תחנות

אנגלופיל ב-4 ערוצים: תחנות תרבות עם רם אוריון

אחיו הגדול הכיר לו את פורטיס והביטלס, יואב קוטנר והעיר לונדון השלימו עבורו את החסר. לרגל השתתפותו בוועידת המוזיקה העצמאית של תל אביב, קבלו את תחנות התרבות של הזמר, הגיטריסט והיוצר רם אוריון

nrg תרבות | 19/1/2017 20:22
תגיות: תחנות תרבות,רם אוריון
בהשראת ההתפתחות המואצת של המוזיקה העצמאית בישראל הוכרז על "סאונדצ'ק", ועידה מיוחדת למוזיקה עצמאית שתחל הערב, חמישי 19.1 במרכז ענב ותמשך עד מוצאי שבת ה-21.1. בין המרצים הרבים בועידה המיוחדת יעלה על הבמה גם הגיטריסט, הזמר, והיוצר רב הפעלים רם אוריון, שמוזיקה עצמאית היא שמו השני. אוריון ישתתף בוועידה במסגרת האירוע סשן 6X8: סדרה של שש הרצאות של שמונה דקות כל אחת, שיערך בשבת בשעה 18:30.

לכבוד היוזמה המבורכת, שוחחנו עם רם אוריון (49) על תחנות התרבות המשמעותיות ביותר בקריירה שלו עד הלום. איכשהו, כל התחנות של היוצר קשורות בדרך ישירה או עקיפה למוזיקה, לא מפתיע במיוחד עבור מי שמזה ארבעה עשורים, החל מפועלו במסגרת להקת "הפה והטלפיים", דרך להקת "נושאי המגבעת" ושיתופי פעולה רבים עם עשרות אמנים ועד לקריירת סולו מוערכת, לא מפסיק לשיר ולנגן.
צילום: גוני ריסקין
ארבעה עשורים של יצירה. רם אוריון צילום: גוני ריסקין
עדן אוריון

אחי הגדול הכניס לי לראש מגיל מאד מוקדם סלט מוזיקלי איכותי ומגוון שכלל (לא לפי סדר כלשהו) את קינג קרימזון, פורטיס, The Who, בריאן אינו, ולווט אנדרגראונד, דייויד בואי, סיד בארט, CAN והביטלס וגם הביא לבית גיטרה.  כשלקחתי את אותה גיטרה לחדר שלי והתחלתי לשחק איתה, הוא רשם לי במחברת אקורדים וסולם פנטטוני ואפילו חיבר לי אותה לטייפ בחדר שלו עם מיקרופון ביתי. כך, כבר בשבועות הראשונים, עם אותה גיטרה קלאסית, חוויתי דיסטורשן ופידבק - שניים מהדברים שעד היום אני הכי אוהב בעולם.
 

קטעים נוספים

קולנוע דן

מועדון ההופעות הראשון שהייתי פוקד בקביעות החל מגיל 15 וממש עד הגיוס. כמות ומגוון ההופעות המקומיות והמיובאות שראיתי שם חיברו אותי ישירות לסאונד, לאסתטיקה ולנגינה של מה שקרה בחזית ההרפתקנית והמעניינת ביותר של השנים 1983-1986.
 

קטעים נוספים

ארצות הברית

בגיל 12 עברתי עם משפחתי לשנת שבתון בעיירה במרילנד, מרכז החוף המזרחי של ארצות הברית. בעיירה הפרברית, בהאזנה אובססיבית לרדיו טופ-40 ובטיולים במכונית המשפחתית לאורכה ולרוחבה של המדינה העצומה הזאת, קיבלתי מנת אמריקנה שנשארה איתי לתמיד. השנה היתה 1979 ואפילו בגיל הזה, קו התפר בין הסבנטיז והאייטיז היה מאד מורגש, כמו גם ההתנגשות האסטטית בין דיסקו לגל חדש והפלישה הבריטית המחודשת.

