יהודה סעדו: 'פחדתי מלהיט שישאיר אותי בתחפושת'
12 שנים אחרי הזכייה ב"כוכב נולד", יהודה סעדו מתגורר בקיבוץ חפץ–חיים עם אשתו וארבעת ילדיו ועדיין משוחח כל יום עם הקדוש ברוך הוא. לרגל השתתפותו בפסטיבל "תור הזהב" הוא מספר כיצד התמודד עם ההצלחה ההיסטרית שדעכה, מודה שהיום לא היה ממליץ לילדיו ללכת לריאליטי שירה ומפרגן לסטטיק ובן-אל תבורי
גם היום, אחרי אינספור רגעים "מרגשים" ו"מדהימים" ששווקו לנו באינטנסיביות באינספור תכניות ריאליטי מוזיקליות, זהו אחד הרגעים הזכורים והצרובים ביותר.קיץ 2005. יהודה סעדו זוכה בגמר העונה השלישית של "כוכב נולד", ומבקש מצביקה הדר לומר תודה. המנחה נעתר, נותן לזוכה הטרי את המיקרופון, ואז בוקעת מפיו של סעדו קריאת "שמע ישראל" במלואה, כשברקע הקהל משתולל בצווחות עידוד.
"עדיין מדברים על זה איתי ברחוב", הוא אומר בריאיון לרגל השתתפותו בחול המועד פסח בפסטיבל "תור הזהב" באשדוד. "אנחנו 12 שנים אחרי, ואנשים עוד ניגשים ואומרים לי עד כמה העניין ריגש אותם, אגב ממש לא רק דתיים. כמובן שלא תכננתי את זה מראש, זה בא בטבעיות ולכן האפקט היה כל כך חזק. אני מודה לקדוש ברוך הוא שזכיתי באותו רגע להיות מהמקדשים שם שמיים ולא מהמחללים".
יהודה סעדו פרץ לתודעה הציבורית בקול רעש גדול. העונה השלישית של "כוכב נולד" הייתה הנצפית ביותר עד אז, יותר מעונת הבכורה עם נינט, שירי מימון ושי גבסו. במידה מסוימת אפשר לומר שהוא סומן עוד לפני תחילת העונה כאחד הפייבוריטים לזכייה, כשקדימונים שבהם הוא נשמע ונראה מסלסל לאין קץ את סיום שיר התוכנית "לפעמים חלומות מתגשמים" שודרו שוב ושוב אפילו לפני שהתוכנית עלתה לאוויר.
"בכלל לא חשבתי להשתתף בתוכנית", הוא משחזר. "חבר רשם אותי לאודישנים, וכשנסעתי איתו לשם מכשיר הדיסקים שלו באוטו לא עבד. בניתי על זה שבנסיעה אלמד את השיר, והגעתי בלי שידעתי עליו דבר וחצי דבר. במתחם היו אלפים רבים של אנשים וכולם התאמנו על השיר, אז בחצי אוזן שמעתי מה הם שרים. נקלט לי רק הלחן, את המילים לא ידעתי בכלל. כשעליתי לשיר זה היה בבחינת 'לחן: צביקה פיק, מילים: יהודה סעדו'. לא קשור לכלום. צביקה הדר קלט מהשיר הקודם ששרתי שיש לי עניין עם סלסולים, והוא אמר לי לעשות לשיר סיומת של בית כנסת. אמנם הייתי כבר בתהליכים של חזרה בתשובה, אבל לא היה לי בכלל את הקטע של פיוטים.
"עשיתי לו מה שיצא והתברר שזו סיומת אנדלוסית. עשו מזה פרומו ושידרו במשך שבועות בטלוויזיה. מי שראה את זה חשב שאני פייטן מרוקאי משכבר הימים, שוחה בחומר, אבל האמת היא שלא היה לי רקע בכלל. סתם סלסלתי מה שהיה לי באותו רגע. העניין הזה גרם לסיטואציות מצחיקות בהמשך. המון קהילות פנו אליי בבקשה שאתפלל אצלן בחגים כחזן, משפחות ביקשו שאבוא לשבתות בר מצווה ושבתות חתן, ואני לא ידעתי כלום. כשהתחלתי לעבוד עם התזמורת האנדלוסית היו אומרים לי 'תשמע יהודה, במופע הזה נעשה את הפיוטים האלה והאלה', בשיא הטבעיות, ואני עונה להם - 'תשמעו אין לי מושג על מה אתם מדברים'. הם היו בהלם".
סעדו (34), נולד למשפחה חילונית אך מסורתית בקריית־עקרון. את תחילת תהליך ההתקרבות לדת הוא חייב לחבר שלמד איתו בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה, ומעשה שהיה כך היה: "זו פנימייה צבאית עם חוקים מאוד קשוחים, ממש ילדים משחקים בצבא - גילוח, צחצוח נעליים והכול. הייתה לי בעיה לקום בחמש בבוקר. שמתי לב שחבר דתי שהיה לי שם קיבל פטור ממסדרי בוקר בגלל התפילות, ואמרתי וואלה יופי, נלך על זה. אמרתי למפקד: 'תשמע, אני דתי, גיליתי את האור'. אז באמת גיליתי את האור שבזכותו אני יכול עכשיו לכבות את האור ולישון עוד קצת. יום אחד הוא בא למעקב בחדר וקולט אותי ישן. הם במסדרים ואני נוחר. אמר לי: מה אתה עושה סעדו, אמרת שאתה דתי. ומאז באמת לא הייתה לי ברירה אז קמתי בכל בוקר לבית הכנסת והתחלתי להתחזק. מתוך שלא לשמה בא לשמה. מצווה גוררת מצווה, והלכתי גם לתפילות שבת כשהייתי בבית. בהתחלה עוד עישנתי ונסעתי עם הרכב ולאט־לאט גם ירדתי מזה. הכול בא בהדרגתיות, אין נקודה ספציפית שאני יכול לומר 'פה החלטתי לחזור בתשובה'".
אבל במהלך העונה של "כוכב נולד" היית בלי כיפה, שמת אותה רק בגמר.
"נכון. זה טלוויזיה, הרבה אנשים רואים, לא שייך פעם לבוא עם כיפה, פעם לא. אז בגמר החלטתי שזהו - מעכשיו אני עם כיפה, והיא באמת לא ירדה משם".
לא תמיד מדובר בכיפה. עכשיו אתה עם קסקט.
"יש לי ארון מלא כיפות וכובעים מכל מיני סוגים. אלה דברים חיצוניים שאני לא מייחס להם חשיבות. פעם הולך עם זה ופעם עם זה".
שנתיים אחרי זכייתו בכוכב נולד, הוציא סעדו את אלבומו הראשון "עירום באתי", שזכה להצלחה ולביקורות טובות. בשנת 2012 שחרר לרדיו כמה סינגלים, אך אלה לא הבשילו לכדי אלבום.
לא הוצאת אלבום כמעט עשר שנים. קצב איטי גם ביחס לאמנים שנחשבים לאיטיים.
"ברגע שהסתיימה התוכנית, יצאנו לסיבוב הופעות מטורף שהרגשתי כאילו היו בו כמו שמונה הופעות ביום. באופן טבעי, המון מפיקים ומשקיעים רצו להשקיע בי ולכוון אותי לסגנון כזה או לסגנון אחר. אחד רצה שאעשה אלבום 'כפיים', השני ים תיכוני, וזה ממש לא אני. האמת היא שפחדתי שיהיה לי איזה להיט ים תיכוני חזק ואז אהיה חייב להמשיך בתחפושת הזו. חלק מהחומרים שהוצאתי, הסינגלים שהיו אמורים להיות באלבום השני, לא הייתי שלם איתם במאה אחוז. למעשה גנזתי אלבום שלם כי לא הייתי שלם איתו. מוזיקה נשארת לנצח, ואני רוצה להביט מתישהו לאחור על הדברים שעשיתי ולומר שאני שלם איתם במאה אחוז. אז כן, בהחלט הגיע הזמן לצאת לא רק עם אלבום שני אלא עם עוד הרבה אלבומים. הייתי בתקופת עיבור שכזו, חיפשתי את עצמי. הכול קרה מאוד מהר, ואני לא אוהב להיות על כביש סואן ב־150 קמ"ש ולא להיות עם שליטה על ההגה. אני רוצה להיות מחובר למה שאני עושה ברמה האישית. אז לקח הרבה זמן אבל אני יכול לומר שהנה זה בא, ובקרוב".
כשאתה מסתכל לאחור, היית מוותר על ההתנסות ב"כוכב נולד" ומעדיף לנהל את הדרך המוזיקלית שלך לבד ובשקט?
"אם לא כוכב נולד, אני לא יודע אם בכלל הייתי הולך לשיר. התעסקתי עד אז במוזיקה אבל מאחורי הקלעים, והתוכנית פתחה לי את עניין השירה שבכלל לא הייתי בכיוון שלו. אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו".
ישנם רגעים שאתה אומר לעצמך "מה לי ולפרונט, יכולתי להישאר בשקט מאחורי הקלעים"?
