 |
 |
|
|
| כל נקבת גמל שלמה סופה לאכול את גמל השלמה
|
|
|
|
| יואש פלדש על פרק הסיום של "אהבה זה כואב" שהנחית על קרקע המציאות את הסדרה הכי רומנטית היתה כאן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אהבה זה כואב". 21:50, ערוץ 10
אתמול, כאשר רבץ על הספה בסלון ובהה בסרט טבע – מעשה שבסדרות דרמה מבטא ייאוש טוטאלי מהחיים – קרה מה שחששתי ממנו כל העת: אסי כהן נראה פתאום כפי שכל בן אדם רגיל נראה בטרנינג. כלומר, לא טוב. הוא שכב שם בפנים ארוכות ועם תחילתה של קרחת, וכל השיק האקזוטי והמחרמן נגוז ממנו. הוא כבר לא היה המוסכניק מהחלומות – חתיך, חמוד, מחוספס אבל רגיש. דמותו חזרה לממדיה הטבעיים – ערס מדפרס. סיוט.
פרק הסיום של "אהבה זה כואב" – ככל הנראה הקומדיה הרומנטית המוצלחת ביותר שצולמה בארץ – נצמד היטב לכללי הז'אנר. אחרי ששיכנעה אותנו שיכול להירקם רומן בין שני אנשים שנדמים כהפכים מושלמים – מגישת טלוויזיה בעלת ביטחון עצמי רעוע ומוסכניק חתיך ובור – ושהיחסים ביניהם הם אחד הדברים העדינים והמקסימים שזכינו לראות, דנה מודן הנחיתה עלינו שוב את מהלומת הקורנס של המציאות.
חדירתו של שי אביבי לעלילה, בהופעה מבריקה כצ'ארמר עירוני, הציפה מחדש את כל הניגודים בין גיבורי "סיפור הפרוורים, גרסת עזה", כפי שהגדירה זאת מיקה, חברתה הטובה של דנה. שי גרם לנו לפקפק שוב בהיתכנותו של הרומן שנסחפנו בו במשך שמונה פרקים. פתאום המרחק בין דנה לאורן נראה בלתי ניתן לגישור: הוא לא ידע מי זה דייוויד לינץ' או שרוברט מייפלתורפ זה הצלם שמצלם כושים עם נעלי עקב תקועות בתוך התחת, ובעיקר – הוא אפילו לא הצליח להיכנס לבר שבו היא בילתה עם שי.
ברגעים הללו אפשר היה להיזכר שמערכת היחסים בין השניים החלה כגחמה נשית. דנה התירה לאורן לזיין אותה – כך זה הוצג, כחסד שנוחת עליו משמים – רק כדי להיפטר מזיכרון החבר הקודם שלה, שנטש אותה בדירתה המעוצבת. אורן היה אמור להיות זה שמנקה את הלב שלה משאריות רגשיות. אלא שעד מהרה התברר שהוא לא סתם פועל
שחור, אלא מוסכניק. כלומר, ביכולתו לתקן את הקלקול שבמשאבה הראשית שלה, לשמן לה את המנוע.
אבל אתמול, כאשר נשאר תקוע מול הטלוויזיה וראה נקבת גמל שלמה אוכלת את ראשו של בן זוגה מיד לאחר ההזדווגות, אורן הבין שנהפך למיותר בחייה של דנה. הקלקול תוקן, והיא מבקשת להמשיך הלאה, עם אנשים "מהמעמד שלה", כפי שהגדיר זאת אחר כך (דנה: "הייתי מנשקת לך את הרגליים", שי: "מה עוצר אותך? הגרביים?").
ברגעים כאלה בקומדיות רומנטיות נשבר לצופים הלב. אנו רוצים להאמין ששום דבר לא יכול לנצח את האהבה, ובטח לא שיקולים כמו מוצא עדתי או מעמד חברתי (ב"אהבה זה כואב" זה אותו הדבר). למרות שאורן לא יודע לדבר כמו שי, האשכנזי החלקלק, ברור לנו שהקשר שלו עם דנה, שהשפה המשותפת שלהם, עמוקים בהרבה. משהו שקשה להסביר.
אבל "אהבה זה כואב" היתה סדרה מעולה משום שלא ביקשה להציג מחדש את הסיפור הישראלי הקלאסי על אשכנזים-מזרחיים. הקונפליקט העתיק, שבא לידי ביטוי בדימוי המלהיט של ערס מזיין צפונבונית, אמנם עמד בבסיס הסדרה, אבל הוא לא עניין את מודן. היא פשוט רצתה לספר סיפור, ובדרכה המסויגת, הישראלית, שבה כל הצהרת אהבה נוטרלה מיד כאילו היתה חפץ חשוד ("אוהב, אוהב אותך, קרצייה") – טוותה יצירה מרגשת, שמגדירה באופן מדויק ועדין את הזמן והמקום שבו צולמה.
לכן, אפשר היה רק להתפעל מכך שמודן התאפקה אתמול ולא זרמה עם הנוסחה עד הסוף. בתום הפרק, כאשר דנה ואורן שוטטו מוכי יגון ברחובות תל אביב, וכל החושים כבר נדרכו לקראת הרגע סוחט הדמעות של האיחוד המחודש ביניהם – זה שייאשר את אמונתנו בכוחה של האהבה להביס את המציאות – נגמרה פתאום הסדרה בחטף, במין חיבוק מחמם לב. אפילו נשיקה לא היתה שם. אחרי הכל, פה זה לא אמריקה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דנה ואורן
|
|
|
 |
|
 |
|
יאיר לפיד מפרסם את בנק הפועלים, ערוצים 2 ו-10
|
|
|
 |
|
|
|
ישראליות מסוג אחר, דוחה מאוד, מציג יאיר לפיד בפרסומת לבנק הפועלים. לפיד, בחולצה אפורה שמדגישה את מבנה גופו הגוצי – מסת שרירים רוטטת שרק בד טריקו דק מכסה עליה, כאילו הדוגמן עשוי לתפוח פתאום ולקרוע אותה, כמו גיבור הסרט "הענק" – עומד במוסך ביתו. הג'יפ שחונה שם מאשר שהוא גבר במובן הישן, קשוח, שיוצא לכבוש את הטבע הפראי.
אלא שלפיד אינו סתם גבר מחוספס. הוא גבר חדש. הג'יפ שלו מקולקל. לכן, הוא גוהר מעל המנוע, מפרק ממנו חלקים ועורך אותם על הרצפה. הוא נראה כמי שמתקן את מכוניתו, אבל מבטו הממזרי מסגיר שאין לו מושג מה הוא עושה. הוא פשוט נהנה לפרק.
יש אנשים, כמו מבקר הטלוויזיה המעולה אחי רז, שאוהבים את ההתיילדות הזאת. אבל כאשר היא באה מצדו של אדם כמו לפיד, בתשדיר שמשרת את הגוף החזק ביותר במשק הישראלי, יש בזחיחות השבעה הזאת דווקא משהו מבהיל מאוד. אצלי מבטו המשועשע של לפיד אינו מעורר חיבה. הוא פשוט מזכיר, ביותר מדי מובנים, את מבטם של נציגי צה"ל כאשר הם מתנצלים על "גרימת מותה" של עוד ילדה פלסטינית.
|
|
|
|
|
|
|  | | יאיר. צילום: יחסי ציבור | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | יואש פלדש, בן 27, הוא עיתונאי. ספרו הראשון, "היואש האחרון", ראה אור בשנת 2002 בהוצאת כנרת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
