 |
/images/archive/gallery/110/531.jpg אחי רז
צילום: רענן כהן  |
|
|
| אהרון פררה מחלק ארוחות חמות, אולי עדיף להישאר רעב |
|
|
|
| ערוץ 1 ניסה להרים אתמול ערב התרמה לילדים רעבים ואחי רז לא האמין עד כמה נלעג זה יצא
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"ערוץ 1 מאיר פנים לילדים", 21:30, ערוץ 1
הערוץ הראשון עשה אמש את חלקו בהרמת ערב ההתרמה של עמותת "מאיר פנים"; אבל למרות הכוונות הטובות, סביר להניח שהילדים הרעבים בישראל היו מעדיפים להפקיד את גורל הארוחות החמות שלהם בידי גוף תקשורתי פחות נלעג. הכרח להצלחתו של משדר התרמה טלוויזיוני, הוא לרתק את הצופים אליו למשך זמן גבוה ככל האפשר, לטעת בהם את התחושה שהם חלק ממשהו גדול, אקסטרווגנזה בידורית מהולה במצווה, וכך לגרום להם לפתוח במוקדם או במאוחר את הכיס. לשם כך מתכנסים סביב אירועים כמו "יום טוב" או ה"שירותרום" טובי המגישים, האמנים והסלבריטיז, שמרימים מופע מושקע עם תפאורה גדולה מהחיים, ומקפידים להראות איך לוח התרומות לא מפסיק לנסוק מעלה - גם אם לפעמים הוא קצת סטטי.
באולפן הפלורסנטי של ערוץ 1, להבדיל, ישבו אתמול כ-30 צופים, שראו את צמד המנחים, מירב מילר ואהרון פררה, מצטופפים באי-נוחות בולטת, ממש דבוקים זה לכתפו של זו, בתוך כורסא קטנה מדי לשני
אנשים. אם הייתה זו אמירה על מצבן של משפחות הנמצאות בצד הלא נכון של קו העוני, היא לא עברה טוב מסך. על התוכנית האמנותית הופקדו אמנים כסי היימן, רון שובל, דודו טסה ורינת גבאי, שעשו את הנאמברים שלהם מעל גבי במה שדומה כי לא עודכנה מאז "סיבה למסיבה". את שאר הזמן מילאו בעיקר עם ראיונות. ראיונות זה חשוב, וטוב שיש מי שמספר לנו על עמותת "מאיר פנים" ועל מצבם הבעייתי של מאות אלפי ילדים בישראל, אבל זה ממש לא מועיל למטרת הערב.
לא קשה לדמיין את תגובת הציבור לו כך היה נראה השירותרום. הרי הוועד למען החייל לא פראיירים. אבל "מאיר פנים" היא עמותה שנמצאת בחיתוליה, ונושאת דגל שהוא כנראה עדיין אזוטרי מדי בשביל שגוף רציני יותר מערוץ 1 יפיק עבורה ערב התרמה ראוי. ההבדל, לא מוגזם לאמוד, עומד על מינימום כמה עשרות אלפי ארוחות חמות, אבל כרגע אין מה לעשות נגד זה. יותר מדי נזקקים יש במדינה הזאת, וכולם רוצים ערוץ 2.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ילדים עניים. צילום: אריק סולטן
|
|
|
 |
|
 |
|
יאיר לפיד מפרסם את בנק הפועלים, ערוץ 2 ו-10
|
|
|
 |
|
|
|
אני לא יכול להגיד שאני אוהב את יאיר לפיד, ממש אוהב, בלי שינסו לשכנע אותי שזאת פרובוקציה. בכל זאת, אני ממשיך לנסות. ממש אוהב את הבנאדם הזה, בלי שמץ של דחקה. לא יודע בדיוק להסביר למה ומדוע. בפרסומת החדשה שהוא עושה לבנק הפועלים, שבה הוא מפרק את המנוע של האוטו בשביל הדאווין הגברי, זה החיוך הקטן, החמוד והנבוך הזה שהוא עושה בסוף, של מישהו שעמוק בתוכו נשאר עדיין קצת שובב. אני מנסה לשכנע את עצמי שהוא עובד על השטיקים האלה במשך שעות במכון, משכלל אותם לכדי שלמות, כותב, מוחק ומשכתב עד שגם הוא עצמו נופל בפח של יאיר לפיד, אבל זה לא הולך. אני עדיין מת, פשוט קרוע על הבנאדם הזה.
|
|
|
|
|
|
|  | | יאיר לפיד בקמפיין לבנק הפועלים. צילום: סיוון פרג | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | סטייליסט, כותב על מוזיקה ושטויות אחרות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