"אני משער שלכל אדם, בכל עבודה, יש רגעים כאלה של 'בשביל מה אני צריך את זה'. כל אחד עובר את זה. זו המציאות, וצריך לחיות איתה כפי שהיא".
יכולת לסגת אחורה ולא להמשיך להיות זמר.
"לא עשיתי זאת כי לא ראיתי צורך לעשות דבר כזה. אני שמח שגילו בי את האופציה של לשיר ואני שלם עם הדרך שעברתי".
ואם הבת או הבן שלך ירצו ללכת לתוכנית כזו?
"התוכניות האלה ייסגרו עד אז, אני לא מאמין שזה יישאר. במצב של היום אני לא ממליץ ללכת לריאליטי מוזיקה, פשוט כי אין לתוכניות האלה את האפקט של פעם. נראה לי שהסגנון מיצה את עצמו. מבחינה אישית האם ללכת או לא, כל אחד צריך לקבל החלטה לבד לפי האישיות שלו. במבנה האישיות שלי תמיד ידעתי לא לעוף גבוה מדי או שהשתן יעלה לי לראש. לקחתי דברים בפרופורציה גם כשהייתה היסטריה. ידעתי איך לנווט. יש אנשים שנכנסים לתוכניות כאלה, פתאום הכול קורה בבום אחד והם ממריאים מעלה מעלה בלי בסיס אמיתי מתחתיהם, ואז זה נגמר והם לא מוצאים את עצמם. אצלי, נכון שלא הוצאתי אלבום כמעט עשר שנים ויש כאלה ששואלים 'איפה אתה', אבל אף פעם לא הפסקתי להופיע - הופעות שלי לבד עם פסנתר בכל מיני מקומות, שיתופי פעולה עם האנדלוסית, מופע של אבשלום קור ושלי שרץ יפה, אני גם עושה חופות שזה תמיד מרגש. מוזיקה זו הפרנסה היחידה והעיקרית שלי, ואני מודה על כך לקדוש ברוך הוא".
אם מדברים על פרנסה, הרי שלסעדו יש משפחה לא קטנה לפרנס. לו ולאַסתר רעייתו יש ארבעה ילדים: אדל בת תשע, רחל בת שבע וחצי, יוסף בן חמש ויעל בת שלוש וחצי. את אסתר, מאפרת ומסרקת מקצועית, הכיר בדרך שהוא מגדיר נסית. "הרבה הצעות שידוכים קיבלתי מבנות ישראל", הוא אומר בחיוך, "בשנתיים שבין כוכב נולד להיכרות שלי עם אסתר הן היו מגיעות עם ההורים שלהן, וההורים היו לוחצים 'בוא תיקח, היא מתאימה לך'. קשה להתחיל קשר אמיתי כשמכירים אותך מהטלוויזיה ואתה לא מכיר את הצד השני. אתה לא יודע אם זה אמיתי או רק בגלל שאתה מפורסם. זה מאוד מתסכל. עד כדי כך שהייתה תקופה שבה עצרתי הכול ואמרתי להשם: 'אתה הכול יכול, ואתה תביא את האישה שלי עד הבית'. אולי תצחק, אבל באותו יום היא באמת באה אליי הביתה.
"מישהי בפורום המעריצים שלי הכירה את אסתר בשירות הלאומי, ואמרה לה 'אני מסתכלת עלייך ואת מה זה מתאימה ליהודה סעדו'. היא הסכימה שתפגיש אותה איתי, והן באו אליי הביתה במסגרת מפגש מעריצים. נהגתי אז לספר סיפורי מעשיות של רבי נחמן, מה יש לי לומר להם חוץ מזה. הקטע הוא שבאותו יום היו לי צילומים לתוכנית 'מועדון לילה' ובכלל לא שמתי לב שאסתר הייתה שם. אבל היא השיגה את המספר שלי איכשהו בדרך לא־דרך, ואני אמרתי לעצמי שבדיוק באותו בוקר עשיתי התבודדות וביקשתי שהשם יביא אותה אליי הביתה, עשיתי אחד ועוד אחד ואמרתי 'בוא נתהה על קנקנה'. הלכנו לכותל לפגישה ראשונה, ואחרי שלושה חודשים היינו מתחת לחופה".
ומהר מאוד מצאתם את עצמכם עם ארבעה ילדים.
"גדלתי כילד יחיד שהגיע אחרי 16 שנים של ניסיונות, אז באמת נראה לי הזוי שאתחיל להתלונן על מה שבא לי בקלות. זה צרות של עשירים. אני רוצה לדאוג שלילדים שלי תהיה חמולה".
הריאיון עם סעדו נערך בסטודיו הקטן שלו, שנמצא דקות הליכה מביתו, שניהם בקיבוץ חפץ־חיים. מה ליהודה מקריית־עקרון ולקיבוץ, אני שואל. "קנינו בית בקריית האמנים ברמלה", הוא מספר, "נולדו ילדים ברוך השם וחיפשנו משהו יותר קהילתי. אסתר גדלה במושב ניר־גלים והייתה מחוברת יותר ממני לחיי קהילה. ניסינו בכמה מקומות, ואז דיברתי עם חבר טוב שלי, רועי ידיד, שגר פה. הוא המליץ לנו לבוא ולבדוק את המקום, והתאהבנו. המקום מקסים, האנשים טובים. כרגע אנחנו גרים בשכירות, אין אופק של חברות מלאה בקיבוץ כי אין עכשיו קבלה של חברים חדשים. אבל כרגע אנחנו פה וטוב לנו".
תאר לי יום בחייו של יהודה סעדו מודל 2017.
"אני קם, מתפלל, מכין את הילדים ולוקח אותם ברגל למסגרות השונות. לאחר מכן הולך לסטודיו ומתחיל לעבוד על שירים. אם יש הופעה קרובה אני מתכונן אליה, מכין את כל הנגנים, מדפיס להם אקורדים וכו'. במקביל אני משתדל לקבוע עתים לתורה. יש לי חברותא שאיתו אני לומד דרך הסקייפ וככה סיימנו את כל המשנה, לימוד שלקח כמעט שנתיים. אנחנו לומדים עם פירוש הרמב"ם, שהוא האיש שדרכו מובילה אותי בשנים האחרונות".
תסביר.
"הרמב"ם מבחינתי הוא המודל להגדרה של בנאדם. באופן ממשי, לא רק אידיאליסטי ובתיאוריה. הוא שינה את דרך חיי המעשה שלי מפרטים קטנים עד גדולים. למשל, כשהייתי מתעורר בבוקר, הייתי נוטל ידיים ואז הולך לסידור ומריץ את ברכות השחר. אצל הרמב"ם זה עובד על דרך הפעולות: מעביר את הידיים על העיניים - מברך 'פוקח עיוורים'. מתיישב על המיטה - 'מתיר אסורים'. מניח את הרגליים על הקרקע - 'רוקע הארץ על המים'. קם - 'זוקף כפופים'. הרמב"ם גם גרם לי להרחיב אופקים כי הוא אומר שכדי לדעת את הקב"ה אתה צריך ללמוד קודם כול את הטבע, חוקי הפיזיקה, הוא מגדיר זאת כמעשה בראשית שכל הזמן מתפתח. וכדי להבין את זה חייבים ללמוד, זה מרחיב אופקים ומצאתי עולם קסום. חיפשתי הרבה זמן וכבר חמש שנים שאני עם הרמב"ם. אני מרגיש שמצאתי את הנקודה שלי.
"זאת גם אחת הסיבות שלא תראה אותי אף פעם עולה כחזן בבית הכנסת. כי אני מתפלל בנוסח הרמב"ם שמופיע בספר שלו, נוסח שלא דומה בכלל לאשכנזים או לספרדים. היחידים שמתקרבים אליו זה התימנים בנוסח הבלדי, למרות שגם אליו נכנסו הרבה שינויים. לכן, אגב, איפה שיש מניין תימני אני נכנס. שואלים אותי 'סעדו, מה אתה, תימני?' אני אומר שלא, אבל אני כן בעניין של וינטג'. הם למשל היחידים ששמרו את העניין של 'שניים מקרא ואחד תרגום' שהרמב"ם כותב עליו. בחפץ־חיים יש מניין תימני רק אחת לשלושה שבועות, ואז אני מתפלל שם. בשאר הזמן אני לרוב במניין האשכנזי".
כאמור, בחול המועד פסח יופיע סעדו במסגרת השנה החמישית של פסטיבל "תור הזהב" באשדוד. בפסטיבל יופיעו בין השאר גם דקלון, גלי עטרי, ישי לוי, יואב יצחק, הצמד יונינה וג'קי לוי, יוצג המחזה "בוסתן ספרדי" תחת כיפת השמיים ויתקיים מופע מחווה לאהובה עוזרי. המופע שבו ישתתף סעדו נקרא "הדרן עלך - שירת הבקשות", והוא יתקיים ביום רביעי, 12 באפריל בבית הכנסת שאר ישוב בעיר שפרנסיה כבר מכנים אותה "אנדלוסיה החדשה". סעדו יצטרף לפייטן דוד אדרי ולאנסמבל הפייטנים הישראלי של המרכז לפיוט ושירה אשדוד, והם ישירו יחד פיוטים נבחרים מתוך שירת הבקשות: "דודי ירד לגנו", "ידיד נפש", "שחר אבקשך", "אדיר לא ינום" ופיוטים נוספים שאותם כתבו משוררי תור הזהב - מיהודה הלוי ואבן גבירול ועד אלעזר אזכרי, דוד אלקיים ודוד בוזגלו.
"ביקשו ממני לבוא עם הפסנתר לבית הכנסת ולתת את הפן של הפיוטים המודרניים", מפרט סעדו, "לא מקאמות, אלא הפרשנות שלי לשירים העתיקים. אני אמנם אשב שם עם פייטנים מוכרים ומעולים, אבל אני כזכור קטונתי מלהגדיר את עצמי כפייטן. אני שם על תקן הקליל, לתת דברים שגם אוזן שלא גדלה על סוג המוזיקה הזה תוכל לשמוע וליהנות. בכלל, לתת הרמוניה מערבית לטקסטים שנכתבו בתקופת תור הזהב - זה סגנון שיתוף הפעולה שיש לי בדרך כלל עם האנדלוסית".
כמי שהיה אולי הזמר המוכר בישראל למשך תקופה מסוימת, והיום פועל בצדדים הקצת פחות מסחריים שלה, איך אתה רואה את שוק המוזיקה של כאן ועכשיו?
"יש המון זמרים היום. כמות מטורפת. אני לא חווה את זה כל כך על בשרי, אבל חברים שלי שהם גם זמרים אומרים לי 'יהודה, אתה לא מאמין, כל אדם שני מחזיק מיקרופון'. אני חושב שכל זמר ואמן צריך לעשות את האמת האמנותית שלו בלי להסתכל כל הזמן החוצה ולנסות לכוון ולעשות שיר כדי שישמיעו אותו בתחנה מסוימת או משהו בסגנון".
זהו הדיסוננס של כל יוצר כמעט. מצד אחד כתיבה מאוד אישית ואינטימית ומצד שני אלה לא שירים למגירה, אתה רוצה שהקהל יהיה נגיש אליהם.
"אגיד לך למה לדעתי לא כדאי לחשוב איך אני עושה משהו שאנשים יאהבו. בעיקר כי אין מתכון כזה. תעשה משהו שאתה אוהב ומתחבר אליו, ותוציא לקהל. מובן שאת ההשתדלות להתחבר לקהל צריך לעשות, ברמה של סאונד טוב, אולפן איכותי. אבל צריך לזכור שאפילו על משה רבנו חלקו, ומרדכי היהודי היה רצוי רק לרוב אחיו. אז תמיד יהיו אנשים שלא יתחברו ולא כולם חייבים להתחבר ליצירה שלך. מה שכן, אתה צריך להתחבר למה שאתה עושה".
יש שניים שהקהל מתחבר מיד לכל מה שהם עושים. קוראים להם סטטיק ובן-אל תבורי.
"וזו אמנות לחלוטין. אני יודע שיש אנשים שמזלזלים, אבל לא קל בכלל לעשות משהו בסדר גודל כזה ולתפוס את הקהל. לא יודע מה זה איכותי או לא, גם באוכל פעם בא לך סטייק ופעם קינוח".
אז הכול אמנות? סטטיק, בן-אל ובטהובן באותו סטטוס?
"כן. זו האמנות של אז, וזו האמנות של היום. כל תקופה והסגנון המוזיקלי שהיא מביאה איתה. והשניים האלה יצרו משהו חדש, הביאו רוח חדשה, וזה עובד. אין מה לתת כאן ביקורת שלילית. יש שירים שאמורים לעשות לך שמח, להזיז אותך. יש שירים מרגשים, יש כאלה שגורמים לך להתעמק. אני בא ממקום מאוד מוזיקלי ולכן אני לא מבקר מוזיקה, כי אין בה חוקים. אפשר לעשות מה שרוצים".
איפה נפגוש אותך בעוד עשר שנים?
"אני מקווה שעם עוד שירים, עוד אלבומים ועוד ילדים. ובאופן כללי, אנחנו צריכים שיהיה שלום במדינה שלנו, קודם כול פנימי. אני רוצה לראות את עצמי חי במקום עם פחות ביקורת בין הצדדים במדינה הזו. אבל גם כאן צריך להסתכל חיובי; לעומת ימי התנ"ך אנחנו עוד במצב טוב - אצלנו, לפחות בינתיים, הוויכוחים לא עוברים את שלב הדיבורים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם