ראשי » תרבות » מוזיקה

בלקן ביט בוקס בהאנגר 11: לשמור על הפטנט

ההרכב הישראלי-בינלאומי המוערך השיק את אלבומו החדש בהופעה חגיגית מרובת אורחים והפתעות, אך החלק של ההופעה שבו הלהקה פשוט נתנה לקהל את מה שהוא ציפה לו, הוכיח שדברים מושלמים לא זקוקים לשום הפתעה או חיזוק נוסף

כל מי שהיה בהופעה של בלקן ביט בוקס יודע בדיוק למה לצפות: לרקוד שעה וחצי בלי הפסקה למוזיקה מקפיצה ואינטליגנטית בראשות כוריאוגרף הקצב המטורף תומר יוסף. בערך כמו להגיע לשיעור אירובי עם מדריך מלא מרץ שמצליח להזיז גם את המבוגרים והביישנים ביותר בלי בעיה, בזכות כמויות הצ'ארם והאנרגיות הבלתי פוסקות שלו והמוזיקה שלא מאפשרת לכפות הרגליים לדרוך במקום, ככה הקהל מגיע להופעה של BBB – מוכן להזיע באהבה.
על מוזיקת כור ההיתוך של בלקן ביט בוקס צריך לרשום פטנט. או שבעצם, זה בדיוק מה שעשתה הלהקה אמש (ה') בפעם החמישית, עם השקת אלבומה החדש והמצוין כתמיד Shout It Out, מרקחת חדשה של היפ-הופ, מוזיקה אתנית מכל רחבי תבל, פאנק, קצת ג'אז מודרני והרבה מקצבים סוחפים.

הפטנט הזה של BBB עובד כבר יותר מעשר שנים בהצלחה, ולא רק בישראל. להופעה של ההרכב האדיר הזה מצפים בדריכות, כי אין הרבה דברים דומים להרגשה להיות קהל בהופעה חסרת המעצורים של יוסף, תמיר מוסקט ואורי קפלן. תוסיפו לקלחת גם את הנשפן המשוגע אייל תלמודי והגיטריסט המסלסל רון בונקר ותקבלו מתכון מנצח שפשוט אי אפשר להרוס. אלא אם מוסיפים לו קצת יותר מדי, מתברר.
התחלת מופע ההשקה החגיגי של האלבום בהאנגר 11 התחילה בדיוק כמצופה. למעשה, עוד לפני שעלתה הלהקה על הבמה, המוזיקה והווידאו ארט על המסכים בצדי הבמה כבר הכינו את הקהל במדויק למה שהולך להתרחש בקרוב. זו לא הייתה בחירה רנדומלית של שירים, כפי שקורה בדרך כלל בהופעות, אלא סוג של חימום ללא להקת חימום. השלטת האווירה המתאימה הזיזה את הקהל שחיכה באולם בדיוק בקצב הנכון לקראת ההופעה שתגיע. כשהכוריאוגריוסף עלה להבעיר אש, הישבנים כבר היו מחוממים כמו שצריך.

תאורה מלהיבה, שהופנתה במשך כל ההופעה ישירות אל הקהל כמרמזת – אנחנו כאן בשבילכם, זירה קטנה שחבליה נדלקים בצבעים מתחלפים ושלט מנורות התלוי מעל ללהקה עם הכיתוב BBB גם תרמו את שלהם נאמנה, ומשיר הנושא של האלבום החדש שהתחיל את הבלגן, דרך Move It ו-Digital Monkey – הכל ענה לציפיות בדיוק מרבי. הלהקה מקפיצה, הקהל קופץ ויוסף משתולל על הבמה, ממנה גם נשלחה לשון גדולה אל תוך הקהל, כדי שיהיה לקפיץ הזה מספיק מקום לרקוד. ממש חו"ל בנמל תל אביב.
עם כל שיר הקצב התגבר, אלמנטים עיצוביים של תאורה נוספו והפתיעו, תלמודי וקפלן זזו סימולטנית עם כלי הנשיפה, מוסקט השתגע על התופים וכתמי הזיעה על חולצתו של יוסף חברו להם לסמרטוט אחד גדול של שמחה. הוא דייק בכל הברה ובכל תנועה, למרות קצב מסחרר של מילים ותזוזות חדות, ומבלי להירגע לשנייה. ברגעים בהם הוא הגיח לעבר מרכז האולם, מזיע לו בכיף ממש מעל לקהל, נדמה שכל בחורה שנייה שהייתה שם הייתה שמחה לשכב איתו. קריאות ה"תעשה לי ילד" מחרישות האוזניים לא התירו מקום לספק. לגברים שרקדו בשלומיאליות על מנת להרשים את בנות הזוג שלהן לא היה סיכוי אל מול המפלצת התימנית הרזה שמקפצת על הבמה.

בדרך כלל בהופעות של ההרכב, יוסף מעלה כבדרך אגב איזשהו עניין אקטואלי, לעתים משתף בפנטזיה של הלהקה להופיע גם בסוריה ולבנון. הפעם הוא הקדיש את Chin Chin ל"מנהיג העולם החופשי החדש, מר דונלד טראמפ", וככה הכניס את האג'נדה הפוליטית בקטנה, כפי שהוא עושה תמיד, בנועם ומבלי להרגיז.

כ-50 דקות לתוך המופע המסחרר, החל החלק ה"חגיגי" של הערב, שלמעשה הוריד את מפלס האנרגיות לחצי התורן, מכאן ועד לסוף ההופעה. מארינה מקסימיליאן עלתה עם בלון כחול לבצע עם החברים את My Boy, הסנונית הראשונה מהלייבל החדש של מוסקט, Ape Records. אחלה שיר, שלא התחבר לכל מה שקרה על הבמה לפני ביצועו. חגיגות הורדת ההילוכים המשיכו עם גלעד כהנא שהצטרף למארינה לביצוע לא טוב של "נדל"ן" של צמד 'לא כוחות' (כהנא ומוסקט). בנות טיפוחיו של תומר יוסף A-Wa עלו לבצע שיר נוסף מהלייבל החדש, וטיפה הצליחו להרים חזרה את הקהל עם ביצוע הלהיט הגדול שלהן Habib Galbi.

אחרי שלב האירוח הלא מוצלח, ירדו כולם מהבמה לפאוזה במהלכה הוכנה הקרקע לשלב האקוסטי של ההופעה. "הרבה פעמים מזמינים אותנו לרדיו לביצוע אקוסטי", הסביר יוסף, "בהתחלה אמרנו מה הקשר, אבל ראינו שזה יוצא נחמד דווקא". ובכן, זה אולי יוצא נחמד דווקא, בטח שלא רע בשום אופן, אבל לתקוע את החלק האקוסטי הזה באמצע המופע, ועוד אחרי החלק הלא מוצלח של האירוח, היה מכת מוות להופעה הזאת שהתחילה נהדר. הפסקת החשמל המביכה שהחלה מיד עם התו הראשון של החלק האקוסטי הזה, היתה הדבר הכי סימבולי שאפשר היה להעלות על הדעת – החברים החליטו להוריד את השאלטר על המופע שהתחיל מצוין כתמיד, הקהל הכניס ידיים לכיסים וחיכה לבשורה חדשה.

החלק האקוסטי הזה יכול היה להיות נחמד הרבה יותר, אם היה מגיע כהדרן, נניח. אבל לקחת הפסקות לפניו ולאחריו על מנת לסדר את הבמה בהתאם, היו כמו החלפות בלוני חמצן שלוקחות הרבה יותר מדי זמן. לאחר שלושת הביצועים האקוסטיים, עוד הפתעה חגיגית הרדימה את הקהל – שני רקדנים עלו לטנגו לא סוער על הבמה. מחיאות הכפיים בסופו של הריקוד לא באו להחמיא לרקדנים הנחמדים, אלא לזרז את המשך המופע כהלכתו, מה שלצער אלפיים הנוכחים במקום לא ממש קרה.
הקהל יצא מהאולם בתחושות מעורבות. מצד אחד, אופיין של הופעות השקה הוא כזה – לארח אמנים נוספים, לחשוב מחוץ לקופסה, להציע גרסאות מעניינות לשירים אהובים ולתת דגש על העיצוב והשואו לצד הפתעות חד פעמיות לקהל שבא לחגוג עם הלהקה את יציאת האלבום החדש. דודו טסה, שהשיק את אלבומו החדש בדיוק באותו המקום לפני פחות משבוע, עשה זאת באופן מושלם – הוא הצליח להפתיע, לנסות דברים חדשים ולארח אמנים נוספים על הבמה מבלי להוריד את האנרגיות הגבוהות לשנייה אחת. בלקן ביט בוקס, מתברר, הכי טובים לבד, כשהם עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, את אותו הדבר שהקהל שכבר רקד את נשמתו בהופעותיהם מצפה לו כל כך. ובמקרה שלהם, עדיף לדבוק במה שהם טובים בו. אחרי הכל, זו לא סתם מוזיקה מרקידה, זה פטנט עולמי.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg