 |
/images/archive/gallery/134/170.jpg גם אני לא הייתי בהופעה
ארכיון  |
|
|
|
|
| הרכב הפאנק-ג'אז-רוק-אלקטרוניקה "התפוחים" הם הדבר הכי טוב שלא שמעתם עליו. אז נספר לכם קצת |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
דנה בולנדר
30/3/2005 15:35 |
|
|
|
|
|
|
|
נתחיל מהסוף: ל"תפוחים" אין יותר הופעות בארץ בחודשים הקרובים. מצטערת, פספסתם. עכשיו תחכו.
ונחזור להתחלה: שבת בערב, הג'ה פן מלא לגמרי. עובדה די מפליאה, כשמדובר ב: א. ערב של משחק כדורגל די חשוב; ב. מועדון אפל ונידח בקצה תל-אביב; ג. הרכב שלא פרסם עצמו כמעט בכלל, למעט שידור או שניים ברדיו לפני כמה חודשים ומספר אזכורים זניחים באתרי אינטרנט.
אבל תל-אביב זה תל-אביב, אתה אף פעם לא יודע מאיפה צצים
כל האנשים האלה באמצע הלילה, והג'ה פן היה כאמור מלא. עד אפס מקום, אפילו.
מי שטרח והגיע, והחמיץ לשם כך את המשחק וגם פסח על החוויה האנתרופולוגית המפוקפקת של "תראו, אירים, בתל אביב!", לא התחרט. שום סיכוי. משחק כדורגל אפשר לראות בשידור חוזר. אירים יש באירלנד בשפע, כל יום. אבל תופעה חד פעמית כמו הופעה של "התפוחים", מפגן כל כך מיוזע ומחופש של אנרגיה מוזיקלית נדירה, זה אין בשום מקום, לפחות לא עד הקיץ.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שני חוגגים. לפני רגע הם השתוללו על הרחבה, באמת
|
|
|
 |
|
 |
|
רקדנו במעגל
|
|
|
 |
|
|
|
למי שלא מכיר, הנה תקציר: "התפוחים", הרכב רב משתתפים (תשעה) שקם לפני בערך שנתיים על ידי מוזיקאים מחיפה, תל אביב וירושלים. המטרה: מוזיקה רקידה וקופצנית שמשלבת פאנק, ג'אז ורוק עם השפעות אלקטרוניות. האמצעי: רית'ם סקשן של תופים וקונטרבס, ארבעה נשפנים (טרומבון, חצוצרה ושני סקסופונים), שני די.ג'יים ואיש סאונד צמוד.
הדיסק "מיץ", שיצא לפני כשנה, הוא דוגמה לא רעה ומומלצת בהחלט של היכולת התפוחית. דיסק נוסף צפוי לצאת בקיץ הקרוב. אבל המופע, המופע... המופע הוא רצף בלתי פוסק של הפתעות.
לדוגמה: באמצע אחד הקטעים פוצח ארתור, חצוצרן הגומי, בסשן סוער של ריקודים מודרניים. משהו כמו מייקל ג'קסון פוגש את רקדני הליווי של מיכל אמדורסקי.
קטע אחר נפסק בפתאומיות עם "שושנת יעקב" שבוקעת מאחד הפטיפונים, והנגנים יורדים לקהל, אוספים אותו מעגלים מעגלים, רוקדים ומחלקים אוזני המן.
ואיך אפשר בלי אורחים. בתפקיד הראשי: ארני לורנס, ענק ג'ז מקומי שמקורו בניו יורק, ושהרזומה שלו הוא עילה מספקת בהחלט לפסקה חדשה.
סקסופוניסט. בעבר מנהל ה"ניו סקול" בניו יורק, נגן בלהקותיהם של דיזי גילספי, ג'יימס בראון ורבים אחרים. בשנים האחרונות מטפח הרכבים ישראלים-ערביים בירושלים ובשאר חלקי הארץ, ומתארח בהופעותיהם של בני טיפוחיו.
ובתפקיד ליצן החצר: הראפר המופלא MC גוגה, שהפך קטע רגאיי סטנדרטי למסיבת פורים פנים מחלקתית באחד המוסדות הסגורים ביותר. אם לא ראית את MC גוגה בג'ה פן, לא ראית שמחת בית-שואבת-האלכוהול מימיך.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
MC גוגה רגע לפני איבוד ההכרה
|
|
|
|
|
|
|
מאיה בוסקילה לא נצפתה
|
|
|
|
|
|
|
גם מבחינה מוזיקלית, מדובר בדבר הכי קרוב להתקף היפראקטיבי שמוזיקה יכולה לספק, ועל כך יעידו עשרות בנות העשרה שבילו את כל ההופעה למרגלות הבמה, כאילו היתה זו הופעה של פלורסיינטה.
אבל זאת לא היתה הופעה של פלורסיינטה ולא של מאיה בוסקילה, וזה מה שכל כך מדהים בזה. כחובבת ותיקה של מוזיקה איכותית, התרגלתי שאו שיש מוזיקה טובה או שיש קהל צמא זיעה ומוצף הורמונים שמקפץ במרץ. יו קנט הב איט אול.
ובכן, קבלו את בשורת "התפוחים". המוזיקאים שבקהל קיבלו את מנת ההרמוניות המורכבות והעיבודים המושקעים שלהם, חובבי האלקטרו יכלו לרקוד כמו מסיבת טראנס בקרחת יער, ואני יכולתי רק לחשוב על כל אותם אומללים, מחופשים או לא מחופשים, שבילו את אותן שעתיים מופלאות בפעילויות איזוטריות כמו משחק כדורמשהו וייאלצו כעת לחכות, לחכות, לחכות.
|
|
|
|
|
|
|  | | ענק הג'אז ארני לורנס מראה לילדים מה זו נשיפה
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
