 |
/images/archive/gallery/150/800.jpg ג'ימי הנדריקס
אי.פי  |
|
|
|
|
| אורי לוטן עם סדרת הכתבות השבועית שסוקרת חמישים שנה של תת התרבות הכי סוחפת בהיסטוריה של המין האנושי. ובפרק השני: שתי ההמצאות שבישרו את ההתחלה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אורי לוטן
6/10/2004 8:48 |
|
|
|
|
|
|
|
עם כל הכבוד לגלגל לדפוס ולאינטרנט, שתי ההמצאות שנתנו לי יותר רגעי אושר בגלגול הנוכחי מכל המצאה אחרת בכל ביקוריי הקודמים עלי אדמות הן הגלולה למניעת הריון והגיטרה החשמלית. לגבי הגלולה אפשר למעשה לומר שכל מי שחי כיום בעולם הזה, שלא חסרות בו המצאות המיועדות להעניק לנו את אותם רגעי אושר, הפיק ממנה הנאה או תועלת כלשהי.
אשר לגיטרה, אני בטוח שאני לא היחיד. כל מי שהתבגר משנות הששים והלאה, אפילו חסידי האירוויזיון, חייב לה משהו. אפילו במוזיקת מעליות כבר משתמשים בה. עד שהתברר שאפשר לעשות מוזיקה בעזרת מחשב, לא היה כלי יותר מענג, יותר סקסי, יותר מגניב מהחשמלית, גם למנגנים וגם למאזינים. לא צריך להיות רוקיסט בשביל ליהנות מהאפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות הטמונות בכלי הנגינה הזה, אבל אפשר לומר שהגיטרה החשמלית מאפיינת
יותר מכל כלי נגינה אחר את המיתוס האמריקני המודרני, את החיפוש והמרדנות, את הסקסיזם והישירוּת המאפיינת את אמריקה, ובעקבותיה את העולם המודרני כולו.
אם נקבל את הגישה האומרת שכל דבר קורה מתי שהוא צריך לקרות, יש משהו בעובדה ששתיהן, המצאת הגלולה והמצאת הגיטרה החשמלית כפי שאנחנו מכירים אותה, קרו בערך בזמן שנולדתי - כך ששלושתנו הגענו לפרקנו ביחד, מוכנים ומזומנים ליהנות מסקס ומוזיקה בצורה חופשית, ביחד או לחוד. אבל גם מעבר לראייה האגואיסטית שלי - תקראו לזה פיקוח על הילודה או איך שאתם רוצים - אין ספק שהגלולה נתנה לאדם את מה שאלוהים בכבודו ובעצמו שמר בסוד: את האפשרות ליהנות מאחת המתנות הגדולות שניתנו למין האנושי, האפשרות ליהנות בלי תנאי מהאנרגיה המינית, שהיא כידוע האנרגיה המועדפת על רובנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
גיטרה חשמלית
|
|
|
 |
|
 |
|
לא צריך לרדת בפתח תקווה
|
|
|
 |
|
|
|
השינוי שחל בהתנהגות המינית האנושית, ובמקביל לכל מה שקשור לשעות הפנאי שלו, החל מתרבות דרך אופנה ועד למלחמות (עוד אנרגיה פופולרית בין יוצאי הקופים), הוא מה שעשה את החיים בחצי השני של המאה העשרים למשחק הטוב ביותר בעיר. ועל כך אנחנו צריכים להודות בראש ובראשונה למרגרט סנגר, האישה שבלעדיה לא היו סטוצים, לא היו פיק-אפים, ואוכלוסיית העולם הייתה מתרבה בקצב שלא היינו מסוגלים לעמוד (כן כן, לעמוד) בו.
מרגרט סנגר היתה אחות במקצועה, פמיניסטית מוקדמת ברוחה ואישה עם מצפון חברתי עמוק. היא היתה בת שבעים ואחת בשנת 1950, כאשר בעזרת מימון של ידידה עשירה, שכבר בשנות העשרים עזרה לה להבריח לארה"ב דיאפרגמות (התקנים תוך-רחמיים), פנתה למצוא את אמצעי המניעה האידיאלי, פשוט וקל כמו אספירין, שיעזור לנשים להימנע מהריונות בלתי רצויים.
הן חברו למדען בשם גרגורי פינקוס (למרות ההקשרים העבריים המתבקשים, אני נשבע שזהו שמו האמיתי) ממסצ'וסטס, שערך ניסיונות כימיים בשפנים על מנת להגיע לאותה מטרה. בהסכם הראשוני ביניהם הובטח לו סכום שנתי של 10,000 דולר - סכום עתק באותם ימים - בתוספת 50,000 דולר לבניית מעבדה חדשה. במשך השנים הלך המענק וגדל, עד שהגיע ל180,000 דולר לשנה. יחד עם שותפו, ד"ר ג'ון רוֹק (ושוב, סליחה על צירוף המקרים אבל גם זה שם אמיתי), אחד הגינקולוגים המכובדים באמריקה, ערכו השניים ניסיונות בארה"ב ובפוארטו ריקו.
הבסיס לעבודתם, עד כמה שמוח לא-מדעי כמו שלי יכול להבין, היה להשתמש בהורמון פרוגסטון כדי לגרום לגוף הנשי "לחשוב" שהוא נכנס להריון, להפסיק בימי המחזור, ולהתחיל מחדש. כבר בניסוי הראשון שלהם, שנערך בהשתתפות 221 נשים שכולן כבר ילדו, כלומר לא היו עקרות מטבען, הגיעו ל-100 אחוזי הצלחה - אף אחת מהנשים לא הרתה. התברר גם שהגלולה עובדת רק כאשר נוטלים אותה כמו שצריך; בניסוי נוסף הפסיקו עשרים וחמש נשים את הטיפול באמצע, משום שהכומר שלהן ייעץ להן או בגלל סימני לוואי אחרים, ולא עברו את הניסוי בהצלחה.
כך נפתחה הדלת לעידן מבורך שבו לא היה יותר צורך להשתמש בקונדום (שעשה, מסיבות אחרות לגמרי, קאמבק היסטרי בשנות השמונים) או באבקות, לחשים ובמנהג המביש והלגמרי לא יעיל של מה שנקרא פעם "משגל נסוג", או כמו שלילי (השם המלא שמור במערכת) נהגה לומר: "לרדת בפתח תקווה". מאז, עברה הגלולה שינויים רבים, העשירה חברות פרמקולוגיות, הרגיזה הרבה אנשים, אבל נכנסה לכל ארון תרופות המכבד את עצמו. המהפכה המינית החלה, ומאותו רגע לא היה כוח בעולם שהצליח לעצור אותה.
אפילו לא הכנסייה הקתולית. אותו ג'ון רוק, אחד מאבות הגלולה, שהיה קתולי אדוק, לא רק שהסתכן במאסר במדינתו מסצ'וסטס, שבה היו כל אמצעי המניעה מכל הסוגים אסורים על פי החוק, אלא גם היה צפוי לחרם ונידוי מצד הכנסייה. ב-1968 הוציא האפיפיור פאולוס השישי צו שהועבר אליו, ככל הנראה, מאותו יהודי תושב נצרת שנולד לאם שבכל זאת נשארה בתולה. "אין לאדם סמכות מוחלטת על אברי הרבייה שלו", נאמר בצו, "מכיוון שהם מכשירים בידי האל ליצור חיים חדשים".
אבל זה לא עזר. האישה (ובעקבותיה, איך לא, גם הגבר) היתה סופסוף חופשייה לנצל את העונג האולטימטיבי בלי להסתכן בתאונות. באמצע שנות השישים כבר השתמשו מיליוני נשים, גם קתוליות, בגלולה המופלאה, ומחקרים שונים הראו כיצד תכיפות יחסי מין בין זוגות הטרוסקסואלים נשואים ולא נשואים הלכה ועלתה משנה לשנה. גם הגייז, אגב, נהנו באופן עקיף מההמצאה, אף שהריונות מעולם לא היו הבעיה שלהם, אבל לזה עוד נגיע בהמשך הסדרה. מה שחשוב הוא שסקס הפסיק להיות המקל והפך להיות הגזר. כמו שצריך.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ליאו פנדר. צילום:ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
האבא והאבא
|
|
|
|
|
|
|
סרט חדש התחיל והוא היה זקוק לפסקול חדש. סקסופונים, תזמורות מיתרים ואפילו גיטרות אקוסטיות כבר לא התאימו לסגנון החדש. הם פשוט לא היו סקסיים מספיק. וכאן נכנסים לתמונה לֶס פול וליאו פֶנדֶר. אף שהיו ניסיונות לחשמל את הגיטרה (ע"י מוזיקאים שחורים בעיקר) כבר בשנות העשרים והשלושים, לֶס פול וליאו פֶנדֶר הם אבותיה הרשמיים של הגיטרה החשמלית, שנכנסה לחיינו באופן מקביל לכניסת הגלולה.
טבעי שהגיטרה החשמלית באה מאמריקה, וכמוה היא מסמלת את המרדנות הטבועה בעצם הוויתה של מולדת החופש והרוקנ'רול. כל מוזיקה היא ביטוי של הקונטקסט החברתי שבתוכו היא צומחת. זה נכון לגבי הסימפוניות של בטהובן והאופרות של וואגנר בדיוק כפי שזה נכון לגבי היציאות המטורפות של ג'ימי הנדריקס והג'אמים האלוהיים של ג'רי גרסייה. אפשר גם לומר שאם הגלולה היתה השער הנשי לעידן החדש, הגיטרה היא בעצם כלי הנגינה הגברי ביותר שיש. עם כל הכבוד לכריסי היינד ובוני רייט, הגיטריסטים הגדולים ביותר הם גברים, וקטונתי מלהבין או לנתח למה. אולי משום שהגברת גיטרה עצמה היא גברת גברית למדי (מה כבר אפשר לצפות ממי שנולדה לשני אבות), ואפשר לומר שאפילו בצורתה היא מזכירה איכשהו את אבר המין הגברי שהתחייבתי לא לומר את שמו המפורש למשך שתי כתבות לפחות.
בין חובבי הגיטרה יש מעט חילוקי דעות אם האב האמיתי הוא פול או פנדר. מבחינה כרונולוגית פנדר הוא הראשון. ב-1940, בחנות קטנה בדרום קליפורניה, בנה ליאו פנדר, שמעולם לא למד לנגן בגיטרה ועיסוקו העיקרי היה תיקון מכשירי רדיו, כמה מַגבֵּרים וגיטרות שטוחות, כלומר בלי תיבת תהודה. קצת יותר מאוחר בנה פנדר את המגבר הראשון שכלל שליטה על הטון - אבל הכי חשוב היה חזונו לגבי גיטרה טובה יותר. הוא ידע שבעזרת הטכנולוגיות הקיימות הוא יכול לשפר את הצליל של גיטרות אקוסטיות, או גיטרות הקשורות למגברים חיצוניים. ב-1951 הביא פנדר לעולם את הברודקסטֶר, האבטיפוס לגיטרות השטוחות, שברבות הימים הפכה לטֶלֶקסטר האגדית - הגיטרה החשמלית השטוחה הראשונה שיוצרה באופן מסחרי. אחריה באו גיטרת הבס החשמלי הראשונה, פרֶסיז'ן בס ב-1951, והסטרָטוקסטֶר ב-1954. אלה בעצם היו מקורותיו הראשוניים של הצליל החשמלי, החודר והמהפכני שאפיין את מרבית המוזיקה של השנים שאחריו.
אביו השני של סאונד המאה הוא לֶס פול. ב-1941 היה פול הגיטריסט הפופולרי ביותר באמריקה וחובב אלקטרוניקה מושבע. במשך שנים התעסק עם מגברים ופטנטים חשמליים להעצים את צליל הגיטרה שלו. הוא ניסה כבר בשנות הארבעים לעניין את חברת גיבסון, יצרנית כלי הנגינה שנוסדה ב-1861, בגיטרה חשמלית שטוחה עם הגברה פנימית, אבל החברה השמרנית דחתה אותו. בתחילת שנות החמישים, כאשר הגיטרות החשמליות השטוחות הראשונות מתוצרת פנדר החלו להופיע בשוק, התעוררו הגיבסונים למציאות החדשה ושינו את דעתם. התוצאה היתה גיטרה חשמלית שטוחה עם טאץ' אלגנטי, שהיה חסר בגיטרות של פנדר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'רי והזאב. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
השילוב המוצלח בין רוח וחומר
|
|
|
|
|
|
|
כמו הגלולה, גם הגיטרה עברה שינויים רבים, אבל בעיקרה נשארה טבועה בשני אבותיה. הגיטרה החשמלית היא השילוב המוצלח הראשון בין רוח וחומר בעולם המוזיקה, והיא ייצרה, במשך תקופת זמן קצרה יחסית, מגוון של סגנונות. החל מרוק פסיכדלי ועד להֶבי מטל, לבלוז השחור והלבן, ואפילו לעולם הג'ז השמרני. יתרה מזאת, בפרק זמן אפסי לעומת הכינור או הפסנתר, היא ייצרה שורה של גאונים ווירטואוזים, השונים זה מזה בצורה משמעותית.
זוהי כמובן ראייה סובייקטיבית לגמרי, מוזיקה היא לא תחרות, אבל אני רואה את משולש הקסמים ג'רי גרסייה-אריק קלפטון-ג'ימי הנדריקס כבסיס הפירמידה שבקדקודה ניצב טריי אנסטסיו, כרגע גיטריסט הרוק המוערך ביותר. לאורך הדרך יש ים של מאסטרים (וסליחה אם שכחתי מישהו) כמו האנק מרוין (בעצם אל הגיטרה הראשון), דוויין אולמן, דייויד גילמור, פרנק זאפה, סטיבי ריי ווהן, מיק טיילור, ג'ו סטריאני, בוב וויר, פט מתיני, בריאן מיי, רוי ביוקנן ועוד רבים, שכל אחד מהם תרם את הטאץ' האישי שלו.
אחד המדדים לחשיבותה של הגיטרה היא האינפורמציה הבאה: ב-1999 מכר אריק קלפטון במכירה פומבית כחמישים מגיטרותיו כדי לממן את מרכז הגמילה שהקים. "בלֶקי", הפנדר סטרטוקסטר שעליה ניגן במשך שנים, נמכרה במחיר הצנוע של 959,000 דולר. אחריו בתור עומדים הנמר והזאב, שתיים מהגיטרות של ג'רי גרסייה, שנמכרו ב-957,000 דולר וב-789,000 דולר, בהתאמה. שתיהן יוצרו במיוחד עבורו ע"י יצרן גיטרות קליפורני בשם דאג אֶרווין.
ואיך אפשר לסיים בלי להזכיר את אחד מסגנונות הנגינה הפופולאריים ביותר: גיטרת אוויר. זהו סגנון שהתפשט במקביל להתפתחותה של הנגינה "האמיתית" וכולל ים של גאונים, שאני, עם כל הצניעות, בין הגדולים שבו. יש גם פסנתר אוויר, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
