ראשי » תרבות » טלוויזיה

תנו לה בננה: מי את באמת, צ'יצ'ולינה?

בסרט הדוקומנטרי "צ'יצ'ולינה: אם כל השערוריות", הכוכבת הפרובוקטיבית שהפכה לחברת פרלמנט מצהירה על עצמה כ"פמיניסטית דמוקרטית", אבל סצנה אחת בו מוכיחה שהסיפור מורכב הרבה יותר

בשנת 2000, כשדודו טופז עוד היה המלך הבלתי מעורער של הטלוויזיה המסחרית ועשה בה כבשלו, הוזמנה צ'יצ'ולינה לתכניתו "הראשון בבידור". במהלך התכנית ביצעה צ'יצולינה שיר מקאדר הלהיטים המצומצם שלה, שבמהלכו עגבה על טופז, ענטזה מולו ולרגע גם משכה כתפיה וחשפה שד לעיני המצלמות. התקרית הקצרצרה הזאת שתאמה כמובן את אופיו הפרובוקטיבי של טופז, עלתה לגוף המשדר, זכיינית קשת, בשתיים וחצי דקות פרסום (שהיו אז שוות ערך ליותר מ-40 אלף דולר, לפי "גלובס"). ומה עם כוכבת הפרשה עצמה, צ'יצולינה? היא כבר המשיכה הלאה, לשערורייה הבאה, אחרי הכל -  שערוריות הן מוטיב חוזר בחייה ובלעדיהן לחיים אין טעם. מכאן נגזר שמו של הסרט הדוקומנטרי על חייה שיצא בשנה שעברה, וכעת הגיע גם ל-yes דוקו, בו משורטט מסלול חייה של הכוכבת.
 
"צ'יצ'ולינה: אֵם כל השערוריות" נפתח בציטוט משעשע שלה: "איך אפשר להביא שלום?", היא נשאלה ומשיבה: "תנו לי בננה". הסרט משתדל להתקרב ולגעת בזוהר שהקרינה דמותה של צ'יצולינה (שגם מתראיינת), ובו בזמן לשמור על ריחוק מסוים ועל מידה מסוימת של אירוניה. אנחנו עוברים מהר בין תחנות חייה - אילונה סטלר נולדה בהונגריה, בנערותה החלה לדגמן ובשלב מסוים בזכות יופייה, גויסה לעבודה כסוכנת חשאית. אבל התפנית הגדולה בחייה התרחשה לאחר שהתאהבה בבחור איטלקי ונסעה בעקבותיו למדינתו. הקשר ביניהם נגדע כעבור זמן לא רב, אבל דמות חדשה נולדה – "צ'יצולינה" (ליטוף באיטלקית), בקרוב מאוד היא תהפוך לכוכבת. מה גרם לשינוי בחייה? הסרט מסתפק בהסבר כי הגירושים גרמו לצ'יצ'ולינה "לחפש הרפתקאות", אבל לא מספק מידע נוסף על הסיבות שהובילו לרצונה להצטלם בתנוחות חושפניות, במהלך שנות ה-70 ברומא השמרנית.
 
בכל מקרה, צ'יצ'ולינה כבשה את איטליה – היא שידרה תכנית רדיו ארוטית, צעדה ברחוב בבגדים רפויים שחושפים את גופה, יצרה מופע ארוטי שבמהלכו היא אפשרה לצופים לגעת בגופה, ונראה שהשיא, כפי שהוא מוצג בסרט, הגיע בדמות הצעות נישואים שקיבלה מאסירים שהתאהבו בה, באמצעות שמיעת קולה ברדיו. צ'יצ'ולינה מחבקת את כולם ומרשה גם להם לחבק אותה, היא נגישה. למעריציה היא קוראת "צ'יצ'ולינים" ו"צ'יצ'ולינות", ועורכת הבחנה בין צ'יצ'ולינים טובים לצ'יצ'ולינים רעים, כלומר בין גברים שמתייחסים טוב לנשים במהלך קיום היחסים לבין אלה שלא.
 
כמובן שכל צעד של צ'יצולינה מלווה בלא מעט ביקורת מהחברה השמרנית מחד ומנשים פמיניסטיות מאידך, שקבלו על הדרך שבה היא מציגה נשים ונשיות. צ'יצ'ולינה כיום כבר בת 65, ובצילומים לסרט עדיין נושאת על ראשה את זר הפרחים שהפך לכה מזוהה איתה. כשנדרשה לסוגיית הפמיניזם, אמרה בפשטות: "גם אני פמיניסטית, פמיניסטית דמוקרטית". מעניין לבחון את האמירה הזאת על רקע התקופה הנוכחית – כוכבות אמריקאיות כמו צ'לסי הנדלר ומיילי סיירוס מקדמות לא פעם את קמפיין "שחררו את הפטמה", המקדם את האפשרות החוקית לנשים להתהלך טופלס בדומה לגברים, דבר שאמנם עדיין נתפס כבוטה אך גם כאמיץ ואידיאולוגי. צ'יצ'ולינה, לעומת זאת, כנראה לא נחשדה ביותר מדי אידיאולוגיה כשהסתובבה בבגדים חושפניים. נכון, סביר יותר שבראש מעייניה עמד הרצון לעשות פאן ולקדם את הקריירה שלה, ועדיין התחושה הכללית היוצאת מהסרט היא שמדובר באישה די חזקה, שבהמשך גם נבחרה לפרלמנט האיטלקי וקידמה חוקים שהיו חשובים לה בעד בעלי החיים ונגד זיהום הסביבה.
 
לצד זה, באמצע הסרט מוצג אחד המופעים היותר פרובוקטיביים של צ'יצ'ולינה, במהלכו היא יוצאת במסרים פוליטיים ושורפת דגלים סובייטים ואמריקאים, דבר שהכעיס מאוד את המארגנים ששעטו לעברה לבמה והחלה התגוששות שבמהלכה היא נפלה על הרצפה ולבסוף הובלה מובסת על ידי שני גברים. "לדעתי צ'יצ'ולינה לא עוררה שערוריות בגלל המקצוע שלה, אלא כיוון שהדמות שלה חדרה לפוליטיקה", מספר אחד המרואיינים לסרט. במילים אחרות, כל עוד היא רק התפשטה – הכל היה בסדר, ברגע שהיא פתחה את הפה – התחילה הבעיה. כנראה שהדרך לפמיניזם בכל זאת קצת יותר מסובכת.

"צ'יצ'ולינה: אם כל השערוריות", ראשון, yes דוקו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg