ראשי » תרבות » טלוויזיה

"טהורה לעד": גזענות הפכה למופת של עיתונות

סרטה של מאיה זינשטיין מציג בצורה מאלפת את הפוליטיקה הפנימית של מועדון הכדורגל שהאוהדים שולטים בו, אבל גם את הקשר לפוליטיקה הארצית שלנו והסיבה בגללה ערבים לא ינהרו בקרוב לבית"ר ירושלים

בתחילת שנת 2013 נפל דבר בבית"ר ירושלים: בעלי הקבוצה דאז, ארקדי גאידמק, החליט לגייס לראשונה לשורות קבוצת הכדורגל שני שחקנים צ'צנים מוסלמים. אוהדי בית"ר, שביציע שלה ניתן היה להיתקל לאורך השנים בקריאות "טועמה מחבל", "מוות לערבים", ואם אתם ברי מזל אז גם באנשי ארגון "לה פמיליה" הלבבי (שאגב, הוגדר בשנה האחרונה על ידי משטרת ישראל כארגון טרור), לא ממש השתגעו על הרעיון – וזו נקודת הפתיחה של הסרט "טהורה לעד".
 
הבמאית ומפיקת הסרט, מאיה זינשטיין, עבדה אז עם התכנית "עובדה" על כתבה שליוותה את הגעתם של שני השחקנים הצעירים - זאור סדאייב (23) וג'יבריל קדאייב (19), לקבוצה הישראלית. השניים זכו לקבלת פנים סוערת ואלימה במיוחד מצד הפלג הקיצוני של אוהדי הקבוצה. לאחר שהכתבה שודרה, זינשטיין הבינה שכאן הסיפור רק מתחיל והחליטה להיצמד לקלישאה העיתונאית ו"להמשיך לעקוב".

התוצאה היא שנה מדממת ומרתקת בחייה של קבוצת הכדורגל הכי מדוברת בישראל. כבר עם פרסום הדיווח באתר ONE על הגעתם של השחקנים המוסלמים, התפרסמו מאות תגובות זועמות לידיעה. תגובה 48: "לא יעזור לאף אחד לא יהיה ערבי בביתר גם אם הם יגיעו הם יסבלו כל הזמן ישרקו להם בוז ויקללו אותם בוא נראה כמה זמן הם ימשיכו ביתר ירושלים קבוצה עם כבוד!". המגיב אמנם לא טרח לפסק, אבל בכל הנוגע למה שעתיד לבוא – הוא צדק בהחלט.
 
הסרט מלווה את שני השחקנים הצעירים באופן שהוא מופת של עיתונות דוקומנטרית ולדרך שבה יש לספר סיפור. יוצרי הסרט היו שם בכל רגע: מסיבת העיתונאים בה הוצגו השחקנים למצלמות; האימון הראשון בו ספגו קללות מאוהדים שעמדו וצפו בהם; התקרית האלימה בה היה מעורב קדאייב (ספג מאוהדים יריקות ודחיפות והשליך בקבוק בחזרה) בעקבותיה הורחק משני משחקים; הביקור של אמהות השחקנים שהגיעה מצ'צ'ניה כדי לדאוג לשלום בניהן; השער הראשון של סדאייב בעקבותיו עזבו עשרות (!) מאוהדי קבוצתו (!) את המגרש; והמשחק שבו האוהדים החליטו להראות לקבוצה מי כאן הבוס, והותירו את היציעים ריקים.

זהו לא רק סיפורם של שני שחקנים שלא נקלטו לקבוצת כדורגל על רקע דתי, אלא בעיקר סיפור על פוליטיקה - פוליטיקה קבוצתית, אבל גם פוליטיקה ארצית. קטעי ארכיון של פוליטיקאים שונים דוגמת שר הביטחון אביגדור ליברמן וראש הממשלה בנימין נתניהו ("הערבים נוהרים לקלפיות") שפקדו את המגרש ושמחו להתחכך באוהדים, בעיקר בתקופות הבחירות – בכל זאת מדובר בגרעין חזק של מצביעים שישיבו להם טובה ביום פקודה.

הבעלים לשעבר, גאידמק, שרלוונטי היום לחיינו כשלג דאשתקד, מספר למצלמה שמעולם לא היה אוהד של כדורגל, אבל הבין שבית"ר, על אוהדיה הרבים, תהיה כלי מעניין לעבוד איתו. במילים אחרות: עוד כוח פוליטי. המיליונר הרוסי ניסה באותה תקופה לרוץ לראשות עיריית ירושלים ונכשל. בשלב מתקדם יותר בסרט הוא מסביר שלא גייס את סדאייב וקדאייב כי היו טובים במיוחד, אלא כדי להציב מראה לחברה הישראלית. גם מבלי להאמין לשליחות הדידקטית של גאידמק, מנכ"ל הקבוצה דאז, איציק קורנפיין, מודה בסרט:" זה שם לנו מראה מול הפנים בשביל לדעת איפה המועדון נמצא".
 
יש עוד שני גיבורי משנה לסרט הזה: אריאל הרוש, מי שהיה הקפטן באותה תקופה וניסה לגונן על צמד הזרים, אך בתגובה ספג גם הוא אש מכיוון האוהדים; לעומתו, הקשר אופיר קריאף, שכתב פוסט תמיכה באוהדים הגזעניים וזכה לתמיכתם, הפך כעבור שנה לקפטן הצעיר בתולדות הקבוצה, עם עזיבתו של הרוש. גם זאת סוג של תמונת מראה למציאות, ולא אחת נעימה במיוחד.

חודשיים וחצי אחרי שסדאייב וקדאייב נחתו בישראל, בבית"ר ירושלים החליטו לוותר על הקרב הכנראה אבוד מראש הזה והשניים נשלחו בחזרה לביתם בצ'צניה. קורנפיין דווקא נשמע אופטימי בסוף הסרט: "בראיה עתידית, יהיה שחקן ערבי בבית"ר ירושלים. או שלא יהיה מועדון, פשוט ככה". אם לשפוט לפי התנהגות האוהדים בסרט, נראה שהם מעדיפים את האופציה השנייה.

"טהורה לעד", רביעי 21:00 ב-yes דוקו וב-yesVOD
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg