כוכב הקופים: תמיר מוסקט מפיק חלומות פוריסטים
למעלה מעשור לאחר שכבש את העולם עם 'בלקן ביט בוקס' ושבע שנים אחרי שחזר לארץ מניו יורק, השיק תמיר מוסקט את הלייבל APE שמחזיר את האמן לפרונט. "הרעיון הגיע ממצוקה", אומר אחד המפיקים העסוקים בישראל, "לאמנים יש טראומה מלשווק את עצמם"
הממדים של הסטודיו הקטן בשכונת פלורנטין שבו פועל המפיק והמוזיקאי תמיר מוסקט יכולים לתעתע. זהו חדר קטן וצנוע בקצה של חלל חדרי סטודיו נוספים ביחס לממדי העשייה וההפקה של תמיר מוסקט, אחד המפיקים והמעבדים המוזיקליים המעניינים והבולטים שפועלים בארץ. "אנשים שחוזרים מניו יורק רוצים לחלוק את ה-GOODS, אני רק רציתי להתחבא ולמצוא את הפינה שלי", הוא מסביר. "מיקמתי את עצמי אחרון בקומה. כך יצא שכל התקליטים שעשיתי בארץ בתקופה האחרונה קרו בחדר הקטן הזה. ויש הרבה".
איך בארץ?
"מעולה. הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. וגם מאוד השתנה כאן. החיים כאן מורכבים, והעשור פלוס שלא הייתי כאן החזיר אותי עם הרבה יותר חמלה לדברים שכמעט לא יכולתי לשאת לפני".
כמו מה?
"כמו אולי ההתנהגות התרבותית- קהילתית שלנו, העניין הזה שאדם לאדם זאב. הרעיון הזה שהעם היהודי מנופף בדגלי האחווה - התפרק לי מול העיניים. זו הייתה סוג של אכזבה גדולה שהוציאה אותי מפה להרבה שנים. והמצב גרוע יותר עכשיו. אבל התבהר לי מאוד שאני צריך להיות פה בשביל לשנות ולא לשבת בחוץ ולהתלונן".
זה מה שהחזיר אותך לכאן?
"זה עוד חלק בפאזל שהרכיב לי את החזרה לארץ. גם הרעיון שאני יכול לפעמים להתרחק ולהיות בקשר עם העולם החיצון, ואז לבוא ולהביא מעצמי, להיות חלק מהחברה והקהילה ולדחוף את הדברים קדימה - עזר לי. חזרתי אדם יותר טוב, עם רצון להיות חלק מתנועה שמשנה דברים שלא משתנים או לא מספיק משתנים במשך השנים".
מוסקט, בן 45, חי בתל אביב ונשוי לדריה. יש להם 2 ילדים - איליה ואניקו. כששאלתי לפשר שמות ילדיו הוא ענה 'היה לשמות האלה סאונד טוב'. האיזון בין משפחה למוזיקה נשמר לדבריו על ידי לוח זמנים ומשמעת מאוד גבוהה. בלי לשים לב, מוסקט מצא את עצמו אחרי שבע שנים מאז שחזר, עם רזומה הולך וגדל של הפקה מוזיקלית ושיתופי פעולה מעניינים. נדמה שתפסתי אותו בזמן שבו הוא יכול להסתכל אחורה על השנים האלה ולראות אותם כתקופה. "לא הייתה לי תכנית למה אני רוצה להפוך את ה'פה' שלי, אבל בלי לשים לב עשיתי המון אלבומים להמון אמנים", אומר המפיק העסוק שחוסר ההיכרות הקודמת בין מוסקט לאמנים שעבד אתם יצר לו ולהם המון חופש יצירה. "פגשתי אמן באמת מחדש, למרות שמאחוריו כמה וכמה תקליטים ואלבומים", הוא מספר. "ההיכרות הייתה מאוד ראשונית והאלבומים שעשיתי היו רפלקסיה של הזמן הקיים. לא הייתי צריך לספק סחורה לאף אחד".
ההפקה של מוסקט, אחד משלושת מייסדי להקת 'בלקן ביט בוקס', מושפעת ישירות מהיותו מתופף, איש של גרוב. "בתופים", הוא מסביר, "בשונה מהפקה, יש משהו מאוד ראשוני, אפילו פרימיטיבי. כשאני עולה על התופים אני לא חושב על כלום".
הקשר המעניין שבין היותו מוזיקאי ומתופף לבין היותו מפיק זורק אותו כמה עשורים אחורה, אל הילדות בפתח תקוה, שם המסלולים הללו השתלבו אחד בשני: "תמיד יש את המישהו הזה שיודע לארגן ולעשות סדר בדברים. אני הייתי הילד הזה מהתופים. הייתי ליד אנשים עם חזון מאוד ברור. המצאנו לעצמנו כל מיני רעיונות משלנו בפרובינציה הפתח-תקוואית. שם אף אחד שם לא מלמד אותך את החוקים, ושם פיתחתי את האני מאמין הקטן שלי".
אתה עוסק בהפקות מגוונות מאוד, מה שמעלה את השאלה אם יש לך איזושהי שיטה קבועה שאיתה אתה עובד עם היוצר?
"הטובים ביתר יעידו שאין שיטה להפיק. אולי אם הייתי דיג'יי שמייצר מוזיקת האוס עם סכימה מדויקת, אבל אני אקלקטי. אם אני שם את עצמי במקום שנדרש לענות לך על זה, אני אגיד לך שאני יודע איפה לשים את עצמי באותה מידה שאני יודע איפה לא".
ניכר שאצל מוסקט שהנקודה שבה הוא מחליט לעבוד עם יוצר לא בהכרח קשורה לשירים וליצירות שלו, אלא לעצם המפגש בינו לאמן. "מה שגורם לי להיות שם או לא", הוא אומר בביטחון, "הוא משהו מאוד ברור ללא קשר לעולם החיצון, אלא לבנאדם שהגיע, ולמפגש שבו אני רואה שאני הוא הבנאדם שיכול לעזור לו. אני כמעט ולא נכנס לתקליטים בתחושה של בוא נראה מה יהיה. אני ממש קובע את הפלטה של הצבעים שמותר לנו להשתמש בתקליט שאנחנו עובדים עליו".
מאז שחזר לישראל מניו יורק לפני 7 שנים, הפיק תמיר מוסקט אלבומים ופרויקטים לשורה רחבה ומגוונת של אמנים, בהם אפרת גוש, אסף אבידן, להקת הבילויים, חוה אלברשטיין, שלומי שבן, והרשימה ארוכה. מוסקט רואה בארץ המון טאלנט איכותי, שיוצא כלפי חוץ דרך מסננת מיינסטרימית.
המציאות האמנותית שפועלת כאלטרנטיבה למיינסטרים מעסיקה אותו מאוד. "מתחיל להיות כאן מחזור שלם של אמנות שאומרת 'אני לא משחקת את המשחק'. המון פעמים היא מוצאת את עצמה במקום יותר רחוק וטוב מאמנות שכן משחקת את המשחק. חלק מהכוכבים הגדולים הם 'ילדי יוטיוב' כאלה שמנצחים עם השירים שלהם את כל הגלגלצים ומשאירים להם אבק. יש היום חופש לאמנים לספר את הסיפור שלהם לא דרך החברות הגדולות".
כאשר הרעיון של יצירה מחוץ לגבולות הארץ הולך ונהיה למציאות פשוטה יותר, המון אמנים ישראלים בוחרים למקם את עצמם ברחבי העולם. מוסקט אומר בפירוש שזה לא מתאים לכל אחד ליצור כאן. "מי שיש לו את היכולות והרצון לצאת החוצה - שייעשה את זה. כל הרעיון של 'בריחת מוחות' הוא שטותי. אנשים מטבעם חוזרים לשבט שלהם, ועם הרבה יותר ידע ויכולת לשפר ולשנות כאן. הפן הקשה שביצירה נמצא בכל מקום, לא רק כאן. זה חתיכת מסע, ולא לכל אחד זה מתאים. אלו שבורחים מכאן, היו גם בורחים במקום אחר".
מוסקט ישתתף הערב (22.1.17) באירוע מיוחד וראשון מסוגו בחסות מותג הוודקה הצרפתי Grey Goose, בו ייחשף מהלך תרבותי-אמנותי גלובלי, שמסמן את האנשים המשפיעים, המובילים והמסקרנים ביותר בסצנת התרבות התל אביבית. מוסקט מתאר את התמיכה הזאת ביצירה כ'פוריסטית', העתיד של מערכות היחסים בין פרסום לאמנות - שיתוף פעולה לא מנצל. "חלאס עם זה. הקהל כבר לא מאמין לזה. עוד כוסית עם וולבו? כמה אפשר? Grey Goose עושים דבר מקסים, שהוא לעמוד מאחורי האמנות באופן לא פרסומי לגמרי. הם עושים את זה בכל העולם, וגם כאן בארץ, בלי להחזיק כוס וודקה ביד. חברות כאלה שעושות כסף ממוצר כזה או אחר, כל עוד הוא לא נוגד את הערכים שלי, ו-וודקה בכלל לא נוגד את הערכים שלי - זה דבר נפלא".
גולת הכותרת באירוע מבחינתו הוא הלייבל החדש שהשיק לאחרונה יחד עם איל גרונברג - APE רקורדס, לייבל עם אלמנטים עצמאיים ואלטרנטיביים שכבר הספיק להכות כמה גלים במרחבי המדיה. שמות כמו A-WA, תומר יוסף, מרינה מקסימליאן, ועוד רבים וטובים מופיעים תחת הלייבל בקליפים מושקעים ומעניינים.
"APE זה משהו שהתבשל בפנים, זה לא היה תהליך שכלתני. הרעיון הגיע ממצוקה. הרגשתי שאני מחובר ומבין לאן העולם החדש של האמנות הולך. בעולם של היום האמן הוא בפרונט בכל תהליך היצירה. ראיתי שאמנים לא מבינים את זה. יש להם המון טראומות מלשווק את עצמם".
את האופציה האמנותית והמסחרית שמגולמת ב-APE מוסקט החל לחקור יחד עם כהנא לפני כשלוש שנים. "התחלנו לבדוק את הרשת. את התלות ברדיו, ואני לא מדבר רק על גלגלצ, אלא על האחריות שלי על יצירת האמנות שלי לאורך כל הדרך. אמרנו - בוא נהפוך את הפרסום לחלק מהאמנות שלך. אני וגלעד עפנו על הרעיון שהתקשורת הפכה לוויראלית, ולוויזואלית".
הקליפים, מעבר להשקעה הרבה, נותנים איזו תחושה שהוויזואליות חדרה לתוך היצירה המוזיקלית עצמה.
"זה נכון. היום כיף לי להאזין למוזיקה עם לראות דבר זז מולי. כל הרעיון הזה של מוזיקה שזזה, מאנימציה עד סרטונים מקסים בעיניי. זה נותן כח עצום לשיר".
הקשר בין הוויזואליות למוזיקה עובד דרך הטקסט?
כן, והקשר הוא מאוד ישיר. דחפתי אמנים שעבדתי אתם להביא נושאים וסיפורים שהם מתחברים אליהם. וכאשר האמן מביא משהו שהוא מתחבר אליו, הביטוי הוויזואלי ליצירה הוא מאוד ישיר".
2017 רק התחילה. מה תכניות להמשך?
"אנחנו נותנים לעלי הכריסמס לנשור, והולכים לשחרר המון דברים שחציים כבר מוכנים. APE זה בית של יצירה ואמנות, וכל עוד זה ממשיך זה מדהים. אנחנו עובדים עם התנועה החוצה בארץ ובעולם עם חבר'ה שמכירים את הפילוסופיה שלנו ואת האסתטיקה שלנו. יש כבר המון רעש סביב זה, אבל המרתון רק מתחיל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם