
|
|
 |
|
|
|
בעליות לירושלים גדס שקט מאוד ומורדוך מרבה לבהות מהחלון. פעם בכמה רגעים הוא פולט הערות משועשעות ומשעשעות. כשאני שואל אותו אם הוא נהנה מההופעה, הוא אומר ש"מאוד. קצת פחדתי לקראתה מכיוון שידעתי שאנו אמורים לעשות שתי הופעות אחת אחרי השנייה והיה לנו זמן קצר מאוד לעבור על השירים ולהתכונן. אבל נראה לי שהלך ממש טוב".
- הופתעת לראות שכל כך אוהבים אתכם בישראל? קיבלתם בסוף סטנדינג אוביישן וזה לא דבר שנותנים אצלנו בחינם.
"כן, זה ללא ספק היה מפתיע מאוד. לא ציפיתי לזה בכלל. אני חושב שאביב והקלידן שלו דניאל (סולומון) ניגנו את השירים שלנו מצוין. כמו שאמרתי לך, בקושי הספקנו לעשות חזרות יחד, ועדיין הם ניגנו ממש טוב. למען האמת אני חושב שהם ניגנו את השירים שלנו יותר טוב מאיתנו. . .".
כשאנו מגיעים לירושלים מצטרף אלינו בחור יהודי אמריקני צעיר בשם ג'וזף, מדריך מ"הוועד הישראלי נגד הריסת בתים". על מגרש כדורסל נטוש, שנהרס במהלך בניית ההתנחלות "מעלה זיתים", מסביר להם ג'וזף על ההתנחלויות, על החומה ועל עוולות הכיבוש. השמש קופחת בטירוף, ולמרות שנראה שהם עוד רגע נמסים נשארים השניים קשובים ומרבים לשאול שאלות. מורדוך מתעניין אצל המדריך למה מציקים דווקא לישראל, למרות שבכל העולם עמים משתלטים על עמים אחרים. גדס עונה לו שלדעתו זה בגלל שיש הרגשה שזה סכסוך שניתן לפתור, ולכן לאו"ם ולאיחוד האירופי יש אינטרס לסיים אותו כדי שמעמדם יתחזק. כשהוא מדבר כולם שותקים. הקול שלו כל כך קטן ושקט, וגם כשהוא מסיים השתיקה נשארת ויש הרגשה שעוד רגע הוא עומד להתחיל לבכות. לאורך כל המסע מורדוך לא מפסיק לכתוב בפנקס. כשאני שואל אותו על כך הוא אומר: "אני כאן כדי ללמוד מכל החוויות שאנו עוברים, ולכן לפעמים אני כותב דברים שאני רואה או דברים מצחיקים שאנשים אומרים".
- כתבת דברים שאני אמרתי?
"בטח, אתה הכוכב של הפנקס שלי (צוחק). . . האמת היא שגם יצא לי לכתוב כמה שירים פה. אחד בעזה ואחד בבית לחם. ישבתי בבית לחם, והעיר הזאת נראית מאוד ישנה ותנ"כית, וזה היה מאוד מעורר השראה עבורי. אולי זה ייכנס לאלבום הבא".
- אם כבר מדברים על כתיבה, מה ההשראה שלך לטקסטים?
"בהתחלה זה היה בעיקר אזור המגורים שלי. כל האנשים שהכרתי בגלזגו, העיר עצמה, הסיפורים שלה. הייתי מסתובב בעיר ורואה אנשים ומדמיין מה הם חושבים ומה הם עושים וממציא להם כל מיני סיפורים".
- בדרך להופעה הרגשתי כאילו אני נמצא בתוך אחד מהשירים שלכם. לקחתי מונית, ונתקענו בפקק תנועה. פתאום ראיתי שהנהג משעין את הראש שלו על ההגה ולא זז. אז שאלתי אותו אם הוא בסדר והוא ענה לי: "תגיד, קרה לך פעם שהרגשת כאילו לכלום אין טעם? כאילו החיים שלך תקועים ורוב הסיכויים שבאמת כבר שום דבר טוב לא יקרה בהם?". ואני מודה שלא ידעתי איך לעודד אותו.
"וואו. זה רגע נדיר, כשמישהו נפתח לפניך ככה. זה ללא ספק המקום שממנו אני בא כשאני יושב לכתוב שיר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מורדוך ליד שער שכם. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
זה יכול להיות גן עדן
|
|
|
|
|
|
|
- מה ההתרשמויות שלך מהביקור?
"זה די מפעים, די מפעים. הרבה דברים עוברים לי בראש. הספקנו בארבעה ימים לראות הרבה דברים. היינו בעזה, ראינו את גדר ההפרדה, היינו בגדה המערבית ומן הסתם הזווית שאותה חשפו בפנינו היתה מאוד פרו-פלשתינית. הייתי רוצה לשמוע יותר גם את הצד הישראלי כדי לקבל פרספקטיבה מאוזנת. אבל אני יכול להגיד שמהצד שלהם הדברים נראים די מזעזעים. מחשבה שעלתה לי, שעלולה לפגוע במנהיגים שלכם, היא שבניית הגדר הזאת היתה טיפשית מאוד. לא רק מהסיבות המובנות מאליהן אלא בעיקר בגלל שהם לא מבינים לאיזה סמל הגדר הולכת להפוך. אני חושב שהיא תהיה סמל לדיכוי במשך הרבה זמן. וזה לא משנה מי צודק או טועה, דעת הקהל תהיה נגדכם בגלל שבתקופה שלנו שוברים חומות ולא בונים אותן. כשמסתכלים על הארץ הזאת כמכלול, רואים ארץ עשירה מאוד. אני לא מדבר מבחינה כספית. יש לכם הרבה משאבים, ואנשים מדהימים, זה יכול להיות גן עדן. אם תפתרו את הבעיות, המקום הזה יכול להיות כל כך חי ותוסס ועשיר. מקום שכולם ירצו לבוא אליו. אני מקווה שזה מה שיקרה".
- אמרת לי לפני זה שאתם הולכים להוציא בסוף השנה אלבום חדש. איך הוא הולך להישמע לעומת האלבום האחרון?
"אני חושב שהוא הולך להיות יותר עוצמתי מבחינת ההפקה. אני רוצה שהוא יהיה אלבום ש'באנג!', מכה אותך חזק כבר מהשמיעה הראשונה. הוא יהיה פשוט יותר מבחינת הצליל וינוגן כולו על ידי הלהקה, ללא תוספות תזמורתיות כמו באלבום האחרון".
בשבע בערב, לאחר יום שלם של סיורים בירושלים המזרחית, אנו נפרדים ליד שער שכם. אני מתוודה בפניהם על כך שהם אחת מהלהקות האהובות עליי כבר שנים, ומספר להם שלאורך כל היום הר גשתי כאילו אני הילד מ"כמעט מפורסמים" שמסתובב עם האלילים שלו. כמובן שהם מסמיקים ומודים לי בביישנות. רגע לפני שהם עולים לוואן ונוסעים לשדה התעופה, אני אומר להם שזה נורא סמלי ש"המצב", שמונע מלהקות לבוא לארץ זה כמה שנים, הוא זה שהביא אותם להופיע פה. הם מחייכים, מסתכלים על חומות ירושלים ואומרים בקול מלא תקווה שבעזרת השם כשהאלבום הבא שלהם ייצא, הסכסוך ייפתר והם יבואו עם כל הלהקה להופיע כאן. כן, כן, בעזרת השם, אני עונה להם. רק שהקול שלי בעיקר מלא ספקות.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
