 |
/images/archive/gallery/271/710.jpg ביל מארי ב''עמוק במים''.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| אנחנו מקווים שלאף אחד אין ספק שביל מארי הוא השחקן הכי קולי עלי אדמות |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ג'ודי סולומון ? לוס אנג' לס
11/3/2005 11:03 |
|
|
|
|
|
|
|
קומדיה בפרצוף חתום - זה סימן ההיכר של ביל מארי והוא גם המצפן שלו בנפתולי הקריירה, שהתחילה בטלוויזיה, ב"סטרדיי נייט לייב" והפליגה לקולנוע. השיא האחרון נרשם בשנה שעברה, עם המועמדות לאוסקר על "אבודים בטוקיו", שביימה סופיה קופולה. נפגשנו לרגל עלייתו למסכים אצלנו של "עמוק במים" שביים ווס אנדרסון, אבל זה שמארי משתתף בסרט לא אומר שהוא מסוגל להגיד על מה הוא.
"תאמיני לי, אין לי מושג", הוא מודה. "אני לא חושב שאני יכול להסביר אותו. הייתי שם, עשיתי
את הסרט, האמנתי בו בעת הצילומים, צפיתי בו כמה פעמים, ובכל זאת, אני לא מסוגל לתאר אותו במשפט אחד. הוא שונה מכל הסרטים שעשיתי עד עכשיו. העלילה מוזרה. אפשר לומר שזה על חוקר אוקיינוסים שמחפש כריש וחושב שיש לו ילד, אבל זה לא בדיוק. אפשר גם לומר שזה על אדם שיש לו בעיות רומנטיות ושמנסה להיאחז בקריירה, או משהו כזה. הפרומואים לסרט מצחיקים מאוד, וכשאני מתחיל לדבר עליו עם אנשים, תוך שלוש דקות הם בדיכאון, כי אני אומר להם שאני לא יודע על מה הסרט".
- למדת צרפתית בסורבון. זה עזר לך לגלם את הדמות?
"הייתי שם בשנות השמונים ולמדתי קצת צרפתית. אני מבין את הצרפתים, קצת, אני מחבב אותם ואני לא כועס עליהם ולא מאוכזב מהם".
- מדוע בחרת בפריז?
"היו לי כמה סיבות. עבדתי שם בסרט 'חוד התער', וחשבתי שזה מקום יפה וגם תמיד רציתי ללמוד צרפתית. חשבתי שאצליח ללמוד את השפה רק אם אסע לשם, ואחרי 'מכסחי השדים' זה נראה לי זמן מתאים, אז נסעתי".
- איך היה לצלול?
"זה היה מפחיד וקלסטרופובי, אף פעם לא צללתי. מהר מאוד למדתי שהדבר החשוב ביותר הוא לא להיכנס לפאניקה. זה הכל עניין של פאניקה. אנחנו לא בנויים לחיות מתחת למים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ביל מארי ב"עמוק במים". צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
"אני בוחר פרויקטים אינטלקטואליים"
|
|
|
 |
|
|
|
כשמנסים לחפש עם מארי, בן 54, את המקורות שמהם התגבש סגנון המשחק הייחודי שלו, מגיעים דבר ראשון למשפחה. "אחי בריאן היה אחד המודלים שלי. הייתי בורח מהבית לצפות בו, בג'ון בלושי ובאחרים במועדוני אימפרוביזציה".
- נראה שאתה נמשך לפרויקטים אינטלקטואליים ולעבודה עם במאים צעירים ממך, המציגים מציאות יוצאת דופן.
"נכון, והסיבה היא שהבמאים האלה עדיין לא התקלקלו. אני בוחר פרויקטים אינטלקטואליים כי אני קצת כזה, ואני נמשך אליהם. למעשה, הבמאים האלה מוצאים אותי, בגלל התפקידים שעשיתי, ומכיוון שאני לא אמביציוזי מדי ולא דוחף חזק לקבל תפקידים. לא לקחתי את כל התפקידים שהציעו לי, ומציעים לי הרבה, עם הרבה כסף. אני מרוצה מהקריירה שלי ומהבחירות שעשיתי. לא עבדתי יותר מדי, עשיתי קריירה סבירה ולא קלקלתי את עצמי, עדיין. לכן מוצאים חן בעיניי במאים צעירים, שראו שחקנים עושים בחירות גרועות ולכן הם מטילים ספק באיכויות שלהם כשחקנים. חוץ מזה, די נוח לעבוד איתי ואני ממש זול".
- אם מציעים לך תסריט טוב, אתה חייב גם לאהוב את הבמאי?
"פעם אמרתי שלא אכפת לי, לא כל כך לגבי הבמאים כמו לגבי האולפנים. אבל בכל זאת, לפעמים אני חושב לעצמי שאם איזה אולפן ייפול קורבן לרעידת אדמה, זה יהיה בסדר גמור מבחינתי. פעם גם אמרתי שאיפה שיש תסריט טוב, שם ימצאו אותי, אבל גם זה לא לגמרי בר ביצוע.
"אי אפשר באמת לעבוד עם במאי שאתה שונא, כי אין לך אמון בו. כך גם לגבי עבודה עם שחקנים אחרים. יש שחקנים מתוסבכים, מטורללים, מפוזרים, מה לא, שאשמח לעבוד איתם שוב. אבל שחקנים שאני לא סובל, אין לי אמון בהם ואני מעדיף לא לעבוד איתם יותר".
- בחרת לעבוד בלי סוכן ובלי יחצן. זה קשה יותר או קל יותר?
"היו לי סוכנים פעם והם לא הפריעו לי, אבל מאז שאין לי אני לא מתגעגע. אהבתי את האנשים אבל לא את התעשייה הזאת. הלוואי שהייתי מקבל את ההחלטה הזו קודם, כי בשלב מסוים, הסוכנים לא השיגו לי יותר עבודות. גיליתי שהעבודות מוצאות אותי".
- מהם הסרטים הבאים שתופיע בהם?
"בשנה שעברה סיימתי לצלם את הדרמה 'העיר האבודה', המבוססת על סיפור אמיתי של אדם שהיה אסיר פוליטי בקובה במשך 22 שנה. הבמאי הוא אנדי גרסיה, ושיחקתי לצד רוברט דובאל, דסטין הופמן, בניסיו דל טורו וחביאר ברדם. כמו כן השתתפתי בקומדיה של ג'ים ג'רמוש, הפקה צרפתית-אמריקנית על דון ז'ואן מטורלל, לצדן של ארבע כוכבות יפהפיות: שרון סטון, ג'סיקה לאנג, טילדה סווינטון וג'ולי דלפי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ביל מארי ב"עמוק במים". צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
"יצאתי מהקולנוע והתחלתי לשיר"
|
|
|
|
|
|
|
- אילו סרטים לדעתך השפיעו על התרבות העולמית?
"אני חושב ש'ד"ר סטריינג' לאב' הוא סרט שכזה, ששינה את נקודת המבט על הנושא הגרעיני. בתחום אחר, ל'קן הקוקייה' היתה השפעה על ההתייחסות למחלות נפש. לפני הסרט היו פשוט מאשפזים אנשים וזהו.
"לסרט 'נאשוויל' היתה השפעה מצחיקה עליי. אני זוכר שיצאתי מהקולנוע והתחלתי לשיר. בסרט, שעוסק בהכרה בקשיים שיש בחיים ובהתמודדות איתם, יש סוג של שמחה. הרוח של הסרט הזה ושל סרטים אחרים של רוברט אלטמן מעודדת ומעניקה תחושת אופטימיות. זה מה שאני מחפש בסרט".
- זה משהו שלמדת גם מהילדים שלך?
"אני מקווה שלמדתי מהם להתאזר בסבלנות ולהעריך את חיי. יש לי שני סטים של ילדים, כי הייתי נשוי פעמיים. שני בנים גדולים, הומר בן 23, ולוק בן 20, מאשתי הראשונה מרגרט. ויש לי עוד ארבעה ילדים, הגדול הוא ג'קסון בן ה-12, מאישה מספר שתיים, ולגביהם קיבלתי החלטה שאבלה עימם יותר. אני כבר לא נוסע כל כך הרבה, נמצא יותר בבית ואפילו מנסה לעשות דברים שאני שונא. כלומר, חוץ מלקחת אותם לדיסני וורלד. בכל זאת, יש גבול".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