צילום: ארכיון
רם אוריון ולהקת ''נושאי המגבעת'' צילום: ארכיון
אנגליה

כמעט לא נעים להגיד אבל בלי להיות ממש מודע ל-מה זה אנגליה או לונדון, אחד השירים שהכי הגניבו אותי כשגרנו בארצות הברית היה Sultans of Swing של להקת דייר סטרייטס. הסאונד הרזה, המבטא, הדיבור על הגשם, הפארק, הרעד בחושך וכמובן האזכור של לונדון טאון, גרמו לי לרצות להיות במקום שהדבר הזה הגיע ממנו. בדרך חזרה לישראל עצרנו לכמה ימים בלונדון הסתווית, כמה ימים שהספיקו להפוך אותי לאנגלופיל מובהק עוד לפני הבר מצווה. אחרי המון ביקורים ויותר משנתיים של מגורים בלונדון באמצע הניינטיז ונגינה בלהקה, העיר הזו היא השניה בחשיבותה בחיי אחרי תל אביב.
 

קטעים נוספים

יואב קוטנר וג'ון פיל

בשנות השמונים הרדיו שלט. הוידאו לא באמת הרג את כוכבי הרדיו לפחות עד תחילת הניינטיז. בתור ילד שאיכשהו עוצב כאאוטסיידר, הייתי צריך לחפש בשוליים את המוזיקה שתתכתב עם העולם הפנימי שלי ומצאתי אותה בתוכנית נישה כמו של אורלי מורג ויוסי כסיף ויותר מכל ובהפרש ניכר - אצל יואב קוטנר (גם על ידי הפניה של אחי הגדול) שסיפק לי תזרים קבוע של מוזיקה חדשה וישנה, איכותית ומאתגרת והכול בסגנון הגשה פראי ומלא אהבה למוזיקה. בהמשך הצלחתי לקלוט רדיו בריטי מתחנת בת של ה-BBC בקפריסין, שם התוודעתי לג'ון פיל. שם הכרתי את המוזיקה שדמיינתי שיכולה להיות, הקצוות הכי קיצוניים שלא יכולתי לדמיין והרבה, הרבה מעבר לזה.

צילום: אריק סולטן
פראי ומלא אהבה למוזיקה. יואב קוטנר צילום: אריק סולטן
טייפ ארבעה ערוצים

המכשיר הראשון שניתן היה לקרוא לו "אולפן ביתי" סיפק במחיר נגיש יחסית אפשרות להקלטת ארבעה ערוצים נפרדים על קסטה סטנדרטית. קשה להסביר עכשיו עד כמה האפשרות הזו הייתה מלהיבה ומהפכנית לאותו הזמן (ראיתי לראשונה והקלטתי על אחד שהיה שייך לחבר בערך בשנת 1983). מכשירים כאלו היו הפלטפורמה הראשונה שבה התנסיתי בוורסיה מאד פשוטה ופרימיטיבית של הפקה דרך הקלטת מאות סקיצות ונסיונות עקשניים להשיג תוצאות עם כלום אמצעים.

הריליס הרשמי הראשון שהייתי שותף בו- אלבום (קסטת) הבכורה של הפה והטלפיים ("בין הים והביצות") הוקלט על מכשיר כזה, כמו גם האלבום השני של הפה וגם Inballance עם ענבל פרלמוטר בלונדון. בשנתיים האחרונות חזרתי לעבוד המון על מכשיר פור טרק שהשגתי ומסרתי לתיקון ושיפוץ ולמעשה רוב ההקלטות שאני עושה לאחרונה, לעצמי או עם חברים, כולל אחד מהשירים ב"גרמנים באוגנדה", האלבום האחרון שלי שיצא לפני כחצי שנה, הוקלטו עליו. לכן זה רק טבעי עבורי שההרצאה הקצרה שאתן במסגרת אירועי "סאונד צ'ק" בסוף השבוע תעסוק בחוויה שלי של הפקה ביתית באמצעות טייפ ארבעה ערוצים.
 

קטעים נוספים

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק