ראשי » תרבות » מוזיקה

לשונות של אש: המופע השמיימי של אביתר בנאי

קדושה, רוחניות ושיחות עם הבורא נשמעות כמו קלישאות נדושות כשמדובר בסיקור הופעה, אבל אם יש אחד שמצליח להחדיר את התחושות הללו למוזיקה מבלי שתשמע מאולצת לרגע זה אביתר בנאי. בין היפנוט מוחלט של הקהל למחווה לאחיו מאיר, הביע היוצר המוערך דעה מובלעת על ראש הממשלה. כן, גם הוא עשה את זה

אחרי חודש ארוך שהוציא אותו משגרת יומו, בין אולפן החזרות למופע לבין מסע יחסי הציבור לקדם אותו, הגיע אמש (ד') אביתר בנאי להיכל התרבות כדי להשיק את אלבומו החדש "לשונות של אש".

זה נשמע קלישאתי, אך אין דרך אחרת לנסח את ההרגשה הזאת - מרגע שבנאי עלה על הבמה ועד ההדרן השני של המופע, אותו הקדיש לאחיו הבכור, היכל התרבות התמלא באווירת קודש. החל מהעובדה שחלק גדול מהמופע מבוצע בכלים אקוסטיים, עם נגיעות של תכנותים, אך המוזיקה מחשמלת את הנוכחים, דרך האופן בו בנאי מתנועע ורוקד, כאילו הוא משוחח עם הבורא, ועד היללות בשיריו שקיבלו עם חזרתו בתשובה גוון של תפילה אדוקה. כל זאת, מבלי להתעכב לרגע על הפלא עצמו שהוא אביתר בנאי, אמן יחיד במינו, מאלה שדי להיות בנוכחותם על מנת להרגיש יראת כבוד, על אף שהוא, כמובן, לא מבקש את תשומת הלב הזאת לרגע, לא מובך ממנה אבל גם לא נכנע להערצה שסובבת אותו.
 
את המופע התחיל בנאי עם "פרגולה" מתוך אלבומו החדש, השיר שמבהיר יותר מכל את הייחוד שלו בעולם הזה, בין מושב קבוע בבית הכנסת לזאפות מפוצצות. בנאי תופס את הקהל מרגע שהוא פוצה את פיו ולא מאפשר לאלפיים האנשים שמולו להתנתק מאחיזתו האדירה אפילו לרגע. כשהגיע לשיר הנושא של אלבומו החדש והרביעי שבוצע במופע זה, כבר לא מעט אנשים בהיכל מחו דמעה – לא בגלל משהו עצוב או שמח שנחשפו אליו, כי אם אך ורק בשל האווירה העוצמתית שמנחיל הבנאי הקטן על היכל התרבות הגדול, הרגשה בלתי מוסברת כמעט שתופסת אותך במרכז הגוף ולא משחררת. עם ביצוע "לשונות של אש" הדרמטי במופגן, אין אחד בקהל שלא נמס כמו חמאה שמהופנטת בגלי חום רוחניים.
 
גם בחירת השירים למופע, שלא כללה אף שיר מאלבומו השני "שיר טיול" ונשענה בעיקר על בנאי של אחרי התשובה, נטפה רוחניות והצימוד בין השירים, עם הפסקות קצרצרות ביניהם, נדמה היה לפעמים כמשרה אווירה מדיטטיבית. רק אחרי יותר משעה לתוך המופע, ניגש בנאי לפסנתר לבצע את "יש לי סיכוי", שיר ראשון מהתקופה החילונית של היוצר. הביצוע זכה לתגובה אדירה מהקהל שללא ספק לא היה מתנגד לעוד קצת מאותו אביתר מתוסכל, בודד ועצוב של אותם הימים, אבל נדמה שהקהל גם קיבל בהבנה את העובדה שמדובר בשתי ישויות נפרדות כמעט, כל אחת מהן מספקת חוויה עוצמתית אבל בתדר אחר לגמרי, ולא מערבבים בשר וחלב.

אחד הרגעים הטובים במופע היה כשאביב גפן לא הגיח לבמה בהפתעה וביצע עם בנאי את הדואט מהאלבום החדש, השיר היחיד באלבום שמסיט אותו משלמות. אבל רוחו של גפן בכל זאת שרתה שם בעקיפין, כשבנאי, בצעד נדיר, החל לדבר על ראש הממשלה שלנו. זה התחיל באנלוגיה ל"האח הגדול", אקווריום טלוויזיוני שמושך את הצופה כמו שירת סירנה למוות בטביעה, אליבא דבנאי. אבל האנלוגיה המובלעת היא לא לתכנית הטלוויזיה שהסיחה את דתו ודעתו למשך עשר דקות בעת קנה דבר מה בפיצוציה תל אביבית, אלא לאותו אח גדול של ג'ורג' אורוול, ששולט על נתיניו כמו בובות על חוט.
 
משם המשיך בנאי לדבר על נתניהו, בהקשר של כותרות שונות שתפסו את עיניו לאחרונה. "שמתי לב שביבי לא אוהב שאנחנו משתמשים במילה 'תאגיד'", סיפר הזמר בפליאה תמימה אך רבת עומק וכוונות, "היה לי חבר שאמר 'התאגיד' ונעלם, אנחנו לא מוצאים אותו". את האתנחתא הפוליטית הנדירה סיים בנאי בתשומת הלב חסרת הפרופורציות למינויה של גאולה אבן, אותה הוא דימה ל"אצבע בעין של ביבי", ואלפיים איש בקהל – חילונים ודתיים, מהמרכז ומהפריפריה, כיפות סרוגות וחרדים, נשים וגברים, הרעידו את יסודות היכל התרבות בצחוק מתגלגל שהמשיך במחיאות כפיים סוערות.

את המופע סיים בנאי בשני הדרנים. לראשון הצטרף אסף אמדורסקי, המפיק המוזיקלי של המופע, ובאופן מפתיע היה זה החלק החלש של הערב. אמדורסקי התבלבל ובלע מילים בשיר "מנגינה יקרה" - שאמור היה דווקא לשבות את הקהל מאחר שהיה זה רק אחד משלושה שירים שבוצעו מתוך אלבום הבכורה המופתי של בנאי, אך באופן אירוני הציג דווקא הפקה שמוציאה מהשיר את העוקץ. גם "שמתי לי פודרה" שחתם את החלק הזה במופע אופיין בהפקה מאולצת ומליצית ורק "השמיים הכחולים" של אמדורסקי שבוצע בתווך, עמד בסטנדרטים של יתר ההופעה.
 

את ההדרן השני הקדיש בנאי לאחיו מאיר שהלך לעולמו השנה וסחט דמעות אחרונות מהקהל המהופנט. ברגע שסיים לבצע את שלושת השירים שמזכירים לו את אחיו, נעמדו על רגליהם כל אישה ואיש בקהל, לסטנדינג אוביישן שנמשך ונמשך. קדושה, היא לא מילה שמשתמשים בה רבות בסיקורי הופעות, אבל ככה הרגישו השעתיים האלה בחסות אביתר בנאי. עם שירים ישנים או בלי, למרות נפילת מתח קטנה ובלי גיטרה חשמלית במשך חצי מופע, מצליח היוצר הזה לגרום לאנשים להסתחרר מהמוזיקה שלו, כמו ממנטרה אלוהית שמשתלטת על התודעה. אין עוד יוצר שמסוגל לעשות את זה בכזה אופן, ועוד לעשות את זה מושלם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg