עדיין מלכותית: הזמרת לורד עומדת בציפיות

הניו־זילנדית זינקה לתודעה העולמית ב־2012, בהיותה בת 16 בלבד. חמש שנים מאוחר יותר היא משיקה אלבום שני, קודר ונוגה יותר

סער גמזו | 26/6/2017 8:01
תגיות: ביקורת אלבום,לורד

לורד, Melodrama

היא בקושי בת 21, אבל באמתחתה יש כבר להיט עולמי ענק שהביא לה פרסי גראמי ואת המשבצת של "הדבר הגדול הבא בפופ". עכשיו לורד משחררת את האלבום השני שלה: Melodrama.
 
עטיפת האלבום
קודר יותר. Melodrama עטיפת האלבום

הצעירה הניו־זילנדית זינקה לתודעה העולמית ב־2012, בהיותה בת 16 בלבד, כששיחררה את הלהיט הענק Royals במסגרת המיני אלבום The Love Club וכבשה אינספור מצעדי פזמונים בעולם. אחד הקסמים המאוד בולטים שלה, בוודאי על רקע הכוכבות האחרות של עולם הפופ, הוא האינטליגנציה יוצאת הדופן שלה. כשזו פרצה דרך המילים, יחד עם קול ייחודי והגשה בוגרת ועמוקה, היה ברור שלורד היא ילדת קסם.

אחרי פתיחה כזו נוצרה ציפייה ענקית לקראת אלבומה השני. היא עבדה עליו תקופה ארוכה יחסית, והוא משקף המון מהחיים האישיים שלה בשנים המעצבות הללו. כששיחררה בתחילת מארס השנה את Green Light, הסינגל הראשון מתוך האלבום, היה אפשר כבר להעריך שהילדה עומדת בציפיות, ואולי אף עולה עליהן.
 
קטעים נוספים

בעוד האלבום הראשון עוסק בחוויות של גיל העשרה ובסדרת הגילויים המרעישים שחווים צעירים שיוצאים לעולם, המילים באלבום החדש קודרות ונוגות יותר. הגיוני לחשוב שמדובר בשאריות הפרידה של לורד מהצלם ג'יימס לואו, אבל לורד עצמה טענה שלא מדובר באלבום פרידה, אלא באלבום שעוסק בשיברון לב ובבדידות, כאלה שמגיעים ישר אחרי החגיגות של גיל העשרה. גם הפעם היא מנסחת את החוויות האישיות האלה בבגרות רגשית ובמבט מפוכח, כזה שנדיר למצוא בעולם הפופ.

מבחינה מוסיקלית לורד מבצעת תזוזה סגנונית קלה ועוברת מאזורי הטריפ פופ של האלבום הקודם אל פרשנות מוארת לניו ווייב. השינוי הזה משרת נהדר את המילים של השירים ואת הכותרת של האלבום כולו. ההגשה החכמה שלה מסייעת לה לעשות את השינוי הזה מבלי להישמע מאולצת. Melodrama לא מכיל להיטי ענק בסדר גודל של Royals, אבל יש בו מקבץ לא מבוטל של שירי פופ נהדרים: Green light מחבר נהדר שמחה ועצב עם לחן רקיד להפליא, Perfect Places נשען על גרוב מסתורי וסמיך במידה, Sober שומר לכל אורכו על מתח נהדר וכמעט לא מכיל צלילים מיותרים ו־Liability מספק מבט ישיר אל מרתף הרגשות הכמוסים של לורד בליווי פסנתר מלודרמטי.
 
צילום: AFP
מנסחת את החוויות האישיות האלה בבגרות רגשית ובמבט מפוכח. הזמרת לורד צילום: AFP

אבל הפלא הכי גדול של האלבום הוא שיווי המשקל שלו. לא הצלחתי לפצח איך זה קורה, אבל איכשהו גם הרגעים החלשים לא גורמים לו לקרוס ולא פוגעים בסיכוי שלו להביא לארון של לורד עוד כמה פסלונים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק